אור ברסלב
עמק שאלה חלק או"ח › סימן ו

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק או"ח · סימן ו

סימן ה

ע"ד שאלתו אודות מי שהחזיק פתיחת אה"ק. ולעת זקנתו רוצה ליתן זה לבניו. ואחיו של המחזיק מערער בדבר והציבור אין מתערבין בזה. וכתב מעל' דהדין עם אחיו משום דבדבר שאין בו שררה לא שייך דין ירושה. והוכיח זה מהא דכתב המ"א בסי' קנ"ג ס"ק מ"א לענין קבו"מ:

והנה לא דקדק מעלתו בזה כל הצורך וגם אכתי לא מתורץ בדבריו מה שהקשה על המ"א מהא דגלילה שכתב הש"ע. אמנם באמת יש בזה פלוגתא בין ראשונים ואחרונים. דעת המ"ש שהביא המ"א ס"ק מ"א דאף לגבי המחזיק עצמו לא שייך חזקה במצוה רק במידי דשייך שררה. אבל לענין מצוה כל ישראל ראוין וכל אחד רוצה לזכות במצוה. ולדעתי הנה זה אפשר גם דעת התה"ד שהביא הרמ"א ביו"ד סוף סי' רמ"ה שכתב שכל אחד רוצה לזכות במצוה להיות מפרנסי ישראל אף שהחזיק חברו מתחלה ע"ש. (ודלא כבעל זרע אברהם שכתב דהתה"ד הוא כהחולקים על בעל מ"ש ע"ש) והנה התה"ד שם סי' קכ"ח כתב ולא דמי למי שהחזיק במצוה כמה שנים דמשמע מלשון מהר"ם דאית לי' חזקה. דשאני התם שרגילין לקנות חזקה כה"ג מן הציבור ולהנות בצדקות והקדשות על ככה להניח להם וליורשיהם לחזקה אבל כתר תורה הרי מונחת ומופקרת לכל מי שירצה עכ"ל. וא"כ אוקים האי דינא דמהר"ם דשייך חזקה במצוה. אלא בכה"ג דקנה מתחלה מן הציבור לו ולזרעו אחריו. אבל בלא זה רק משום שהחזיק בה והקהל לא מיחו בידו לא מיקרי חזקה במצוה (וצ"ע למה הוצרך התה"ד לחלק בין הא דמהר"ם לדינו. הא י"ל דשאני הא דמהר"ם דמדחה את הראשון לגמרי ממצותו וכעין שחולק הראב"ח הובא במ"א שם) אבל הרמ"א בחו"מ סו' סי' קמ"ט בהג"ה ובד"מ מבואר שם דהוה חזקה משום שלא מיחו הקהל בידו. אך מ"מ בעינן שיהי' חזקה שיש עמה טענה. ע' בד"מ ובתומים שם. דהיינו למעט כשהי' להקהל אופן שלא היו יכולין למחות ע"ש. וכתבו הפוס' ראי' לזה מן הירושלמי שלמדו מקרא שהקרש שזכה להיות בצפון ינתן בצפון אף דלא שייך שררה בקרש. וע' ברש"ך ח"א שחלק על האי דינא דהמ"ש ורמז עליו המ"א ס"ק מ"א שם. ולפ"ז צ"ע בדברי המ"א שם שסיים ובמדינתינו וכו' אם כונתו לפסוק כרש"ך שרמז שם שחולק על בעל מ"ש דהרי המ"ש והרש"ך מיירי ג"כ בחברה של קבו"מ ע"ש או אפשר משום דעתה נוהגין ליתן מעות לחברה וא"כ דמיא לחילוק של תה"ד. וע' בש"ת (סי' קנ"ג ס"ק כ"ז) מה שהביא בשם שאילת יעב"ץ והרבה אחרונים דיש חזקה במצוה:

אמנם בתשו' זרע אמת הביא בשם שכה"ג דאף דלמחזיק עצמו במצוה יש חזקה אבל ירושה לא שייך בזה רק גבי שררה דילפינן מקרא. והביא ראי' לזה מד' המרדכי לענין יין להבדלה שהביא הב"י באו"ח סי' קנ"ג ומד' ס' חסידים סי' תשע"א ע"ש. אבל דעת בעל כנה"ג בתשו' הובא בס' ברכי יוסף סי' קנ"ג ודעת בעל זא"ב דגם דין ירושה שייך בחזקת מצוה. והביא דזה דעת הרשב"א בתשו' ודעת הריב"ש. וכתבו ליישב ד' המרדכי בהא דיין הבדלה מיירי בחזקה שאין עמה טענה. וכן נמצא פלוגתא זו בהרבה אחרונים. וכל אחד לשיטתו מתרץ ראיות חברו. באופן שזה הוי ספק פלוגתא אי שייך ירושה בחזקת מצוה ולהסוברים דשייך חזקה וירושה במצוה. הנה דין חזקת מצוה י"ל דעדיפא מדין שררה דבדין שררה ודאי אינו יכול ליתן זה לאחר שלא מזרעו בלא רשות הקהל כמבואר בד"מ סי' קנ"ב בשם המרדכי דהתורה לא זכתה לו רק לענין שבניו יקומו תחתיו. אבל בחזקת מצוה שכל ישראל ראוין למצוה. כמו שמוריש זה לבניו. כמו כן יכול ליתן במתנה גם למי שירצה כמו שאר נכסיו. אמנם להסוברי' דלדידי' עצמו יש חזקה ורק ירושה לא שייך בזה. יש לעיין אם נתן בחייו במתנה לאחר אם נאמר דבזה אבד גם זכותו וכמבואר ברמ"א סי' קמ"ט שם. וכ"ש שאין הב' זוכה בזה בלא רצון הקהל. או שנאמר דדוקא אם נתרצה הקהל לב' וגם הוא נתן לו מדעתו שוב נתבטלה חזקתו דכבר זכה בזה הב' ואינו יכול ליטול מן הב' אבל אם אין הקהל מרוצים להב' שוב הוא חוזר לחזקתו דרק נגד הב' ויתר חזקתו אבל לא נגד הקהל. ולפי"ז אפשר לומר עוד כיון דהקהל אין זוכים בחזקת הא'. גם הב' זכה במתנתו כל ימי חייו עכ"פ. דמצוה אין דומה לשררה ופרנס דאין ממנין אלא א"כ נמלכים בציבור. אבל מצוה כל ישראל ראוין. ולציבור אין נ"מ דממילא נגדם לא ויתר הא' את חזקתו וצ"ע. וגם אם בנו דמי לאחר יש להסתפק בזה. ויש לפלפל בזה מלשון תשו' הרשב"א לענין חזן. ואין הפנאי עמדי לברר בזה:

והנה בתשו' זרע אמת הביא בשם תשו' גו"ר דכיון דהוי ספק אם שייך דין ירושה במצוה. וזה הוי ספק מה"ת דיש להחמיר והשיג עליו דכיון דאין הציבור מרוצים. א"כ שוב הוי ספק גזל נגד הציבור שזה ג"כ הוי ספק מה"ת. אבל למ"ש מעל' דבנ"ד אין הציבור מתערבים. א"כ נגד יחיד ודאי סברת הגו"ר הוא סברא טובה דיש להחמיר. ובפרט שיש סברא דבחייו י"ל דלכ"ע יכול ליתנו לבנו לסעי' בזה:

ולענין חזקת מצוה שמבואר ברמ"א בחו"מ סו' סי' קמ"ט ובסמ"ע שם דמשום שלא מיחו הקהל היכא דהוי בידם למחות הוי חזקה. לכאורה יש להעיר בזה עפ"י מה שכ' במהריב"ל ח"ג סי' ל"ד במה שהקשה סתירת הסוגיא דפ' לא יחפור (דף כ"ג) דאמרו שם דאפי' בשל רבים אימר אחולי אחול גביה ובפ' חזקת הבתים (דף ס') בהא דר"א דאמרו בשל רבים מאן מחיל גבי'. וע"ש שהביא דהרי"ף והרא"ש לא גרסו גם בפרק לא יחפור אימא אחיל גבי'. אבל התוס' כתבו שם דבשל רבים יש לומר יותר דמחלו. וכן כתבו האחרונים להוכיח מהרמב"ם. וע"ש במהריב"ל מה שהקשה ד' הטור מסי' קנ"ה לסי' תי"ז. ובתשו' לחם רב סי' י"ו כתב לתרץ הסתירה מהסוגי' עפ"י תשובת הרשב"א שהביא הב"י סי' תי"ז דבשל רבים מה ששתקו ולא מיחו. זה לא הוי חזקה רק אם מחלו להדיא. ותי' ב' דלא גרסי' בפ' לא יחפור משום מחילה. רק משום שמא כניס לתוך שלו ע"ש. וא"כ אפי' מחילה להדי' לא מהני בשל רבים לפי תי' ב'. וע' בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ב ובתשו' מוצל מאש מהר"י אלפנדרי. ובתשו' מהר"י קצבי סי' כ"ד האריך הרבה וכתבו לחלק בין רבי' לדרך שכל העולם עוברים שם:

עכ"פ נראה דחזקה זו משום שלא מיחו הקהל יש הרבה שיטות דאין מועיל בשל רבים. אך י"ל למ"ש בתשו' הרשב"א שהבי' הב"י בסי' תי"ז שם דאם יש לגזבר חלק בההקדש יש חזקה גם משום שלא מיחו בו ע"ש. וא"כ כיון דבכל מילי דביהכ"נ הוי כשותפים כמבואר לענין מודר הנאה. א"כ שוב יש חזקה מחמת שלא מיחו הקהל וכמ"ש הרמ"א. ולפי"ז י"ל דדוקא בהא דקריאת ס"ת או גלילה. דבזה כל הקהל המתפללים שם הוי כשותפים בהס"ת של קהל. ובכה"ג הוי חזקה משום שלא מיחו. אבל בדינו של מ"ש שהובא במ"א סי' קנ"ג ס"ק מ"א לענין חברה של קבו"מ שפסק שם דאין חזקה למצוה אין ראיה נגדו מהא דמביא בש"ע שם וברמ"א חו"מ סי' קמ"ט לענין גלילה דהוי חזקה. דשם שייך משום דהוי שותפים בדבר. ולכך משום שלא מיחו מיקרי חזקה. אבל במה דלא שייך בזה שותפים אין ראי' משום שלא מיחו. וכל אחד רוצה לזכות במצוה. ולמ"ש הל"ר בתי' ב' של רשב"א אין מועיל בשל רבים אפי' מחילה להדי' וזה הוא פלוגת' תוס' ורי"ף ורא"ש. וכן לענין יין להבדלה שהביא המרדכי לא שייך בזה שותפות. וי"ל דלא שייך בזה חזקה משום שלא מיחו. ובמחילה להדי' הוא פלוגתת תוס' ורא"ש ולפי"ז י"ל דגם לענין ירושה במידי דלא שייך שותפות דאם בעינן מחילה להדיא שיהי' מיקרי חזקה למחזיק עצמו אפשר שייך טעמא דהטור בסי' קמ"ט דבמידי דהקדש קלא אית ליה. א"כ אם הי' המחזיק בחיים הי' צריך לברר זה. א"כ לענין יורש שייך גם כאן הפלוגתא של הלחם רב עם המהרי"ט אם יורש עדיף או לאו. ואפשר כיון דלא מידי חסרי' להקהל הוי דבר קטן דלא שייך בזה קלא. וכמו שהאריכו האחרונים דסגי בטענת מחילה להדיא. אף שאין זוכרים מזה ופשיטא דטענינן ליורש. וצ"ע בכ"ז:

ולפי"ז יש מקום לומר לענין חזקת מצוה הסברא היפך ד' השכנה"ג שהביא בתשו' ז"א ונימא דבמצוה למחזיק עצמו ליכא חזקה דמצוה דמיא להקדש דאין מחזיקין בהקדש וכמ"ש הטור סי' קמ"ט אבל ליורש טענינן לי' אפילו גבי הקדש לדעת מהרי"ט. וה"ה למצוה דאפי' עדיין הוא לא החזיק אלא שבא להחזיק בתורת ירושה שייכ' טעמא שכתב המהרי"ט שם להעדיף כח היורש. וצ"ע בכ"ז וקצרתי הרבה. ואם יהי' לי פנאי יעזור לי ה' אבאר בזה:

והנה מהירושלמי שהבאתי לעיל דקרש שניתן בצפון אין משנין אותו מזה קשה לי על הראב"ד פ"ד דתמורה הל' י"א שחולק על הרמב"ם וסובר דבקדשי בה"ב משנין מהיכל למזרח או להיפך. אפי' מחמור לקל ע"ש והלא להירושלמי אין משנין מצפון לדרום וצ"ע:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה