עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק או"ח · סימן יד
ולענין מה דפשיטא למעלתו באם שלחו אחרי מילדת בשבת עגלון של עכו"ם דמותרת ליטול עמה קטנה משום דלא תעבור על יחוד שהוא איסור מה"ת. וליסע על עגלה למ"ש הח"ס בחו"מ סימן קצ"ד אינו אלא איסור דרבנן. ואומרים לאדם חטא באיסור קל שלא יעבור חברו איסור חמור. והאריך בזה מעלתו. אין טעם זה ברור לדעתי. דהא בהא דעירובין (דף ל"ב ע"ב) כתבו התוס' בד"ה ולא ליעבד הטעם משום דהוא גרם זה לחברו ע"ש וכן הוא בתשובה להרמב"ן סימן רכ"ב דהיכא דהוא לא גרם לחברו אין אומרים לו חטא אפילו באיסור קל. ואף דלפי דעת התוס' שם בחד תי' דהיכא דהוא אנוס כמו בהא דשפחה. וכהן שעלה לו יבלת לכ"ע אומרים לחברו חטא באיסור קל. הנה הרשב"א וריטב"א עירובין כתבו תי' אחרים בזה. גם בתוס' בשבת כתבו שם בתי' הא' כדעת הרשב"א והרמב"ן. וע"ש (דף י') בד"ה וכי שכתבו ג' תי' בזה. ומה שהקשו בעירובין על תי' זה בחי' הרשב"א כתב לתרץ זה. ובסי' שכ"ח באו"ח סעיף י' פסק שם רמ"א כדעת הרשב"א וריטב"א. וע' בב"ח וט"ז בסימן ש"ו ולדעת הב"ח בסימן ש"ו הוא משום דאיכא עוד טעם א' בתוס' משום דמקרי מצוה רבה. והמ"א מחלק שם ג"כ משום דנשארת באיסור לעולם בזה דוקא מותר לחלל שבת ע"ש ועי' במחה"ש שם דלמ"א כל אביזרייהו דשבת חמור כמו ע"ז. וא"כ י"ל דגם איסור דרבנן דשבת חמור כמו ע"ז. וע' בש"ך סימן קנ"ז. ובתשובת הרא"מ סימן כ"ט סובר דגם באיסור דרבנן יהרג ואל יעבור משום דהוא בכלל אביזרייהו וע' במשנ"ח. עכ"פ לפי תי' הריטב"א אין ראיה משם היכא דהוא לא גרם זה לחברו. ומה שכתב מעלתו לצרף בזה גם דעת הפוסקים דשבת הותרה לחולה. לא ידעתי מה שייכות זה לכאן דלא אמרינן הותרה אלא לחולה עצמו וכל שיש לעשות לו בהיתר כמו בחול עושין לו אבל לשאר דבר שאין שייך לחולה פשיטא דלא הותרה. וא"כ מה שייך זה להתיר לקטנה. שאינה נוסעת כלל בשביל החולה רק לשמור המילדת מיחוד. ואם תעבור על יחוד אין איסור זה שייך לגבי החולה כלל. וא"כ לגבי הקטנה ודאי סייפינן לה א"ד עכ"פ. ואין לדון רק מטעם איסור קל. גם אם אשה מצווה על חינוך. גם בזה יש הרבה שיטות ואריכות דברים:
מיהו מ"ש מעל' דזה מיקרי חטא בעצמך איסור קל שלא לעבור איסור חמור. משום דעל הקטנה אין כאן איסור רק על האב או על האם מצוה לחנכה ולהפרישה מאיסור. זה לכאורה טעם נכון. מיהו יש לעיין דלהפוסקים דסברי דלהאכילו בידים אסור מה"ת בכל המצות ל"ת. י"ל דגם איסור דרבנן מה שמאכילו בידים זה הוי איסור מה"ת. אף שגוף האיסור הוא דרבנן מ"מ עתה יש חילוק. כיון שמצד גוף האיסור דאורייתא אין על הקטן חיסור כיון שאינו מצווה. רק שהגדול מצווה שלא להאכילו מה שאסור לן. וא"כ גם איסור דרבנן ג"כ בכלל. כיון שעכ"פ זה אסור לעשות ושוב לא הוי כאן איסור קל. וצ"ע בזה: