עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן קו
שאלה במי שנקרא לס"ת בשם נתן וכן חותמו ובפי העולם נקרא נאשיע. ונסתפק כ"ת אם נחשיבו לקה"ש ואם צריכין לכתוב איך כותב אם בשין או בתיו ויוד. והאריך כ"ת בזה. גם בד' הט"ג בשם נתן נטע:
תשובה. הנה מה שהביא שם הט"ג תשו' מהר"י דדעתו לכתוב שם המכונה נטע בע' משום דקורין אותו בסגול ומה שהשיב עליו מהרא"ש דיש לכתוב בע' משום שאפשר הוא ע"ש נטע שעשועים. ומה"ט יש לכתוב דמתקרי. הנה אצלי נמצא כת"י זה הס"ג מהרא"ש עם חלק התשובות. ושם נמצא עוד תשו' אשר פלפל הגאון מהרא"ש עם הגאון מהר"ש מלבוב בשם אפרים אשר הי' נקרא בפ"כ עפר בסגול. ודעת הגאון מהרא"ש לכתוב המכונה עפר. משום דשמא הוא ע"ש עפר שהוא מבני קטורה. ודעת הגאון מהר"ש שלא לכתוב אותו כלל. וא' מהטעמי' שבתור' שם הנקוד בצירי והאריכו הרבה זל"ז בתשובות שם. ומעתה אמינא שהגאון מהרא"ש לשיטתו לתלות שם נטע ע"ש נטע שעשועים אף ששם הקריאה הוא בקמץ ושם שבתורה הנקוד הוא בסגול. וכמו שהביא ראי' בתשו' לענין עפר משם עברלין. ודעת הג' (הוא כדעת הג') מהר"י הוא כדעת הג' מהר"ש דמשום שאין הנקודות שוין בשם הקריאה כמו השם הנקוד בתורה לא תלינן רק בקה"ש או בכינוי כיון שידענו שם העצם שלו שם הקודש לא תלינן בשם קודש אחר משום זה שאין הנקודות שוין. ולכך בנטע דהנ' קמוצה לא תלינן ע"ש נטע שעשועים ולכך הצריך לכתוב המכונה. וגם רק משום שחותמין או קורין בסגול הצריך לכתוב בע'. ובסברא זו נלע"ד דתלוי מה שהביא בצ"צ סי' רכ"ב משם אאזמו"ר נ"ע שמתחלה הצריך לכתוב בשא משום שבתורה הנקוד בתיה בחירק וכיון דאיכא שינוי בהנקודה לא תלינן בשם שבתורה. ואח"כ חזר בו. שאין ראי' ממה שהעולם משנין הנקודה. מיהו גם לפי החזרה י"ל דשאני בשם שנהגו לכתוב בשטרות בתיה וכמ"ש הצ"צ. ולכך תלינן בשם זה אף שאין הנקודות שוין. אבל היכא דידעינן שם הקודש שלו לא תלינן בשם קודש אחר שאין הנקודות שוין בו וכדעת הגאון מהר"ש. ואינו רק כינוי או קיצור:
אמנם לדעת מהר"ש הנה בנ"ד יש שם הקודש שגם הנקודות שוין כמו שם הקריאה והוא מלשון קפיצה כמו גיד הנשה ומעלת כ"ת העיר מלשון נשיא או מלשון יכולת כמו ולא נשא הארץ שבזה אין הנקודות שוין. ויותר הי' לכ"ת להעיר משם נשתה גבורתם שהוא לשון קפיצה. והנקודות שוין בזה. ובזה גם לדעת מהר"ש יש לחוש לשה"ק כמו אלחנן חנן ולפ"ז נפל מ"ש כ"ת דאין לכתוב בה' אף אם הוא קה"ש ויוצא משם הקודש משום דאין בעיקר השם ה' דזה דוקא אם לא מצינו כזה שם הקודש. אבל כיון דחוששין שמא זה אינו קיצור רק שם קודש אחר. והרי שם קודש הוא הוא נשה שהוא בה'. אך בט"ג גבי שם סימא כתב דאף שיש בתורה שימה בפיהם. כיון שלא נכתב על שם אדם אין לחוש ע"ש. וא"כ ה"ה לענין לחוש לשם נשה שבתורה. וה"ה לענין לשון יכולת מל' ולא נשא הארץ אין לחוש. רק לענין נשיאות משם נשיא שזה נאמר ע"ש אדם. אך בזה אין הנקודות שוין וא"כ תלוי בפלוגתת הרא"ש ומהר"ש:
וגבי שם טאנא דעת הדמש"א ומהרמ"ח לכתוב תאנה דלמא נקראת ע"ש הפרי והיינו אפילו נקראת בקמץ וכמ"ש הט"ג ודעת הס"ג למהר"י וז"מ לכתוב בט'. וכן הכריע הט"ג אם נקראת בקמץ. נראה ג"כ דבזה פליגו אם אין הנקודות שוות אם יש לחוש שזה שם הכתוב בתורה:
והנה אם נאמר דאין לחוש לשם קודש נשיא. נראה דכאן לכ"ע א"צ לכותבו. למ"ש הצ"צ דת' וי' הוי הברה אחת עם ש' (נראה כונתו משום דהי' נעה והת' נחה. ובזה דמיא ההברה לאות ש'). א"כ מה שקורין אותו נאשא הוא נתיא ובזה איכא ב' אותיות מהשם ובזה לכ"ע הוי קה"ש. ואין דומה לנטע שאין שם רק אות א'. וכמ"ש מהר"י דמה"ט אין לחוש בו לקה"ש:
ומ"ש כ"ת דמ"מ כיון שקורין ת' רפויה כמו ס' א"כ מצינו גבי שם שאסיא לשאשיא שיש חילוק גדול בין ס' וי' לש' ויוד לפלא בעיני כיון שהצ"צ סובר שזה הברה אחת כמו ש' גבי בשא איך יחלוק עליו. אבל באמת אין דומה היכא דהיוד נעה גבי שאשיא ונרגש היוד במבטא ודאי יש חילוק בין ש' לס' אבל גבי בשא וכן גבי נאשע אין ההרגש שיהי' גם מבטא יוד אם ההברה היא בשין. ורק חילוק ההברה בין ש' לתיו רפויה. בזה כתב הצ"צ דת' ויוד ההברה שוה לש' בלא מבטא י' אחריו כיון שהת' נחה:
עכ"פ נראה דלמ"ש הצ"צ הוי כאן קה"ש. דגם שם הקריאה הוא נתיא שיש בו שני אותיות מהשם. אך למה שחידש כ"ת לחוש לשם נשיא שהוא לשון נשיאות. וא"כ לדעת מהרא"ש נראה דיהי' צריך לכותבו כמו גבי עפר. אך לפ"ז א"א לכתוב נאשא כמו שכ' כ"ת דא"כ אינו זה השם שאנו חוששין שמא נקרא ע"ש נשיאות. והנה גבי בת שבע דמתקריא בסא כ' הט"ג בשם הגאונים להסתפק אם הוא בת' וע' או הוא שם לעז בס' וא'. והצריכו ב' גיטין:
ע"כ אפשר דכמו כן כאן הי' נכון ליתן ב' גיטין. א' בשם נתן לחוד. וא' בשם דמתקרי נשיא. ואין לחוש שמא יקראו בשין שמאלית כמו שכתוב בתורה וכמו שהביא כ"ת בשם הגט מקושר ואם נתנו גט אחד בשם נתן לחוד נראה ודאי דכשר בדיעבד דכאן עדיף הרבה משם נטע. דכ"ע דנקראין נאשע חותמין בשם נתן לחוד. אך כ"ז אינני אומר להלכה. ויסמוך על דעתו. סליק: