עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק או"ח · סימן יא
הנה בדבר שאלתו בענין השומין שנמצאו בחטים של פסח לערך חמשה בקוארט וצוה מעלתו לבדוק גם מותר החטין אם ימצאו בהן השומין. ומה שטחנו בלא בדיקה רצה מעלתו לאוסרן. ואחד חלק עליו שא"צ לבדוק כלל מותר החטים הנמצאים עודנה:
הנה המתיר לכתחלה בלא בדיקה. ודאי מיקל הוא באיסורא. כמ"ש כל האחרונים. אכן מה שרצה מעלתו לאסור אותן שכבר נטחנו בלי בדיקה. אמת כי בתשובת ביא"פ כתב כן לאסור גם את אשר כבר נאפה בלא בדיקה. אכן בתשובת דברי חיים הביא שבאותה מעשה של הביא"פ חלקו אז הגאונים מזאמאטש והתירו בזה. ובאמת מה שכתב מעל' דכל שנמצאו ג' שומים דמיא להא דתולעים בירקות דחזקה שיש בהן עוד. לדעתי אין זה דמיון. דשם מנייהו קא רבו דדרכן להתליע בתלוש ולכך אמרי' דיש בהן עוד תולעים אבל כאן השומין לא מינייהו דחטין רבו' אלא שנתערב בהן והוה כמו נפל מעלמא דהרש"ל מתיר בזה. וא"ל דגם כאן מה שהארץ שגדלין בהן החטין מוציאה גם השומין מיקרי מינייהו רבו דהא בב"ב (דף צ"ד) גבי הא דמקבל עליו רובע טינופת לסאה. ואמרו בגמרא דאם בא לנפות מנפה את כולו וכתבו שם הרי"ף והרמב"ם וכן הוא בש"ע ח"מ סימן רכ"ט דהיינו באם נמצא יתר מהשיעור. והשתא אם נאמר דכל שנמצא ג' ממין אחר מחזקינן דיש שם הרבה. א"כ נאמר דצריך תמיד להניף את כולו משום דנחזיק שיש שם הרבה. ואין לומר דמה דבא להודיע הדין היינו אם נמצא יותר מכשיעור צריך לנכות לו כולו ואם נמצא רק כשיעור א"צ לנכות לו הטינופת דא"כ עכ"פ למינף צריך תמיד משום חזקה שיש שם הרבה יותר מכשיעור וזה לא נשמע בשום מקום רק אם נמצא דייקא. וא"ל משום דאיכא חזקת ממון למוכר הא לפעמים איכא חזקת ממון ללוקח. אם לא נתן מעות. וע' בנמו"י שם. א"ו דזה הוי כמו בנפל מעלמא. וכל שלא נמצא יותר מהשיעור לא מחזקינן דנמצאים שם הרבה. וללישנא דגמרא שם דאוקמי דינא דר"ה משום קנסא. דאמרינן רובע שכיח יותר לא שכיח. מוכח ג"כ דלא שייך בזה חזקה שיש שם הרבה. רק דתלינן במה דשכיח. ולכך ביותר מרובע תלינן דעירב המותר בידים וקנסינן ליה. אף שיש לו גם כן חזקת ממון המסייע:
וא"כ בנ"ד דאנו רואים דלא שכיחי רק בערך ה' שומין בקווארט שיש הרבה פעמים ס' נגדן. ודאי לא נחזיק באותן שלא בדקו שיש שם הרבה שלא יהיה ס' נגדן. ובאמת בתשו' ביא"פ שם שכתב לחוש שמא נמצא במה שלא בדקו הרבה שאין ס' נגדם ציין ע"ז מהמ"א סימן תס"ז ס"ק י"ב שהביא בשם הכלבו. נראה ג"כ דלא מדמה זה לתולעים. אלא לחטים שנפלו לתבשיל. וזה פלא דהרי בדינו של הכלבו חולק המ"א שם ומה שכתב הביא"פ עוד לחשוש שמא עדיין הלחלוחית קיים. והוי מ"פ עם מים דממהר להחמיץ הקמח שסביב השומים. ומזה יש חשש על כל העיסה. הנה בפמ"ג בא"א סי' תס"ב כתב דבמעט מ"פ יש להתיר בדיעבד אם לא שהה שיעור מיל ומכ"ש שיש ס' שכבר נתיבש הלחלוחית קודם שבאו המים. ובזה כתב הח"י סי' תנ"ג ס"ק כ"ב די"ל דאינו מחמיץ עוד וזהו הטעם הי"א שבטור ע"ש. וכ"כ הפר"ח בשם הרשב"א להתיר:
ובחת"ס סי' קכ"ט וסי' קכ"ו כתב עוד חשש. דגם בלא מים יש לחוש שמ"פ עצמן מחמיצין כששוהין בהן זמן הרבה. וא"כ יש לחוש שמא הקמח שסביב השומים נתחמצו ונעשו עגולי' גם מקודם שבאו עליהם מים. ובשעת לישה הן מחמיצין כל העיסה. ומ"מ בסי' קכ"ו מסיק משום טעם זה דלכתחלה יש לברור החטים מהשומים ולנופפן אח"כ בנפה דקה ע"ש. אבל בדיעבד אם לא עשו כן הסכים להתיר. ע"ש:
ע"כ מה שכבר טחנו אם הוא הפ"מ ודאי יש מקום להתיר לסמוך על הגדולים המתירין. אבל מי שהורה לכתחלה שלא לבדוק ולברור השומים מהחטי' לא חש לקמחי'. שכל הפוסקים החמירו הרבה בזה לבררם. משום דאפי' מעט מ"פ עם מים יש פוסקים דסברי דממהרין להחמיץ. וכמ"ש בתשו' ביא"פ. ולחוש למעט שומין. נראה דחוששין לכ"ע דהא עד רובע לסאה שכיחי טנופת וא"כ כאן עכ"פ במה דהוחזק חוששין שמא נמצא עוד דאפשר דגם זה בכלל טינופת. ומכ"ש לדעת הכלבו שהביא המ"א ולפלא בעיני אחרי אשר עירם סמוך לב"ד למה לא שאלו דיינים המובהקים דשם וכפי הוראתן ומנהג אשר בב"ד כן יעשו: