עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק או"ח · סימן ג
על דבר מכתבו בשאלתו בענין בית המדרש שלהם שמוכרחי' לקצרו ולהשאיר מקום פנוי ממקום הקודש לצד מזרח. ולקצרו כמה אמות כדי שיוכלו להרחיבו לצד צפון. וע"ז חקר כבודו כי במה תפקע קדושת מקום הפנוי. כיון דאין כאן דבר שתחול עליו הקדושה. כי למוכרו לא יצליח לבנין. וע"ז הביא כת"ר לפשוט מהא דתשו' מ"ב שהביא המ"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ז:
הנה בתשו' מ"ב שם עיקר השאלה שבנו הביהמ"ד על מקום הישן. ורק אם מותר לבנות מהעצים של הישן דירה להשמש. כיון דאין כאן מכירה על מה שתחול הקדושה. וע"ז הוכיח כיון דמתנה שרי אף דהוה משום הנאה כ"ד שחלפה ועברה. כ"ש כאן שבנו ביהמ"ד חדש על מקום הישן אם הוא עפ"י זט"ה במא"ה דפקעה הקדושה מעצים ואבנים הראשונים וחלה על ביהמ"ד החדש ע"ש. והנה לכאו' שפיר דייק כ' מזה גם לענין נ"ד דהשאלה הוא על המקום של הבית המדרש. דהא בגמ' מימרא דרבא מגילה (ד' כ"ו) אשוי המקום ולבנים בענין אחד ובשניה' אסור לאוזפינהו שלא תפקע הקדושה בכדי. וא"כ כמו שהתיר המ"ב בלבנים שפקע הקדושה מהם וחלה על החדשה. ה"נ בהמקום נאמר דפקע הקדושה וחלה על מקום החדש. ועוד מראייתו עצמה מוכח זה דבמתנה מותר אפי' ליתן הביהמ"ד עם המקום ופקע הקדושה מהמקום על הנאה מועטת שכבר חלפה. כ"ש בזה שההנאה לפניו במקום החדש וכמ"ש כן גם כבודו:
אמנם כן מפורש להיתר בתשו' פנ"י סי' ד' שרצה חכם א' לומר דאף לישאר המקום פנוי ולנהוג בו קדושה. מ"מ הוי זה הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה. וכיון שאין כאן דבר שתחול עליו הקדושה הוי כמשכונה. וע"ז השיג עליו וכתב וז"ל אבל פליאה בעיני שהעלמת עיניך מדין פשוט שהרי אמר ר"ח (גז"ש) וב"ב (דף ג') לא לסתור בי כנישתא עד דבנו בי כנישתא אחריתא. הרי מבואר דאחר הבנין שרי לסתור. אע"ג דנשאר המקום פנוי:
ואע"ג שיש לדחות דמיירי שבונין הביהכ"נ החדשה סביב לביהכ"נ הישנה שנשאר המקום קדוש אין נראה כלל דפשיטא דלא לישתמט חד מהפוסקים לכתוב כן וכו' ע"ש שהאריך עוד בזה. ומסיק ע"כ נראה בלי ספק שמותר לבנות במקום אחר ולהניח המקום פנוי עכ"ל. הנה הדבר מפורש להיתר:
אמנם יש לדקדק דמלשונו נראה דקדושת המקום חמירא לי' שכ' שיש לדחות ראייתו מהאי דר"ח משום דמיירי שבנו החדשה סביב הישנה שנשאר המקום קדוש וקשה הא אכתי במה דסותר הישנה מוציא הלבנים של הישנה מקדושה חמורה לקדושה קלה. וא"כ באיזה ס"ד יהי' עדיף לן קדושת המקום מקדושת העצים ולבנים הא גם בלבנים הדין שאסור להפקיע קדושתן בכדי ואם נאמר כסברת המ"ב דזה לא מקרי בכדי משום שחלה הקדושה על החדשה א"כ ה"נ בהמקום נאמר שחל על מקום החדש. וא"כ איך ס"ד לומר שצריך לבנות סביב הישנה. ואי דנאמר דהעצים והלבנים של הישנה יכולין למכרם ולא תפקע קדושתן בכדי. ומה"ט מותר לסתור הישנה. ה"נ אין ראיה מהא דר"ח גם לענין המקום דאפשר דמיירי דמכרו זט"ה העצים וגם המקום ואפשר לומר דהפנ"י גורס בטור כגי' הב"ח דרק לענין לבנים ועצים מועיל מתנה ולא לענין ביהכ"נ עצמו. והטעם אפשר לומר על פי מה דפליגי בטעמא דמלתא הרמב"ן והר"ן. דהרמב"ן סובר דביהכ"נ אין בו רק משום תשמישי קדושה. והר"ן סובר דביהכ"נ קדוש קדושת הגוף. (ע' בסי' קנ"ג בב"י ד"ה ומשמע) ולפי"ז י"ל דהטור סובר דלבנים ודאי לא הוי רק תשמישי קדושה כיון דלא חזי עתה כלל למלתייהו. ולכך מועיל מתנה אף דליכא עתה כלל במה שתחול הקדושה. אבל ביהכ"נ עצמו קדוש קה"ג. ולכך באמת אין מועיל בו מתנה לאפקועי הקדושה בכדי. וע' בר"ן. א"כ לפי"ז שפיר איכא הוכחת המ"ב לענין העצים. מדמועיל מתנה ע"כ דגם בזה פקע הקדושה וחלה על החדשה. אבל לענין המקום דאין מועיל מתנה. א"כ כ"ז שאין כאן דבר שתחול עליו הקדושה כמו במכירה לא פקע הקדושה. ולכך הי' ס"ד דנאמר דבונין סביב הישנה:
אמנם לפי"ז למאי דהוכיח הפנ"י דאפילו להניח מקום פנוי מותר. יש לעיין מאיזה טעם הוא ובמה פקע הקדושה. ולכאורה אפשר דאף אם נאמר כהאי טעמא דלכך אין מועיל מתנה בביהכ"נ עצמו הוא משום דחזי למלתייהו עדיין לאמר בו דבר שבקדושה וקדוש קה"ג. אבל כיון שמוכרח לסתור הישנה ואז העצים והלבנים אין בהן רק תשמישי קדושה גם המקום של בהכ"נ אין בו עתה רק תשמישי קדושה. וא"כ בכה"ג ממילא מתחלף הקדושה וחלה על החדשה במקום החדש. אבל באמת מדברי הפנ"י שם נראה דלא מקרי כלל במה שמניח המקום פנוי הורדה מקדושה חמורה לקלה ולכך מותר. ע"כ נראה דסובר דכיון דאמרינן במשנה מגילה (דף כ"ח) דביהכ"נ בחורבנה עומדת בקדושתה. א"כ במה שנשאר המקום פנוי אין בזה הורדה מקדושה כלל דעדיין קדושתה עלי' ורק למזרעה הוא דבעינן זט"ה במא"ה דמוציאין לחול אבל במקום פנוי ומשמרין אותו בקדושה. עדיין קדושתו עליו ואין כאן הורדה כלל:
ועיין ברמב"ם פ"ו מהל' בהב"ח הל' י"ד דנפקה לי' דקדושת הבית קדושה גם בחורבנה מדכתיב והשימותי את מקדשכם ומשמע שם דהקדושה ראשונה ממש על המקום וחייב כרת הנכנס בו מדחולק הראב"ד בזה ע"ש [וכן המ"א סימן תקס"א סק"ב פ' כהרמב"ם] וא"כ ה"נ מה שאמרו לענין ביהכ"נ דמקרי מקדש מעט דבחורבנה עומד בקדושתו מהאי קרא דוהשימותי את מקדשכם. ה"נ קדושה ראשונה עליו ממש ואין כאן הורדה כלל מקדושה חמורה לקדושה קלה:
והנה המ"א בס"ק כ"ה חולק על גי' הב"ח וכתב דכן מוכח מתו' ורמזים. וכ"כ הדרישה וכן מוכח מד' הרמב"ן והר"ן ולפי"ז כיון דמועיל מתנה לענין ביהכ"נ עצמו. א"כ איכא הוכחת המ"ב גם לענין המקום. ובמה שיש הנאה מה שבונה במקום חרש פקעה הקדושה מן המקום הראשון בכדי. וא"כ בנ"ד הנה המקום הפנוי יוצא בכדי במה שבונים הבהמ"ד במקום אחר רחב ונאה. ומותר להשתמש בו גם דברים של חול. אבל לטעם הפנ"י דבהניח המקום פנוי אין כאן הורדה כלל מקדושה חמורה לקדושה קלה. א"כ נראה דהמקום נשאר בקדושתו ואין להשתמש בו שום תשמיש של חול. אך לפי"ז יש קולא להפנ"י דלהמ"ב מ"מ בעינן דוקא שיהיה ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר. ואם לא יהיה במא"ה ברצון כולם או רובם אין מועיל וכמו שכתב המ"ב לענין העצים והלבנים. וה"נ לענין המקום ע"ש. אבל לטעם הפנ"י נראה דלענין להניח המקום פנוי א"צ כלל לדעת אנשי העיר כיון דהמקום בקדושתו עומד ואין בזה הורדה כלל מקדושה:
ומדברי שאלתו נראה שיש עוררים בדבר. ומעתה אם רוב אנשי העיר מסכימים לדעת זט"ה בזה. הנה ודאי לטעם המ"ב גם המקום יוצא מקדושתו. דבכ"מ לא בעינן רק רוב אנשי העיר וכמ"ש המ"ב והפנ"י. אבל אפשר דלטעם הפנ"י לא בעינן כלל דעת רוב אנשי העיר בזה כדי להניח המקום פנוי. ומ"מ באיזה אופן שהוא. הנה לדעתי יותר טוב לגדור המקום פנוי ולנהוג בו קדושה ולא למוכרו ולזורעו. ומה שהצריך מהר"ם מלובלין לעשותו גן ירק הוא בדרך הכרח דכיון דהוצרך למוכרו יותר טוב לעשותו גן ירק מלהשתמש בו שאר תשמושי חול. אבל ודאי יותר טוב לגדור אותו ולנהוג בו קדושה וכבוד וז"פ:
והנני מודיע לכבודו כי לא הייתי בביתי עד שבת העבר ובבואי מצאתי שאלתו. וגם עתה אי"ה כיום מחר הנני מוכן לנסוע לטשערקאס לקבל פני ק' אאזמו"ר שליט"א ומוטרד אני בטרדת הדרך לכך דברי מועטים וגם אינם רק להלכה ולא למעשה: