אור ברסלב
עמק שאלה חלק או"ח › סימן ב

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק או"ח · סימן ב

סימן א

ע"ד שאלתו בדברי ריבות שנתראה בעירו. אודות הקלויז הישנה שהרחיבו אותה לארכה ורחבה. והגבאים מכרו מקומות הנוספים. ועתה טוענים בעלי המקומות שמקודם. שלהם שייך אותן המקומות שהי' להם מקודם דהיינו אצל אה"ק וכדומ' וגם יתנו הערכה אשר יעריכו עליהם במעות. והחדשים טוענים הגם שמקודם הוי המקומות שלהם אצל ארון הק' וכדומה. עתה שהרחיבו הקלויז יעמדו לפי חשבון הניתוסף רחוק מאה"ק על מקומם ומעמדם שהי' להם בתחלה ובפרט שכבר קנינו המקומות מהגבאים. והישנים טוענים שאין הגבאים יכולים למכור המקומות שלנו כי לא נעשה זה בידיעת ז' טובי העיר עכ"ד שאלתו:

מקור הדברים האלו הוא מתשו' הרא"ש כלל ה' דין ז' וז"ל שם נראה לי שיכול לעכב שמתחלה כשעשו המסבה ועשו דף או בנין בראש המסבה. אותו בנין בראש המסבה הוא של כולם. מפני שלפי הראש חלקו המקומות. הראשון שסמוך לראש משובח והשני פחות ממנו והשלישי עוד פחות וכן כולם. לפי הרחקתם מן הראש יפחתו דמיהם הלכך אין לשנות בנין שאצל הראש אלא מדעת כולם. ועוד הריוח שהי' בין המסבה ובין המקומות שבכותל ההיכל. של כל הקהל הוא. וא"א ליחיד ליקח אותו מקום אלא מדעת כל הקהל. וזה שהוא שני לו במסבה יכול לעכב עליו גם מטעם זה עכ"ל:

והמבואר בדבריו דמצד ב' טעמים יכולים לעכב. האחד דהנסר הנתון בראש המסבה הוא שייך לכולם שכל המקומות הולכין לפי ראש המסב' והב' מצד דהמקום הפנוי הוא של כל הקהל. גם הם בתוך הקהל ויכולין לעכב. והנה יש לעיין אם זה דוקא בשה שהנהר הניתן בראש המסבה הוא למען המקומות אשר מצד זה יחלקו המקומות בשוים אבל כמו בנ"ד שהמקומות הולכין לפי סמיכתן לצד אה"ק. וזה א"א לומר שהאה"ק נעשה בשביל מקומות הללו. וא"כ יש להסתפק אם הקהל רוצים לפנות אה"ק לצד אחר. שאין חיוב להיות ההיכל בצד התיבה שמתפללין כמבוא' במ"א הל' נשיא' כפים (ס"ק ט"ו) אם יכולים בעלי המקומות לעכב שיהי' הארון דוקא בצד זה אצל המקומות שלהם. כדי שיהי' ניכר הראשין והשני וכן כולם. וכמו בנסר שבדין זה של הרא"ש. או דדוקא בנסר שנעשה מתחלה בשביל המקומות של המסבה שהולכים כולם לפי ראש המסבה הרי זה ראש המסבה כולם שותפים בו ומשועבד לכולם. ואין אחד יכול לסתור בלא דעת חברו. אבל כאן הארון אין נעשה בתחלה בשביל המקומות, וכיון שלא נעשה בשביל זה אין הארון משועבד להמקומות. ויכולים הקהל לפנות הארון וה"ה שיכולים לקצרו ממה שהי' ולעשות שם מקום פנוי. ואם כי עתה לא יהיו הם הראשונים בהמקומות. כיון שהקהל עושים בשלהם. אין יכולים לעכב וכמו שכתב הרא"ש בהתשובה של דין ג'. דאף שמפני זה נפחת מקומו של חברו הוה כמו חנות אצל חנות דלכ"ע משום זה שעצם החנות דמיו נפחתים אין יכול לעכב. ה"נ אין יכולים לעכב משום שהקהל עושים בשלהם לא בשל בעלי המקומות אך גם בהתשו' דסי' ג' סיים הרא"ש דאם מנהג המקומות כשמוכרים בבהכ"נ שמוכרין מושב הראש ביוקר והשני בפחות וכן כולם. יכול לעכב על ראובן ע"ש. וכבר הקשו דדברי הרא"ש בתשו' שם סתרי מני' ובי'. ומה שכ' החת"ס בתשו' כ"ו וכ"ט לייש' דמתחלה מיירי שאין נפחת דמים רק הורד כבודו. וגם הוא עושה בשלו והוה תרתי למעליותא דבריו רחוקים וא"א כלל לאומרם והמעי' בתשו' שם להדי' כ' דאף אם נפחתו דמיו. כיון שעושה בשלו יכול לעשות. ומביא ע"ז ראי' מחנות בצד חנות חברו. אמנם לענ"ד נראה דכונתו דאם מתחלה בעת המכרו הראשון ביוקר והשני בפחות והג' עוד בפחות. הרי כל אחד משיעבד לחבירו שמקומו יהי' ראשון ואחריו יהי' הוא השני ואחריו יהי' חברו הג' ומתחלה קנו המקומות מהקהל ע"ד כן. ולזה א"א להם לשנות מכפי אשר מכרו לו. ומתחלה מיירי בתשו' שהקהל מכרו בסתמא. אף שעתה נ"מ בדמים אם יהי' ראשון וחברו שני. יכול הוא להשביח מקחו. אבל אם מתחלה מכרו הקהל הראשון ביוקר והשני בפחות והג' בפחות מהשני הרי זה כמו שהתנו בתחלה שיהי' הוא ראשון וחברו שני דוקא. ובכה"ג אין יכול לשנו' דבר מכפי קנייתו. וז"ב בדברי הרא"ש:

ולפי"ז כמו שהקונים אין יכולים לשנות מכפי שקנו מהקהל ה"נ הקהל אינם יכולים לשנות הדבר מכפי שמכרו להם שיהי' זה ראשון וחברו שני. וא"כ אף שהארון הוא של הקהל ואין משועבד למקומות מ"מ אף בשלהם אינם יכולים לשנות מכפי שמכרו:

אמנם לפי"ז יש לעיין עוד מה הי' מכירת המקומות אם מכרו עצם המקום הזה הראשון שמצד הארון לבד או המכירההי' המקום שאצל הארון ושיהי' הוא הראשון ומצד זה נמכר ביוקר. דמכירת המקומות הוא קניית הקרקע מתהום ארעא עד רו"ר כמבואר בריב"ש סי' רנ"ט. א"כ יש להסתפק דאם מה שנמכר ביוקר הוא מצד עצם המקום. או מצד שיהי' ראשון. ונ"מ בזה דאם מכרו לו רק עצם המקום. א"כ כשנשתנה הבהמ"ד ואינו על מקומו הראשון. א"כ לפי"ז בהמקומות החדשים הרי לא מכרו להם כלל. וא"ל דמתחלה מכרו להם עצם המקום הראשון באיזה מקום שיהי' הבהמ"ד. דהא כיון שהמכירה הוא קניית עצם הקרקע הרי הקרקע שעומד הבהמ"ד עליה עתה לא הי' מתחלה ברשותם כלל ואין יכולים למכור כלל דבר שאין ברשותם. וגם אין שייך בזה לומר ניחא דליקו בהמנותא כמ"ש הרמ"א בסי' ר"ט כיון שגם המוכרים לא ידעו בתחלה כלל שישתנה הבהמ"ד שיתחייב להם זה וע' בכתובות שם. אבל אם נאמר דמכרו ביוקר מפני שני דברים קניית עצם המקום ושיהי' ראשון. א"כ זה מוכרחין הקהל לקיים כפי שמכרו שיהי' מקום שלו ראשון. ואם כי עתה נתחלפו ונתחדשו המקומות. מ"מ מוכרחים הם ליתן להם מקום ראשון. או שלא ימכרו קודם להם ויהיו הם ראשון ושני והנה למש"כ הרא"ש בתשו' אין בהמקומות של בהכ"נ עילוי זע"ז רק שענין של כבוד הוא כענין גדול מיסב בראש ולפי"ז מה שהי' המכיר' ביוקר הוא מה שנתנו לו הקהל כבוד שיהי' הוא ראשון ואחריו יהי' חברו שני וכן כולם וזה לא יוכלו ליקח ממנו אף אם עתה נתחדשו המקו' אבל צריך שיהי' הוא מיסב בראש. דכל דבר של כבוד שנתנו הקהל לא' אין יכולים ליקח ממנו וכמבואר בש"ע סי' קנ"ג סעי' כ"ב:

אמנם לפי מה שהעיר בחת"ס בתשו' כ"ט מהא די"נ (קכ"ב ע"א) דאזלינן בתר קרוב ורחוק מירושלים. הרי המקום הסמוך אצל קודש הוא בעצם חשוב יותר. וכמו במקדש צפונה הוי מקום חשוב יותר שהוא לפני ה'. וכן העשר קדושות שחשבו המקום הסמוך יותר לקודש עשו בו הרחקה יותר. א"כ י"ל דכאן מקום הסמוך לצד אה"ק עצם המקום חשוב יותר ויש לו עילוי בדמים. ולפי"ז אם מצד זה מה שקנה מקודם עצם המקום השוה יותר לא קנה כלל במה שהוא מצד הארון עתה. ודבר זה אפשר להתברר ע"י מנהג מכירות המקומות. אם המקו' שמצד מזרחית דרומית הוא ביוקר מהמקום שבצד זה אצל הארון. מוכח דעיקר הדמים והיוקר הוא בשביל הכבוד שיושב בראש. ואם המקום שבצד אה"ק הוא ביוקר יותר מוכח דמצד עצם המקום קרוב אל הקודש יש לו עילוי דמים:

אך גם אם יבורר שמצד הכבוד הוא. מ"מ אותן המקומות ישנים שיש להם מקום בראש וידעו מזה שמוכרים המקומות חדשים ובידם לקנותם ולא מיחו בזה. שהם יקנו. שוב אבדו זכותם. וכההיא דסי' קנ"ג סעי' כ"ב:

ועל טענתם שאין ברשות הגבאים למכור את מקומם. ודאי אם הוא מקומם בהחלט. אין לדבר מזה. אך כאן אין זה מקומם. כי פנים חדשות באו לכאן. אמנם מ"מ אין ברשות הגבאים למכור רק מדעת הקהל. והרי גם הם בכלל ויכולים למחות בהמכירה. וכמ"ש הרא"ש בתשו' דלעיל בטעם הב'. ומד' הרא"ש משמע ששאר הקהל הסכימו לזה ואעפ"כ טענה הב' הוי טענה גם מחמת זה. ומ"מ נראה דלענין זה אזלינן ץ בתר רוב דעות אם יסכימו על מכירת הגבאים שיהי' קיימת ולהם אין טענה עפ"י הדין עפ"י אופנים שכתבתי לעיל מכירתם מכירה:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה