אור ברסלב
עמק שאלה חלק או"ח › סימן טז

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק או"ח · סימן טז

סימן טו

את בקשתו לפרש להם מה שאמרתי בהיותי במחנם ששלא כדין עשה מי שעשה לבטל מה שנהגו מזמן אבותיהם שלא לאכול קמחא דפסחא רק ראזיווע. לא הנטחן ברחיים הנקרא בייטל. הנה זה טעמא דידי דהוה כאן ס"ס להחמיר. דהרבה פוסקים סוברין דבדבר של היתר שנהגו בו איסור אין מועיל היתר כלל אפילו ע"י התרת חכם. ואפילו לדעת הרא"ש המתיר בשאלה על נדרו. איכא דעת המהרשד"ם והק"נ שזה דוקא במה שנהגו בעצמם יש לזה היתר ע"י התרת חכם בשאלה על נדרם אבל אם המנהג מזמן אבותיהם א"א להתיר זה ע"ש. ואף דהפר"ח סובר דגם מנהג אבותיהם יש היתר ע"י שאלה לדעת הרא"ש והביא לזה ראיה מן הירושלמי מ"מ לגבי דידן איכא ס"ס לחומרא שמא בכל מנהג אין מועיל שום היתר ואת"ל הלכה כהרא"ש. כמ"ש הרמ"א בסימן רי"ד דהמנהג כסברא הראשונה שמא הלכה כרשד"מ דזה דוקא במנהג שנהגו הם בעצמם אבל לא במה שמנהג אבותיהם בידם שלזה לכ"ע אין מועיל היתר. וכל דאיכא ס"ס להחמיר אפילו במלתא דרבנן יש להחמיר. והנה המהרשד"מ הוכיח שיטתו מהא דפ' מש"נ (דף נ' ע"ב) מה דלא אמר ר"י לבני ביישן שישאלו על נדרם. א"ו דאין מועיל היתר במנהג אבות. והפר"ח הביא מן הירושלמי שהקשו דכ"ש לגבי בנים שיועיל לישאל על נדרם והוצרכו לתרץ משום דרבי סובר כר"י דאין מפליגין ביה"ג:

ולולא דמסתפינא היה אפשר לומר דלא פליגי הש"ס והירושלמי דהנה בסימן רכ"ח סעיף ז' מבואר דמתירין בחרטה לחוד אם מתחרט מעיקר הנדר ואם אין מתחרט מעיקר הנדר אז צריך למצוא פתח לנדרו שאם היה יודע שיהיה כך לא היה נודר. ונמצא הנדר בטל מעיקרו ע"ש. ולפי"ז נראה דבחרטה לחוד אין שייך להתיר במנהג אבותיהם. דאם הם מתחרטים אין זה שייך לאבות שרצו במנהג זה. והם מחויבים לקבל מנהג אבות. אבל ע"י פתח יש מקום להתיר גם מנהג אבות. דאמרינן דגם האבות אם היו יודעין שיהי' כך לא היו נודרין. ובכה"ג מיירי הירושלמי לשאול על נדרם בפתח וחרטה שבזה הבנים הם כ"ש שיכולין לישאל ע"י פתח שהם יכולים לתלות דבכה"ג גם האבות לא היו נודרים. וי"ל גם כן דבזה פליגי הש"ס והירושלמי דלהירושלמי הדין כהסוברים דשום נדר א"א להתיר בלא פתח וחרטה וכדעה הב' דסי' רכ"ח. ולש"ס דילן יכולים להתיר בחרטה מעיקרא הנדר וכדעה א'. ומעתה ל"ק קושי' המהרשד"ם אמאי לא השיב לבני ביישן שיכולים לישאל על נדרם ע"י פתח דזה תלוי אם הי' להם פתח ואולי לא הי' להם שום פתח. וע"י חרטה לחוד זה ודאי אינו מועיל במנהג אבות וכסברת מהרשד"ם. אך קשה דבפ' מש"נ שם משמע דבאו בטענה שאבותיהם היו עשירים והי' יכולים לעמוד בזה. והם עניים וצריכים ליומא דשוקא. א"כ נראה דבאו בטענת פתח לנדרן. אך י"ל דזה לא מיקרי פתח כיון דעניות שכיחי וכדמוכח בש"ס נדרים. א"כ האבות איבעי להם לאתנוי שאם יענו יתבטל המנהג. ומדלא אתנו בזה אינהו דאפסדו אנפשייהו. או שלא רצו לבטל המנהג גם בכהאי גונא. והם מחויבים לקבל מנהג אבות ואין זה פתח. וע' מ"ש הרא"ש בגיטין דיש ג' חילוקים באונס ע"ש. והא דהתיר הקב"ה למשה ע"י שנעשו האנשים עניים. היינו משום דגם אם נעשו עניים אין ברור כ"כ שלא יוכלו להלשין למלך רק שהודיעו לו זה הקב"ה. ועי' במה שהאריכו הפוסקים בהאי דינא דתשו' הרא"ש. היכא דנתקלקלו החובות. ועיין בתשו' בעי חיי להכנה"ג ח"ב כי' קי"ט ע"ש:

עכ"פ נראה דגם להפר"ח י"ל דבחרטה לחוד אין מועיל להתיר מנהג אבות להיות ניתר הנדר מעיקרו ורק במציאת פתח וחרטה. ולדעתי במנהג זה א"א למצוא פתח לתלות שאדעתא דהכי לא היו נודרין האבות ובחרטה לחוד ודאי מוכח בהוכחה גמורה מש"ס דילן שאין מועיל וכמ"ש המהרשד"ם. וא"כ אף אם פליג הירושלמי גם בזה. הלכה כש"ס דילן. ועכ"פ איכא כאן ס"ס להחמיר וכמ"ש:

ומה שרצה עוד לומר דזה הוי מנהג בטעות דעתה נודע דאין בבייטלין שום חשש יותר מרחיים פשוטים. הנה זה טעות דגם עתה יש מקומות רבות שנזהרים בזה וגם בעירי בה"ש התקנתי זה שאין לוקחים קמחא דפסחא רק ראזיווע. ואם לחשך לומר שמקודם חשבו זה לאיסור חמור. ועכשיו נודע זה לאיסור קל שגם זה נחשב למנהג בטעות וכמ"ש הש"ך בסי' רי"ד לדעתי א"א לומר זה דמעולם לא הי' חשש בזה רק משום חומרא דחמץ שאין מועיל ס' וגם עתה יש חשש משום משהו חמץ. עכ"פ א"א לומר בזה מנהג בטעות זה מה שנראה לענ"ד:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה