עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן קא
השאלה שלו אודות גט קבלתי. והנה אנכי מוטרד ורחוק אני מלהשיב להלכה ובפרט בעניני שמות אשר בהם צריך עומק וחיפוש רב. אך למען כבודו אשיבו דעתי בקצרה. וגם זה רק להלכה ולא למעשה:
הנה עיקר שאלתו הוא רק במה שהשמיטו שם הטפל שנקראת בפי מיעוטא פוניא שהי' היא נעה ובגט כתבו פינה דמתקריא פעני. ולמה שהאריך כת"ר הנה מה שנכתב בע' הוא הנכון משום דהברת השם הוא על משקל מענדיל פעסיל. וא"כ פעני הוי כמו שנקראת בפי כל בפ' דגושה. וגם כמו שנקראת בפי בעלה בפ' רפוי'. וא"כ גם המיעוט שקורין אותה בפ' דגושה וחטף סגול ג"כ הי' צריך לכתוב בע' אחר הפ'. ורק משום שלהמיעוט קורין הי' שאחר הנון נעה והי' צריך לכתוב א' בסוף. א"כ לא כתבו בגט שם הטפל שהחמיר בג"פ בסי' קכ"ט ס"ק ח'. אם לא בשעת הדחק. וע"ז כתב כת"ר דגם בנ"ד מיקרי שעה"ד:
ולדעתי משום השמטת הא' לא מיקרי כאן לא כ' שם הטפל. דא' שבסוף לא בא כלל לנקודת הי' שלפניו שא' מורה על נקודת הקמץ או פתח ובשמות אלו כמו פעסיא עטיא הי' אינו כלל בהברת קמץ או פתח. ורק שהא' שבסוף בא בשביל נח נסתר ובזה מורה שהאות שלפניו אינו נסתר רק נרגש במבטא באיז' נקודה שיהי'. ולפ"ז לא בא האות האחרון שבסוף אלא להסיר מכשול שלא נאמר שהי' שלפניו הוא נסתר ואינו נרגש במבטא. אבל באמת גם בלא הא' אנו יכולין לקרות הי' באיז' נקודה שנרצה במבטא. ורק כיון שהי' באה ג"כ בסוף לפעמים בשביל נח נסתר. ע"כ הושם הא' תחתיו בשביל נסתר. להורות שהי' שלפניו הוא נרגש ואינו נסתר וא"כ כיון שבאמת גם בלא הא' בסוף נוכל להרגיש הי' ולקרותו באיז' נקודה שנרצה. והא' אינו בא אלא להסיר מכשול. א"כ הרי כאן גם כפי מה שכתוב בגט נוכל לקרות גם כמו שקורין המיעוט וא"כ גם שם הטפל נכלל בכאן. ובשלמא אם הי' זה בשם העיקר הי' אפשר לומר כיון דאפשר למקרי הכי בנח נסתר ואפשר למקרי הכי במורגש הוי כמו שלא כתב השם כלל בגט משום שאינו נקרא יפה וכמ"ש כזה הרשד"ם ומהריב"ל אבל כאן כיון דעיקר שמה וכפי שנקראת ע"פ רוב אנו יודעין בהגט ורק משום שם המיעוט שלא נזכר בהגט. וכיון שבאמת נוכל לקרוא כפי מ"ש בגט גם כפי שם המיעוט. הרי י"ל דגם להפוסקים דסברי דבלא כתב שם הטפל פסול היינו דוקא כגון בפורתא שרה. שכפי שנכתב בגט ודאי לא נזכר שמה כלל. אבל כאן הרי באמת נוכל לקרוא בגט גם כפי שם המיעוט. וכל עיקר הטעם הוא מחשש לעז שהמיעוט כשיקראו הגט יאמרו שאין זו המתגרשת. שלא נזכר שמה בגט כפי שקורין הם אבל אם יכולין הם לקרות שמה בגט גם כפי שקורין הם ג"כ. י"ל דלכ"ע אין כאן לעז ולא חיישינן בזה ועי' במהריב"ל ספר ג' סי' ט' גבי פאלימה פלימה:
אולם מה שהאריך מעלתו בהא דיפה עשו מ"ש בע' ולא במלופים או בחירק כדי לברר הקריאה לא אבין הדברי' דאם הקריאה בפ"כ הוא בסגול וכמו שהביא מתחלת שאלתו דהמובטא על משקל פעסיל מענדיל. פשיטא דכותבין בע'. ודוקא בהערש כתבו לכתוב הירש משום דשם הנחתו מתחלה הוא ביו"ד. אבל שם פוני לא נזכר בס"ג וכמ"ש מעלתו. ואף שיש לומר ששם זה יוצא משם פינשא או פינצקא שנזכר בס"ג אך כבר כתב הט"ז דאין דורשין בשמות. ואם באמת המבטא במלופים דגש או רפה וכמו שנזכר בשאלתו השם פוני או פוניא הכל בו'. לא ידעתי איך נכתב בסגול שהוא ע'. דהא בשם גולדא הקפיד מהר"ם חריף לכתוב דוקא בא' אף דחולם בא במקום קמץ כמ"ש הנ"ש וראי' כל כל ועי' בשם יאסקא בט"ג מ"מ המבטא דהוא בא' הוא קפידא אפי' בדיעבד לחשבו שינוי השם ע"ש וה"ה אם המבטא הוא במלופים איך נכתוב ע"ז ע' דהוא נקודת סגול ואם היו כותבין על שמש זען בע' ודאי אין זה לעז של שמש אף שהוא מלופים רפה. ומ"ש הט"ג בשם הירץ כונתו שם כיון דקריאתינו הוא בהברה ממוצעת בין חירק נדגש לסגול נדגש. ואין ליתן על הברה זו יותר נקוד ע' מנקוד י' שכמו כן הוא מורה גם על סגול נדגש. לכך מסיק דיותר טוב להניח לפי תחלת הנחת השם בי'. אבל איך נכתוב על מלופים דגש או רפה ע' שהוא גם סגול נדגש. ולמה שכתב מעלתו דפעני הוי שתי הברות. א"כ הע' בא על סגול מודגש. ומ"ש מעלתו דאם היו כותבין במלופים הי' הנ' נמשך אחר הפ' והי' היוד נשאר בלי שימוש. גם זה לא ידעתי דאם הי' מורה על נקוד חירק הוא מושך הנון אליו ומפרידו מן המלופים. ואם אפשר ע"פ דקדוק הוא כך אינני יודע כי איני בעל דקדוק. אך למ"ש מעלתו דהמבטא היא על משקל פעסיל מענדיל. בחנם כל האריכות ופשיטא דהוא בע'. ומה שהאריך מעלתו בתחלה דשם החתימה עיקר. זה נכון. אך אין נ"מ כ"כ בנ"ד דבדיעבד הרי דעת הריב"ש ופסק כן בש"ע דבשניהם מפורשים כשר אפי' הקדים הטפל. ולצאת דעת הראנ"ח דפוסל גם בשניהם מפורשים. הרי לדעתו לא אזלינן בתר חתימה נגד הקריאה. ופשיטא לדעתו שם הקריאה עיקר נגד חתימה:
אך כל דברי אינם למעשה כאשר הקדמתי לו. ומעלתו בעצמו ידון כפי הבנתו. סליק: