אור ברסלב
עמק שאלה חלק או"ח › סימן יג

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק או"ח · סימן יג

סימן יב

ומה שהאריך מעלתו בשאלה דפסח ושלח לפני גם תשובת הגאון המנוח מזאסלאב. והוא בנוי על הא דכתב המק"ח סימן תמ"ח דאם אינו כותב את החמץ בפרט הוא כמוכר דשא"מ והמכר בטל. מלבד מה שהעיר מעלתו מדברי הט"ז ועבודת הגרשוני דעיקר כהחולקים על הרמב"ם. הנה לדעתי תמוה מאין זה להגאון לומר כן גם גבי חמץ דהרי התם טעמא דהרמב"ם משום דלא סמכא דעתיה דלוקח או מקבל מתנה. דבקל יוכל לבטל לומר דלא ע"ז היה המכירה או המתנה וכמ"ש בעבוה"ג. אבל כאן ודאי סמכא דעתי' העכו"ם המקבל מתנה. דהישראל לא ירצה לעבור עליו בב"י ולבטל המתנה ולאסור עליו גם בהנאה שלא יוכל להנות מזה גם אחה"פ. וכיון דלא שייך טעמא מאין לן דהרמב"ם יחלוק גם בזה דהמכר בטל בדשא"מ. ומכ"ש לטעמא דהר"ן בריש פסחים דכיון דחמץ אינו ברשותו (של אדם) מיקרי ורק דהתורה אוקמי ברשותו לעבור עליו. ולזה סגי בגילוי דעתא לחוד דלא ניחא כו' א"כ כאן שהוא נותן בהדיא מתנה להעכו"ם חמץ שא"י לו הרי הוא מגלה דעתו דלא ניחא ליה שיהי' ברשותו ומה מגרע לענין זה מה שאד"מ. ונראה לדעתי דגם הגאון ז"ל לא אמר דבר זה אלא לעניין לכתחלה לצאת מידי שום חשש בחומרא דחמץ שעוברין בב"י. אבל לא לעיכובא בדוקא. כיון דבלא"ה רבו החולקין בזה על הרמב"ם וכמ"ש הה"מ שם. ולענין חמץ י"ל דגם הרמב"ם מודה דאין מגרע כלל דשא"מ וכמ"ש. אך מה אני להכריע בזה:

אמנם אם נתפוס דברי הגאון המק"ח לעיכובא. לא מצאתי בדבר מעלתו איזה היתר המועיל כ"כ לענין החמץ שלא היה ידוע לו בעת המכירה דמ"ש לדמות זה להא דעבוה"ג שכ' דבית בביתי אני מוכר לך הוא מסוים קצת. וכאן נמי שכתב לו מין חמץ שא"י. מ"מ מיקרי זה מסוים קצת כיון דחמץ חלוק משאר מינים. אין זה דמיון לדעתי. דעכ"פ בית אפי' הגרוע שבבתים בית מיקרי. אבל סתם חמץ שא"י נכלל בזה הרבה. יש שאין שוה כלום ואין ראוי לאכילת אדם כלל. ומ"מ חמץ מיקרי ויש ששוה הרבה:

ומה שכתב מעל' דעכו"ם מיקרי מוחזק וכמ"ש המ"א (ובסברא זו נשתמש גם הגאון מזאסלאב) לא ידעתי מה מוחזק מיקרי העכו"ם במה שלא נודע לעכו"ם כלל מהחמץ. ואם היה הישראל לוקח החמץ אחר שנזכר בפסח מי ידע העכו"ם מן החמץ אפילו למחות בידו:

וגם מ"ש מעל' דעכו"ם קונה החמץ שא"י מדין חצר ויד. בתשובה אחת העירותי בזה די"ל דגבי עכו"ם אין שייך קנין חצר ויד שלא מדעתו כיון דגם אבדתו מותרת. כ"ש מה שלא נודע לו כלל. לא יקנה לו חצר שיהיה שלו. ואין כאן מקום לאריכת הדברים.

מיהו מהמ"א סימן תל"ו מוכח דחצר קונה לעכו"ם שלא מדעתו גם מ"ש דהוי ספיקא דרבנן כיון שכבר בטלו ובטול לכ"ע מועיל לחמץ שא"י. גם בזה אין ברור כ"כ די"ל דמה שמכר ונתן במתנה ודאי לא היה בכלל הבטול. וע' בט"ז סימן תל"ד לענין חמץ ששייר לאכילה. וכאן הרי נתן במתנה גם החמץ שא"י. אלא שיש לנו ס' פלוגתא אם מועיל המתנה. אבל אינו בכלל הבטול. כן י"ל לכאורה. ומ"מ לענין דינא ודאי בהצטרפות טעמי דהיתרא דמעלתו למ"ש דדברי הגאון במק"ח. נראין דאינן אלא חומרא בעלמא ודאי דאין חשש בדבר:

ודברי הגאון המנוח מזאסלאב אחר המחילה. כל דבריו תמוהין א' מ"ש דהעכו"ם מוחזק דאילו בא העכו"ם לדון היינו פוסקים דהחמץ שייך להעכו"ם. זה פלא למה יזכה את העכו"ם בס' פלוגתא. ומ"ש דזה תלוי בפלוגתא לענין קדשה במע"ש באה"ע סימן כ"ח אין שייך זל"ז כלל דהתם הקנין הוא מועיל עכ"פ מדרבנן. אלא שפליגי אם מועיל לענין קדושי תורה. אבל כאן למ"ד דלא קנה אין כאן קנין כלל אפילו מדרבנן. ואם נדמה זל"ז. כאן לענין חמץ היה מועיל אפילו למ"ד שם דלא הוי קדושי תורה. דב"ד אין יכולים רק להפקיר לא לעשות הממון כשלו. ולענין חמץ יהיה מועיל על כל פנים שיהיה הפקר אפילו אם לא נעשה של עכו"ם. ורק דבאמת אין שייך זה לזה כלל. ויותר היה לו להביא מה שהאריכו ראשונים ואחרונים בקנין כסף בעכו"ם לענין בכור וחמץ. ובס' בני יעקב בתשו' האריך הרבה בזה. גם מה שנסתפק אם עבר בס' ב"י אם נאסר החמץ לאחה"פ. בס' משנת חכמים על הרמב"ם סימן ל"ט הכריע בזה דנאסר החמץ. והביא ראיה מסוגיא דפסחים (דף ל') ע"ש. כ"ז השבתי למעל' בטרדא רבא. ולולא שהכרתי את זקנו ע"ה. לא הייתי פונה להשיבו כי שמעתתא בעי צלותא:

ואשר שאלני אם יש בכחו לקבל עליו עול הוראה. לפי קונטרסו זה רואה אנכי ששכלו ישר הולך. וימלא מקום אבותיו שיהיה מזה בן מזה וה' יעזור לו:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה