עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק או"ח · סימן טו
ומה שפסל מעלתו ע"ד המגילה משום ששמות בני המן לא היה מכוונים. שיש מהם שהיו יוצאין מן השיטה מחמת שיש בהם ריבוי אותיות כמו פרשנדתא. ופסלו מעלתו משום דלר"ת בעינן שיהיה אריח ע"ג אריח ולבנה ע"ג לבנה שניהם מן הכתב. וכאן יהיה הכתב ע"ג החלק שתחתיו:
המעיין בדברי הר"ן שהביא הב"י יראה להדיא דכיון דהעמוד הצר. שהוא האריח ע"ג אריח שוה מב' צדדיו. היינו במה שכותבין ואת זה עג"ז. שוב אין תקומה למפלתן. וממשמעות הדברים דחיזוק החומה היכא שיש בליטות בשתי הכתלים יכול להוסיף ולחזקו מכותל לכותל. אבל כאן שכותל אחד שוה שאין בו בליטות לא אכפת לן מה שבכותל הב' יש בו בליטות. וע' בב"ח כתב דיש לדקדק לכתוב עשרת שיהיה שוה לואת ולא יהיה יוצא חוץ לשיטה. הרי דלא כתב לדקדק רק בצד אחד שהוא העמוד הצר ששם עכ"פ לא יהיו בליטות אבל שיהיה בצד הב' כן לא הזכיר. אף שגם שם יש תיבות שאין דומין אחד לחברו. וגם לשון הלבוש יש לפרש דבא למעט דעת רש"י וכפי הציור שכתב הב"ח לשיטת רש"י ע"ש. דיש חלק ע"ג כתבו כתב על גבי חלק. ומה שהראה מעל' מדברי הנו"ב סימן קע"ו. י"ל דשם אפשר שהיה אין השורות שוין מב' הצדדים. ולפי דעת הר"ן יש בזה קפידא משום דגם בשורה זו ישנן מפלתן של רשעים. אבל אם מצד אחד שוה. נראה דגם להר"ן אין קפידא. וכמו שמוכח מלשונו דדייק בזה שהעמוד הצר ע"ש הלשון:
מיהו מה דחקר שם הנו"ב מתיקון השם צ"ע לפי"ז קצת. ולכתחלה ודאי נראה נכון שיהיה גם הלבנה ע"ג הלבנה שוין. אבל לפסול מחמת זה לא נראה כן מדברי הר"ן. וכן מוכח להדיא מדברי הב"ח שכתב לדקדק רק בתיבת עשרת דייקא ומה שהאריך בפי' רש"י. עי' הציור בב"ח לרש"י שלא כדבריו. ובס' מטה יהודה כתב לפרש לרש"י שהכתב הוא מצד אחד. והלבנה היא נגדו ובצד הב' של עמוד אין שום כתב. והא דהלבנה הוא כפל הוא משום דאריח הוא חצי לבנה וכמו כן כתבו הפוסקים זה גם לשיטת ר"ת:
והנה הב"י בסימן תרל"א ד"ה ומ"ש בירושלמי כתב להדיא לפרש לשון שניץ ונחיץ שיהיה עשרת בני המן זע"ז בלא שום בליטה ע"ש. אך למ"ש שם עוד דהאי ונחיץ היינו לשון חילוק נראה דהירושלמי לא בא רק להורות שיהיו מחלקין השמות. והואת לב' שורות. אבל אין קפידא שיהיו שוין בלי שום בליטה. ומתחלה פי' לשון ונחיץ שיהיה מהלך בשוה. וכ"כ בב"ח ע"ש. ומ"מ מדברי הב"ח נראה דגם לפי' זה אין הקפידא אלא שיהי' עשרת בסוף שיטה ולא יצא תיבת עשרת חוץ לשיטה מואת. ובזה לחוד יהיה סגי. וכמ"ש לפרש טעמא דהר"ן. וכן משמע מדברי הירושלמי שם. שכתב הטעם בהא דמגילה כותבין אריח ע"ג אריח ולבנה ע"ג לבנה דכל בנין הכי לא קאים. ופי' שם בשדה יהושע דכל בנין שהוא אריח ע"ג אריח לא קאים. והיינו משום דאין שם רק תיבות קצרות זה ע"ג זה ובזה לחוד לא קאים. והיינו כמ"ש לדעת הר"ן דאינו יכול לחזק מכותל לכותל. ועוד דאפי' נימא דהקפידא הוא גם על שמות הרשעים שלא יהי' בהם בליטה זה תחת זה. וכפי' הא' של הב"י. לא מצינו לעכב. דגם על עיקר הדין אם בעינן אריח ע"ג אריח בעי בירושלמי אם הוא לעכב.