אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן קכב

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן קכב

סימן קכא

מכתב שאלתו מן בשלח הגיעני לפה בעת אשר לא הייתי בביתי איזו שבועות. וזה עתה הגישו לפני דברי מעל' וראיתי אשר שואל בענין עגונה אחת גם בא עלי בעקפות כעכנא להשיג על דברי שכתבתי לו על שאלתו בעניני גיטין. ואנכי מאז כתבתי לו כי רחוק אני מלהשיב בעניני גיטין מחמת כי צריך חיפוש באחרונים ואין הזמן לפני. ואמרתי לו אז כי אין אני משיב בזה להלכה. אי לזאת לא הי' צריך לדלוק אחר דברי כדולק בהרים אם אינם נראים לו. אך עכ"ז אין בהשגותיו במה לסתור דברי ואשיב בזה על ראשון ראשון:

א) במה שהשיג. על מה שכתבתי לו בענין שם הנשתקע. והביא מעל' דעת חא"ש דמשום שנכתב בכתובה לא חשוב נשתקע וכתבתי לו על זה דלדעתי בספק זה נסתפק הב"ש בש"נ אות פ' דע"כ מיירי שם דאפי' מיעוט אין קורין דאל"כ פשיטא דצריך לכתוב שם המיעוט. וע"ז השיב מעל' ב' קושיו'. א' דא"כ מה דעת החרי"ק דצריך לכתוב רק כפי שם שנכתב בכתובה. ועוד בט"ג איתא דמיירי רק ברוב קורין פירמיזא:

הנה בתשובת עדות ביהוסף שהיה חתנו של בעל ס"ש מביא בשם מהרי"ט להדיא דאפילו כולם קורין אותו הירמיזא צריך לכתוב בפ' כמו שנכתב בכתובה. ונראה לדעתי שהוא כדעת בעל סדר מהר"מ שהביא הב"ש גבי שם זליג דאם יש לו קבלה מאבותיו שחותמין בק' אף שמבטא המדינה בג' צריך לכתוב זליק. אף שיש שינוי במבטא לדעת הב"ש שם. וא"כ כאן נמי דהירמיזא ופירמיזא תלוי בשפת מבטא המדינה כיון שנכתב בכתובה הוי כמו בשם שיש לו קבלה וזה דעת הרי"ק שהביא הב"ש ומיירי ודאי בהכי. ודברי הט"ג צ"ע. אמנם הב"ש במה שחולק על הרי"ק אינו בדוקא רק באלו השמות שהם תלוין רק בשפת מבטא המדינה והם שם אחד. דהא הביא ע"ז מתשו' שע"א דשם מיירי בשם ביין וינדה. ובכתובה נכתב ביינבינדה. ע"ש שהאריך דהחילוק שבין שני יודין לחד יוד הוי זה שני שמות חלוקין. ודעתו לכתוב ב' גיטי' ע"ש. וחקר שם אם יש לכתוב בחד גט ולהקדים שם ביין וינדה ע"ש במה שדחה. וא"כ הב"ש שהביא דבריו ע"כ דמיירי בב' שמות חלוקין. ובאמת מ"ש הב"ש וכן כ' בשע"א צ"ע דהשע"א סובר דאזלינן בתר שם הכתוב' ע"ש. ובחיבורי שהי' אצלי קודם השרפה על שמות ביארתי בזה דברי הב"ש. אך כעת נשכחו הדברים והכללים שהי' לי בעניני שמות מלבי ומחמת זה אני מונע עצמי מלהשיב בשמות:

ב) מה שהשיג על מה שכתבתי שלדעתי זה תלוי בספקו של הג"פ אם בעינן שם הנשתקע גם מידיעה או רק מקריאה. לא ידעתי בזה השגתו דפשיטא דאם מה שנשתקע רק מקריאה חשוב שם הנשתקע מה מועיל מה שנכתב בכתובה. אף שנעשית הכתובה לעמוד ימי' רבים סוף כל סוף אין קורין אותה בשם הכתובה. דגם מה שנודע לכל שיש לה זה השם אין מועיל כיון שאין קורין בו. כ"ש שלא יועיל מה שנכתב השם בכתובה ומונח צרור וחתום בתיבתה וזה פשוט:

ג) מה שהקשה עלי בזה שהשבתי לו על הגט שכתבו שם באסי כפי חתימתה. וכתבתי לו דהא' שבסוף אלו השמות אינו בא רק להורות שאין היוד נח נסתר אלא הוא נעה באיזה נקודה. אבל בלא הא' ג"כ יכולין לקרות הי' נעה. ורק שנוכל לטעות לקרותה נחה ט"ז בא הא' לברר הקריאה. ובכה"ג יש להקל במקום עיגון. וע"ז הקשה מהא דמהריב"ל דכיון דיש לקרותו בהכי ויש לקרותו בהכי הוי כלא נכתב השם. לא סיימוהו קמי' בהעתק תשובתי אשר שלחו לידו. שכתבתי שם דזה ל"ד להא דמהריב"ל דהרי כאן נכתב בגט כפי חתימת' שזה לדעת הב"ש והנוב"י לעיקר. ורק שאין מבורר בזה קריאת העולם. אבל עכ"פ לא נוכל לומר בזה דהוי כלא נכתב שמה משום שאינו מבורר. דהרי עיקר שמה כפי חתימתה מבורר בגט. וכיון שגם כפי קריאת העולם יוכל לקרות השם הכתוב בגט י"ל דאין קפידא בזה לכ"ע במקום עיגון כנ"ל

ד) הביא דברי הט"ג בשנ"מ ס"ק ט' להדיא היפוך דברי. שכתב שם גם בשם עטי' חסי' יוטא בילא דעיקר הנחת השם הי' בקמץ רק מחמת מהירת המבטא נשמע סגול ומ"מ נכתבין בא' כפי עיקר הנחת השם ע"ש. הנה לכאורה אין אלו אלא דברי נביאות לידע שהנחת השם הי' בקמץ אף שאין המבטא בכך. אבל הט"ג לשיטתו שחולק על הרש"ל ונ"ש גבי שם בערע ושם גיטקונד ושם וואלף ע"ש דלדעתו אין א' בא לבסוף רק על ניקוד קמץ. ואם אין קורין האות האחרון בקמץ ממילא אין כותבין א' ע"ש. חבל לדעת רש"ל ונ"ש א' בא לבסוף להורות על האות הקודם לו שהיא דגושה כמו יוטא בילא. או שהיא מלה קצרה בא א' בסוף אף שאין קורין בקמץ כמ"ש להדי' בנ"ש. ובס' דברי חיים השיג על הט"ג וביאר שם דעת הנ"ש והביא שם שמתשו' מהר"מ פאדוא שהביא הט"ג שם מבואר כדעת הרש"ל ונ"ש. הרי לדעת הרש"ל ונ"ש גבי יוטא בילא אין הא' בא להורות על ניקוד קמץ. רק לברר קריאת האות הקודם לו. וא"כ ה"נ כן כיון שהברת השם אינו בקמץ. ע"כ הא' אינו בא רק להורות על הי' שהיא נעה באיזה נקודה. דאותיות אהו"י כשהן באין לבסוף הם נחים. ע"כ ניתן האלף לסוף שהי' הקודמת יהי' נעה. ואין לנו לומר בזה דברי נביאות שהנחת השם הי' מתחלה בקמץ:

אמנם גם לדעת הט"ג י"ל דאפשר להקל במקום עיגון בהשמטת הא' היכא שאין שייך חששת המהריב"ל. דאף דהא' בא על ניקוד קמץ לדעתו שהם מן הדברים המקפידים. מ"מ הרי עתה אין קורין בזה הניקוד. וגם כשנכתב הוי כלא הי' כיון דאין קורין בנקודתו. אלא שמ"מ לכתחלה צריך לכתוב כפי הנחת השם. אבל שיהי' מעכב במקום עיגון בכה"ג זה לא מצינו אצלו רק בהשמטת היו"ד מאלו השמות. ואף די"ל דזה לא הי' צריך לכתוב משום דבלא א' יכול לקרות הי' נחה וא"כ הוי כלא נכתב השם וכטעמא דמהריב"ל. מ"מ בנ"ד כבר כתבתי די"ל דגם מהריב"ל יודה. ובפרט שכתבו אחרונים דהריב"ש חולק על דינו של מהריב"ל. ומ"מ כבר אמרתי דאין דברי נאמרים להלכה. ואם לא נראה בעיניו לא יסמוך עליהם:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה