עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן צח
שאלה ע"ד איש אבנר שאין לו בנים ר"ל. וזה מימי' ימימה אשר אירע שנהרג בחוטר איש ואשתו וכל ב"ב ולא נשאר רק נער קטן כמו בן ד' חדשים ואז קיבל האיש אבנר הנ"ל את הילד לביתו לגדלו כבן ויגדל הנער אצל האיש אבנר הנ"ל כבן ממש שקורא לאבנר בשם אב ולאשתו אם. ועשה שידוך עבורו ושום איש אינו יודע האיך שם האב האמתי של הנער כי נשכח כמת מלב. אך קודם חתונתו של הנער הנ"ל עבר דרך מחנינו איש אחד אשר הי' מכיר אביו של הנער ואמר שכן הי' שמו. וביום חתונת הנער באו לספק איך לכתוב בכתובה אם בן אבנר או בן אביו האמתי. ואמר האיש אבנר הנ"ל שאין רצונו בשום אופן בעולם שלא יכתבו שמו בכתובה. וכתבו בכתובה חיים בן אבנר ועולה לתורה וחותם א"ע בשם בן אבנר וגם בכל העיר קורין אותו בשם בן אבנר בלי יזכר ולא יפקד שם אביו האמתי כלל. אך אעפ"כ הכל יודעים שזה אינו בן אמתי שלו. וכעת רצון האברך חיים לגרש את אשתו וצריך לדעת איך לכתוב בגט. אם בן אבנר או בן אביו האמתי או שלא לכתוב כלל שם אביו רק שם המגרש לבד:
תשובה. מה שהעיר מעלתו מהא דרמ"א בח"מ סימן מ"ב והביא דברי החת"ס אה"ע ח"א סי' ע"ו דל"ד בשטר בין זה לזה משום דרך חיבה. אלא אפי' לאחרים. והביא ע"ז מדברי הרמב"ן בחומש ע"ש. הנה החת"ס הביא שם גם מדברי התוס' פסחים (ד' נ"ד) בהדיא להיפך. דלא מצינו בכל התורה שיהי' קורא לבן אשתו בנו. והחת"ס כתב ליישבם ע"פ חילוק של כנה"ג שזה דוקא באין להמגדל בנים קורא אותו בנו. אבל ביש לו בנים אין אדם קורא לבן אשתו בנו. שלא ינחול חלק בנחלתו ע"ש. ובהכי מיירי התוס' שם. ובאמת זה דחוק מאוד. ועוד יוקשה ע"ע מראיית הר"מ שהביא לעיל דבעל כאשתו וכתיב לא יומתו אבות על בנים. והיינו בעדות בנים ואפי' בני אשתו. הרי דהתורה קראה לבני אשתו בשם בנים אפי' ביש לו בנים דכן הוא הדין וא"כ איך כותבין תוס' דלא מצינו בכה"ת שיקרא לבן אשתו בנו. הרי הוא מוכח להיפך מהא דעדות בנים:
ולענ"ד נראה כונת התוס' פשוט דליחס בן אשתו אחר משפחת אב לומר עליו שהוא בן הבעל. זה לא מצינו בכל התורה. ואף שהן נכללין בעדות בנים מ"מ אין מתיחסין אחר משפחת הבעל ואף בגדלו בתוך ביתו שלמדו חז"ל מאלה בני בתיה ומחמשת בני מיכל. הרי שמתיחסין אחרי מגדליהן. י"ל ג"כ דזה דוקא בנשים. שמשפחת אב נקרא משפחה ואינן מתיחסין במשפחת אמם רק נקראין על שמה. ומזה למדו דהוי כאילו ילדו משום דנקראין בתורה בנים לאותן נשים שגידלו אותן. אבל מצד זה שיתיחסו בזה גם למשפחת אב זה לא מצינו בכה"ת. ורק גבי בני בנים מצינו בתורה לבן בן נחור מפיבושת בן שאול וכמ"ש התה"ד. וזה כונת התוס' שם בתירוצם. והא דסרח בת אשר. נראה דבאמת התוס' חולקים על נ"א שהביא הרמב"ן בשם ת"א וגורסים בת"א כאשר הוא לפנינו. וא"כ י"ל דהר"מ בתשו' מיימו' אינו חולק עם התוס' ובאמת מיירי בשטרות שבין זל"ז אבל בשטר לאחרים שכותב ע"ע בשם בן שמעון דהוא אבי חורגו הרי הוא מתיחס אחרי משפחת אב שאינו אמת וי"ל דזה הוי שקר ומיקרי מזויף. ואפי' אם נימא דמשום האי טעמא מכשיר הר"מ אפי' בשטרו' לאחרינא וכמ"ש החת"ס. י"ל דהיינו למ"ד דאין מעלין משטרו' ליוחסין ועדים אמנה בשטר הם מעידים. וא"כ מה שנקרא בשטר בשם בן פלוני אינו להתיחס אחריו. וכיון שהוא נכלל בכלל בן משום דהוי כאילו ילדו י"ל דלא מיקרי חתימי סהדי אשקרא אפי' להפוסקים דסברי גבי כהן דבעינן שיהיה עכ"פ מוחזק לכהן. עי' בש"ך סי' מ"ט ס"ק ט"ו. אבל גבי גט כיון דיש פוסקים דסברי דשם האב מעכב בגט ואפילו לדידן דאם לא כתבו כשר בדיעבד אבל לכתחלה צריך לכותבו וא"כ צריכים העדים לדקדק בזה. וכיון דאפילו אם גדלו מ"מ לא מצינו שבזה יתיחס למשפחת אב וכמ"ש התוס' לגבי בן אשתו א"כ חתימי סהדי אשקרא וכמו שכ' הג"פ ס"ק מ"ג לענין שינה שם אב דמלבד טעמא דלעז איכא טעמא דחתימי, סהדי אשקרא. והוכיח זה מלשון הרא"ש דדוקא גבי שם מקום לידה לא מיקרי חתימי סהדי אשקרא משום זה דא"צ לכותבו. אבל מה שצריך לכותבו אפי' לכתחלה. מיקרי משום זה חתימי סהדי אשקרא. וה"ה הכא הרי העדים יודעים דאינו בן אבנר וחתמו אשקרא. הן אמת שמדברי הג"פ בס"ק ל"ה מבואר דאפי' בגט אמרינן דלאו אכולא מלתא קא מסהדי ולא שייך טעמא דחתימי אשקרא רק משום לעז איכא בגט ע"ש. אבל בס"ק מ"ג כתב להדיא דמלבד טעמא דלעז איכא טעמא דחתימי אשקרא. ועי' בתשו' רע"א סי' קי"ז וקי"ח מה דפליגו בזה הגאון בעל ב"מ עם הגאון המחבר ע"ש. ודברי הג"פ יש לישבם:
והנה מ"ש מעלתו דבנ"ד ל"ד להא דהרא"ש משום דמעולם לא קראו אותו בשם אביו האמתי וגם לא ידעו אותו כלל. הנה סברא זו איתא בד' מהרא"י עצמו בפסקיו סי' קל"ח ע"ש שכתב וז"ל וי"ל דמעתה דכיון דמתוך הספק דקדק בסברא מן החניכה ולהחזיק שם אביו כך. והוא על כרחך הוצרך לבדות שם מלבו הואיל ולא ידע האמת נוכל לומר דבכה"ג יכול להחזיק שם לאביו אע"פ שאינו כן. ול"ד לתשו' הרא"ש דהתם יכול לכתב שם אביו האמתי אלא שלא רצה. ולרואה נמי ליכא למיחש כדחייש הרא"ש בתשובתו דהכא דהרואה שכתב דן יכול להבין ג"כ מדעתו שע"י הספק נזקק מתוך החניכה ולא יאמר שאחר הוא. משא"כ בהא דהרא"ש עכ"ל. ואם כן כ"ש בנ"ד שכולם קורין אותו בשם בן אבנר ואין יודעין כלל משם אביו האמתי ומוכרח הוא לכנות עצמו בשם בן פ'. דלא שייך כאן טעמא דרואים. ול"ד להא דהרא"ש. אבל מ"מ גבי טעמא דשקרא יש לחלק דשם בשעת חתימת העדים באמת סברו דשם אביו הוא דן אלא שאחר כך נודע שבדה שם לאביו. ורק להסיר טעמא דלעז כ' זה לחלק. אבל כאן הרי העדים יודעים בשעת חתימת' שבאמת אינו בן אבנר והם חותמין בשקר:
אמנם גם לענין טעמא דלעז הנה מלבד אשר דברי מהרא"י הנזכרים לא הביא אותם מרן בב"י וגם נראה דפסקיו סי' קפ"ד סותר להתשו' שבכאן והחמיר בשם. וכמו שהעיר זה בג"פ ס"ק מ"ג. והב"י והב"ח תפסו תשו' דשם לעיקר דאם כתב על שם חבי אביו ע"ש. הנה בנ"ד י"ל דמיגרע בזה משום זה שקודם חתונתו העיד עד אחד על שם אביו האמתי שכך היה שמו ובזה ודאי עד אחד נאמן דהרי אינו מוציא כאן משום חזקה כיון ששם אביו האמתי נעלם מאתנו ועד אחד נאמן לברר החזקה וכמו בהא דקדושין (דף) שאומר אני המקדש עיין שם בסוגיא ובר"ן שם. ואין צריך כאן לטעמא דעבידא לגלויי אלא משום דנאמן לברר החזקה. ועדיף כאן מאחוה דמיתנא. דהרי אין מוציא כאן משום חזקה. ואם כן על ידי העד נתחזק לן שם אביו האמתי. וכמו שכתב הרמב"ם לענין עד אחד שאמר על אחת משתי חתיכות שזאת היא של חלב שנתחזק בזה האיסור וחייבין על פיו על אכילתה דעל ידי שאומר עד אחד מקודם באופן שנאמן מתחזק הדבר בחזקת איסור. והכא נמי כן הרי נתחזק על יד העד ונודע לנו שם אביו האמתי. ואף על גב דגם אחר כך כולם קורין אותו בשם בן אבנר מכל מקום כולם יודעים זה דאינו בנו. ואם כן במה שכותבין בגט (דנודע שבזה צריך לכתוב שם אביו) הרי אכתי יש לומר דבזה שמיחסין אחרי שם בן אבנר מה שאינו אמת דהכל יודעין שאינו בנו אם כן יאמרו דעל כרחך המגרש אחר הוא:
ומה שנראה דעת מעלתו דמה דפוסל מחשש לעז כיון דאין זה מצד עצם דין כריתות הוא שוה לדין שטרות ומה שכשר בשטרות כשר בגט. כן הוא באמת דעת הבית מאיר בתשובת ר"ע איגר אבל הגאון המחבר חולק שם. וכן הוא דעת הגט פשוט דבגט חיישינן ללעז יותר מבשטרות. ובפרט שגם בשטרות אין זה ברור בשטר לאחריני:
ומה שתופס מעלתו בהחלט דלא שייך לעז משום דהכל קורין אותו כן. כמו כן יש לומר דמכל מקום הכל יודעין דאינו בנו. ומה שכתב דכן הוא דעת תורה וכמי שכתב הרמב"ן גבי שרח בת אשר הרי התוספת חולקין להדיא על זה. וחילוק החתם סופר בין בת לבן הוא דוחק. ונראה דגם הוא עצמו לא תפס זה בהחלט. דהרי בהא דסימן מ"א כתב שם וזה לשונו ולולא שחקרתי שלא נתגדל זה בבית ר' ישראל היה מקום לומר מה שחותם עצמו בשם בן ישראל איננו שקר בהחלט על פי מה שכתוב בשלחן ערוך חושן משפט בהג"ה סוף סימן מ"ב עד כאן לשונו הרי כתב בזה בלשון מקום לומר. וגם זה שאינני שקר בהחלט. אבל מכל מקום. שקר הוי. נראה דאף דחילק בסי' ע"ו להשוות דעת התוספת להרמב"ן לא ברירא לי' הסברא:
על כן הי' נ' לעניות דעתי לכתוב בכאן חיים דמתקרי חיים בן בנר דבזה אף שאין כותבין שם אביו האמתי לא איכפת לן אפילו לכתחלה כיון דכותבין שם כינוי במה שכולם קורין אותו בכך וחותם כן, ובפרט שאין ברור לנו כל כך שם אביו האמתי אף שנתחזק על פי עד אחד. הרי לא נודע לכל שם אביי הלזה. על כן טוב יותר להשמיטו ורק להזכיר שם כינוי דמתקרי חיים בן אבנר. ועיין בחתם סופר סימן י"ז שם במה שכתב דלכתוב צבי בן דוב דמתקרי צבי בן יששכר אין נכון. משום דמתקרי קאי על שם האחרון ויאמרו דהאי דמתקרי קאי על שם דוב ע"ש. אבל למה שכתבתי להשמיט שם אביו האמתי בזה אין חשש זה כלל. ומצד כפילת השמות שחשש הבית מאיר. הרי אנן לא נהגינן כותיה אלא דכל שיש טעם למה שכופלין משום דמזכירין לו עוד כינוי. או שמקצרין שם אחד אז אנו כופלין השם. וכמו שכתב הטיב גיטין בכמה מקומות. ואם כן הרי כאן גם כן איכא טעם במה שכותבין אחר כך מה שמכנין אותו בשם בן אבנר:
מיהו לכתוב חיים דמתקרי בן אבנר בלא שום כפילת השם יש לחוש שיאמרו דמתקרי הכי בן אבנר בלא שום שם:
על כן לדעתי יותר טוב לכפול השם ולכתוב חיים דמתקרי חיים בן אבנר:
ומכל מקום בדיעבד אם כתבו חיים בן אבנר לחוד נראה לעניות דעתי דיש להכשיר ומהטעמים שכתב מעלתו וכמו שכתב התה"ד בפסקיו סי' קל"ח בדינו דלא דמי להא דהרא"ש. כ"ש בנידון כזה. אך לכתחלה נראה לעניות דעתי כמו שכתבתי דבזה נצא מכל החששות. ומכל מקום אני כותב זה רק להלכה ולא למעשה. סליק: