אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן ק

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן ק

סימן צט

השאלה שלו מן יום ה' סדר בלק הגיעני. ולא הייתי אז בביתי. ובבואי לשלום רבו הטרדות עלי. ומה גם כי בעניני גיטין אני מונע א"ע מלהשיב כי הם ענינים התלוים בשערה וחיפוש בדברי אחרונים ואנכי מחמת טרדה כבר רחוק אני מזה. ולזה אין אני משיב בזה להלכה. והן עתה בא מכת"ר דברות אחרונות בתמיהתו אשר לא השבתי לו על שאלתו הראשונה. וגם הוסיף ובא בשאלה על גט אחר ולזאת מוכרח אני להשיב לכת"ר ולהודיעו כי לא אדון אנכי בדברים כאלה וישלח לגדולי ישראל אשר משיבים המה לכל שואל ועיניהם משוטטות באפיקי ש"ס ופוסקים. אך להשיב לכת"ר ריקם בלתי אפשר. ובתנאי שידע כי דברי לא להלכה הם:

בהשאלה הא' בגט שכתבו שם האב לאזא בלא י' אחר הזיין קודם הא' כפי מבטא מדינתינו. (וטעם המסדר נראה דנתחלף לו הי' שאחר הל' לי' שאחר הזיין) כמו פעסי' חאסי'. והט"ג החמיר בזה:

הנה בדברי רמ"א סי' קכ"ט סעי' ל"ד שכתב דבדיעבד אם שינה בדברים אלו כשר. יש ג' פירושים דעת הס"ש הובא בב"ש גבי זעליג דאפי' אם כתב שלא כמקום הכו"נ כשר וכן הוא דעת סדר מהר"ם גבי שם זנביל בס' ברכות המים. וכן הסכים הב"ש לדעתם באינו ידוע חתימתו ע"ש ודעת הלק"ט דקאי דוקא על מקום נתינה שכתב בגט כמקום כתיבה בזה כשר בדיעבד. וכן הוא דעת חותני הגאון בכלליו. וזה נראה דעת הכנ"י סי ס"ט אלא שחידש שעתה לפי מה שכותבים בכל מקום שתמצאנה לכתחלה מקום כתיבה עיקר לדעתו ודעת תשובת איתן האזרחי סי' ל"ה שזה קאי על הא דסמוך לי' דאם א"י לשון המקומות צ"ל כפי שנמצא בס"ג. ע"ז כתב רמ"א דאם שינה בדיעבד כשר. אבל היכא דידוע מבטא המדינה אם שינה פסול אפי' אם כתב רק שלא כמקום הנתינה. וזה נראה דעת הט"ג. ובתשו' מהרי"ם מבריסק סי' ל"ד כתב להוכיח מתשו' מהריב"ל דפוסל אפי' בדיעבד אם שינה ממקום נתינה. ובתשו' כתבתי דאין ראי' כלל ממהריב"ל לדין זה. דשם לפי מנהג סאלוניקי דאין נותנין יוד במקום רפה וכיון שנכתב יוד יתרה הרי כפי שנכתב יש לזה ניקוד אחר כמו צירי או פתח חריף וכדומה. ואינו זה השם כלל כפי מה שקורין אותו בשום מקום. אבל ל"ד להא דתלוי במבטא המקומות ועכ"פ כתב בגט כפי מבטא איזה מקום. ולפ"ז תמהתי בתשו' אחת על הט"ג שהחמיר הרבה אפי' במקום עיגון באלו הדברים. וע' דואשא דואסיא. כיון דדעת ג' עמודי הוראה הס"ש והס"מ וב"ש להכשיר בזה בדיעבד. כ"ש שנוכל לסמוך עליהם במקום עיגון. וכ"ש אם נוכל לומר דשם מקום כתיבה הכי הוי דבזה גם דעת הלק"ט וכנ"י להכשיר. ואפי' אם ידע המסדר שהם אנשים הבאים ממדינתינו ולשונם גם שם במבטא י' אחר הז'. מ"מ אם רוב העיר קורין בלא יוד ודאי מקום כתיבה הוי בלא י' כדמוכח מדברי הג"פ סי' קכ"ט ס"ק ד' גבי שם רייקא ע"ש. דצריך לילך בתר רוב העיר. ונאיירק הוי כרך גדול ומסתמא אנשים ממדינתינו המה המיעוט נגד אנשי העיר ואנשים הבאים משאר מדינות לשם. ע"כ לענ"ד בזה יש להכשיר כאן במקום עיגון ובפרט בשינוי שם האב ודאי יש להכשיר:

והחשש הב' שכתבו שם המתגרשת בילא פיגא דמתקריא בילא. ושם פיגא הוי שם הנשתקע אף ששם העריסה הי' כך. אבל אין קורין אותה כלל בשם פיגא רק בכתובה נכתב שם פיגא. והביא כ"ת מה דפליגו בזה הט"ג עם ס' חאנ"ש מהגאון מבראד הנה ס' חי' אנ"ש אין נמצא אתי. לדעתי אפשר דגם הב"ש נסתפק בזה בש"נ אות פ' גבי פרימוזא שחולק שם על החרי"ק. ומתחלה כתב דלעולם אין משנים השם שנקראת בו. אלא בא"י הולכין אחר השם שנכתב בכתובה. ואח"כ סיים ואפשר דאם היא נקראת שלא כפי שם שנכתב בכתובה כותבין שניהם ומקדימין השם שנקראת בו. וע"כ מיירי דאפי' מיעוט אין קורין אותה כפי שם הכתובה. דאל"כ פשיטא דצ"ל שניהם. ומ"מ מסתפק דאפשר צריך לכתוב שניהם. ונראה דהב"ש מסתפק בזה במה שנסתפק הג"פ בסי' קכ"ט ס"ק צ' אם בעינן שיהי' נשתקע גם מידיעה או רק נשתקע מקריאה ע"ש במה שמביא מקונדרסין ומתשו' מהרי"ק ואם נאמר דנשתקע רק מקריאה הוי שם הנשתקע דפוסל, מה מועיל בזה מה שנכתב השם בכתובה. הא מ"מ אין קורין אותה בשם זה. חבל אם נאמר דבעינן שיהי' נשתקע גם מידיעה. בזה כיון שנכתב בכתובה לא הוי נשתקע מידיעה. זה הנלע"ד בכונת הב"ש. ועי' בג"פ דאם נשתקע רק מקריאה יש להכשיר במקום עיגון. ואך שגם לפ"ז הי' צריך להקדים השם בילא וכמ"ש הב"ש מ"מ גם בזה יש להכשיר במקום עיגון. וכמ"ש הש"ע כיון דכתב שניהם אין נ"מ אם הקדים שם הטפל:

וע"ד הרעותא הג' שבהגט נכתב הזמן בשמנה עשר לירח ניסן ובהרשאה ב' נכתב הזמן בשני ימים לירח ניסן. ואח"כ נכתב בהרשאה וגט זה וכו' נכתב ונחתם בנאיירק בשלישי בשבת בי"ח לירח ניסן א"כ זמן המסירה משליח א' לשליח ב' הוא מוקדם בי"ז ימים לכתיבת הגט שזה דבר שאי אפשר וגם ג' בשבת לא הי' בשנה זו בב' לניסן [וגם א"א לחול כלל לקביעות שלנו כן]. הנה זה ודאי טעות דמוכח. ועדיף יותר מהא דסי' קכ"ו. ובזה אפשר דגם לדעת הי"ח שהביא הרמ"א כשר כאן אפי' אם הי' כזה בהגט דהתם דעת הריב"ש דעיקר הזמן שתקנו בגט הוא לימי החודש וימי השבוע אין מעלין ומורידין כלל וכיון דלימי החודש הוא מוקדם או מאוחר הוא פסול ואף שמוכח הט"ס לימי השבוע המבוארין בגט. אין זה מועיל משום דעיקר הזמן הוא ימי החודש וימי השבוע א"צ לכתוב כלל. ע"ש בריב"ש סי' קי"ז. אבל בנ"ד מוכח הט"ס מימי החודש לימי החודש עצמן המבוארין בהרשאה זו עצמה. דודאי א"א שימסור השליח הא' את הגט להב' קודם שנכתב. וכיון שבח"מ בלא"ה כתב כדעה הא' כ"ש בשטרי הרשאה שיש להקל. ובטעות כזה י"ל דכ"ע מודו כיון דהוי טעות דמוכח מניה וביה בימי החודש עצמן:

מיהו לחוש לדייני דלא גמירי ודאי יש מקום לחוש ברעותות הללו. ובפרט במרחק גדול כזה והנכון לכתוב אליו ולדרוש פיו במה יתרץ עצמו. ומ"מ דעת הפמ"א ח"ג סי' מ"ז להקל דלא אמרינן זה רק בטעות בד"מ. וא"כ אכתי יש מקום להקל גם בחשש זה:

ועל שאלתו בגט הב' שכתבו שם האשה באסי משום שחותמת עצמה כך. ודעת מעלתו להצריכה גט שני בשם באסיא כפי המבטא שלנו דהיוד היא נעה במבטא לא נחה ותלינן דחותמת בטעות כמ"ש הט"ז גבי אליעזר. והאריך בזה הרבה לפלפל בדברי הנו"ב ותשו' מים חיים. הנה תשו' מ"ח אינו נמצא אתי. והנה לפי דברי מעלתו דיש שינוי במבטא בין חתימתה למה שאנו קורין. הנה דעת הב"ש בכמה מקומות בזה דאם שינו מחתימתו פסול אפי' בדיעבד. ואם אין זה שינוי במבטא יש להכשיר בדיעבד אם שינו מחתימתו וגם בחתימת נשים מקפיד הב"ש כמו גבי שרה שרא. ומ"ש הט"ג בשא"ב גבי שם בוני להסתפק לומר דטועה בחתימתו משום דלפי הברה היא נעה. ומביא ע"ז ראי' משם באלי. באמת צ"ע דשם באלי הרי כתב הב"ש הטעם משום שאין שינוי במבטא. אבל אם נאמר דלפי החתימה היא שינוי במבטא מההברה ודאי אין לדמות לשם באלי. וכן דחה הנו"ב שם. ול"ד להא דאליעזר דשם הרי הוא עצמו הי' יודע ששמו ביוד והי' מצוה על עצמו לקרותו לתורה כך. א"כ ודאי חתימתו בטעות. אבל מה שיש שינוי בהחתימה מכפי שנקרא בפי העולם. מאין לנו לשנות חתימתו. וכמו שבאמת הקפיד בזה הנו"ב. ואפי' אם נאמר כמ"ש מעלתו דגם כונת הנו"ב הוא רק לכתוב עוד גט אחר וכספקא של הט"ג. מ"מ אפשר לומר דבדיעבד אם כתבו רק שם באסי כחתימתה כשר דהרי מה שכותבי' באלו השמות א' לבסוף כמו חסיא עטיא. אינו להורות על ניקוד. דניקוד א' מורה על קמץ או פתח. ושמות כאלו קורין אותן קרוב לסגול. וכמו בש"ס ר' חייא דהי' השני הוא קרוב לניקוד סגול. והא' בסוף אינו בא להורות רק דהאות הקודם לו היא נעה ולא נחה אבל אינה בניקוד הא' שהוא פתח. וא"כ גם אם כתבו בלא א' הרי מ"מ אנו יכולין לקרות היוד נעה באיז' ניקוד השייך. ואף שלפי משפט הלשון כל שלא נכתב אות בסוף הי' הקודמת הוי נחה מ"מ גם בלא א' יכולין לקרותו נעה בניקוד קרוב לסגול וכמו שאנו קורין לחתימתה שחותמת בלא א' כפי ההברה בי' נעה והיינו משום דהרגל המבטא הוא כך. וא' בסוף לפי משפט הלשון אינו אלא לברר ולהסיר הטעות שלא יקראוהו בסוף בי' נחה. אבל גם בלא א' יכולין לקרות בי' נעה. א"כ אין כאן שינוי השם אפי' לפי הברת המבט'. דאף דלפי מה שכתוב בגט יכולין לטעות ולקרותו ביוד נחה מ"מ כל שאפשר לקרותו גם הכי כשר. וכמו גבי שילם שלם. ואף דודאי צריך לכתחלה לכתוב בא' לבסוף מ"מ בדיעבד כיון דאפשר לקרות כפי המבטא גם בלא א' וכמו שאנו קורין גם חתימתה כן ליכא כאן שינוי השם. ועי' במהריב"ל ספר ג' סי' ט' שכתב וז"ל והוא שחסרון ו' הוא חסרון דהכל קפדי בי' אבל חסרון א' שהוא במקום תנועת פתח איכא דקפדי ואיכא דלא קפדי. וזימנין הסופרים משמיטים. ויש לסמוך על מה שנוהגין באגרות ושטרות עכ"ל. כ"ש במקום שאין הא' בא אפי' על נקודה ודו"ק. ומה שהקפיד הנו"ב היינו דשם בלא י' א"א לקרות אותו כלל כפי חתימתה. דבין אם נאמר דהי' בא על נקוד חירק ובין אם נאמר דהי' בא נעה. כל שלא נכתב בי' א"א לקרות אותו באיזה שום מבטא הלז. אבל כאן גם בלא א' אפשר לקרותו בי' נעה. ואין הא' בסוף בא אלא לברר הקריאה. כנלע"ד. אבל הנני אומר לו עוד הפעם שלא יסמוך דברי להלכה כי רחוק אני מעניני' כאלו ומוטרד אנכי הרבה ולא באתי רק להשיב מפני הכבוד:

והגם שלפי מה שהביאו האחרונים בשם מהריב"ל דכל שאפשר למקרי הכי או הכי הוי כלא כתב השם כלל. וא"כ בנ"ד כיון שיש למקרי הי' נחה א"כ י"ל דהו כלא כתב השם. מ"מ י"ל דשאני בזה. דכיון שחותמת עצמה כך הרי נכתב שמה בגט כפי חתימתה. ורק משום דלפי הקריאה אין מבורר שמה בגט. ובזה י"ל דגם מהריב"ל יודה כיון דמ"מ גם כפי שנכתב בגט אפשר למיקרי כמו שקורין העולם. ושמה בגט ג"כ מבורר כפי חתימתה. דאין לשנות לדעת הב"ש. ומ"מ אין אני מכריע להלכה. סליק:

ויעוין עוד לקמן סי' קכ"ב מה ששייך לזה:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה