עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק או"ח · סימן ח
על דבר שאלתו אודות רא"מ ביליצקי שהוא שייך לבהמ"ד אחר אלא שבחול מתפלל בבהכ"נ שלהם משום שהוא סמוך ועתה נעשה אבל ל"ע ורוצים האבלים לדחות אותו שאין לו זכות בבהכ"נ שלהם בתפלה ובקדישים:
הנה במהרי"ק שו"ל מבואר דרק ענין תתלה דמיא לקרבן ציבור וכענין עבודה אבל קדישים לא ע"ש. ובתשובת מהרי"ל סי' ל"ו כתב ראיה לענין תושב ואורח מהא דלענין עבודה אף שיש לכולם חלק כיון דהיו משמרות אין בן משמר זה יכול לכנוס בגבול משמר חברו. וה"נ כל צרכי ציבור בעירו ובבהכ"נ שלו כל עבודתו שלו דהיינו תפלה במקום עבודה. עוד הביא ראיה המהרי"ל שם מהא דלענין הלואה אין מניחין להלוות ולהרויח שום דבר בעיר למי שאינו נושא בעול עם בנ"ה. ה"נ מעכבי בבהכ"נ על נכרי ליטול מצותו. הואיל ואינו נושא בעול בהכ"נ עמהם ע"ש. ונראה לכאורה דלענין קדישים אין שייך ראיה מהא דבן משמר א' אינו יכול לכנוס בגבול חבירו. דזה שייך רק לענין תפלה דדמיא לקרבן ציבור כמ"ש מהרי"ק. ורק לימודו מריוח שבן העיר יכול לעכב על בן עיר אחרת להרויח בעירו. ה"נ ענין קדישים שמרויח בבהכ"נ שנושא שם בעול בהכ"נ. וכן לענין תפלה אין שייך הראיה מהא דהלואה וריוח. דאם מתפלל תמיד בבהכ"נ זה דהוי כמשמר או בית אב שלו. אפשר דיכול לעבוד עבודתו כמו חברו. אף אם אינו נותן במסי בהכ"נ דמ"מ הרי משמרתו וקביעת מקום עבודתו זו תפלה. הוא בבהכ"נ זו. דהא להיפך אם נושא ונותן במסי בהכ"נ זה ומתפלל בקביעות בבהכ"נ אחרת נראה ודאי דמיקרי אין משמרתו קבועה בבהכ"נ והוי כמשמר אחר. וכמו בקרבן תמיד אף שהי' לכולם חלק אין משמר אחד יכול לכנוס בגבול חברו. וה"נ אף שנותן בעולי בהכ"נ ויש לו חלק בו. מ"מ אין משמרתו קבוע בשם כן נראה לכאורה. ולפי"ז. אם נאמר כן. י"ל דכה"ג שמתפלל בחול בבהכ"נ זה ובשוי"ט בבהכ"נ אחרת י"ל דדמיא למשמר בית אב שנתחלק לימים. וה"נ בימי חול הוא כמשמר זה ושייך לבהכ"נ זה לענין להתפלל לפני התיבה. ואפשר לומר דמ"מ אפשר דמשמרתו וקביעתו הוא במקום שהולך לשם בשבת ויום טוב ומפריש נדריו שם. ואף שמתפלל בבהמ"ד זה בחול משום שהוא סמוך לביתו. אין זה אלא כאנשי מעמד שהיה רק הקרובין נכנסים בעזרה עם אנשי משמר והרחוקין נכנסין בבתי כנסיות (ע' רמב"ם פ"ו מכלי המקדש) וה"נ אף משמרתו ותפלתו שייך רק בבהכ"נ שלו ששם משמרתו קבוע, כיון שכל הכנסתו לבהכ"נ שלו אף שמתפלל בבהכ"נ אחר בחול. אינו אלא כאנשי מעמד שמתכנשין בבהכ"נ. אבל צרכי ציבור ועבודתו שייך רק בבהכ"נ שלו. דהוה כהתנו כמ"ש מהרי"ל:
ויש לעיין בהא דיו"ד סימן רכ"ד דיש פלוגתא אם מותר לכנוס בבהכ"נ ע"ש. אם יש ב' בהכ"נ בעיר אם נאמר דהוי כחצר שאין בו דין חלוקה גם בכה"ג. או נאמר דבזה כ"ע מודו דהרי יכול לכנוס לבהכ"נ אחר. ומכ"ש כשיש לזה מקום קבוע בבהכ"נ זה ולזה בבהכ"נ אחר. דאפשר דלכ"ע יכולין לאסור זע"ז וע' בר"ן שם. ויש לצדד בזה לנ"ד. ולפי דעת הכנ"י לענין קדיש דבכה"ג חשוב כאורח ותושב. י"ל דה"נ לענין מודר הנאה וצ"ע לע"ע בזה:
והנה מה שנראה מדברי מהרי"ל ומהרמ"מ דכל דיני תושב ואורח תלוי במי שעליהם מסי וצרכי בהכ"נ. לכאורה מדברי מנהגים שהביא הש"ך בסימן שע"ו ס"ק י"ב לא משמע כן אלא שתלוי במי שיש לו דירת קבע בעיר ע"ש. ובכנ"י כתב דדברי המנהגים שוין לדעת מהרמ"מ. וצ"ע לדעתו מאין זה:
אך למ"ש הש"ך ס"ק י"ג בשם המנהגים דכל עיקר חילוק בין תושב ואורח הוא רק לענין להתפלל ולומר קדיש לפני העמוד. ולמה שכתבתי מקודם דלענין תפלה לפני העמוד י"ל דאין שייך הראיה מהא דבר מתא. רק מהא דמשמר דהוה כהתנו. א"כ י"ל דאף אם אין שייך במסי בהכ"נ. אם הוא בדירת קבע בעיר שוב הוי כבני משמר אחד. אף דלענין קדישים שלאחר התפלה כמו קדיש יתום ורבנן. זה דמי לריוח שמרויח בבהכ"נ שלו. וזה יהיה תלוי רק בנותני מסי בהכ"נ לדעת מהרי"ל. מ"מ י"ל דלא פליגי בזה המנהגים רק מה שתולה תושב בדירת קבע. הוא רק לענין תפלה וקדיש לפני העמוד שבזה יש חילוק בין אורח או הדר בעיר. אבל במה שיהיה עוד נ"מ לענין קדישים שעל העמוד אחר התפלה בין הדרים בעיר עצמם. בין אותם אשר אין עליהם צרכי ומסי בהכ"נ זה. ובין אותם שיש עליהם צרכי ומסי בהכ"נ זה. זה לא ביאר שם כיון דלענין תפלה לפני העמוד אין נ"מ. וא"כ אפשר להשוות שיהיו כולן לדעה אחת:
אך האחרונים הכנ"י והעבוה"ג סימן ס' ס"ג תפסו כולם בסתמא דכל הדברים תלוי' רק בזה שנותנים מסי בהכ"נ ולהם שומעין ועי' בכנ"י שם שמבהכ"נ זה לבהכ"נ אחר גרע מאורח ע"ש. וכן נראה מעבוה"ג ע"ש. ומה שלמד מעלתו לענין דינו דלא מיקרי כאן בנותני מסי בהכ"נ מה שנותן דבר קצוב וכמ"ש הכנ"י. וכן מה שאין מועיל מה שרוצה ליתן בעיו"כ זה בקערה. שפיר כתב כת"ר בזה: