אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן קכא

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן קכא

סימן קכ

ע"ד שאלתו בשומרת יבם שבשנה שעברה נעשה היבם בר מצוה ואביו עשה סעודת בר מצו' והחזיקו לגדול. ובלעדו לא ידעו את שנותיו כי לא הי' בכאן מקום לידתו. ועתה כשבאה היבמה לחלוץ בדקו את היבם וראו שיש בו שערות קטנות סביב רוב העטרה ומהם נמצאים ערך עשרים שערות שיש בהם כדי לכוף כדת. ושאר השערות מהם שהם קטנים מאוד. ומהם שניטלין ביד. וגומות תחת השערות לא ראו. זה לשון השאלה:

וכת"ר האריך הרבה והנה לא הייתי בביתי וכשבאתי הייתי מוטרד. עתה ראיתי השאלה:

והנה כבר האריכו בזה האחרונים. ומעל' לא פי' היטב לשון שאלתו במ"ש דגומות תחת השערות לא ראו. אם הכונה שלא הביטו על גומות או שהביטו ולא ראו וכפי הנראה יותר דהביטו ולא ראו. והנה דעת הב"ח דאין אנו בקיאין בגומות והט"ז והב"ש סוברים דגם עתה אנו בקיאין וכן דעת הנו"ב. אבל כבר הכריעו האחרונים כהב"ח שכן מבואר בסה"ת וסמ"ק דא"א בקיאין. אך זהו לחומרא שאין אנו סומכי' על בקיאתנו אבל להקל לומר שאף שבדקנו ולעין הרוא' אין אצלו גומות נאמר שאנו טועים ויש שם גומות. מאין לנו להקל זה. ולפ"ז י"ל דגם מה שכתבו דכיון שאין אנו בקיאין בגומות סומכין על ריבוי שערות דהכונה דשוב א"צ לבדוק אחר גומות דמסתמא יש להם גומות. וכמו דהיכא שאין אנו יודעים השנים דסמכינן ן על ריבוי שערות. והיינו ודאי רק כשאין אנו יודעין. אבל כשאנו יודעים שעדיין אין לו מספר השנים אין מועיל ריבוי שערות. ה"נ י"ל לענין גומות דרק אין צריך לבדוק אחר גומות כשיש ריבוי שערות והיינו משום דטריחא מלתא לבדוק אחר גומות. וכשיש ריבוי שערות סמכינן על זה דודאי יש שם גומות. אבל אם הטריחו ובדקו ולא ראו מאין לנו לומר שאנו תולין שטעינו בבדיקתנו וכיון שאין סומכין ע"ז לעשות אותנו לטועי' הוי כיודעין מספר השנים שהוא פחות [מי"ג] שאין מועיל ריבוי שערות. ואף שהב"ח הקיל בריבוי שערות אף באין שם גומות. הנה י"ל כמ"ש בתחלת לשונו דאין צריך לבדוק אחר גומות. ואין דמיון לשיעור כפיפה שהקיל הב"ח דא"צ בריבוי שערות. דשם גם גבי ב' שערות שעדיין לא הגיעו לשיעור כפיפה. אם היו יודעים בבירור שסופן ליגדל הרבה לא איכפת לן מה שעדיין לא נתגדלו. וכיון שיש ריבוי שערות שזה סי' גדלות לא איכפת לן מה שאין בהם עדיין שיעור כפיפה. דודאי סופן להתגדל. אבל מה שהצריכו גומות הנה זה הוא בתחלת צמיחת השערות דבעינן דוקא שיצמחו מגומא ובל"ז הם שומא. א"כ מה יועיל לזה סימן ריבוי שערות הרי אנו רואין שלכולם אין בהם גומא. וכ"כ בתשו' בית שלמה שאין להקל בזה כהב"ח שסובר [להקל] בריבוי שערות אף שאין בהם גומות:

אמנם הנה הרא"ש בקידושין (דף ס"ג) כתב דבריבוי שערות אף לר"מ אין לחוש שמא קטן הוא משום דהוי מיעוטא דל"ש ע"ש. ולפי זה י"ל דכיון דהוי בכה"ג רוב גמור אמרינן אימר לא בדק יפה וכמו דאמרינן בביצה (דף ז') אימר לא בדק יפה ויותר תלינן בטעות מלומר נגד הרוב גמור שאין זה סי' גדלות כיון שראינו שאין שם גומות:

והנה שם אמרינן בגמרא שמא לא בדק יפה ושמא יצא רובה וכתבתי במק"א די"ל דמה דהצריכו בגמרא ב' טעמים הוא ע"פ תשו' הרשב"א אה אמרו עדים על טרפ' ודאית שחי' יותר מי"ב חודש דאין מאמינים להם נגד קבלת חז"ל ואמרינן שטועין הן. והיינו משום דכל מה שאמרו חז"ל כלל הוא בדרך החלט שא"א להיות שלא כקבלתם. אבל היש"ש כ' דהא דטרפה אינה חי' הוא רק בגדר רוב אבל מיעוט יכול להיות דחי' ועדותן אמת ומ"מ אין מועיל לומר שהיא כשרה:

והנה בהא דביצה בהכלל דכל שתשמישו ביום אם נאמר דזה בגדר החלט ממילא אין להאמינו במה שאומר שבדק ולא מצא ואמרינן דלא בדק יפה אבל אם נאמר דכל קבלת חז"ל הוא בגדר רוב אין להכחישו במה שאמר שבדק יפה ולא מצא ולכך תלינן שמא יצא' רובה אף שזה הוי מיעוט דלא שכיח. הא גם נגד הכלל הוי מיעוט' דל"ש. ואם נאמר כן הפי' בדברי הגמ' הרי מוכח דאפי' נגד רוב גמור אמרינן שמא לא בדק יפה. אך אפילו נאמר כן שם הפי' בגמרא אין לדמות לכאן דשם לא שייך בקיאות בבדיקה אבל כאן כיון דעכ"פ שייך בקיאות בבדיקה ואנו אין בקיאין י"ל דבכה"ג נגד רובא תלינן דראייתינו אינה ראייה:

אך נראה דגם זה תלוי בפלוג'. דהטור בסי' קפ"ז הביא בשם הרמב"ן דמשום דאין אנו בקיאין בדמים אין לדמות דם ראייתה אם משונה מדם מכתה והרא"ש חולק וסובר דמה בקיאות שייך בזה כיון שהדמים לפנינו ואנו רואין זה כנגד זה הרי דלרמב"ן משום זה דרוב דמים טמאים אין אנו סומכין על ראייתינו שאנו רואים ששוין הדמים ותלינן בזה דאין אנו בקיאין בדמים ולהרא"ש ע"כ מה שאנו רואין להדיא א"א לדחות ולומר שאין אנו בקיאין אף שהוא נגד הרוב דמים טמאים:

ובח"מ סי' פ"ט כתב הש"ך דבמקום שצריך קיום מה"ת אין לסמוך על דמיון כתב לכתב לדעת הר"ש חפני ובעה"ע. אבל לרי"ף ורמב"ם אפילו במקום שצריך קיום מה"ת סמכינן על דמיון כתב לכתב ע"ש. נראה דפליגי ג"כ בזה אם יש לתלות בטעות נגד מה שאנו רואים וחזקת ממון אלים טובא כמו רוב ובמק"א הארכתי:

ולפי זה כיון שריבוי שערות הוי רוב גמור שהוא סי' גדלות מה שבדקנו ולא ראינו בו גומות י"ל דתלי' בפלוג' הפוס' די"ל דמשום זה שלא ראינו אין לסתור הרוב ותלינן שאין אנו בקיאין בגומות. וראייתינו אינ' ראי' כמו גבי דמים וגבי כתב להסוברים שם כן. ולהרא"ש וש"פ י"ל דגם גבי רוב אין להכחיש זה שאנו רואין בעינינו. וכיון דליכא גומות ע"ז אין מועיל ריבוי שערות דכולן שומא נינהו ואף דהוי זה מיעוטא דל"ש הרי אנו רואין דהוא מן המיעוט:

אך אכתי יש לדחות דגם לרמב"ן ור"ש דאין סומכין על ראיית העין נגד רוב. הוא כדי להחמיר אבל לא להקל לסמוך להכחיש חוש הראות משום הרוב:

אמנם י"ל גם בהיפך דגם להרא"ש דסובר דלא שייך לכחש חוש הראות ולומר שאין אנו בקיאין לראות. הוא דוקא בדמים שא"צ טרחא בבדיקת הדמים זל"ז. אבל בגומות שכתבו האחרונים שזה טרחא לבדוק אחר גומות. א"כ י"ל יותר דלא בדק יפה. ומשום זה לא מצא הגומות שיש אצל שערות שתים או שלש. וכמו בהא דביצה דאימר לא בדק יפה וע' בט"ז סי' ש"ב דמפרש בזה פלוג' הרמב"ם והראב"ד דלהראב"ד כל אימר שבש"ס הוי ודאי, ולהרמב"ם הוי ספק. וכמו כן האי אימר לא בדק יפה להראב"ד נאמר שזה ודאי וכן מפורש בר"ן פא"ט. ואף שכתבתי לפרש מה שהצריכו בביצה ב' טעמים הוא דטעם דלא בדק יפה הוא דוקא אם נאמר דכללי חז"ל הם בגדר החלט. אבל לא אם נאמר בגדר רוב אין הכרח לומר כן. וי"ל דמה דצריכין לטעמא דלא בדק יפה הוא אליבא דרב דחולק על ר"י. וטעמא דשמא יצאה רובה הוא אליבא דר"י ומה"ט מביא בש"ע רק טעמא דיצא' רוב' ואין כאן מקומו להאריך:

אבל עכ"פ שפיר נוכל לומר להרא"ש דסובר דהוי מיעוט דל"ש בריבוי שערות שיהי' קטן. דכמו כן אפילו אם בדק ולא מצא גומא אמרינן דלא בדק יפה ואמרינן שודאי נמצאו ברוב השערות איזו שערות שיש תחתן גם גומות:

והנה גבי מיאון כתב הטור בשם סה"ת להדיא דאין אנו בקיאין בגומות אפילו אנו רואין שאין בהן גומות שמא מחמת קטנותן לא ראו אותן. וזה הדין אפילו בלא בעל דהוי ס' דרבנן מ"מ הוי ס' חסרון ידיעה דלא מיקרי ספק וא"כ לפ"ז אכתי י"ל גבי ריבוי שערות דהוי סי' גדלות על פי רוב. דאפילו אם בדקו ולא ראו גומות דסמכינן על הרוב דמה שלא ראו הוא משום קטנותן ואפילו לדעת הרא"ש דסובר גבי דמים דאין להכחיש חוש הראות משום דשם נראה המראה לעין. אבל כאן י"ל דלא שלטה העין בהגומות:

אך י"ל דבענין גומות דאמרינן דאין זה ס' להקל משום דמיקרי חסרון ידיעה. א"כ ע"כ גם עתה ישנו בבקיאות ואפשר דזה שאין רואין כן הוא האמת ושוב אין שייך בזה כ"ע לאוקמי על רוב דאם הי' הבקי רואה הי' רואה שהוא מן המיעוט. והרי גם אנחנו רואין שהוא מן המיעוט אלא שאפשר הוא חסרון ידיעה לנו וספק זה אינו ספק כלל לצרף ממנו איזה קולא ולמה שכתב הש"ך בשם הד"מ דלעני' ס"ם סמכינן גם על ס' חסרון ידיעה ה"ה י"ל דגם גבי רוב נוכל לסמוך משום ס' חסרון ידיעה:

אמנם אכתי יש לומר דזה מה שכתב הסה"ת דאין אנו בקיאין בגומות הוא בגומא בלא שער שא"א לבדוק בגוף אחר גומא בלא שער. אבל במקום שער דהוי מקום ידוע י"ל דשפיר בקיאין בגומא אם יש תחתיה או לא וכמו לענין ושט דאין אנו בקיאין לבדוק מחמת נקב. אבל במקום ידוע אנו בקיאין. וזה טעמא דהב"ש והט"ז דסוברין דבקיאין בגומות משום דהוי במקום שער ואף דא"צ לטרוח ולבדוק אחר גומות וסמכינן על הרוב דודאי יש להן גומות. אבל אם בדקו ולא מצאו י"ל דבכה"ג אין שייך לומר דאין בקיאין:

אך אפשר דגבי ריבוי שערות שוב אין זה מקרי מקום ידוע, גם י"ל גבי ריבוי שערות אימר לא בדקו יפה עכ"פ י"ל דגם מה שכתב הב"ח להקל בריבוי שערות אפי' באין בהן גומות אין הטעם דבריבוי שערות א"צ שיהיה בהן גומות לדעתו. אלא דגם להב"ח צריך גומות. ואין דומה גומות למה שמקיל שא"צ שיהי' שערות כדי לכוף שיש לחלק בזה כמו שכתבתי אלא שי"ל שהקיל בזה משום דסמכינן על הרוב ותלינן שיש בהן גומות אלא שלא ראו אותן מחמת קטנותן ובריבוי שער הוי כמקום שאינו ידוע שאין אנו בקיאין בבדיקה וזה י"ל גם לדעת הט"ז וב"ש. דלא אמרו דבקיאין בגומות אלא לענין ב' שערות אבל בריבוי שערות י"ל דגם הם יודו דדמי' לגומות בלא שער שכתב הטור להדיא דאין בקיאין מיהו אינו מוכרח די"ל דכל שער בפ"ע מיקרי מקום ידוע ולא דמי' לגומא בלא שער. וגם למ"ש הש"ך בסי' נ"ה סק"ד דלס"ס ג"כ אין מצטרף ס' ח"י. ה"ה שלא לסמוך בזה על הרוב ולומר שיש גומות קטנות שאין אנו רואין אותן כיון דזה מיקרי חסרון ידיעה ואם אין שם גומות הוי ודאי מן המיעוט. אך מ"מ אכתי אפשר לומר אימר לא בדק יפה ודו"ק:

אלא דאכתי עוד י"ל דכ"ז אם יש בכל הריבוי שערות כדי לכוף בזה כתב הרא"ש דהוי רוב גמור שהוא גדול וכסתם דין שערה של סי' גדלות. וכמ"ש הנו"ב כך בדברי הטוש"ע לפרש דבריהם בריבוי שערות ובכה"ג שיש רוב י"ל דתלינן שיש בהן גומות ג"כ אפילו אם בדקו ולא ראו. אבל אם אין בכל הריבוי שערות כדי לכוף אפילו אם במקצת, השערות יש בהם שיעור כדי לכוף. כיון דבדקו ולא ראו בהן גומות הרי גם אותן מקצת שערות שיש בהן כדי לכוף אין זה סי' כלל. ובכה"ג שאין רוב גמור פשיטא דלא נאמר להקל שאין אנו בקיאין בבדיקה ויש בהן גומות. נגד מה שאנו רואי' שאין בהן גומות. ולסמוך על דעת הב"ח לחוד שמקיל אפילו אם אין בהן כדי לכוף וגם אין בהן גומות הנה הנו"ב ובעל ישוי"ע ובתשו' בית שלמה חולקי' על הב"ח וסוברין שאין להקל. וכן בתשו' ביא"פ סי' ק"ל כתב שלא להקל כקולת הב"ח אפי' באין בהן כדי לכוף:

אמנם מה נקרא ריבוי שערות. הנה כת"ר העיר בזה מסנהדרין (ד' ס"ח) דעד שיקיף הגיד והשיג על הא דתשו' הרי"מ ב מוורשא שכתב דנלמוד זה מהא דנדה (ד'. דעד שירבה השחור:

והנה מלשון הרא"ש בקידושין (דה"ג) נראה להדיא כהא דתשו' מהרי"מ. שהרי כתב אם יש שערו' מרובעות או ב' שערות שוכבות הנה זה להדיא כהא דנדה שיעורא דר"י דקאמר שם בגמרא לא שירבה השחור ממש אלא כדי שיהיו ב' שערות שוכבות וכונת הרא"ש דר"ח בא לומר דגם זה נכלל בדברי ר"י דבב' שערות שוכבות מיקרי ירבה השחור אבל פשיט' דריבוי שערות הוי פשטן של ירבה השחור גם לר"ח. והא דבחרו התוס' והרא"ש בהא דר"י אע"ג שיש תנאי' אחרים בברי' המוסיפים על הא דר"י. משום דר"ח ורבא נחתי לפרש דבריו וע"כ שדברי ר"י הם עיקר דבכה"ג היא ודאי נקראת גדולה. ואף שאין הלכה כמותו לענין זמן שיכולה למאן עד שיעור זה. אבל לענין שנראית גדולה ודאי וא"צ לבדיקה כמ"ש הסה"ת הלכה כר"י ומה"ט נחתי אמוראי לפרש דברי ר"י:

אלא שקשה למה פסקו הפוסקים שיעור שתי שערות שוכבות הא רבא סובר המקיפות משפה לשפה. ואפשר משום דמאביי ורבא ואילך דוקא הלכה כבתראי אבל לא מקודם. ור"ח הוה רבו של רבא. אבל באמת פליגו בזה הפוסקים וסברי דגם אביי ורבא הוי בכלל זה וא"כ הלכ' כרבא:

אמנם אפשר דר"ח ורבא ל"פ דר"ח בא להורות דב' שערוה ארוכות הוי כמו שדרך להיות אצל אדם גדול. ורבא בא להורות דאפי' אם אינן ארוכות אלא שעומדי' בהקפה משפה לשפה גם זה הוי הדרך כמו באדם גדול שהשערות מקיפין במקום הערוה וגם בכה"ג מיקרי במק"א כמו מגבה או מכריסה ועי' במ"מ:

ואפשר דמה שכתב בסה"ת כמו שדרך להיות אצל אדם גדול לולא דמסתפינא הייתי אומר דכונתו על הא דרבא בענין עמידתן. ולשון נקי נקיט. ואם כן נכללו כל הסימנים שבגמרא. היינו סתם פשטן של ירבה השחור הוא ריבוי שערות. וארוכות היינו הא דר"ח. ודרך להיו' אצל אד גדול היינו הא דרבא. ואם נאמר בדברי סה"ת דאו או קתני וכמו שהוא ברא"ש. הנה גם זה בדרך עמידתן הוי סימן כמו הא דרבא. דר"ח ורבא לא פליגי ואם נאמר דהסה"ת מחמיר ביותר שיהיו כל הדברים ביחד. הנה כולל גם הא דרבא בזה. וברא"ש יש לומר דנקיט חדא מלתא של ר"ח וה"ה להא דרבא. כיון דלא פליגו. אבל מסתפינא לומר דבר חדש בזה:

עכ"פ לדינו של כת"ר שהיו נמצאין ערך עשרים שערות שהי' בהן כדי לכוף כד"ת נרא' דבכה"ג מיקרי ריבוי שערות וכפי הנראה מלשון מעלתו שהיו השערות הגדולות מפוזרות בתוך הקטנות המקיפים שהם סביב העטרה. הרי יש לנו עכ"פ סיועא מדברי רבא אם נאמר דלא פליג עם ר"ח בשיעור אורך השער וכן נראה למ"ש הב"ח לפרש הא דרוחב אצבע על שיעור ארוכות שכתב הסה"ת. א"כ זה נראה ודאי דפחות משיעור דרבא. ואיך יפסקו נגד הכלל. וע"כ דלא פליגו נראה ודאי דכה"ג נוכל לסמוך ע"ז אפילו אם לא מצאנו הגומות. כיון דהוי רוב גמור כמ"ש הרא"ש. נוכל לומר שמחמת קטנותן לא ראו אותן. או משום אימר לא בדק יפה. והרי הנו"ב סמך להקל בצירוף עדות האב רק בקצת שערות כדי לכוף. מיהו שם בשאלתו שלא בדקו אחר גומות. וההיתר שלו לסמוך על ריבוי שערות וקצת מהן כדי לכוף ועדות האב. שאין צריך לבדוק אחר גומות. אבל אם בדקו ולא מצאו י"ל דהי' מחמיר בזה. ואין ראי' משם. אך הביא"פ נראה דמקיל בכה"ג. והרי הב"ח מקיל ביותר בריבוי שערות ואין בהן כדי לכוף וגם אין גומות. דעכ"פ בנידון דידן שיש ריבוי שערות קטנות. וגם הגדולות כדי לכוף. י"ל שנקראין ריבוי. וגם נראה שעומדין בהיקף. שיש מקום להקל לסמוך ע"ז לחלוץ. ומ"מ אני אומר זה להלכה ולא למעשה:

ומה שהאריך כ"ת בענין חזקת השנים. והאריך להשיג על הנו"ב. כבר דחו כולם דברי הנו"ב ועיין גם בתשובת מהרי"מ. ומה שהביא מעלתו מדברי הש"ס. גם זה נכון. ולענ"ד נ' להוסיף כאן טעם. כיון דהאב עשה סעודת בר מצוה ואיכא בזה חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומוציא ממון בכדי אם לא מלאו לו אז י"ג שנה שלמות שאז הדרך לעשות סעודת מצוה בזה במה שנכנס בנו לכלל איש וחיוב מצות. וא"כ איכא בזה חזקה. מלבד עדות האב ועדיף זה לדעתי מקול בעלמא שמועיל להחזיק עדות קרובים. כנלענ"ד. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה