אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן קיח

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן קיח

סימן קיז

תשובה. הגיעני תשו' כ"ת מה שהשיבו בזה ולא ידעתי מה שמו בזה עין עלי אחרי כי כת"ר א"צ לדידי. וגם במקומם מחוז פולין. הרבה גדולי ישראל שם ואנכי איש מוטרד מדידי ומדאחרינא וזקנתי מלבוא בין הגבורים אנשי שם. ולא באתי עתה רק לעשות המצוה עלי מפי כת"ר אבל לא להורות:

הנה מה דרצה השואל לסמוך כאן על תנאי משום דחשש כאן בהאי גיטא להאי מעשה דווינא שהמהרמ"ל מחמיר בזה. אפשר לומר בזה דאם ניחוש לדעת מהרמ"ל ממילא אין מועיל תנאי:

דהנה התה"ד בסי' והביא דבריו הנו"ב סי' נ"א לפרש דהא דאמרו בירוש' דהוי מתנה עמשכ"ב. והקשה התה"ד מהא דאמרו בב"ק (דק"י) דמקשי אלא נפלה לפני מ"ש ה"נ דלא בעי' חליצה. ורצה התה"ד לחלק דשאני בהא דמ"ש דהוי רק מטעם דאנן סהדי ואין צריכין לתנאי. וכה"ג לא מיקרי מתנה עמ"ש בתורה. והא דצריך לתנאי הוא רק שלא נאמר דמשום חיבת נשואין ליכא אנן סהדי וכמ"ש התוס' לחלק. לכך צריך תנאי לגילוי מלתא שאין מוחלת מחמת הנשואין וממילא נשארה הסברא דאנן סהדי ע"ש:

והנה כ"ז ניחא לשיטת התוס' והרא"ש בכתובות ובב"ב פ' י"נ דכתבו לחלק דיש ג' אופנים באומדנא דמוכח טובא כמו שטר מברחת א"צ אפי' גילוי דעת. ובאומדנא דמוכח קצת מועיל עם גילוי דעת. דזה מחזיק האומדנא. ובליכא הוכחה כלל אין מועיל ג"ד וצריך לדיני תנאי ע"ש. ובזה ניחא דברי התה"ד למ"ש הנו"ב דלענין נשואין לא הוי הא דמ"ש אומדנא דמוכח טובא רק אומדנא דמוכח קצת ולזה היכא דמתנה אף שאינו מועיל מדין תנאי משום דהוי מתנה עמ"ש בתורה. מ"מ מועיל מדין ג"ד עם אומדנא. שזה שוב דומה לאומדנא דמוכח טובא דא"צ לתנאי כלל. וזה סברת מהרי"ב דלא כהירושלמי:

אבל הר"ן בקדושין כתב לחלק דכ"מ שהתנה ולא התנה כראוי מגרע גרע דכיון דהתחיל להתנות הי"ל להתנות כראוי. אבל אם לא התנה כלל רק הוה ג"ד. בזה הוי כאילו התנה בת"כ ע"ש. ולדבריו אם התחיל להתנות ולא התנה כראוי אין מועיל אפילו אומדנא דמוכח טובא. ובלא התנה כלל רק ג"ד בזה אפי' במקום דליכא אומדנא כלל מועיל ועי' בשעה"מ ובתשו' הרא"מ. והארכתי בזה במ"א. לפ"ז ממילא ליכא טעמא דתה"ד. דבלא תנאי כלל ליכא אנן סהדי גבי נשואין. ובתנאי כיון שאין התנאי מועיל אין מצטרף אפי' אומדנא דמוכח טובא ואין מועיל טעמא דאנן סהדי. ולתי' הש"ס משום טן דו. אין מועיל גם תנאי וכהירושלמי:

והנה בהאי מעשה דמהרמ"ל כתב המ"ב להתיר מטעם דכאן לא הי' התנאי רק שיחזור וישאנה וא"כ כבר חל הגט שעה אחת. והמהרמ"ל הקשה על זה דהוה דרך תנאי דהוה כאומר הר"ז גיטך על מנת שתנשאי לי ע"ש. וכתבתי בתשו' דדברי מהרמ"ל נכונים לשיטת הר"ן דהג"ד הוא המבטל דהוי כאילו התנה בת"כ. אבל להרא"ש דהג"ד הוא רק לחזק האומדנא. והאומדנא הוא המבטל. ובכ"מ בש"ס שהאומדנא מועיל היינו לבטל גוף המעשה כמו בהא דקדושין דמשום שלא עלה מה שמכר לאו מכירה ובטלה אבל כאן שהג"ד הוא שהמעשה יהי' קיים דהגט יחול שעה אחת אלא שיחזור וישאנה מחדש עכ"פ אין האומדנא מבטל מעשה הגט כלל. וא"כ לשיטת הרא"ש טעמם זה נכון ואין מקום לקושיית המהר"מ:

ומעתה אם נחוש כאן להאי גט משום דעת המהרמ"ל וזה ע"כ כשיטת הר"ן דלאו משום דג"ד מחזק האומדנא. אלא משום דהוי כאילו התנה בת"כ. וכל שהתחיל להתנות ולא התנה כראוי אין מועיל אפילו אומדנא דמוכח טובא. א"כ שע"כ צריך לתנאי משום נשואין. הרי התנאי הוי מתנה עמ"ש בתורה וכמ"ש בירושלמי:

והנה לפי המבואר בשאלת כת"ר שהיבם הוא במדה"י ולא נודע מקומו איו. הנה זה דינו של הב"ח דמתיר לסמוך על תנאי במקום שהאח ברח ולא נודע היכן הוא. ולכאורה למ"ש הב"ש בסי' קנ"ז ס"ק ו' דכאן לא הוי ב"ז דל"ש לומר דלא נתקיים התנאי. בנ"ד ששהתה עמו הרבה שנים ולא ילדה דשוב ע"פ רוב לא תתעבר עוד וכמ"ש כת"ר. וגם היבם אין נודע מקומו איו. שוב י"ל דהוי כיודע שלא יתקיים התנאי. דבשלמא אם היה היבם בפנינו אכתי אפשר לומר סברת הב"ש דילמא ימות היבם בפנינו מקודם. או אפי' אם ברח אם אפשר דתתעבר דרוב מתעברות. אבל כאן דלא שייך האי רוב וגם אין היבם בפנינו ולא נודע מקומו איו. דנצטרך לאוקים אותו תמיד בחזקת חי וקיים. וגם אם ימות תהי' היא צרורה בכבלי הזיקה משום זה שלא נודע מקומו. שע"ז הי' התנאי. וא"כ הוי כיודע שלא יתקיים התנאי. ובזה הוי ב"ז וגרע מהא דסי' ל"ח. וקצת י"ל דאכתי יש ס' שמא תמות היא קודם. אך למה שניכר מתשו' כ"ת על השאלה שזה האח הוא מומר לעכו"ם א"כ כיון דבזה איכא דעת הגאונים דאין זוקק ליבום אכתי הוי ס' דדינא. א"כ אין זה מיקרי ב"ז דלא נודע לו הדין אם נתקיים התנאי. ובתשו' רד"ך כתב להקל במומר לעכו"ם והוא במדינת הים לכ"ע ע"ש:

והנה להמתירים דלא מקרי ב"ז משום דהוי דומי' דפלגש הנה להרמב"ם דפלגש אסור לשאר אדם. אפילו אם נאמר דהוי דרבנן מ"מ להתיר לכתחלה בתנאי. הרי אין עושין סד"ר בידים. אך באח מומר לעכו"ם דאיכא גם ס' דדינא י"ל דלעשות ס"ס בדרבנן מותר גם לכתחלה ויש בזה מקום אריכות ומ"מ בנ"ד צ"ע די"ל דאין כאן רק ספקא דרבנן לחוד שאין עושין בידים. וי"ל דמ"מ איכא ס"ס דפלוג' כאן וצ"ע בזה:

ומה שחידש כ"ת בזה כיון דמדינא כופין אותו לגרש בשהה י' שנים. כל שכן דלא נעשה לזה תקנה אין זה מספיק לחששת השואל משום המחמירין בההיא מעשה דווינא. דהרי גם אם תנשא לו לצאת דעת המהר"ם מלובלין כדי שלא יהיה גט מוטעה או לא נתקיים התנאי. גם אחר כך נוכל לכוף לגרש בגט גמור אם כן הדין ואי משום שעתה אין נוהגין לכוף. אם כן כמו כן גם עתה לא נוכל לכוף שלא לישא אותה בחזרה. ובפרט אם כבר נתקשרו בקשר הקהלות כמנהג הר"י מפאריז. וגם אפשר אם הבעל יודע בעצמו שאינו מוליד דמן הדין אין כופין בזה:

את כל זה ראיתי להשיב בקצרה מפני הכבוד אך לא למעשה כי טרדותי רבו. וכה"ג א"צ לדידי. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה