עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן קיז
ע"ד שאלת כת"ר באיש ואשה שהתפשרו ע"פ בוררי' להתגרש. והבעל קיבל מאבי האשה מאה וחמשה ושבעים רו"כ. והילד שלהם קבל' האשה ע"ע לגדלו. ובטוחות שתחזיק הילד התפשרו שאבי האשה ישליש וועקסלין ביד הרב המסדר שיהיו מושלשין עד עשרה שנים. ובאו לפני הרב לסדר הגט ואבי האשה נתן להרב הוועקסלין בפני הבורר של הבעל ואמר לו שהם עשויין על אופן הנ"ל. ומחמת אפיסת הפנאי לא עיין הרב בהוועקסלין וסידר הג"פ כד"ת ואחר הגט הציץ הרב בהוועקסלין וראה שלא חתם עצמו אבי האשה עליהן. וקרא אותו ואמר לו מדוע עשה ככה. והתנצל ששכח מתחלה לחתום וגם אין נ"מ בהוועקסלין כי בתו לא תחזיר הילד בעד כל הון. והרב איים עליו שאין לעשות רמאות כזה וחתם אבי האשה את הוועקסלין. והבעל אמר אחר הגט שאין שום נ"מ אם יחתום עתה ולא איכפת לי' כלל. אם יש לחוש דהוי גט מוטעה ואין מועיל מה שחתם אח"כ:
תשובה. הנה מתחלה יש לחקור בעיקר הדבר אם הי' באופן שלא הושלשו הוועקסלי' כלל עד אחר נתינת הגט אם זה מעכב או לא. וכת"ר לא ביאר בשאלתו אם הי' הפשר דייקא שישליש מקודם או סתמא דמחויב אבי האשה להשליש וועקסלין לבטוחות שתחזיק האשה את הילד ולא פירשו בזה הזמן. ולכאורה הנה בהא דגיטין (דכ"ט ע"ב) דאמר לשליחו טול חפץ והדר יהיב גיטא. דהלכה כר"י דאם נתן מקודם את הגט דהוא פסול. כתב הר"ן שם דוקא כי אמר והדר יהיב גיטא אבל כי אמר שקול חפץ ויהיב גיטא אין קפידא אפי' כי יהיב גיטא ברישא. ובטור כתב בשם הרמ"ה דהוי ס' גט. ובש"ע כתבו הדין דר"י אפי' בלא אמר והדר כיון דהזכיר זה מקודם ליטול החפץ מידה. ובזה תלוי גם נ"ד אם הזכירו בפשר דייקא שישליש מקודם הוי כאומר והדר יהיב גיטא. ואם לא הזכירו שישליש קודם י"ל דזה תלוי בפלוג' הר"ן וש"פ ולהר"ן אין קפידא אפי' אם השליש אח"כ. ולהש"ע כיון דהזכירו בהפשר שישליש האב הבטוחות וע"ז האופן נגמר הגט י"ל דהוי כאומר טול חפץ ויהיב גיטא ודוקא באומר להדי' מתחלה הב גיטא וטול חפץ דאנו רואים דלא קפיד הבעל לעכב הגט. אבל היכא שע"ז האופן סתם הי' הפשר בנתינת הגט שיתן האב הבטוחות יש לומר דדמי לאמר מתחלה [סתם] טול חפץ [ויהיב גיטא] דמסתמא גם כאן ע"ז האופן הסכים הבעל שיתן הבטוחות קודם:
והנה לשיטת רש"י שם בגמ' דהא דאמרו שם במשנה דאין רצונו שיהי' פקדונו ביד אחר קאי על האשה דאחר קבלת הגט היא כאחר ומה"ט אם שינה ונתן הגט מקודם הוי שינוי ע' בר"ן. י"ל דדוקא בשם ששייך בזה קפידת הבעל. (דאם גם בדבר דליכא טעם להקפיד הוי שינוי משום שהזכיר זה מקודם מה צריך טעם דאשתו הוי כאחר). אבל בנ"ד לא שייך בזה קפידא כיון דהבטוחות הוא רק ע"ז שלא תחזיר לו האשה הילד מה נ"מ לו בזה אם נתן הבטוחות קודם שיתן הגט או אח"כ. וכן משמע מרמב"ם פ"ט הל"ו שכתב משום שדרך בנ"א להקפיד בזה. הרי בזה דדרך בנ"א להקפיד הוי קפידא. ובמה שאין דרך בנ"א להקפיד י"ל דאין קפידא אפילו אם הזכיר זה מקודם:
אמנם לשיטת התוס' והרא"ש דסברי בהמשנה דאין רצונו שיהי' פקדונו ביד אחר. קאי על שליח ב' ומה דפוסל בשליח הא' היכא דיהיב גיטא מקודם הוא משום דשינה דברי הבעל. י"ל לדעתם דלאו בהקפדה תלי' מלתא רק משום שינוי שליחות. ואפי' בדבר שאין להקפיד עליו. וכמ"ש הה"מ בפ"ט הל"ז וא"כ ה"ה כמו בנ"ד י"ל דהוי כטול חפץ ויהיב גיטא. ואם לא השליש מקודם הוי שינוי מדעת הבעל:
אולם גם לרש"י ורמב"ם י"ל דכ"ז לדעתם באומר טול חפץ ויהיב גיטא דבזה בעינן לדבר שדרך בנ"א להקפיד. א"כ ודאי מה שאמר טול חפץ הוא ג"כ הקפדה בדבר. אבל אם אמר להדי' עשה זה מקודם ואח"כ יהיב גיטא. בזה ודאי אפי' דבר שאין דרך להקפיד אם שינה מדעת הבעל הוי שינוי:
ובזה ניחא ד' הריב"ש בסי' שט"ו שהביא הב"י בסי' קמ"א בענין מחילת כתובה דהוי דבר שאין קפידא. דמוכח מדבריו דאם השליח הב' שינה ויהיב גיטא מקודם הוי שינוי דהוי כמו שאמר אל תגרשה אלא בימין ובזה אם שינה השליח הוי שינוי אף דכ"ז אין דבר במה להקפיד מ"מ מיקרי שינוי משום דהבעל מקפיד להדי' בדבריו. ובתשו' הריב"ש איתא שם להדי' שלא יגרש עד שתתן מקודם מחילת הכתובה ע"ש. אבל בטול חפץ ויהיב גיטא הרי לדעת הר"ן כיון דלא אמר להדיא והדר יהיב גיטא אין נ"מ אפי' יהיב גיטא מקודם ולרש"י ורמב"ם הוא דוקא משום זה שדרך בנ"א להקפיד בזה אבל בדבר שאין דרך להקפיד י"ל דגם המה סוברים כהר"ן בזה כיון דלא אמר להדיא שלא יתן הגט מקודם והוי דבר שאין מקפידים בכך. ומ"ש הב"ש בס"ק מ"ה דלרש"י גם בדבר שאין קפידא אסור לשלוח ע"י שליח ב' שמא ישנה מיירי דאמר להדיא אל תתן הגט מקודם וכמו בהא דתשו' הריב"ש בזה לרש"י הוי חומרא שמא ישנה שליח הב' ולתוספת לא חיישינן לזה ומותר לשלוח ע"י שליח ב' וודאי לא ישנה. אבל אם לא אמר להדיא אל תתן מקודם ושינה השליח. בזה נראה דלרש"י ורמב"ם הוי קולא בדבר שאין קפידא. לתוספת ורא"ש גם בדבר שאין קפידא נראה לדעתם דהוי שינוי. ולפי זה אם הי' הפשר בפירוש שישליש מקודם. י"ל דלכ"ע הוי שינוי מהפשר אבל אם הי' הפשרה סתם שהאב ישליש בטוחות והבעל יתן גט וע"ז האופן הסכים הבעל ליתן הגט י"ל אם נדמה זה לטול חפץ ויהיב גיטא תלוי בפלוג' זו אם שינה בדבר שאין דרך להקפיד. ואף שהב"ש לא ביאר פלוג' בזה בין השיטות מ"מ נלענ"ד כן מתוך הסוגיא דר"ן ורמב"ם:
אמנם כן י"ל דכאן בנ"ד אפילו אם הי' מבואר בפשר שישליש האב הבטוחות מקודם. י"ל דכ"ע יודו בכאן דאין קפידא בדבר אם נתן הבטוחות אחר כך וכמו שאמר הבעל להדיא דאינו מקפיד בדבר. ואין מגרע כלל אפילו בלא נבוא לטעמא דביטל התנאים בשעת מסירה. דדוקא בטול חפץ וכו' דמיירי שהי' הגט ע"י שליח דבזה אם שינה השליח אפי' בדבר שאין קפידא בדבר בכל שליחותו. ולא הוי שליח בשע' מסיר' הגט וכמו שביאר כ"ז המהרי"ק בשו' כ"ז וקי"ב ע"ש. אבל בנ"ד שהבעל בעצמו מסר הגט לאשתו. מה שהי' שינוי בדבר שאין קפידא אין מגרע כלל. דהא גבי קידושין בע"מ שאני עני ונמצא עשיר כתב הב"ש בשם הירושלמי דבעינן איזה טעם בדבר שיהי' קפידא. אבל בליכא קפידא כלל מקודשת אפילו שאמר שמקדשה על מנת כך עיין שם בסי' ל"ח ס"ק מ"ד. כ"ש כאן דמה שהיה הפשר שישליש הוועקסלין היינו לבטוחות שלא תחזור האשה הילד למעט אם לא ישליש כלל אין בטוחות על זה אבל אם ישליש קודם הגט או אחר הגט על זה אין קפידא כלל. ואם כן אפילו אם נגמר בפירוש שישליש קודם הגט מכל מקום יש לומר דאין זה דוקא:
ולכאורה יש לומר דזה תלוי בפלוגתת הר"ן והרשב"א פרק האומר (ד') גבי הא דע"מ שאראך בית כור עפר במקום פלוני דכתב הרשב"א דאם יש לו מקום קרוב כמוהו מקודשת דאין אדם מתנה בדוקא אלא במה שדרך אדם להקפיד עליו. וכל שאין קפידא בדבר אין משגיחין בקיום התנאים. והר"ן חולק שם וכן כתב הה"מ:
אך י"ל דגם הר"ן והה"מ אין חולקין אלא משום שגם במקום קרוב יש למצוא קפידא באיזה טעם אבל בדבר שאין קפידא כלל ומכל שכן כשהבעל אומר שאינו מקפיד יש לומר דגם הר"ן והה"מ מודים. ועיין במהרי"ק סי' קי"ב:
אמנם המהרי"ט חלק ב' חח"מ סי' פ"א כתב דבדבר שהי' יכול להתנות ולהזכיר זה כמו זה אמרינן דדוקא הוא אף בדבר שאין קפידא ע"ש. וא"כ לפי דבריו הנה אם אמרו ופירשו מקודם נתינת הגט. יש לומר דדוקא הוא ומה שנתן אחר כך אין זה קיום הפשר. ועיין בתשו' מהר"י קצבי סי' כ"ד שהאריך מאוד בביאור הסוגיא וכדברי מהרי"ק ומהרי"ט הנ"ל:
אמנם נראה דגם לדעת מהרי"ט זה הוא דוקא באופן שרוצה זה לעמוד על התנאי שהתנה ואף שאין דרך להקפיד בזה אמרינן דזה דוקא הוא. אבל כמו בנ"ד שהבעל אומר שאין לו קפידא בדבר ואינו עומד על זה שלא קיימו הפשר ודאי מיקרי זה קיום הפשר כיון דאין קפידא בדבר לרוב בנ"א וע' במהר"י קצבי דכתב דגם הר"ן והה"מ אין חולקין על הרשב"א אלא בעומדת על התנאי שאמר מקום רחוק ואומרת שיש לה קפידא בדבר וכטעם הירושלמי אבל כשאינה אומרת כך כיון שאין דרך בנ"א להקפיד לא טענינן לומר שיש לה קפידא ע"ש ובזה נראה דגם המהרי"ט יודה וא"כ בנ"ד שהבעל אומר להדיא שאין לו קפידא בדבר אין מגרע כלל אפילו אם לא השליש האב כלל מקודם רק שנתן הבטוחות אחר הגט:
ולפי זה לכאורה כל דברי כת"ר שהאריך בזה אם יש לחוש לגט מוטעה הוא ללא צורך כיון דאין כאן גריעותא אפילו אם לא השליש האב כלל מקודם רק אחר הגט ומיקרי זה קיום הפשר וא"כ מה לן מה שלא חתם האב על הוועקסלין קודם הגט כשהניחן הרי הוא דומה ללא הניחן כלל ובמה שחתם, אחר כך מקרי זה קיום הפשר אבל אפשר לומר דכל זה אם נאמין לדברי התנצלות של האב ששכח לחתום עליהם אבל כיון שאח"כ הוצרך הרב לאיים עליו שיחתום ומתחלה לא רצה לחתום באומרו שבלא הבטוחות לא תחזיר בתו את הילד נראה דמתחלה הי' דעתו על רמאות והשליש שטרות שהן חספא בעלמא ועל אלו שטרות ניתן הגט אם כן בעת נתינת הגט הי' עליו דין גט מוטעה ומה יועיל מה שחתם עצמו אח"כ הרי כבר נפסל בעת נתינתו אבל לחשש זה לא הועיל כת"ר בכל האריכו' שלו דודאי לכאו' יש לדמות נידון דידן לההוא גט מווינא ולהמחמירין בשם גם בנידון דידן כן ואפשר לומר דגרע דגם החולקין יודו דהרי טעם המתירין שם משום דבשעת הגט ביטל התנאים וממילא נתבטלה דעתו הראשונה. זה שייך בשם שהתנאי הי' שישא אותה אחר כך והתנאי הי' צריך להתקיים אחר כך וכל שביטל התנאים ממילא בטל גם [זה] התנאי. אבל בנ"ד שהי' צריך לקיים התנאי קודם כתיבת הגט ולפי דעתו כבר קיים אביה את התנאי מה שייך לומר שעל זה קאי ביטול התנאים הרי לא הי' צריך עוד לתנאי בשעת נתינת הגט ועוד דכל עיקר טעמא דביטול מועיל משום דאתי דיבור ומבטל דיבור אבל אין דיבור מבטל מעשה והרי כאן כבר נעשה המעשה שהניח והשליש הוועקסלין. ואיך נאמר שדיבור הביטול יבטל שלא יהי' המעשה נחשב לכלום והיה ביד השליש להחזיר הבטוחות לאבי האשה אפילו אם יהיו אמתיים וכיון שזה אי אפשר לומר דנכלל בביטול התנאים ממילא אין כאן היתר זה ומטעם ביטול התנאים רבו שם החולקים על המהרמ"ל אבל משום הא דכתב מהרש"ל דבגט מוטעה בעינן תנאי כפול כבר כתבו גם הב"ח ושאר פוסקים דג"ד דקודם מעשה מועיל גם בגיטא ואין צריך ת"כ. ועי' שם באריכות דבריהם. וא"כ אכתי יש לחוש לגט מוטעה גם בנ"ד דכיון דכבר הי' עליו דין גט מוטעה בעת נתינתו מה מועיל מה שאח"כ חתם אחר שאיים עליו הרב:
וראיתי בתשו' ברכת יוסף סי' צ' לענין דינו שכ' ראיה דמועיל מה שהשלים אח"כ מהא דקידושין (דף ח') דאם אמר תתקדש במאה דינרים אלו והי' חסר דינר לדעת רש"י אם לא חזרה והשלים הדינר מקודשת הרי מועיל להשלים החסרון אח"כ. ואפילו לדעת החולקין דהקידושין בטלין [אף בלא חזרה כתב שם לחלק ע"ש. ופליאה בעיני איך הביא דמיון משם דהא שם כשמשלים החסר. עדיין הצ"ט דינרים הקודמין ג"כ בידה. ושפיר לדעת רש"י כל שלא חזרה הרי היא מקודשת במה שנמצא בידה המאה דינרים כמו שאמר לה. אבל כאן כשמשלים החסר הרי כבר אין הגט בידה וקרוע ועומד הוא בב"ד. ומה יועיל מה שמשלים עתה כיון דכבר נתבטל וזה לכ"ע דקודם שהשלים אינה מקודשת כיון דשניהם יכולים לחזור גם לדעת רש"י וז"פ:
אמנם כיון דאם נאמר דאמת כדבריו ששכח לחתום על הוועקסלין אין מגרע כלל. דאפי' השליש אחה"ג מקרי קיום הפשר וכמ"ש לעיל. שוב י"ל דאפילו אם עשה זה ברמאות לכ"ע אין כאן דין גט מ טעה דזה לכ"ע בעינן שיהי' אומדנא דמוכח וג"ד טובא שע"ז האופן לא נעשה המעשה וכמו בהא דשטר מברחת וכדומה וכמ"ש הפוסקי' אבל ג"ד לחוד בלא אומדנא דמוכח לכ"ע לאו כלום הוא ודמי להא דמוכר מטלטלין ע"מ למיסק לא"י. וא"כ בנ"ד כיון דאם שכח לחתום מקודם וחתם אח"כ בזה ודאי אמרינן דמ"מ אדעתא דהכי ג"כ נתן הבעל הגט. וכמו שאמר להדי' שאין לו קפיד' בזה א"כ אין כאן הוכחה וג"ד כלל ע"ז שעשה כן מקודם ברמאות שזה מבטל הגט. כיון דעכ"פ חתם אח"כ אמרינן דהבעל נתן הגט גם על אופן שישליש או יחתום אחר נתינת הגט. א"כ ממילא אף אם האב עשה כן מתחלה ברמאות כיון דמ"מ חתם אח"כ ממילא אין כאן ג"ד כלל שזה יבטל הגט. ובזה לכ"ע אפילו לדעת המחמירי' בגט דווינא מודים בזה דבעינן ג"ד ואומדנא וז"פ. ובלא"ה נרא' דכאן באמת אנו דנין שהי' מצד שכחה מה שלא חתם בשע' השלשתן ואף שאח"כ כשקראו אותו אחה"ג לא רצה כ"כ לחתום עד שחיים הרב עליו. היינו משום דכבר נעשה הדבר אבל מתחלה ודאי לא עביד זה ברמאות כיון דהוי מלתא דעל"ג תיכף ומיתפס ברמאותו ולא יועיל כלל ועוד אפילו יהי' ספקא בזה אם עשה ברמאות או מצד שכחה. י"ל דזה דומה לסכין שנאבד ונמצא אח"כ פגום דתלינן דבאיזה דבר נפגם אחר השחיטה כיון דכבר יצא הדבר בהיתר. וה"נ הרי כבר יצא הגט בכשרות והיא נעשית בחזקת מגורשת א"כ תלינן בספק שנעשה מצד שכחה. ומ"מ לדעתי נראה פשוט דאפילו אם עשה זה מתחלה ברמאות אין זה מבטל הגט. וכ"ז אני אומר להלכה ולא למעשה כי אינם צריכים לדידי אחרי שכבר יצא הדבר בהיתר מפי כת"ר וגדולי ח"ל שכתב כת"ר שהסכימו על ידו. סליק: