אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן קטו

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן קטו

סימן קיד

שאלה. הרהבתי עוז בנפשי לגשת אל הקודש פנימה יען כי נוגע הוא להלכה ולמעשה וגם מצוי הוא בעו"ה ע"כ מרחוק אקרא ואשתחוה אפיים ארצה מול הדרת כבוד קדושת אדמו"ר להשיב לי על שאלתי. ע"ד הני גיטין שנתחדשו בעו"ה שידוע לכל ענין הזוג ותהלוכותיהם מאז ועד עתה באופן שידוע לכל אנשי העיר היטב עיקר כונתם ומחשבתם. וגם כי בבית המסדר הי' ג"כ הרבה דיבורים מענין זה שאין לפורטם וגם האשה כבר הושיטה נייר מה שצריכה לענין זה. וע"כ באו הזוג לב"ד בבקשה לעשות להם גט מוקדם כדי שיתאמת מה שכבר עשתה. אך המסדר לא רצה זאת והוכרחו לעשות גט כשר. מהו הדין אם יהי' אחר כך איזה סיבה אם מותרת להנשא בגט זה:

תשובה. הנה בענין גילוי דעת בגיטין כבר האריכו בזה ופליגו בה ע' בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ע"א ובתשו' מהר"ם מלובלין סי' קכ"ה ובתשו' ב"ח החדשו' סי' צ' ובתשו' ג"ב סי' נ"ב ובת' משאת בנימין סי' ואחריהם הרחיבו הדיבור בזה בשעה"מ פ"י מהלכות אישות ובתשו' הרא"ם סי' וא"א להעלות חדשות בזה אלא ללקט בין האמרים לברר קצת הדברים:

הנה בענין גילוי דעת כתבו התוס' והרא"ש בכתובות פ' א"נ ובב"ב פ' י"נ ג' חילוקים בזה דאומדנא דמוכח טובא כמו בשטר מברחת וכמו בשכיב מרע שכתב כל נכסיו וכדומה. אין צריך אפילו גילוי דעת כלל. ובאומדנא דמוכח קצת כמו בהא דקידושין שמכר קרקע ע"מ למיסק לא"י אם הי' גילוי דעת בשעת מעשה מועיל (והיינו ע"כ דצירוף הגילוי דעת מחזק האומדנא) ובליכא הוכחה כלל מתוך מעשיו כמו במוכר מטלטלין ע"מ למיסק לא"י אף דאיכא ג"ד אין מועיל כלל וצריך דוקא ת"כ לר"מ. והנה בב"מ פ' א"נ (דס"ו) כתבו התוס' והרא"ש בהני ב' עובדות דשם דאמרו ע"ז פטומי מילי בעלמא הוא דזה מיירי באמרו אחר שנגמר המקח ולא נתן הכסף או אחר כתיבת הגט. אבל אם אמרו זה מתחלה אמרינן דע"ד זה נגמר המעשה ולא אמרינן דהוי פטומי מילי. והנה בתשו' מהרמ"ל כתב להוכיח דזה אפי' לא כפליה לתנאי' ע"ש. ולכאורה יש להקשות ע"ז הא אין כאן אומדנא דמוכח על גילוי דעת וא"כ זה דומה לחילוק הג' שכתב הרא"ש דלא מהני רק תנאי כפול. ואפי' בחילוק הב' הא שם לא מהני רק גילוי דעת בשעת מעשה. וכאן מועיל מה שאמר מתחלה קודם המעשה. והא בהא דמוכר קרקע משום שרצונו לעלות לא"י הרי אמר ג"כ מתחלה דמוכר ע"מ לעלות ואעפ"כ לא מהני זה מיהו י"ל דגם כן מיירי שאמר בשעת מעשה בתחלת המקח. וגם י"ל דכאן מיקרי אומדנא. דאפי' למ"ד אחריות לאו ט"ס היינו משום דלא התנה ליקח בפירוש אבל אומדנא הוא שרוצה אדם לקנות באחריות. וכאן שאמר לו המוכר לכתחלה באחריות וע"ז נכנס הלוקח יש אומדנא שע"ז דייקא הי'. וכן גבי גט שכ"מ הלא לדעת ר"ה בגיטין דסובר לפרש"י בכל שכ"מ איכא אומדנא שאם עמד חוזר. וכאן הסוגיא אזלא כהא דרבה ורבא שם וכמ"ש התוס'. א"כ אי מתחלה אמרה זה אי קיימית וכו' י"ל דהוי גילוי דעת ואומדנא דמוכח טובא. אך מדברי הנ"י שכתב גם בהאי דינא דגמרא שם לעיל אם יהי' לך מעות אחזירם לך דזה תלוי אם אמרו כן מתחלת המקח אמרינן ע"ז כן נגמר. וקשה הא שם ליכא אומדנא ובכה"ג בעינן דוקא תנאי כפול לר"מ. ואפשר לומר דכל היכא דבא המוכר מתחלה מעצמו ללוקח להעדיף לו מה שלא הי' צריך הוא להתנות זה רק הלוקח. או כדומה להיפך. ע"ז לא שייך דין תנאי כלל כיון דעיקר תנאי הזה הוא שייך ללוקח למשל. והרי הוא שוב לא הי' צריך להתנות כיון דמתחלה העדיף לו המוכר זה מעצמו. ופטומי מילי לא שייך היכא שהי' בתחלת המקח. משא"כ במי שהוא צריך לתנאי אלא שלא התנה ורק גילה דעתו שבאופן זה רוצה לקנות או למכור בזה יש חילוק דבדבר שיש אומדנא מועיל אפילו ג"ד ובלא אומדנא אין מועיל ג"ד רק תנאי גמור. שוב מצאתי אח"ז במהר"ם אלשיך כתב לחלק כן ע"ש:

אמנם גם בזה האופן י"ל דבעינן דוקא בשעת מעשה או סמוך להמעשה ממש כמ"ש הסמ"ע בתשו' ג"ב שם בטעם הג'. אבל מה שאמר לו המוכר מתחלה קודם המעשה שרוצה להעדיף לו אחריות או כדומה. בזה י"ל ג"כ כיון דבשעת מעשה לא אמר הלוקח שע"ד [דבריו] הראשונים הוא לוקח אין ראי' כלל. וכמו דמצינו חילוק זה לענין אומדנא:

אמנם בתשו' מהרמ"ל שם באות ז' כתב דמשעה שמדבר המוכר ללוקח לקנות [דעתו] שיקנה ממנו ע"ד כן. וכן האשה שתבעה מבעלה גט. זה מיקרי תחלת נתינה. אבל צ"ע דבכ"מ לא מיקרי עסוקים באותו ענין אלא בלא הפסיקו בזה קודם הנתינה או המכירה. וכמבואר בריש קדושין. ועי' בס' כ"ז. והנה הר"ן בקדושין כתב לחלק דכ"מ שהתנה ולא התנה כראוי בזה מגרע גרע. דכיון דהתחיל להתנות הי' לו להתנות כראוי. אבל אם לא התנה כלל רק הי' גילוי דעת בזה הוי כאילו התנה בת"כ ע"ש. ולדבריו בלא התנה כראוי אף באומדנא דמוכח טובא אין מועיל. דכל שהתחיל להתנות הי' לו להתנות כראוי. (אבל אם לא התנה כלל רק הי' ג"ד בזה הוי כאילו התנה בת"כ ע"ש) ובלא התנה כלל רק [הי'] ג"ד אפי' במקום דליכא אומדנא כלל מועיל. ולפ"ז הני עובדי דא"נ ממילא נכונים משום דהי' שם רק ג"ד לא בדרך תנאי. ובזה כל מקום שאין לומר פטומי מילי חשוב כאילו התנה תנאי גמור אפי' היכא דליכא אומדנא כלל מתוך מעשיו. ופליג הר"ן על הרא"ש בתרתי. ועי' בשעה"מ ובתשובת הרא"ם מה שהאריכו בזה:

והנה החולקים על מהרמ"ל בגט דווינא כתבו להתיר מכמה טעמים. וטעם א' כתב המ"ב סי' ע"ו דכיון דביטל כדרך שנוהגין בגיטין ממילא נתבטלה דעתו הראשונה. וכ"כ בב"ח החדשות סי' צ'. ולכאורה נראה דזה הטעם דוקא לשיטת הר"ן דג"ד הוי כמו תנאי שהתנה בפירוש. וא"כ כיון שאח"כ ביטל כל התנאים ממילא בטל גם הג"ד. דלא עדיף ג"ד מת"כ בפירוש. אך לשיטת הרא"ש דעיקר המועיל הוא האומדנא אלא שהג"ד מחזק האומדנא אם אינה אומדנא דמוכח כ"כ ומחמת הג"ד שוב הוי זה אומדנא דמוכח. אפשר דלא שייך טעם זה. דזה דמועיל ביטול אינו אלא משום דאתי דיבור ומבטל דיבור אבל לא בענין זה דאיכא אומדנא. ואף דכתב הב"ח דזה נלמד מכ"ש דאתי דיבור ומבטל מחשבה. י"ל דשאני זה דהוי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו וזה י"ל דעדיף מדיבור ונחשב כמעשה. דהא בחולין (ד' י"ב) מוכח דדיבור לחוד גרוע הרבה ממחשבתו ניכרת מתוך מעשיו בלא דיבור ע"ש בפי' רש"י ובתוס'. וא"כ י"ל דשוב לא שייך בזה אתי דיבור ומבטל מחשבתו הניכרת מתוך מעשיו. ומכ"ש באיכא דיבור ומעשה. דהיינו הג"ד שהוציא בפה שמחזק האומדנא והמעשה. אבל לדעת הר"ן דהעיקר הוא הג"ד לחוד ואפי' בליכא אומדנא. הא דאזלינן בתר ג"ד היינו משום דהוי כאילו התנה אלא דבזה א"צ לדיני תנאי. א"כ עיקר המגרע הוא הג"ד דהא הדיבור בזה שפיר סברתם דאתי דיבור האחרון ומבטל דיבור הקודם. אבל לטעם הרא"ש יש לדחות כמ"ש:

אך עוד כתבו טעם דכאן לא הי' התנאי בגט עצמו אלא שיחזור וישאנה אח"כ. וא"כ כבר חל הגט שעה אחת. והמהרמ"ל הקשה ע"ז דהוי דרך תנאי דהוי כאומר הר"ז גטך ע"מ שתנשא לי עי' שם. הנה באמת דברי המהרמ"ל נכונים לשיטת הר"ן דהג"ד הוא המבטל דחשוב כאילו התנה בפירוש תנאי כפול. אבל להרא"ש דהג"ד אינו רק לחזק האומדנא. והאומדנא הוא המבטל. ובכל המקומות שבש"ס שאומדנא מועיל היינו לבטל גוף המעשה כמו בהא דקידושין דכיון דגילה דעתו דמוכר קרקע זו לעלות לא"י. אם לא עלה הוי כמו שלא עשה מעשה זו ומה שעשה לאו כלום הוא. אבל כיון דכאן אפי' לפי ג"ד ואומדנא היינו שיהיה המעשה קיים. דהגט חל שעה אחת אלא שיחזור וישאנה מחדש. עכ"פ אין האומדנא מבטל מעשה הגט כלל. וא"כ לשיטת הרא"ש טעמם זה הוא נכון. ואין מקום לקושיית המהרמ"ל:

אמנם כן מה שכתבתי לעיל דטעם המתירים משום ביטול המודעה בשעת נתינת הגט וזה מבטל הג"ד הקודם. דאפשר דזה לא יתכן לדעת הרא"ש. הנה זה דוקא בגט שכ"מ עצמו. דגט שכ"מ עצמו הוי אומדנא לדעת רש"י ורא"ש בהא דר"ה בגיטין. ואף דאנן פסקינן כרבה ורבא. הוא משום גזרה וזה לא שייך היכא דהוה תנאי בפירוש. וכאן מה שהבטיחו לו מקודם הוי כמו תנאי. וכמו שהאריך בכ"ז בתשו' מהרמ"ל. וא"כ שוב שייך ג"כ לומר דבזה לא מועיל הביטול ודיבור האחרון לבטל הג"ד ומחשבתו הניכרת מתוך מעשיו. אבל משום זה שאמרה לחוד קודם המעשה בזה מועיל אפי' היכא דליכא אומדנא וכמו שכ' לעיל להוכיח מדברי הנ"י. עכ"פ לענין זה ודאי שייך לומר אתי דיבור ומבטל דיבור ועי' בתשו' צ"צ החדש סי' ר"צ דמטעם זה חלקו כולם על המהרמ"ל. וכה"ג בליכא אומדנא אפשר דגם מהרמ"ל מודה. ואפשר דוקא באומדנא גדולה כמו שכ"מ מחמיר המהרמ"ל:

ועתה נבוא לנ"ד הנה לכאורה זה דמי' ממש לדינא דמהרמ"ל ובאמת רבו המתירים גם בשם. אמנם גם למהרמ"ל הנה כתבנו דאפשר יודה דטעמא דביטול מועיל נגד מה שאמרה לחוד ורק באיכא אומדנא עוד להדיבור וכמו בשכ"מ. א"כ צריך לעיין אם נחשב כאן אומדנא כמו בשם:

הנה מעלתו כתב לדחות דכאן לא שייך היתר של הסמ"ע בטעם הג'. דכאן לא הי' יכול לומר בשעת מעשה מחמת שהי' בעשרה ופרסום הוא. וכוונתו דיראו לנפשם פן יתודע שעושין זה מתחלה בדרך עולה וד"ל. הנה כיון שכן ממילא ליכא אומדנא מהמעשה עצמו שאח"כ תנשא לו. ואין זה דומה לשכ"מ שהאומדנא גלויה דאין נותן גט רק מחמת מיתה ואם יעמוד רצונו לבטל וכמו במתנה וכן בהא דבעי למיסק לא"י כיון דאין אדם עשוי למכור קרקע ומגלה דעתו שעושה בשביל למיסק לא"י. שפיר הרי ג"כ דעינן זה דבלא יעלה אין רצונו שיקוים המעשה. אבל כאן אף שזה הוי אומדנא גלוי' שאין מגרש אשתו שיש להם בנים ודרים באהבה אם לא מטעם זה שיהי' הצלה לבנה. אבל אכתי אין כאן אומדנא כלל שאחרי כן אחר זמן יחזיר אליו אשתו. דאולי באמת יהיו יראים לנפשם או לנפש בן אשתו שלא יחזירו אליו כידוע. וא"כ אין כאן אומדנא דמוכח כלל שלא יהי' המעשה קיים. ובכה"ג י"ל דאף בממון אין מועיל ג"ד לטעם הרא"ש. והוא כעין חילוק הג' שכתב הרא"ש במוכר מטלטלים לעלות לא"י. אף דשם לא הוי אומדנא על גוף הדבר עצמו שמוכר בשביל לעלות לא"י. וכאן הוי אומדנא גלוי' שמגרש בשביל הצלה. אבל מ"מ ודאי בעינן שיהי' האומדנ' מורה גם ע"ז דאם לא יעלה או כשיעמוד מחליו יהי' בטל המעשה שעשה. דאל"כ מה לן בזה שהמעשה מוכיח שמוכר בשביל לעלות לא"י. על כל פנים מכר בשביל זה. א"ו דזה הוי אומדנא שאם לא יעלה לא יהי' המכירה. וכאן לא שייך זה ועי' בש"מ בב"מ (ד' ט"ו) שכ' שם לפרש הא דגבי ש"מ אם עמד חוזר היינו משום דאנן סהדי שדעתו כן שאם יעמוד יהי' בטל המתנה או הגט. וכאן לא שייך זה:

אלא דאכתי יש לדון כאן לדעת המהרמ"ל משום גט מוטעה דאם הי' יודע זה מקודם שלא תחזור לו לא הי' נותן גט והגם שהמהרמ"ל בתשו' סי' כ"ה כתב דגט מוטעה אינו אלא בתנאי כפול, ע"ז כתב המהרמ"ל דמה שהבטיחה לו מקודם הוי כהתנה בפירוש. אלא שבתשו' מ"ב כתב ע"ז ג"כ משום דביטול מודעה בגט בזה ממילא בטל התנאי הקודם וכ"כ בתשו' מהרש"ל שם להדי' דאפי' ת"כ הרי מה שביטל אחר כך מועיל לזה. ולמ"ש בנ"ד דאין לן לחוש אלא משום הדיבור לחוד שהבטיחה. יש לומר דגם המהרמ"ל מודה דאמרינן אתי דיבור אחרון ומבטל דיבור הראשון דאין כאן רק דיבור. ושאני בשכיב מרע דאיכא גם אומדנא:

אלא שבתשו' צמח צדק החדש סי' ר"צ חקר בזה דלמה לא נימא דמה שביטל הי ג"כ בטעות והאריך בחריפות ובקיאות ובאמת לא גרע טעות מאנסוהו לבטל דיש בזה פלוגתא בנמוקי יוסף פרק חזקת הבתים ד' ובמהרשד"ם ח' אבן העזר סי' ס"ג שהאריך הרבה:

ובלאו הכי נראה לענ"ד דמה שנאמר גט בטעו' או ביטל בטעות אין זה אלא כמו גילוי דעת דידעינן דאם לא סמך על זה לא הי' עושה מעשה זאת מתחלה. ואם כן תלוי זה בפלוגת' אם יש גילוי דעת בגיטין אפילו בגילוי דעת דקודם מעשה. ולכך המהרש"ל דהוא מן הסוברים דגילוי דעת בגיטין בכל גוני לאו כלום הוא. הנה לא אתא לדון בגט מוטעה דפוסל רק משום התנאי. דהתנאי עצמו הי' מבטל מעשה הגט. כיון שהי' התנאי כדין ולא נתקיים ולהפוסקים דסברי דלגילוי דעת דקודם המעשה חיישינן גם בגיטין ממילא יש לדון משום ביטול בטעות כיון דיש ג"ד ע"ז דלא הי' מבטל. אך אכתי יש לומר לדעתם דביטול בטעות לא איכפת לן. ועיין בתשב"ץ סי' א' מה שכתב דטעות מיקרי אונסא דנפשא וזה אין מבטל בגט ע"ש אלא שזה לשיטתו דסובר כדעת התוס' ורשב"א בהא דמוציא משום שם רע דאינו אלא משום לעז ודו"ק:

ועתה נבוא לחשש דגט מעושה דהפחדת בנו יש אומרים דהוי ג"כ אונס ובמשכ"י כתב בשם הרשב"ש דה"ה לשאר קרובים. וכ"כ במהרשד"ם שם ולזה כתב מעלתו דאפשר הוא הדין לבן חורגו ומכל שכן כאן שכבר הושיטה אשתו נייר שהיא פנוי' והי' מגיע עונש גדול גם לאשתו:

ובאמת לפענ"ד בזה לכ"ע אמרינן אשתו כגופו דמי'. והנה מעלתו אתא עלה מטעם דכאן הוי כלא הזכירו הגט בהאונס. ובאמת יש לדון בזה כיון דידוע החוק הזה דבאם יגרש יהי' ניצול יש לומר [דהוי] כהזכירו הגט. אכן לענ"ד יש לומר דאדרבה מטעם זה דהושיטה כבר נייר הרי לענין ההצלה כבר עשתה התיקון אלא משום שיראו לנפשם מב"ג. ובזה הנה כתב המהרי"ק שו' קפ"ה דדעת המהר"ם וראבי"ה דבעינן דוקא אונס שכבר עשוי. אבל במה שהפחידוה בדברים שבידו לעשות ועדיין לא עביד אין אונס זה מבטל. אלא שהביא שם דעת ר"ח ור"ה דגם בזה כתבינן מודעה:

על כל פנים לדעת מהר"ם וראבי"ה אפילו אם ב"ג הגידו והפחידו שודאי יאמרו זה שהיא נשואה אכתי אין זה אלא הפחידוהו בדברים דעדיין לא עביד ואין זה מיקרי אונס ובתשב"ץ כתב כדעת ר"ח והביא ראי' לזה עיין שם ויש לדחות ומכל שכן אם לא הפחידו שיעשו כן אלא הם עצמם היו יראים מב"ג שמא יגידו עליו יש לומר דגם ר"ח ור"ה מודו דאין זה מיקרי אונס (ועיין במהרי"ק שם שהביא דעת הר"י ברזילי דאפילו ידעו העדים באונסיה בתלויה או בהכאה אם לא מסר מודעה על זה תתקיים המתנה עי' שם. ומתנה דמיא לגט). ובמהרשד"ם שם סי' ס"ג כתב לדעת ר"ה דגט קיל מזבוני ומתנה. דבמכר ומתנה כל שידוע לנו באונסיה לא מהני ביטול מודעה. ובגט אפילו באונס ידוע מהני ביטול מודעה. וכתב שם דמיירי בכל אונס אפילו באונס שלא כדין הרי לדעת ר"ה דמחמיר שהפחדה בדברים במה שבידו לעשות מיקרי אונס. הנה לשיטתו מועיל בגט ביטול מודעה אפילו באונס ידוע. ומכל שכן שיש לומר דכאן לא נחשב אונס דד נא דמלכותא הוא וכמו שכתב מעלתו:

ועוד נראה דהא אפילו היה הגט מתחלה באונס אם נתרצה בסוף כשר. דמהאי טעמא בהני דכופין לגרש מועיל משום דאמרינן דודאי בלבו נתרצה משום דמצוה לשמוע וכו'. ואם כן בנידן דידן כיון דלשיטתו דהבטיחה לו שתחזור תיכף אליו להנשא לו. אם כן על זה האופן ודאי נתרצה בלב שלם בשעת הגט. אם כן אין זה גט מעושה. דגט מעשה הוא דוקא שבשעת הגירושין הוא באונס ולא נתרצה בלבו כלל אבל כאן בשעת הגט נתרצה ברצון גמור. ומה לן מזה מה שהי' הרצון על ידי אונם וכמו דאמרינן להדיא בעירוכין (דף כ"א) כגון דעשי' וארצי' מד"ת וכו'. הרי דוקא בשם משום דמסר מודעה. אבל משום שהי' אונס על הרצון מכל מקום כיון דידעינן שנתרצה לא איכפת לן. והכא נמי ודאי נתרצה בלב שלם בשעת הגט על זה האופן שהבטיחה לו:

ועוד יש לומר דאדרבה מזה מוכח שכל זה לא נחשב אצלו לאונס דאם לא היתה מבטיחתו שתחזור להנשא לו לא היה מגרש ולא הי' נחשב אצלו לאונס הצלת בנה וגם מה שיגיע לה אונס. ואם כן על כרחך עתה שנתרצה לתת גט על פי הבטחתה שתחזור לו מוכח דהוא ברצון ואין זה מצד האונס כלל:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה