אור ברסלב
עמק שאלה חלק או"ח › סימן א

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק או"ח · סימן א

חלק או"ח

הנה בדבר עשיית הבתים הבאים מחדש אשר במקום הפיטריואניע אשר נותנים בין עור העליון לעור הפנימי מקרוב חדשות באו ועושין זאמזקע מן קליי וליים וקריוד ונותנים שם. והוא עב ומדובק עד שהוא כעין לוח של עץ. ומע"ל האריך בזה לפוסלם וכן העתיק תשובת מרן כ"ק חותני הגאון הק' לפוסלם ושאין אדם יוצא בהם מצות תפילין. הנה מי יבוא אחרי הארי החי להשיבו ואפילו למלאות דבריו א"צ. אמנם אחרי אשר ביקש כת"ר שאגיד גם דעתי. אכתוב קצת הנלע"ד וה' יעזרני ע"ד הלכה:

הנה לכאורה לפי מה שהאריך בנו"ב קמא סימן א' אשר לפי שיטת הפוס' באם עשה גוף הבתים מעור בהמה טהורה אין חשש אם ציפה עליהן זהב או טלה עליהן עור בהמ' טמאה. וכ"כ הגאון בישוי"ע סימן ל"ב ע"ש. גם כאן יש להכשיר כיון דגוף הבתים הם מעור בהמה טהורה והוא עור העליון שבו השיני"ן מה לן אם ציפה עליהן מבפנים או מבחוץ כיון דלא אכפת לן בציפ' ואפילו למ"ש בטוש"ע דציפה על הבתים זהב פסול מסיק שם הנו"ב דזה דוקא בציפוי עומד בפ"ע. ומכ"ש היכא דנעשה רק לנאותו לא אכפת לן. א"כ ה"נ אפשר נימא כאן דאינו נעשה רק לחזק. ובטל הוא לגבי עור העליון. ואעפ"י דמסיק שם הנו"ב דמ"מ לא יהיה הציפוי עב מהעיקר הא כתב שם דאין זה רק לחומרא בעלמא אבל לעכובא ולפוסלם משום זה לא. אמנם נראה טעמא דהשואל נכון במה שהביא הנו"ב שם שכתב וז"ל ועוד אפילו תימא דבטל הוא לגבי העור. אני אומר אוסיף מיא אוסיף קמחא. דהרי הוא כאילו נעשו גוף הבתים מהדבר שאינו של עור עכ"ל. ויש להביא קצת ראיה לדבריו ממאי דכתב הרמ"א סימן ל"ב סעיף מ"ז וז"ל והמנהג לדבקם בדבק שיהיה הכל נראה כקלף אחד ויזהרו ליטול דבק כשר עכ"ל. דלכאורה מאי זהירת צריך כאן הא מדינא א"צ לדבק וכמ"ש הב"י ורק המחמירים סברי כאן דלכתחלה צריך לדבקם. ומזה נתפשט המנהג שכתב הרמ"א. וכיון שא"צ לדבקם מדינא. וא"כ על הדבק מנ"ל שצריך מן המותר בפיך. דלא נלמד מקרא אלא על דבר המעכב כמו גוף הבתים ועור הפרשיות וכדומה. ואם נאמר דבאמת כונת הרמ"א בכ"ז רק מצד המנהג שנהגו גם בזה ליטול דבק כשר. א"כ כך הו"ל לרמ"א להגיה והמנהג לדבקם בדבק כשר וכו' ולמה חלקם לתרתי. ע"כ נראה דכיון דלהסוברים כן היינו משום דס' דר"י החולק הוא רק דגם בלא דבקם יצא. אבל לכתחלה מודה דצריך לדבקם וא"כ ע"כ דכ"ע סוברים דאומרים לדבק טוב ודבק הוי חיבור. וכיון שכן מוכרח ליזהר שיהיה דבק כשר דאל"כ הוי כאילו נכתבו הפרשיות גם על דבר שאינו מן המותר בפיך. כיון דלדעתם דבק הוי חיבור נעשו הפרשיות עם הדבק אחד. והוי כאילו גוף הפרשיות מדבר שאין כולו מן המותר בפיך. ולפי"ז ע"כ צ"ל דהאי דבק כשר שכתב הרמ"א היינו שנעש' מעור בהמה טהורה וכמ"ש בש"ע הרב. דאם נאמר דממעט הרמ"א דוקא מן הטמאה שאינו מן המותר בפיך אבל שאר דבק דלא שייך בי' מותר בפיך כשר. וכמו שדחה הנו"ב דברי הר"ן דגבי ציפוי זהב לא שייך טעמא דמן המותר בפיך. א"כ יוקשה איזה חילוק יש בין מאי דבעינן מה"ת שיהיו נכתבין על גבי עור דייקא. ובין מאי דבעינן מה"ת שיהיו גם מן המותר בפיך. ואם בדבק עור טמאה קפדינן משום שאין כולו מן המותר בפיך. ה"נ שאר דבק מעכב משום דבזה אינו כולו עור. א"ו או דסובר הרמ"א כטעמא דהר"ן דכל הדברים נכללו בזה שאינו מן המותר בפיך [ופי' מלת כשר אינו סובל רק של עור טהור] או [אפילו מל' כשר פי' כל שאינו טמא רק] דנאמר דהאי דבק כשר לאו דוקא [שיהיה רק כשר אלא שיהיה של עור טהור' דוקא] ומשום דמסתמא דבק כשר נעשה מעור בהמה טהורה לכן לא הוצרך הרמ"א לבאר גם זה שיהיה הדבק גם מעור דייקא. והשתא ה"נ לענין נוי התפילין אף שזה לא נוכל ללמוד מן המותר בפיך שלא נאמר אלא על גוף הבתים אבל בע"כ צ"ל דבטל לגבי העור והוי דבר אחד דאל"כ הרי הוי כציפה זהב או עור בהמה טמאה. א"כ שוב הרי כאילו גוף הבתים נעשו גם מדבר שאינו עור. ומה שהביא הנו"ב ראיה לסתור דברי השואל מהא דסימן תרכ"ז גבי פי' סדין לנאותה דאמרינן דבטל הוא לגבי הסכך ולא אמרינן סברא זו דכיון דבטל לגבי הסכך אדרבה מגרע את הסכך הכשר. יש לדחות דהתם אין הכונה כלל דבטל הוא ונעשה לדבר וגוף אחד עם הסכך. אלא הכונה דבטל הוא מפעולה. שאין הסדין נעשה כלל לשם סכך רק לנאותה ומה"ט כשרה. וכמ"ש רש"י להדיא. אבל כאן ע"כ לומר דהנוי בטל ונעשה גוף אחד עם העור דאל"כ הרי הוא כציפוי דפוסל. וכיון שכן אדרבה פוסל הוא את העור משום זה דהרי נמצא עשה גוף הבתים גם מדבר שאינו עור:

אמנם כ"ז הוא לפי הדין המבואר בטוש"ע דהיכא דציפה הבתים זהב פסול. ואין כאן טעם להכשיר רק משום שהציפוי שהוא לנוי בטול הוא לגבי העור ונעשה גוף אחד עם העור. ואין זה נחשב לציפוי. על כן לפי"ז שפיר י"ל סברת השואל בנו"ב שם דאדרבה זה מגרע לגוף העור אבל למה שהוכיחו הנו"ב וישוי"ע מדברי הפוסקים דאם גוף הבתים נעשו מעור בהמה טהורה לא אכפת לן בציפה אותן זהב. או טלה עליה עור בהמה טמאה. א"כ ממילא יש להכשיר בציפוי שעל הבתים וא"צ לומר הסברא שנעשה גוף אחד עם הבתים. ואי משום דהציפוי דבוק על גוף הבתים ז"א חדא דדעת הרבה אחרונים דדבק לא מיקרי חיבור. ועוד דכתב הישוי"ע דלא אמרינן דדבק הוי חיבור אלא במב"מ לא בב' מינין אפילו גבי קלף ודוכטוסטוס ע"ש. וא"כ כאן לא הוי חיבור ואין זה גוף אחד עם העור ומשו' הכי כשר דלא אכפת לן כלל בציפוי כל שגוף הבתים נעשו מעור ולפי"ז גם בנ"ד י"ל דכשר דאיזו חילוק יש בין אם ציפה אותם מבחוץ או מבפנים מ"מ גוף הבתים המה נעשים מעור כשר. ואין לפסול בנ"ד משום שאין רואין את האויר. דא"כ כ"ש בציפן מבחוץ דיהיה פסול משום זה. א"ו כמ"ש הנו"ב בשה הפוסקים דאין פסול זה אלא בחיבר להו בית חמישי:

אך הנלע"ד דכל הוכחות הנו"ב יש לדחותם. תחלה מה שהוכיח מדברי רש"י דע"כ מפרש ציפן זהב על גוף הבתים ע"ש שהאריך. לו יהיבנא ליה דכן הוא אכתי זה הוא משום דרש"י הוכרח לפרש כן בסוגיא דאל"כ מאי מסיימי דבטלה עליהן עור בהמה טהורה כשרין. דאם מיירי בטלה על הבתים. גם זה פוסל משום דאין בית החצון רואה את האויר. דהא רש"י כתב בסנהדרין (דף פ"ט ע"א) על מימרא דר"ז דהיינו בהוסיף להן בית חמישי או דבר אחר. הרי דרש"י סובר להדיא דלאו דוקא חיבר להן בית פוסל משום שאין רואה את האויר אלא בכל דבר פוסל. וא"כ אפילו בטלה עליהן עוד בהט"ה יהיה פסול. ולכך הוכרח רש"י לפרש כאן דלא קאי הברייתא רק על גוף הבתים ממה נעשה:

ומה שהאריך להוכיח מדברי הרא"ש שמפרש רק בעשה גוף הבתים מזהב ג"ז יש לדחות. ותחלה נתרץ לשון הטור שכתב וז"ל ואם כתבם על ד' קלפים והניחן בבית אחד יצא ואין צריך לדבקם. ואם ציפה הבתים זהב או שעשאן מעור בהמה טמאה פסולין והקשה הב"י על דברי הטור בהא דרישא דלמה אמר הטור והניחן בבית אחד. והא בגמרא אמרו יותר דמודה ר"י ביש לו ב' זוגות של ראש דטולה עור על אחד מהן ומניחן. ובהא סיפא הק' דלמה בציפו זהב בברייתא מפרש הטור דקאי בציפה על הבתים ובטלה עלי' עור בהמה טמאה מפרש הטור בגוף הבתים:

ולע"ד חדא מתורצת בחברתה. דהנה בגמרא מנחות (דף צ"ד) פליגי ר"י ורי"ו. דר"י סובר דכשם שבעינן אות א' מבחוץ כך בעינן אות א' מבפנים ולכן צריכה לדבק ורי"ו חולק וסובר דלא בעינן אות א' מבפנים ולכך א"צ לדבק. אבל הא דצריך לאות א' לו כ"ע מודו. ופשיטא דמה שצריך מהלמ"מ לשלימות האות מבחוץ לכ"ע מעכב. וא"כ בהא דאמר רי"ו דמודה ר"י ביש לו ב' זוגות של ראש דטולה עור על אחד מהן ומניחן. ע"כ דמיירי דהאי עור שטולה הוא תופרו אל התיתורא. שהוא ג"כ מהלכ' למ"מ. כיון דבעור זה נשלם הבית. ע"כ צריך שיהיה אחד עם התיתורא ולא סגי בזה שיהיה טולה העור לחוד שלא יתפרנו כלל להתיתור' דהא לפי זה לא נשלם האות א' מבחוץ במה שעכ"פ מעכב מהלמ"מ. וכן מוכח להדיא מלשון הרמב"ם בפ"ג מה' תפילין ה' י"ז וז"ל וכיצד עושין טולה עליו עור עד שתעשה אחת וקושרה על ידו. מוכח דלא סגי בטליה לחוד. אלא עד שתעשה אחת. דהיינו שיחברנו להתיתורא. דאם נאמר דבמה שטולה לחוד נחשב לבית אחד. הו"ל להרמב"ם לומר טול' עלי' עור שתעשה אחת. ומלשון עד שתעשה א' מוכח להדיא דלאו הטלי' לחוד עושה לבית א' אלא א"כ שיטל' ויחבר' להתיתור' שבזה נעשה אחת:

וא"כ ל"ק כלל קושי' הב"י על הטור בהא דרישא במה שלא אמר רק ומניחן בבית א'. דודאי מאי דאמרו בגמרא טולה על של ראש עור אחד היינו ג"כ שעושה אותו לבית אחד כדינו שמחברו להתיתורא וכלשון הרמב"ם עד שתעשה א'. וא"כ היינו מ"ש הטור ומניחן בבית אחד, וא"כ ל"ק ג"כ קושי' הב"י על לשון הטור בסיפא. דהטור העתיק לשון הברייתא שאמרו ציפן זהב או שטלה עליהן עור בהמה טמאה. דודאי ציפן קאי על הבתים שציפה עלייהו כלשון דציפוי בכ"מ אבל מה שאמרו בברייתא טלה עליהן עור הנה האי לישנא כלישנא דברייתא דלעיל גבי ב' זוגות של ראש דטולה עליו עור אחת. ועל כרחך בשם במה שטולה העור. בזה שמחברו ותופרו נעשה גוף הבית. אם כן בהאי נמי שטולה עור. הרי בזה נעשה זה העור העליון גוף הבית כמו לעיל דנעשה משל ראש של יד. וא"כ שפיר כתב הטור שעשאן להבתי' מעור בהמה טמאה. דהא מה שטלה היינו שעשאן. שוב מצאתי אח"כ בב"ח ס"ק ל"ג ול"ד כתב לתרץ דברי הטור כמו שכתבתי. מעתה ל"ק נמי מה שנתקשה הנו"ב בלשון הרא"ש. וז"ל הרא"ש וטעמא דציפן זהב פסול משום דבעינן שיהיו מצופין בעור בהמה דומיא דטלה עליהן עור בהט"מ עכ"ל. והקשה הנו"ב מאי ראיה מייתי מעור בהט"מ דלמא שם נמי מיירי בטולה על הבתים והפסול הוא משום שאין רואה את האויר. ולמ"ש הרי מלשון הברייתא דלעיל מוכח דבמה שטולה עליהן עור הרי הוא נעשה גוף הבית ופשיטא בזה דפסולין. משום מן המותר בפיך. בלא טעמא דרואין את האויר [בעינן]:

אף לפרש היטב לשון הרא"ש נלע"ד דהנה גם בהאי פסולה דבית החיצון שאינו רואה את האויר דבעשה לה בית ה' לכ"ע פסול נראה מלשון הרמב"ם פ"ד מה' ממרים דמיירי דוקא בדיבק הבית ה' לד' בתים. שכתב וז"ל והוא שיעשה מתחלה ד' בתים כהלכתן ויביא חמישית וידבק בחצון שהבית החצון שאינו רואה את האויר תמיד פסול עכ"ל. דמתיבת אוידבק' וכן ממ"ש שאינו רואה את האויר תמיד. מוכח דוקא בדיבק בית החצון אז אינו רואה את האויר תמיד ופסול אבל בהניח בית ה' לחוד ולא דיבק כיון דכל אחד לחודי' קאי, ובהפרדן בית החצון רואה את האויר אינו פוסל משום הנחה לחוד הבית ה' צו הד' בתים. וע' בתשובת נודע בשערים סימן ב' מה שהאריך בזה. ואם נאמר כן. א"כ אף אם נפרש הברייתא דטלה עליהן עור בהט"מ דמיירי משום פסול דאין רואה את האויר. ע"כ לומר דהאי טולה הוא דוקא בדיבק העור על הבתים. דאל"כ אין פסול גם משום אויר. וכיון דמיירי בדיבק עור בהט"מ על הבית ממילא הרי העור העליון נעשה גוף הבית כמו בהא דשל ראש ועושה של יד. וא"כ ללא טעמא דאין רואה את האויר הרי ע"כ בזה דטלה עור בהט"מ דפסול משום דחשוב גוף הבית ואינו מהמותר בפיך. ולזה שפיר הביא הרא"ש ראיה מהא דטלה. דהא התם על כרחך איכא האי פסולא דגוף הבתים עצמן. דודאי בזה העור שטלה נעשה גוף הבית. וא"כ בזהב הוי נמי הפסול משום גוף הבית. והיינו למי כמו שכ' הטור דמיירי בציפה הבתים זהב. אלא דאין הפסול בזה משום טעמא דחין רואה את האויר. אלא משום זה גופא דבעינן שיהיו מצופין בעור בהמה טהורה. וכל דאיכא עוד ציפוי עליהן שאינו של עור בהט"ה פסול. וא"כ דברי הטור מכוונים יר כדברי הרא"ש דמה דפוסל הטור בציפה הבתים זהב אינו משו. פסולא דאין רואה את האויר דזה לא שייך אלא בהוסיף בית ה' וכמ"ש הרא"ש. אלא משום דזה עצמו פסול דבעינן שיהיו מצופים רק בעור בהט"ה. וכאן איכא גם ציפוי שאינו מעו' בהט"ה:

וראיה דהטור העתיק בסוס"י ל"ב דנוהגין להעביר עור על תש"י וכו' והיינו הא דרצועה קטנה שכתב הרא"ש. וע"כ דסובר טעמא דהרא"ש דאין פוסל משום שאין רואה את האויר אלא בהוסיף לה בית ה'. א"כ למה פוסל בציפה הבתים זהב א"ו דבאמת אינו משום טעמא דאינו רואה את האויר אלא משום דבעינן שיהיו מצופין רק בעור בהט"ה וכאן איכא עוד ציפוי:

ואת שיש לדחות דמה שהתיר הטור להעביר רצועה על של יד הוא משום תי' הב' [שבתוס' מנחות (דף ל"ה) ד"ה מעבר'] שבתפילין ש"י לא שייך פסול זה דאין רואה את האויר ובציפה הבתים זהב מיירי בשל ראש ומשום פסולא דחוצץ בפני האויר אבל זה דוחק דודאי לישנא דהטור מורה דבציפה על תש"י זהב גם כן פסול. והיינו ע"כ כטעמא דהרא"ש משום דבעינן שיהיו מצופין רק בעור בהט"ה לחוד:

ובדברי המרו המרדכי ג"כ פי' של הנו"ב תמוה מאוד. ומלבד זה אפילו לפי פירושו הרי נוכל לומר דמאי דמסיק והוכיח מהשי"ן שלא יהיה בעור העליון. אין כוונתו שבזה יהיה נסתר הפי' דמשמע שמה שאמרו בברייתא טולה עור קאי עור ע"ג עור הבתים. אלא כונת המרדכי דע"כ אפילו אם נאמר בברייתא דטולה עור ע"ג עור הבתים ובזה בעור בהט"ה כשר א"א לומר דמיירי שטלה ע"ג כל הבתים וחיפה גם השיני"ן. דא"כ לא יהיו השיני"ן בעור העליון. וע"כ דמיירי דטולה בצדדי הבית שאין בהן השיני"ן. וא"כ אין ראיה מזה לפי' הש"ר שהרי אפשר שהקלף שכורך הפרשה אכתי חוצץ. משום שאין רואה אויר השי"ן. (וכמ"ש הנו"ב עצמו לתקן לפרש לשון התוס' דעיקר הפסול משום השי"ן) וא"כ אכתי גם לפי' הנו"ב במרדכי אין ראיה שהמרדכי מסיק דהברייתא מיירי בגוף הבתים. וע' בב"ח שמפרש מתחלה דברי המרדכי כהנו"ב ומ"מ מסיק מהמרדכי להיפך מדברי הנו"ב:

ומעתה לפי"ז אין לנו לדחות דברי הטוש"ע המפורשין. כיון דגם דברי הרא"ש מתפרשין הכי. וגם דברי רש"י ורמב"ם נוכל לפרשם כשיטת הרא"ש ומחבר דכיון דבעינן גוף הבתים מעור. ממילא גם הציפוי על הבתים ג"כ מה"ט פסול. ומדברי רש"י ממילא מוכח לשיטתו ודאי לאסור משום שאין רואה האויר. וא"כ ודאי שוב לא נוכל לומר היתר בזה אלא משום דבטל לגבי העור ושפיר שוב חוזר סברת השואל דאדרבה משום דבטל מגרע גרע. דהוה כאילו נעשו גוף הבתים גם מדבר שאינן עור:

אמנם באמת רואה אנכי דדבר זה הוא נשאל מקדמאי דבתשו' גבעת פנחס סימן נ"ו כתב להכשיר הקלפים שעושים עליהס טוח מבלייווייס ודבק ללבנם. והאריך שם בפלפול עצים. ומסיק שם דלא מיקרי חציצה. משום דמבטל להו עולמית ע"ש שהאריך בגודל חריפות. וע"ש שכתב ראיה משחירת הבתים דבטלי ולא דמי לזהב ועור בהט"מ דחשיבי ולא בטלי. וע' בספר ידות נדרים סימן רע"ו ס"ק ה' [ובפ"ת סימן רע"א סק"ג] הביא משם הפמ"א ח"ג [סימן ל"ב] ג"כ להכשיר. ומה שכתב שם הוא בעצמו כבר כיוונתי לדבריו בתשו' אחת:

והנה לשיטתם דמכשירי בהכי. הנה מוכח דגם כאן כשר. דהא אמרינן במכות (דף י"א) דלכ"ע איתקש תורה לתפילין דבעינן שיהיו נכתבין על דבר המותר בפיך. ורק להלכותיה פליגי אם איתקש לתפילין ובעינן לתופרן בגידין דייקא או לא. עכ"פ לכתוב על דבר המותר בפיך לכ"ע איתקש. וא"כ איך הכשירו בזה משום דמבטל עולמית לגבי העור ולא נחשב לחציצה. הא אדרבה כיון שבטל לגבי העור הרי לא נכתב על דבר המותר בפיך. דבלייוויס הוי כמו זהב דלא נקרא מותר בפיך לשיטת הר"ן:

אמנם בשם ספר בני יונה הביא בחת"ס [ ובפ"ת שם] ומוכח שם דפוסל דמיקרי חציצה. ולדעתי ודאי ג"כ בנ"ד הוי חציצה כיון דמהל"מ איכא דבעינן שיהיו מצופין בעור וכאן דאיכא הפסק דאין הפרשיות עצמן מצופין רק [גם] בדבר שאינו של עור [חוצץ]:

ובאמת דאכתי הא קשה לשיטת הפמ"א והגאון הק' בעל גבעת פנחס דלדעתם דמבטל בטל ואין כאן חציצה. אכתי נימא דכיון שכן גם זה [הטוח] בעינן שיהי' מן המותר בפיך. דהא המרדכי כתב לתרץ לדידן דמעברתא הוא עור אחר לבד הקציצה. א"כ מה הקשו בשבת (דף כ"ח) על ר"י נימא דבא למעט המעברתא. ותי' דכיון דהמעבר' תפילין עם הקציצה הוי כעור א' וקרינן גם בזה מן המותר בפיך ע"ש והא דתפירה הוי חיבור היינו דוקא דמבטל בטיל לי' וכמו דאמרינן כן לענין כלאים. הרי דאדרבה כיון שבטל המעברתא ונחשב חיבור להקציצ' קרינן בי' מן המותר בפיך. וה"נ נימא כאן. ואין להביא ראי' מהא דעירובין (דף ק"ד ע"א) דמקשה אי דמבטל לי' הוי מוסיף על הבנין. ולא הקשה מהא דאין מלח ראוי למזבח. י"ל דעדיפא קא מקשה. עכ"פ הרואה יראה כי נ"ד בפלוגתא הוא. וכיון שמרן הק' גאון דורנו הכריע להחמיר מי יבוא לסתור ולהקל:

שוב מצאתי בתשו' גבעת פנחס סי' מ"ד. הנה שם השאלה של הנ"ב לענין הבתים. והביא שם הטעמים שכ' בסי' נ"ו להתיר ומ"מ סיים דיש לגעור בעושי המלאכה שלא יעשו כמותן:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה