עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן קיט
ע"ד שאלתו בגט הנשלח מאמעריקא ונעשה ע"ז שליח שלא בפניו ונרשם בההרשאה שמות הבעל והאשה ועדי הגט. וסימני ראשי וסופי ד' שיטין מהגט. ועוד סימן שעל ל' שבתחלת שיטה ב' יש ג' נקבים כמין סגול מהופך. ונמצאו כל הסימנים בהגט. רק הנקבים שעל הל' לא נמצאו בהגט. ורק בהסתכלות הרבה לזכי הראות נמצאו ג' נקבים. נקב אחד על ראש צואר הל' ונקב הב' מצד הל'. ונקב הג' תחת הל'. אם לחוש שהרשאה זאת נפסלה וכמו שהביא בספר קב ונקי בשם הפחד יצחק דמחמת זה הוי כמו שאין כאן הרשאה. ובשליח שלא בפניו פסול. או י"ל דמ"מ כאן נמצאו נקבים דקים. ואף שאינן כולן על הל' רק סביב הל' מ"מ יהי' זה נקרא טעות דמוכח משום שאר הסימנים שבההרשאה:
תשובה הנה בגיטין (ד' אמר ר"א דוקא נקב בצד אות פלוני אבל נקב בעלמא לא. מספקא לי' אי סימנים דאורייתא או דרבנן. ופי' רש"י דנקב בעלמא ג"כ הוי סימן בינוני. אבל בשיטה מקובצת וכן בתשובת מהריב"ל כתבו לפרש דהוכחה דמספקא לי' הוא מדלא אמר ר"א אבל נקב בצד תיבה פלונית לא. ועל כרחין דמספקא לי'. אבל נקב בעלמא לא הוי סימן כלל. דנקבים בקלף שכיחי הרבה:
והנה אם נאמר דנקב לא הוי סימן כלל. אם כן על כרחין הא דנקב בצד אות פלוני הוי סימן מובהק הוא משום דצמצום מקום לחוד הוי סימן מובהק. אבל אם נאמר דנקב לחוד ג"כ הוי סימן בינוני. אם כן יש לומר דצמצום מקום הוי גם כן רק סימן בינוני. וכמו באבדה דמקום הוי סימן בינוני ורק נקב בצד אות פלונית הוי צירוף שני סימנים. ומשום זה הוי סימן מובהק. וכתבתי מזה בתשובה אחת. ופליגי בזה הרד"ך והמ"ב:
ולכאורה יש לומר דנידון דידן תלוי בזה. דאם נאמר דהצמצום מקום לחוד זה הוי סי' מובהק. א"כ מה שצמצמו המקום על הלמ"ד זה הוא הסימן מובהק. אם כן כאן שלא נמצאו הנקבים בראש הלמ"ד הוי זה הוכחה שאין זה שטר ההרשאה על הגט. וסימני ראשי וסופי שיטין אינן רק ס"א שאינן כלום נגד סימן מובהק. ואף שיש כאן סי' ד' שיטין אין מועיל כמבואר בח"מ סי' רס"ז דסימן ארכו ורחבו נגד סי' משקל אינן כלום אף שהם ב' סי' מכ"ש להסוברים דצירוף ב' סי' אין מועיל רק בב' סי' נפרדים. ע' בתשו' שבש"ע הרב ז"ל:
אבל אם נאמר דצמצום מקום הוי רק סי' בינוני ורק בצירוף נקב הוי סי' מובהק. א"כ אף שלא כיונו בס"ב אחד כיון דאיכא כאן סי' מנין הנקבים וגם סי' הד' שיטין וגם עכ"פ סי' המקום בצד איזה אות. אם כן דמיא זה למדת ארכו ורחבו נגד מדת גמי' ועוד דעכ"פ כיון שלפי זו השיטה הצירוף סימנים הם הסימן מובהק. אם כן איכא צירוף הרבה סימנים בינונים שהמה סימן מובהק שהרשאה זו נעשה על גט הזה. ואין ההוכחה מסי' בינוני אחד נגד צירוף הסימנים כלום. ואמרינן דהוי טעות דמוכח:
אך למ"ד הא דסימנים וסימנים יניח. מיירי אפילו בסימנים שאינן מובהקים נגד סימנים מובהקים אם סימנים מן התורה. אם כן גם כאן כיון דאיכא סימן בינוני שאין זה הגט יש לומר דהוי ספק אם זה הרשאה על גט זה. אך קשה מהא דארכו ורחבו נגד משקל וצ"ע:
והנה גבי הא דדיוטא עליונה ותחתונה דלא מיקרי הכחשה איכא ב' טעמים. דהריב"ש סובר הטעם דלא מדכרי אינשי ועבידי למיטעי. והנמוקי יוסף כתב דלא הוי אלא בדיקות וכן דעת הטור דבעינן שיהיו יכולין לראות מזל"ז וע' בב"י ולכאורה ב' הטעמים לא שייכי כאן. דטעמא דני לא שייך כאן כיון דעדי הרשאה באין להעיד ע"י הסימנים שזה הגט הוא הנשלח. א"כ הסימנים הם מכלל חקירות. וזה מוכח מהנ"י שם דאם הי' שם זה בכלל חקירות לא הי' מועיל מה דהמקומות קרובים וגם טעם הריב"ש משום דלא מדכרי בזה אין זה שייך אלא במה שמעידין על מעשה שהי'. אמרינן דלא מדכרי בין עליונה לתחתונה. אבל כאן שמניחין הגט בתוך הרשאה ובעת מעשה הוא הדבר מוכחש בין עליון לתחתון על זה לא שייך טעמא דלא מדכרי. אך י"ל דזה דוקא אם היו מעידין בפירוש בראש הל' ונמצא בצדו או תחתיו שזה יהי' מיקרי הכחשה כמו בין עליונה לתחתונה. אבל באמת מצינו לשון על שהוא רק סמוך כמו הבזיכין גבי לחה"פ שההלכה הוא שמונחין בצדן. דעל אינו אלא סמוך. אם כן אין זה מיקרי הכחשה דעכ"פ הרי הוי סמוך ללמ"ד והוי זה בכלל עדותן. אך יש לדחות דלשון תורה לחוד ולשון בנ"א לחוד. ובלשון בנ"א על הוא רק בראשו. וגם בלשון תורה איכא פלוגתא אם על הוא עליו ממש לא ביד:
אך למ"ש הש"ך בחו"מ סי' ל"ד ס"ק ח' דעת הר"ן ומהרש"ל דנאמן לומר שכחתי. והיינו כל שלא הי' העדות קרוב כ"כ. א"כ שוב גם בנ"ד שייך טעמא דריב"ש דלא מדכרי. דהרי אין ראי' דהי' ההרשאה נכתב תו"מ כשראו הגט אלא שמקודם שעה או שתים ראו והסתכלו בהגט הנקבים באיזה אות ובאיזה שיטה וכן ראשי וסופי של השיט' ואח"ז מה כתבו הרשאה ושכחו ולא מדכרי בין עליון לתחתון וטעו וכתבו על הל' מה שהיו צריכין לכתוב סביב הל':
ובתשו' א' (יעו' לעיל סי' ל"ט) מעגונה כתבתי די"ל דגם הנ"י מודה להריב"ש דשייך טעמא דלא מדכרי בין עליון לתחתון אלא דפליגי בהא אם בד"מ בא' אומר א"י בחקירות אם בטל העדות. ועי' בש"ך סי' ל"ג שהאריך בזה דגם בד"מ בטל. והשתא אם לא נאמר הטעם בדיוט' עליונ' ותחתונ' דהוי כבדיקו' וזה מועיל טעמא דלא מדכרי הא אף שמחמת זה לא מקרי הכחשה אבל מ"מ הוי כאחד אומר א"י. דע"כ לתרץ שזה אינו עולה בזכרונו. הרי א"י בבירור. לכך כ' הנ"י הטעם דהוי כבדיקו' אבל הריב"ש כ' הש"ך שם דסובר דגם בא"י בחקירו' לא בטל העדות בד"מ וא"כ שפיר סגי בזה מה דשייך בכה"ג לא מדכרי. ובזה ישבתי שם ד' תשו' מ"ב סי' ס"ג ואין כאן מקומו. עכ"פ לפ"ז אם נאמר כן א"כ גם להנ"י נוכל לומר דלא מדכרי וטעו בין ראש הל' לצדו. ואפי' לדע' הרשב"א ובעה"ת שהביא הש"ך בסי' ל"ד דאינו נאמן לומר שכחתי. וכן אם נאמר דלהנ"י לא שייך כלל טעמ' דלא מדכרי. מ"מ אם היו העדים מפרשי' לפנינו דבריהם דהאי על שכתבו כונתם סמוך דהיינו הנקבי' שסביב הל'. ודאי היו נאמני' אפי' אם כת"י יוצא ממק"א. כיון דבאמת מצינו כן בלשון תורה. וא"כ גם עתה שאין העדי' לפנינו ונוכל לספק בכונתם. מ"מ אין לנו להוציא בזה ההרשא' מחזקתה. דעכ"פ הרי יש כאן ס"מ נקב בצד אות פ'. וגם שארי הסי' כיון שאפשר לפרש כונתם בכך. וכמו כן אם נאמר כהריב"ש דבין עליון לתחתון הוי דבר דעבידי למטעי משום דלא מדכרי, אין זה מגרע הס"מ של נקב בצד אות פ'. וכמו שאין מגרע במה דטעו עדי' בעבור' דירחא. ומכ"ש לת' הר"ן בסי' ל"ג דמה שרגיל להשתנות אין מגרע הסי' ברור. ועוד דכאן מוכרח לומר שטעו באיזה דבר. דאין אדם מביא ראי' לחובתו ואיך יניחו גט, שאין בו הסי'. ועכ"ל שטעו ונתחלף להם הגט בגט פסול. או בגט מאיש אחר. וכיון שע"כ נתלה כאן בטעות יותר נתלה שטעו מעל לסביב. ובפרט שי"ל שלא טעו וכונתם בעל שאינו רק סמוך וע' בת"ג בחי' על הש"ס שסובר דבגט שאנו דנין מקודם על הגט עדיין לא שייך בזה חזק' א"א וכתבתי מזה במ"א. אך גם אם לא נאמר כהת"ג נ' ג"כ שיש מקום להקל אם יסכים בזה אחיו הרב שי' ועוד רב א'. וזה דוקא אם שייך לתלות בהנקבי' סמוך להל' שזה תלוי כפי ראות עיני מעלתו: