אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן קטז

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן קטז

סימן קטו

מכתבו עם שאלתו נתקבל. ולהשיבו להלכה מלבד אשר אני רחוק ומונע עצמי מלהשיב להלכה מחמת טרדותי. והלא רואה אנכי אשר כבר יצא הדבר בהיתר מכת"ר ורב אחד גדול. ומה עילה מצא כת"ר בי דייקא. אך למען הכבוד ולקיים מה שאמרתי לכת"ר בהיותי במחנו. אכתוב בקצרה:

הנה שאלתו על ב' ענינים. א' לחוש משום גט מעושה משום שהמיראוואיע שנתנה האשה הי' מושלשת ביד הבוררים עד אחה"ג. ולפי דעתם שהיו חושבים שזה המיראוואיע מועיל. י"ל דהוי אונס. שנתן הגט מיראת אונס בעד הנייר מגנבה שהושיטה האשה עליו ועדיין קודם נתינת הגט לא סר האונס כיון דעדיין הי' המחילה מושלשת:

הב' משום גט מוטעה. כיון שנתברר אח"כ שלא הועילה המיראוואיע והוצרכו לעמוד לדין ואף שיצא זכאי בדין בלי שום עונש. עכ"ז טוען הבעל דהוא נתן הגט על דעת זה שלא יוצרך להיות עמה בדין:

והנה מחמת חשש גט מעושה כיון שהי' כאן בפשר זה עוד שנתנה לו האשה כסף מאה וחמשים רו"כ אם זה הוא מה שחייבו האשה ליתן לו משלה (אבל אם רק להחזיר לו מה שגזלה ממנו. ע"ז כתבו הפוס' דהוי אונס). הנה דעת הרשב"א בתשו' דכיון דאיכא כסף בגט זה מבטל האונס. דהוי כתליוה וזבין. הובא בתשו' רב"א סי' ט"ו. וכ"כ הרשד"ם סי' פ"ג. ואף לדעת הפוסקי' החולקים ע"ז משום דאין דמים לאשה. והמה הריטב"א וריב"ש ומהרי"ק. כמבואר בתשו' רב"א שם. מ"מ דעת הריב"ש בתשו' סי' קכ"ז דכל שהי' כסף עכ"פ זה דמי' לזיבוני דבעינן שיהיו העדים יודעים ומכירים באונסו ובלא זה אפי' מסר מודעה אינה כלום. ולזה הסכים גם התשב"ץ. וא"כ בנ"ד הרי גם הבעל אינו טוען טענת אונס מכ"ש שאין כאן עדים המכירים באונסו. דהרי אולי סמך על העדים שהי' לו מצדו גם קודם שנתנה לו המיראוואיע וכמ"ש כת"ר:

אמנם לכאורה יש להבין לפי דברי הריב"ש א"כ מה זה שאמרו בעירוכין (דף כ"א) מאן דמסר מודעה וכו' כגון דעשוי' וארצי מה"ת בטולי בטלים ע"ש. הא כיון דעתה מגרש ברצון ומה דעשוי' אין זה מיקרי אונס כיון דכפו אותו כדין א"כ גם המודעה אינה כלום. דהא כתב הרמב"ם לפרש דגם מתחלה ודאי הי' רצונו לגרש כיון דמן הדין כן אלא שלבו אנסו. וכיון שכפוהו ואמר רוצה אני זה מועיל ע"ש. וכיון שכן נמצא דהוא כמו שמגרש ברצון מתחלה ואין כאן מודעה. ועוד דממ"נ אם זה מיקרי ידעינן באונסי' מה דלא רצה לציית לדין א"כ מה מועיל מה דעשוי' וארצי. הא כל היכא דידעינן באונסי' א"צ מודעה בגט ובמתנה. ואם לא נחשב זה אונס. דאין זה רק אונסא דנפשי' שנטה אחר יצרו. א"כ ממילא מה איכפת לן המודעה הא ידעינן שאין זה אונס:

ואפשר דהריב"ש סובר דגם אונסא דנפשי' מגרע בגט. ורק היכא דעשוי' וארצי הרי נסתלק האונס לגמרי דאמרינן שעתה רוצה בלב שלם אבל המודעה שמסר מקודם בעת שהי' אונסא דנפשיה לא נתבטלה:

אך לכאורה אכתי קשה בדברי הריב"ש למ"ש מתחלה דבגט לא אמרינן מחמת אונסא וזוזי גמר ומגרש משום דאין דמים לאשה. אלא שלענין זה דמי לזיבוני דבעינן שיכירו באונסי' משום דאין כאן גילוי מלתא שי"ל שהוא ברצונו עושה זה משום המעות. הא אכתי אם אמת כדבריו שיש לו אונס לא הי' מועיל המעות והי' הגט בטל. א"כ אפי' אין העדים מכירים אונסו. אכתי ניחוש לשמא אמת כן הוא כדבריו ונעמידנה על חזקת אשת איש ולמה החליט דכל שאין מכירין באונסו אין מודעתו כלום:

אך לכאורה הנה קשה עוד בדברי הריב"ש למ"ש כאן ובסי' רל"ב לבעה"ע ורא"ש וטור דאפי' נמצא האונס במה שתלה בו מודעתו שקר. מ"מ הרי גילה דעתו דאינו חפץ בגט. וכתב הב"ח בסי' קל"ד להוכיח מזה דאף דג"ד בגיטין לאו מלתא הוא מ"מ ג"ד שקודם הגט הוי מלתא גם בגיטין. א"כ למה אין מועיל כאן מודעה אפי' נאמר שהוא משקר שאינו אנוס כלל מ"מ הרי גילה דעתו דאינו חפץ בגט. וע"כ לומר דשאני התם דאף דנמצא שקרן באונסו מ"מ ג"ד בכה"ג הוי כאומדנ' דמוכח שאינו חפץ בגט ומבטלו בלבו. דאל"כ למה מסר מודעה. אבל היכא דאיכא כסף בשעת הגט. שאין כאן גילוי מלתא דנוכל לתלות שעושה ברצון הוי זה בכלל כל ג"ד בגט שאינו מועיל. דהרי עכ"פ לא ביטל הגט. רק משום ג"ד באנו לבטל. וכל דלא הוי אומדנא דמוכח הוי זה בכלל דברים שבלב שאין מגרע לן בגט. וא"כ לפ"ז שפיר ל"ק גם קושי' הראשונה דלמה לא נוקים אותה בחזקת א"א ולהאמין לדבריו דלו יהי' שאמת כדבריו מ"מ כל שאין העדים יודעים מזה מה שמסר מודעה לפניהם הוי כג"ד בגט שאינו רק דברים שבלב. כיון שלא ביטל הגט בפירוש רק גילה דעתו שאינו חפץ בגט וכיון שאפשר שדבריו הם שקר ובאמת הוא חפץ בגט לא מיחשב המודעה רק כשאר ג"ד בגיטין דקי"ל דלאו מלתא הוא והא דכתב הריב"ש דזה לא דמי לזיבוני דאמרינן אגב אונסא וזוזי מקני משום דאין דמים לאשה. זה הוא משום דזה מועיל דהוי אומדנא דמוכח וכמ"ש שם דדמי לאנסוהו למכור קרקע שוה אלף זוז בעד זוז. דכיון דידעינן באונסו זה הוי אומדנא דמוכח דמבטל גם במכר. אבל אם לא ידעינן באונסו אפי' אם אמת כן מ"מ אין כאן אומדנא דמוכח וגם מודעתו שנותן הגט מתוך אונס אינו אלא כשאר ג"ד דלא מהני בגט:

ומעתה לפ"ז הנה יש מקום לומר אפי' אם נבוא לומר דבנ"ד מיקרי ידעינן באונסו כיון שע"ז הי' התנאי בשעת הפשר שתתן האשה המיראוואיע א"כ נאמר דזה ג"כ דחקו להסכים על הפשר. מ"מ לא מיקרי כאן אומדנא דמוכח שבלא זה לא הי' מגרש. אלא שאפשר שבלא זה הי' רוצה להוציא ממנה עוד מעות ממה שנגמר בפשר. אבל על עיקר הגירושין י"ל דגם הי' רוצה כיון דהיו קטטות ומריבות ביניהם. ועי' בחז"ה (ד' מ"ח) ברשב"ם ד"ה התם נמי אגב אונסא גמר ומגרש דהא לא מפסיד מידי ודמי' לזיבוני שמקבל דמי שדהו. דכיון שאשתו שונאתו ובלא גט נמי לא תעמוד אצלו. וגט זה אינו אלא להתירו לאחרים אינו מפסיד כלום עכ"ל. ואפי' נאמר דסוגיא דהמגרש חולקת על זו הסוגיא וכמו שהעירו הפוסקי' מ"מ עכ"פ משום סברא זו אכתי נודה דכל שהי' כסף בהפשר י"ל דגם הוא נתרצה בעיקר הגירושין דכיון דהיא בלא"ה לא תעמוד אצלו ואינו מפסיד כלום בגט. והיא נותנת לו כסף. י"ל דעיקר הגירושין ג"כ הי' ברצונו. ואפי' אם נאמר דהאונס הכריחו להסכים על הפשר היינו להסכים על זה הסכום שעשו הפשרנים. אבל כיון שעל עיקר הגירושין אין כאן אומדנא דמוכח שזה הכריחו לעשות הגירושין. אפי' יהי' האמת כן כיון דאין זה אומדנא דמוכח אין זה מגרע כלל בגט. ומה שהאונס הכריחו לפזר נגדה מעות ממה שהי' בדעתו לתבוע ממנה. אין זה שייך לענין עיקר הגט. דזה אינו רק לענין תביעת ממון זל"ז. והרי אמרו דפשרה דינה כמכר וכיון שלא מסר מודעה וגם עתה אינו תובע הבעל יותר מזה ואין לנו לדון רק על עיקר הגט אם זה הוי גט מעושה ע"ז אין כאן אומדנא דמוכח כלל שלא רצה בגירושין ורק האונס הכריחו. ובזה אפי' יהי' האמת שהאונס הכריחו. כיון שאין ע"ז אומדנא דמוכח. לפי הנראה מדברי הריב"ש אין זה מגרע בגט:

ועוד י"ל דכאן אף שכבר הושיטה נייר על הבעל שהוא גנב התכשיטין, מ"מ לא מיקרי זה רק גיזום והפחדה. דהא במה שהיא אומרת על הבעל אינו כלום רק ע"פ בירור עדים שלה שיגידו בעת המשפט ואם לא יגידו אין זה כלום כאשר לסוף הי' כן. וא"כ אף שלזה הסכימו כמעט כל הפוס' דגם הגזמה והפחדה הוי אונס. מ"מ דעת מהרי"ק סי' קפ"ה בפי' ד' הרא"ש בתשובה דבלא מסר מודעה לא מיקרי הגזמ' והפחדה אונס. רק במסר מודעה ע"ז ע"ש. וכאן לא מסר הבעל מודעה. וגם י"ל דכיון דעיקר תלוי בהעדים הרי אפשר דלא שמע הבעל מפיהם שיגידו. ולא מיקרי הפחדה אלא בדבר שבידו לעשות. כמבואר במהרי"ק שם וכאן י"ל דלא מיקרי בידה דאולי לא ירצו העדים לחוב בדמו. ואף אם ע"ז לחוד לא נוכל לסמוך מ"מ בצירוף הטעמים דלעיל י"ל דיש להקל כאן. אך מ"מ צריך לידע אם המעות שנתנה לו ע"פ הפשר הם משלה או שהי' רק מה שלקחה גם משלו הצריכו להחזיר לו דבזה שוב לא שייכי טעמים הקודמים דדמיא לזיבוני דהרי אין נותנת לו כלום משלה. (מיהו מתשו' מהרש"ך ספר ב' סי' קצ"ט מוכח דגם בכה"ג דמי' לתליוה וזבין או לפשרה דדמי' למכר ע"ש) ואף אם מחזרת לו מדמי נדוניתה שהי' כבר בידו דעת המשכנ"י בזה להחמיר אלא שבזה נראה דהגאון רא"ז מבראד חולק בזה:

והחשש הב' שטוען דאדעתא דהכי שלא יועיל המיראוואיע ויצטרך לעמוד במשפט ולטרוח כ"כ לא הי' מגרשה ורוצה לפסול הגט בזה. הנה בזו הטענה יש לפרש בב' אופנים אם מחמת דכיון שחשבו שכתב שלה יועיל. וע"ז לא הי' צריך טרחה והוצאה אבל עתה מסתמא עלה לו הוצאה שנסע לעמוד לדין עם עדים שלו. וא"כ אינו כמו הפשר שלפי הפשר הרי אז חשבו כולם שזה יועיל ואין על הבעל שום הוצאה וטרחה לנקות עצמו והמשפט. והאופן הב' י"ל משום הבושה שלא רצה להתבייש בזה לעמוד בדין שיהי' שם גנב עליו:

והנה בתשו' מהרמ"ל בגט מווינא כתב בחד טעמא דהוי גט מוטעה משום דהטעו אותו באותו ההתקשרות שעשו דאם הי' יודע שאין באותו ההתקשרות ממש ודאי לא הי' מגרשה וא"כ הוי גט מוטעה. וכתב שם דהא דמשמע מתשו' מהרש"ל דלא מיקרי מוטעה אלא היכא דהתנה בתנאי גמור שלא יהי' גט אלא על תנאי זה ואח"כ אין האשה רוצה לקיים התנאי אבל בענין אחד לא מיקרי גט מוטעה פשוט הוא דלא כתבי' אלא כשמבטיחין אותו שיתן גט בשביל איזה סכום ממון כמבואר שם בדבריו אבל בטעות כנ"ד גם הוא מודה דמיקרי גט מוטעה עכ"ל:

והנה יש להבין למה בטעות כנ"ד גם מהרש"ל מודה. ונראה משום דודאי כל שלא הי' תנאי כפול מפורש אין זה רק אומדנא דרק על זה האופן שהבטיחו לו נתן הגט. וכיון שזה רק אומדנא בזה יש לחלק דבאומדנא דמוכח טובא דכתבו הפוסקי' דא"צ לתנאי כפול והוי כאילו התנה. ובנ"ד הוה אומדנא דמוכח טובא דאם ידע שבאותו התקשרות אין בו ממש לא הי' מגרשה. אבל אם יש בזה רק הבטחת ממון אין כאן אומדנ' דמוכח דבלא זה לא הי' מגרשה דכל אדם אין עשוי לגרש אשתו בשביל ממון. וע"כ דלא מחמת זה הי' עיקר טעמא דגירושין. א"כ כשהטעו אותו בזה אין כאן אומדנא לומר שמחמת זה יהי' גט מוטעה:

ולפי זה לכאורה יש נ"מ בהב' פנים שאמרנו בטענת הבעל. דאם מחמת טענת ההוצאה שעלה לו לא כפי הפשר הנה זה דומה להא דמהרש"ל דמשום שלא קיימה האשה הבטחת ממון כפי הגמר. משום זה לא מיקרי גט מוטעה בלתי תנאי כפול. אבל משום הפן הב' הרי מצינו בגיטין (ד' )דאמרו אליבא דר"א דמשום דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד רוצה יותר בגט. ע"ש שזה בב"ד ישראל ואשתו. כ"ש בהוא עצמו ובדין ערכאות להתבזות. בזה י"ל דכ"ע מודו דכל אדם מקפיד בזה. וא"כ ממילא יש לומר דהוי כאן אומדנא דמוכח דאם הי' יודע שאין זה הנייר שוה כלום ושיהי' מוכרח להתבזות בדין עמה לא הי' מגרשה וא"כ הוי גט מוטעה:

והנה החולקים על המהרמ"ל כתבו להתיר משום דאח"כ ביטל כל התנאים ואתי דיבור ומבטל דיבור וע' בצ"צ החדש סי' ר"צ דמשום טעם זה כמעט רבו החולקים וזה שייך בנידון דשם שהתנאי הי' שאח"כ ישאו זא"ז וע"ז עשו התקשרות וא"כ כיון שביטל בשעת הגט התנאים ג"ז נתבטל וממילא אין כאן גם טעם גט מוטעה מחמת שההתקשרות לא שוה כלום דהרי ביטל כל זה התנאי בשעת הגט. אבל כאן שהמיראוואיע חתמה והשלישה קודם כתיבת הגט וא"כ ע"ז לא שייך לומר שאח"כ בשעת הגט ביטל זה התנאי. דהרי כבר נגמר המעשה והתנאי. וא"כ ודאי לא הוי זה בכלל הביטול. א"כ ממילא י"ל דע"ז סמך בנתינת הגט משום דסבר שענין הזה מועיל שלא יצטרך לבוא בדיינ' עמה. וא"כ י"ל דהוי גט מוטעה משום זה דאינו שוה כלום לכל הדעות:

אמנם התשב"ץ בסי' א' דעתו דאונסא דנפשי' אינו מבטל בגט. ופי' שם מאי אונסא דנפשי' כגון שחישב שזה הדבר הוא כן ואינו כן. ומפני מחשבתו עשה אותו דבר. ואילו ידע האמת לא עשאו. וכגון זה אשה שנשאת בב' עדים שאמרו לה מת בעליך ואח"כ מת בעלה ואית לי' לרב שם שזה מיקרי אונס וכו' ע"ש לשונו. וא"כ לפ"ז גם בנ"ד לא שייך לדון כלל משום גט מוטעה דהרי מי הטעהו דהא גם הוא גם הם חשבו דהוא כך דהנייר מועיל. ואין דומה להא דמהרמ"ל דשם האשה וקרוביה הטעו את הבעל אבל כאן הרי באמת חשבו גם הם כמוהו. ואין זה רק אונסא דנפשי' שחשבו שהוא כך ואינו כך ואין שייך לומר כאן שזה אונסא דאחריני שאמרו לו שמועיל זה הנייר דהא מי הכריחו להאמין להם. אלא משום שגם הוא חשב שהוא כך. וגם הם לא חשבו להטעותו אלא שכולם סברו שהוא כך ואינו כך. וא"כ אין זה רק אונסא דנפשי'. דהרי למה שחשבו קיימה האשה. כפי הגמר. ואם אין האמת כן אין זה מגרע הגט:

אולם התשב"ץ הולך שם בשיטת התוספת ורשב"א בהא דמוציא אשתו משום ש"ר ומשום נדר דאמרו שם דיכול לקלקלה שיאמר אילו הי' יודע וכו' שאין זה אלא לעז בעלמא. אבל לשיטת רש"י ורמב"ם הוי זה קלקול גמור שהגט בטל. א"כ מוכח דגם משום זה שחשב שהוא כך ואינו כך הוי הגט בטל:

אמנם האמת דכאן י"ל דלכל הדעות אין כאן אומדנא כלל דכבר אמרנו דכיון דיש כסף בגט דמיא לזיבוני שי"ל שנתרצה מחמת הכסף א"כ י"ל דכל עיקר הנחת המיראוואיע הוא רק בשביל לחזק נתינת הכסף דהא אם יתחייב בדיניהם יצטרך להשיב הכסף שהיא נותנת לו בחזרה עבור תשלומי התכשיטין ולכך הי' הפשר שתשליש הנייר שאין לה עליו כלום כדי שישאר בידו הכסף שנותנת לו ע"פ הפשר. ומשום זה אם היו יודעין האמת שא"א ליתן נייר כזה היו משלישי' בטוחות שעכ"פ מחויבת לראות אופן שיצא זכאי בדין כדי שיהי' נשאר הכסף בידו והרי היא קיימה כן. אף שזה הנייר לא הועיל. א"כ אין זה דומה כלל להא דהמוציא משום ש"ר שאומר לה משום ש"ר אני מגרשך דבכה"ג שייך שפיר אילו הי' יודע וכו' וכן בהא דמהרמ"ל ברור לן דבלא התקשרו' לא הי' מגרש ובעיקר ההתקשרות הטעו אותו. אבל בנ"ד די"ל דעיקר הנייר הי' בשביל שישאר הכסף בידו ובעיקר הנחת הנייר לא כיונו להטעותו. וכל עיקר כונת הנחת הנייר נתקיים שיצא זכאי בדין בזה ודאי אין כאן אומדנא כלל שכיונו רק בשביל שלא יצטרך לבא עמה לדין וכל דליכא אומדנא גלוי' לכ"ע אין מגרע כלל ואין כאן גט מוטעה כלל דלא כיונו להטעותו בזה דכיונו שישאר הכסף בידו וזה נתקיים. אם כן לכל הדעות גם למהרמ"ל אין כאן חשש כלל משום גט מוטעה. וכל זה אני כותב רק להלכה ולא לסמוך עלי. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה