עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן צט
קבלתי תשובתך בגט שבא לידך באשה ששמה מעריסה לאה וכולם קוראין אותה בשם אלטא. ושם לאה נשתקע וא"י אם היתה נקראת גם מלידה שם אלטא. והארכת הרבה בזה. ומאוד נהניתי מדבריך. ויפה כתבת בדברי הע"נ. ועי' עוד בד"ח בש"נ בשם מרים דמתקריא מעזא. ובמה שהשיג על הט"ג בהשגות שבסוף הד"ח שם בשם זה ע"ש. והנה בשם אלטר ואלטא בחיבורי אשר הי' לי על שמות קודם השרפה ל"ע הי' לי בזה כמה חי' דינים. אך עתה אין בזכרוני מה שכתבתי אז. וגם הספרים הנחוצים כמו ס' שמות נחסרו מעמדי ע"כ א"א לי לעיין בזה להוציא דינים מחודשים. אך למען אהבתך אשר בלבבי עליך אמרתי אשיחה וירוח לי לענגך מעט:
הנה דעת הב"ש בש"נ גבי שם מעזי דאם לא נקראת רק מעזי כותבין ב' השמות כיון דשם זה אינו שם בפ"ע ע"ש. נראה מדעתו דאף דשם מעזי אינו רק על תואר גופה. דמסתמא נקראת כן אח"כ שהיא קטנה בגידולה. מ"מ צריך לכותבו דלא כהט"ז וכמ"ש הט"ג וגם מבואר דעתו דלא חשוב מרים לשם הנשתקע משום דידוע דמעזי אינו שם בפ"ע. אך אין מבואר כונתו אם זה הטעם דוקא דשם מעזי אינו שם הניתן בשעת לידה כלל. דאינו רק על תואר גופה הנודע אח"כ. וזה מיקרי אינו שם בפ"ע שתכונה בו בשעת לידה. או שנאמר שכונתו אינו שם בפ"ע להקרא אתו עמו בשם זה לבד רק בצירוף שם אחר. ואף אם נאמר דשם מעזי ניתן גם בשעת לידה כגון שבשעת לידה נולדה ביותר קטנה משאר ילדים. ולכך נקראת גם משעת לידה מעזי. מ"מ כיון דשם זה אינו אלא על שם תואר גוף ואין נקראת בשם זה לחוד רק בצירוף שם אחר עמו שהוא שם העצם לא ע"ש תואר הרי הוא ג"כ בכלל זה. דהרי נודע לכל דשם זה לחוד לא ניתן לשם העצם אלא לצירוף לשם העצם. ולכך לא חשוב שם מרים לנשתקע ובספק זה הוא שם אלטר ואלטא דאף שנתנו מלידה מ"מ אינם בשום פעם אלא לצירוף לשם העצם כמו שמעון או ראובן כנודע:
ולכאורה נראה להכריע כחילוק הא'. ובזה יתורץ מה שהקשה הט"ג על מה שהביא הב"ש בשם הט"ז על שם מעשע ע"ש. ולפי חילוק הא' י"ל דכונת הב"ש שהביא בשם הט"ז ששם מעשע מכנין אותה מעריס'. וא"כ אפי' אם נאמר דשם אחד הוא עם שם מעזא אלא שתלוי בשינוי לשון מבטא המדינות מ"מ כיון שמכנין שם זה מעריסה בצירוף שם אחר. ועתה [קורין] שם זה תמיד כותבין רק שם מעשע. ולא הביא הב"ש מהט"ז רק שמכנין שם מעשע מעריסה בצירוף שם מרים. ואף שהוא ג"כ שם תואר מ"מ כיון שהוא מעריסה וקוראין אותה תמיד רק בשם זה כותבין רק שם זה. ומה שחילק הט"ז בשם תואר אין כותבין. היינו אם נקרא כך על שם המקרה אח"כ. אבל אם דרך לקרוא בשם זה משעת לידה אף שהוא שם תואר כותבין אותו גם להט"ז. ומי שנקרא כן אח"כ אין כותבין להט"ז. ולהב"ש כותבין גם בזה אם נקרא רק בשם זה:
אך יש לדחות דכונת הב"ש להוכיח מהט"ז דשם מעזי הוא כינוי אחר ולא נתלה דשם אחד הוא עם שם מעשע אלא שיש חילוק במבטא כמו וייבש פייבש. דהרי הט"ז לשיטתו דכל שהוא שם תואר אין כותבין כלל וא"כ על כרחך דשם מעשא הוא שם אחר ואינו שם מעזע וכאן ששמה תמיד כך חשוב הראשון נשתקע. זה כונת הב"ש מה שהביא מדברי הט"ז. ול"ק ג"כ קושי' הט"ג אבל מ"מ נוכל לומר שפיר כחילוק הב':
ולכאורה מדברי מהרי"ק שו' פ"ו גבי שם אלי' ומתקרי בלי ע"ש. והביאו בקצרה בג"פ ס"ק ד' וכתב שם הטעם וז"ל א"כ אפי' אם יקראו לו בלי הכל יודעים שיש שם אחר ואין אדם טועה בזה שזה שמו לבדו לפיכך לא יוציאו לעז כשיראו שכתוב בגט שם אלי' דהרי גם מקודם לכן היו יודעים שיש לו שם משמות היהודים אשר הם בכתו' לכך יאמינו לשם אלי' כמו לשם אחר עכ"ל. והביא ע"ז ראי' מגט מומר לעכו"ם ומגר ששינה שמו לשם גוית דמיירי אפילו בנשתקע כמו שהאריך שם. הרי מוכח לפי טעם זה דאפי' אם שם זה ניתן גם מעריסה. כיון דכ"ע יודעין דאינו אלא לצירוף ולא שם בפ"ע וע"כ שיש לו עוד איזה שם ולא חשוב נשתקע ומה לי שם שנכתב בגט ומה לי שם אחר:
אמנם לכאורה טעם מהרי"ק לא יתכן לפי מה שכתבו האחרונים לחקור אם לא בעינן נשתקע רק מקריאה או גם מידיעה עי' בג"פ. וא"כ אם נתפוס דנשתקע מיקרי גם אם נשתקע רק מקריאה. מה מועיל טעם מהרי"ק הרי מ"מ לא נקרא כלל בשם אלי' רק בשם בלי. ומה לן מה שיודעים מזה שע"כ יש לו שם אחר. הכי עדיף זה ממה שיודעין בבירור שיש לו שם זה מעריסה אלא שלא נקרא בשם זה כלל שזה חשוב נשתקע וע"כ לחלק ולומר דמ"מ שאני היכא דקורין עתה בשם שהוא לפעמים שם עצם לחוד. א"כ מה בכך שיודעים משם הראשון הרי עתה אינו נקרא בשמו הא' ונשתקע לשם אחר. אבל בשם בלי או גיליבי וכדומה דאין זה שם עצם כלל והכל יודעין זה דאין זה אלא לגעגועין או סימן טוב. א"כ גם עתה לא נשתנה שמו מה שהי' לו מלידתו ועדיף יותר דאף שלא נודע בעיר כלל איך הי' שמו הא' לא מיקרי מחמת זה שם הנשתקע כיון דעתה מה שנקרא אינו שם עצם כלל:
ואם כן אכתי יש לספק דכל שנקרא בשם מלידה אף שתמיד אינו רק לצירוף שם אחר מ"מ מיקרי זה ג"כ שם עצם אף שאין זה דומה לשאר שם עצם שלפעמים הוא נקרא בשם זה לחוד בלי שם אחר וכאן אין קורין בשם זה לחוד בשום פעם שאינו אלא לצירוף איזה שם עכ"ז י"ל דדומה לנשתקע רק מקריאה. דאף שנודע שם הראשון חשוב נשתקע וכאן ג"כ אינו רק שיודעים שיש לו איזה שם. אבל מ"מ הרי אין קורין אותו רק בשם א' שניתן לו ג"כ מלידה. ושם הצירוף הרי הוא כמו שאנו יודעין שיש לו שם פלוני ואין קורין אותו בו:
האומנם מדברי מהרי"ק שהביא שם ראי' מהא דגר ששינה שמו לשם גוית. ודייק מהרי"ק מה דנקט ששינה ולא נקט שגירש בשם וכו'. מזה הוכיח המהרי"ק דמיירי אפי' בנשתקע שם הגוית מהגר ומ"מ כשר משום טעם זה שיודעין שבגויתו היה לו איזה שם גוית ע"ש. א"כ הרי עתה זה שנקרא בשם יהודית הוא גם כמו שם אברהם או יצחק דהם שם עצם וא"כ מה לן דבגויתו הי' לו איזה שם הרי עתה שנקרא בשם עצם של יהודית הרי נשתנה שמו לשם אחר. ושמו של גוית שהי' לו מתחלה חשוב נשתקע. א"ו דמהרי"ק סובר דכל שנודע עכ"פ השם מידיעה לא חשוב נשתקע ולכך גבי גר הר"ז נודע שהי' לו שם אחר בגויתו ולכך כשר מטעם זה:
וא"כ גם בנ"ד ודאי לא חשוב זה לנשתקע משום טעם זה שיודעין ששם שנקרא בו אינו שם בפני עצמו אפי' מלידה אלא בצירוף עוד איזה שם. ואפשר שזה גם דעת הב"ש בהא דמעזא לפי הנראה מפשטות הלשון שאינו שם בפ"ע:
אבל אם נאמר דכל שנשתקע מקריאה חשוב נשתקע ודאי יש להסתפק בכה"ג לענ"ד היכא שנקרא גם בשם זה מלידה. אף שנודע לכל שאינו אלא לצירוף שם אחר. מ"מ חשוב זה כמו שנודע לן שהי' לו איזה שם שאינו נקרא בו שאין זה מועיל להוציא מחשש נשתקע:
אך מ"מ נראה דמה שנודע לכל ששם זה לא ניתן אלא לצירוף שם עצם. דהיכא שנשתקע שמה הניתן לצירוף שיהי' שם העצם. דעכ"פ יכול לכתוב אנת אנתתי דמתקריא אלטא או אנא דמתקריא אלטר דהרי מה שחלקו בזה על המהרי"ט בשם אבגלי אינו אלא משום דלמא לא נקראת מעולם בשם אחר. עיין בג"פ ס"ק ס"ח ובט"ג שם וא"כ כאן הרי זה נודע לכל דודאי הי' לה שם לצירוף לשם אלטא או אלטר. ואף שנחשוב זה השם עתה לנשתקע משום שאין קורין בו ואין מועיל לן בזה הידיעה לחוד להוציא מנשתקע הרי באמת אין כאן זכרון לשם זה בגט. ומה שכותבי' דמתקרי אלטר דמוכח מזה דעכ"פ הי' לו איזה שם אחר. הרי זה ג"כ אמת דבשם כזה ע"כ הי' לו עוד איז' שם. ומה שכתב הע"נ בשם בולא דאם אין יודעים שהי' לה שם העצם. או שיודעים דבשעת לידה קראוה בולא יכתבו בגט אנת אנתתי בולא לבד ומזה הוכיח מעלתך דע"כ כונתו דאם יודעים דבשעת לידה קראוה בולא אף דידעו דקראו לה עוד איזה שם אין כותבין רק בולא לבד. י"ל דכונתו דכל שמנהג המקום לקרות שם בולא מעריסה הרי אפשר דיהי' נקרא' בשם בולא לחוד בשם עצם בלא צירוף שם אחר. וא"כ הר"ז שוב דומה לשאר שם עצם דאף שיש לו עוד איזה שם ונשתקע אין מזכירין אותו אפי' באופן זה לכתוב על שם הנקרא בו רק דמתקרי לרמוז על שם אחר. דיכול להיות שנשתקע גם מידיעה שיהי' לה עוד שם משעת לידה. ונחשוב לשם בולא שזה שם עצם לחוד אבל בשם אלטר או אלטא במדינתינו אין מנהג להיות שם זה לחוד בלי צירוף שם אחר. א"כ שפיר נוכל לרמוז עליו במה שנכתוב אנא דמתקרי אלטר. אבל לכתוב שם הצירוף בפירוש אם נשתקע לגמרי. שפיר יש חשש. וכמ"ש חותני הגאון בשו"ת דברי חיים ח"א סי' ס"ג שהבאת:
ובענין הספק אם לכתוב על שם כזה המכונ' או דמתקרי חותני הגאון ז"ל הכריע לכתוב המכונה. עי' בש"ע התשו' בד"ח במה שהשיג בזה על ס' חי' אנשי שם. אך אם אין כותבין רק שם זה כתב בד"ח בשם אבגלי שכותבין עליו דמתקרי ואליו תשמעון. סליק: