אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן קיג

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן קיג

סימן קיב

שאלה. באחד שנתן גט אחר השתדלות ונסע למרחוק וכתב לבטל השליחות:

תשובה. הנה הרמ"א בסי' קמ"א סעיף ס"ב הביא בסתמא דעת הר"ן דיכול לבטל השליחות ע"י כתב. והוא מתשו' הר"ן. ולכאורה צ"ע דהרי הר"ן בתשו' למד זה מהא דפקח ששלח בכת"י ממדה"י לכתוב גט לאשתו כותבין. ולא בעינן שישמעו קולו דוקא. וכיון דגט כותבין ע"פ כתבו כ"ש דביטול ע"פ כתבו מהני עכ"ל הר"ן. וא"כ הר"ן אזיל בשיטת הרמב"ם דמועיל בפקח כ"י ליתן גט. אבל למה שפסק בש"ע דבאמת אין מועיל כתב יד בפקח. וא"כ אין ראי' דמועיל ביטול ע"פ כתבו. ואע"ג דמ"מ זה ודאי ידעינן ע"פ כתבו דרצונו בביטול. אכתי אין זה אלא כמו גילוי דעתא בגיטא דאין מועיל כיון שאין זה ביטול להדיא כמו שאומר בפיו והר"ן לשיטתו שפיר למד זה דכיון שכותבים גט ע"פ כתבו כ"ש דהוי ביטול ע"פ כתב. אבל לדידן י"ל דכמו שאין מועיל ליתן גט ע"פ כתב ה"נ אינו מועיל ביטול ע"פ כתב והאיך סתם הרמ"א בפשיטות כדעת הר"ן:

ולכאורה י"ל כיון דהר"ן למד זה במכ"ש מהא דכותבין גט ע"פ כתב. ומאי כ"ש איכא בביטול יותר מהא דכותבין גט ע"פ כתב. וע"כ משום דלענין לכתוב גט אין מועיל אמרו לפלוני אף שעושה שליח לצוות לכתוב גט משום דמילי לא מימסרו ומ"מ כתב מועיל. וגבי ביטול מועיל ע"י שליח כמבואר במשנה. א"כ איכא כ"ש דמועיל ביטול על פי כתב. ולפ"ז אפי' לדידן דאין מועיל ליתן גט ע"פ כתב היינו משום דבעינן קול דוקא ובל"ז לא נחשב הכתיבה לשמה וכמ"ש הפוסקים עי' בר"ן ובב"ש. אבל מ"מ כיון דמועיל ביטול ע"י שליח ה"נ ודאי מועיל ע"י כתב דהרי בזה לא בעינן קולו דוקא ולזה סתם הרמ"א דינו של הר"ן. דאף שלא נוכל ללמוד זה במכ"ש אכתי נוכל ללמוד זה בהוא הדין:

אך אכתי יש לעיין דהרי בריש השולח אמרו בגמ' מ"ד לא אלימא שליחותא דבתרא משליחותא דקמא דליבטלי קמ"ל. הרי דמצד הסברא י"ל דאין מועיל ע"י שליח הב' לבטל השליח הא'. וא"כ אף דלענין הדין קי"ל דע"י שליח יכול לבטל שליח הא'. היינו משום דהשליח הא' לא עדיף כחו מהשליח הב'. אבל לבטל ע"י כתב מה שמינה את השליח בפיו י"ל דאין מועיל. דהרי מ"מ השליח הא' עדיף כחו שמינה אותו בפיו. ולזה י"ל הא דהוצרך הר"ן להודיע הדין דקולו לאו דוקא ויכול למנות שליח לכתוב גט ע"פ כתב. משום דבלא זה א"א לדמות ביטול ע"י כתב למה שיכול לבטל ע"י שליח. דשם גם כח הביטול הוא כמו כח המינו מהשליחות, אבל כתב אין דומה לכח המינוי בפיו ואין זה יכול לבטל כח דעדיף מה שמינה השליחות בפיו. אבל כיון שהביא ראיה דכותבין גט ע"פ כתב הרי דזה בכלל קולו שאמרו בגמרא. וח"כ כתב הוי ממש כאומר בפיו. כן יש לומר דזה כונת הר"ן. וא"כ אכתי קשיא דלדידן דבאמת כתב לאו קולו הוא. אכתי אפשר דאין כח בכתב לבטל מה שאומר בפיו:

ולכאורה י"ל דזה תלוי במה דפליגו האחרונים אי כתב מיחשב כדיבור עי' בתשו' חו"י ובתשו' שב יעקב ושאר אחרונים. ואי נאמר כהחות יאיר דבכל מקום כתב הוי כדיבור לבד עדות שמיעט הכתוב מפיהם ולא מפי כתבם. א"כ ממילא דינו של הר"ן פשוט דאתי דיבור ומבטל דיבור. אבל אי נאמר דכתב לא הוי כדיבור ואינו אלא כהרהור ומחשבה. ובגיטין אין מועיל לאביי אפי' מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דהרי הביא ראי' דגילוי דעת לאו מלתא מהא דקחזי דרהיט אבתרייהו. ורק דרבא דחי דאין זה ג"ד ואין בזה מחשבתו ניכרת ע"ש בגמרא. וכיון דאנן פסקינן כאביי א"כ י"ל דכתב דלא הוי כדיבור אינו נחשב אלא מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו. אבל אין זה מגרע לבטל הדיבור שמינה השליח בפיו. דאין כאן אתי דיבור ומבטל דיבור. ולפ"ז הרמ"א שהביא דין זה של הר"ן בסתם. ע"כ דסובר דכתב הוי כדיבור וא"כ דינו של הר"ן פשוט. וזה שהביא הרמ"א דינו מהר"ן ללמוד ממנו דכתב הוי כמו שאמר בפיו. ואף דלענין ליתן גט ע"פ כתב אין מועיל לדידן. היינו משום לשמה דלזה בעינן קולו דוקא. אבל מ"מ כיון דלהר"ן הוי כתב כדיבור לומר עליו אתי דיבור ומבטל דיבור כמו כן אפי' לדידן לענין ביטול אמרינן בזה דהוי כדיבור ומבטל דיבור. שוב ראיתי באו"ת סי' צ"ו הביא ראי' דכתב הוי כדיבור מהא דלהרמב"ם מועיל ליתן גט ע"פ כתב ע"ש. וא"כ גם הר"ן סובר כן. והרמ"א הביא דינו להלכה דכתב הוי כדיבור:

אך לדעת האחרונים דסברי דכתב לא הוי כדיבור ע"כ לומר הא דסתם הרמ"א דביטול מועיל על פי כתב. היינו דאף דכתב לא הוי כדיבור מ"מ לא מיחשב רק כדברים שבלב. די"ל דעדיף זה מגילוי דעתא דעכ"פ לא הוי רק דברים שבלב ואינם מפורשים כ"כ אבל בדברים המפורשים ומוכרחים גם ג"ד הוי ביטול וכן הוא בתשו' מהרמ"ל סי' קכ"ג דגילוי דעת דאיכא הוכחה טובא שאין בו פקפוק כלל גם בגיטין הוי מלתא וכן מוכח מדברי התוס' בפ' א"נ (ד' ס"ו) גבי פטומי מילי נינהו ע"ש. אמנם המ"ב ותשו' מהר"ם אלשיך סי' ע"ח סברי דבכל גוני אמרינן בגיטין דגילוי דעתא לאו מלתא אפי' בדברים דמוכח טובא. ועי' בתשו' מהר"ם אלשיך שהאריך ליישב דברי התוס' דבגיטין בכל גוני לא הוי מלתא. ורק בממון יש חילוק בג"ד אי הוי דבר המוכח ובדבר דמוכח טובא גם ג"ד אין צריך ע"ש. וכבר האריכו האחרונים אחריהם בענין זה טובא:

על כל פנים נראה דאם נאמר דכתב לא הוי כדיבור ע"כ הא דהוי ביטול ע"י כתב משום דבג"ד כזה דהוי מפורש ומוכח טובא הוי ביטול. וזה י"ל דלמד הר"ן במידת כ"ש כיון דמועיל ליתן גט כ"ש לענין ביטול. דאף ג"ד דמוכח טובא מבטל. עכ"פ זה יהיה מוכרח טעמא דרמ"א שכתב כהר"ן משום דמוכח ומפורש דעתו מבטל אף דלא הוי דיבור רק גילוי דעתא. ולדעת הר"מ אלשיך ומ"ב וסייעתו דבכל גוני אמרינן גילוי דע' בגיטין לאו מלתא. ע"כ הטעם דכתב הוי כדיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור:

ומעתה נראה דבזה תלוי ספקו של כת"ר דאפי' אם ע"י כתבו הוי ביטול אפשר הוא דומה לביטול שלא בפניו דבעינן שיבטל בפני ב'. ולענ"ד נראה דזה תלוי בזה. אם נאמר דהא דכתבו מבטל הוא משום דהוי דיבור ומבטל דיבור. א"כ ודאי מה שנחשב לדיבור הוא רק בשעה שכותב דאז הוי כמדבר. ועי' בט"ז ומ"א לענין בה"ת. עכ"פ נראה דבשעת הכתיבה הוא הדיבור. ואף ע"ג דלר"ת מועיל לשלוח עדות ע"פ כתב לב"ד משום דראוי לבילה אין מעכבת. א"כ נראה דהדיבור הוא בעת שקוראין הב"ד עדותן מן הכתב. י"ל דבעדות לא בעינן אלא גילוי מלתא האיך הם הדברים אלא שהתורה מיעטה מפיהם דוקא. וכיון שראוים הם להגיד מפיהם אין מעכב בזה. ודי לן בגלוי מלתא מכתבם. ועי' בתשו' שב יעקב. אבל ודאי מה שהכתב נחשב לדיבור הוא בעת שכותב שאז הוי כדיבור ומבטל דיבור השליחות וא"כ ממילא הרי אז הוי כדיבור שלא בפניו. אבל אם נאמר דכתב לא הוי כדיבור רק הג"ד שלו שמוכח ומפורש טובא הוא ג"כ מבטל. וא"כ עיקר הביטול הוא ג"כ בעת שבא כתבו להשליח ומגלה לפניו דעתו בהוכחה גלוי' שמבטל השליחות וזה מועיל לבטל. א"כ הגילוי דעת הוא ג"כ לפני השליח בעת שקורא הכתב שלו. ובזה אין שייך לחלק דהוי שלא בפניו דהרי הגילוי דעת מן הכתב הוא עתה לפנינו ודו"ק:

ומעתה נסתר הס"ס שכתב כת"ר דלמא הוי כביטול שלא בפניו דלכ"ע צריך ב'. ודלמא הל' כרי"ו דגם בפניו צריך ב' (מלבד שאין זה ס"ס בלא"ה וק"ל). דאם נאמר דגילוי דעתא מה שאנו רואין במכתבו הוא המבטל. והרי הג"ד הוא עתה לפני הב"ד ולפני השליח:

ובלא"ה מ"ש כת"ר דאם נחשוב הכתב כביטל שלא בפניו הרי לא באו ב' על החתום. לא אבין למה צריכי' לבא על החתום. וכי לא סגי אם היו לפניו שנים בעת שכ' הדברים. ואף שאין לנו הכרח שהיו אז שנים לפניו. הרי ה"נ אין לנו הכרח שלא הי' זה בפני ב'. וא"כ אין כאן אלא ספק אחד שמא הי' ביטול כראוי. דאם הי' בפני ב' בעת שכתב הרי אין נ"מ אם זה מיקרי בפניו או שלא בפניו דמ"מ אם בטל מבוטל:

ולענין ההיתר של השמן רוקח משום השבועה שמשביעין אותו שלא לבטל. ושנאמר כל מלתא דא"ר ל"ת אעל"מ. כבר האריכו והלכו בזה נמושות לברר דעת הפוסקים אם הלכה בזה כרבא או כאביי. וכמ"ש בשמן רוקח בעצמו להוכיח דדעת הרמב"ם לפסוק כאביי. ועי' בנו"ב תנינא סימן קכ"ט ובס' משנת חכמים. וגם בחילוקים שנאמרו בזה רבו השיטות:

אמנם לענ"ד אפי' אם נאמר דכאן שייך אי עביד לא מהני אפי' לסברת מהרי"ט וכמ"ש בשמן רוקח בהיתרו לסברת מהרי"ט. מ"מ לענ"ד זה תלוי במה שכתבתי לעיל. דפליגו בזה אם גילוי דעתא בגיטא היכא דאיכא לזה הוכחה ברורה אם מבטל גיטא. דאם נאמר דמבטל א"כ מה שייך דאי על"מ אפילו נאמר דמשום זה אין ביטול מועיל. הא באמת א"צ לביטולו מפורש. רק בג"ד לחוד. וא"כ עכ"פ ממה שמבטל ידענו ברור שרצונו בביטול. ואיך נאמר בזה אי עביד ל"מ. דזה שייך לומר דלא מהני מעשיו או דיבור שאומר אבל במה שרק רצונו מגרע אפי' בלא מעשה ע"ז לא שייך כלל לומר אי עביד ל"מ. דהא בלי עובדא מהני. ומה"ט אמרינן גם לרבא דמלקי לקי משום דעבר על מימרא דרחמנא. והגם דלא הועילו מעשיו אבל מ"מ רצונו א"א לבטל והרי רצה לעבור על לאו וע"כ דגבי רצונו לא שייך לא מהני. והא בכאן אפילו אם נחליט על דיבורו דהוא לא מהני על ביטול אבל הא משום דיבורו ידענו ברור גילוי דעתי' שרצונו בביטול שזה לחוד מגרע. וא"כ הוי ס"ס להחמיר שמא כהסוברים דג"ד בכה"ג מגרע בגיטא. וא"כ לא שייך אעל"מ. ואי כהאלשיך ומ"ב דג"ד בכל גוני אין מגרע. וכתב דמבטל הוא משום דהוי כדיבור ספק שמא כהפוסקים כאביי דאע"מ. ובאמת השמן רוקח לא ע"ז לחוד סמך להתיר אלא משום דרוב הנטבעי' למיתה עיין שם:

אך מה שהי' אפשר לצדד היתר ע"פ השבועה. הוא. למה שאמרו בריש השולח ה"מ לשליח אבל לדידה אימא לצעורה קמכוין קמ"ל (עי' בחולין לענין מנסך דאמרינן לצעורי קמכוין וזה ענין עמוק) הרי דמשום זה לחוד שקדם אליה וביטל הגט היינו אומרים דלצעורה קא מכוין. ואף שאמר לשון ביטול השליחות או הגט אין זה ביטול. אלא דקמ"ל דמ"מ אמרינן דמכוין דוקא על ביטול. אבל להנהוג בינינו להשביעו לכאורה הי' אפשר לומר דודאי אין אדם משים עצמו רשע ואין רצונו לעבור על השבועה ורק לצעורה קא מכוין ובפרט היכא שידענו שרצונו לצערה למה לא נתלי דכל כתביו ודיבוריו אינם רק לצעורה אבל אין כונתו על ביטול. דאין פיו ולבו שוין:

אלא דבחה"ר שם סיים דאין זה הס"ד אלא לחוש להחמיר אם נתן לה השליח. דמשום סברא זו דלצעורה. ניחוש אם קבלה קדושין מאחר שתהיה ספק מקודשת קמ"ל שביטולו ודאי ביטול ע"ש. וא"כ אכתי לא מצינו דמשום סברא זו דלצעורה הוה הס"ד שבזה נקיל לכתחלה. וצ"ע הרבה בזה. ולע"ע לא מצאתי מזור למחלתה. וגם אנכי מוטרד הרבה ואין מהראוי לי להורות באיסור חמור כזה. ויש הרבה גדולי ישראל שמהם תצא תורה:

אחר כתבי זה בעבור איזו ימים ראיתי בחתם סופר אה"ע ח"ב סי' נ"א שהאריך בענין זה ע"ש. וכל דבריו לא זכיתי להבינם:

מה שהביא שם מדברי התוס' קדושין (דף נ"ט ע"ב). אם מה שפי' הוא בתוספת נראה כן מדברי מהרמ"ל ע"ש. אבל קשה על פירושם דא"כ מה מקשה שם על ר"ל מהא דגיטין דלמא מיירי שם דידע בבירור. או האמין לדברי השליח שהבעל חזר מדעתו שאינו רוצה ליתן הגט. והעיקר כפירוש מהרש"א וכמו שכתב המקנה דלר"ל סובר התוספות דהוא כס"ד שאמרו בגיטין דמאי אולמי' דהאי שליח מהאי שליח. אבל לגבי עצמו ודאי לא עדיף שליח מכמותו:

ומה שהביא שם מתשו' הר"ן. וכתב דהר"ן נדחק לחלק בין כותב כתבו גט לאשתי דאמרינן קולו לאפוקי מדר"כ'. הנה בר"ן אין מחלק שם בדוחק. אלא דסובר כשיטת הפוסקים דבפקח מהני כתב. וכבר הבאתי מדברי האו"ת דמזה באמת מוכח דסברי דכתב הוי כדיבור וא"כ לא קשיא תמיהתו כלל:

ומה שכתב שם עוד דהאי דרהיט ואזיל לא מיקרי זה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו. דהא אמרינן דהאי דרהיט הוא משום דאמר אשור הי' ע"ש:

הנה בגמרא אמרו כן אליבא דרבא. אבל אביי הרי באמת הוכיח מזה דגילוי דעת בגיטין לאו מלתא. א"כ ע"כ סובר דגם אם ניכר מחשבתו מתוך מעשיו אין מועיל בגיטין. ולדידן הלכה כאביי:

ומה שכתב דאי הוה גילוי דעת מעליא הוה לי' כדיבור גמור ואתי דיבור ומבטל דיבור. כבר כתבתי דבזה פליגי אחרונים. ועיין במהר"ם אלשיך סי' ע"ח דאפילו אומדנא דמוכח טובא אין מועיל בגיטין לבטל אף שבממון הוי עדיף מדיבור שאין צריך בזה תנאי כפול. אבל לענין גיטין לא חשוב שום אומדנא כדיבור ע"ש:

ומה שרצה לפרש בסברתו שם דברי המרדכי והגהת אשרי. אי אפשר לומר כן בדבריהם דהרי הם תלו הטעם משום דאין להאמינו. וקושיית הים של שלמה כבר מפורש ומתורץ בדברי תשובת הר"ן סימן מ"ג שהביא החתם סופר שם. באופן שלא זכיתי להבין דבריו הקדושים שם בהתשובה. וה' יאיר עיני סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה