עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן צג
שאלה בגט שנשלח מאמעריקא ומחמת מרחק הדרך נטשטשו האותיות ונעשו כמה תיבות מטופס ומתורף מהם נמחקים ומהם שנעשו עליהם קוים ורשימות והאותיות והתיבות ניכרים היטב בדיו משחיר וכעין השאלה בנו"ב סי' פ"ה. ועיקר הקשה שבגט זה מה שבשם האשה שנכתב בגט יוכבד שפרה דמתקריא יוכבד נמשך קו מן הריש של שפרה ונעשה כדמות חית שהוא שפחה. אך שניכר הקו שהוא כהה במראיתו ואינו רק מחמת טשטוש. ומ"מ מכלל חית לא יצא וכת"ר יצא להקל גם בזה מחמת עיגון. חדא משום דאיכא חניכה שהכל קורין בו דבזה לחוד כשר בדיעבד יש להכשיר בשינוי כמו בשם האב לדעת עבוה"ג. ואף שרבים חולקים שם עליו יש לומר דבזה מודו משום דכאן י"ל דמקרי לא נשתנה לשם אחר ששפחה אינו שם כלל ויתלו הדבר בטעות ומכ"ש כאן שניכר שהקו הוא רק רשימה בעלמא נמשך מחמת טשטוש ליכא לעז. זה תוכן דברי כ"ת:
תשובה יעיין נא בתשו' הנדפסת בספר גבירת אנשים מהגאון בעל פנ"י שדעתו להכשיר אף בתורף באיזה שינוי היכא שאנו מכירין סגנון הדבר שהוא ט"ס. וכ"כ בתשו' פנ"י סי' י"ח. ומ"מ משמע מדבריו גם לדעתו במה שהביא מבעה"ע דבגוף שמות הבעלים גם בכה"ג פסול. ואף שי"ל שזה דוקא היכא דהוי חסר פסול דעכ"פ זה הוי חסר ומה"ט פסול בגוף השמות אבל בגוני דהוי חסר כשר כמו בנ"ד דאיכא חניכה שוה גוף השמות לשאר תיבות התורף. מ"מ י"ל דמטעם אחר אתי עלה לחלק בהשמות שבגוף הבעלים משום דאין כאן רק אומדנא דהוא ט"ס כיון שאין זה תיבה כלל. ואומדנא לחוד אינו בירור וכמו דלא אזלינן בתר אומדנא בממון וכדומה. ולזה דוקא בשאר תורף מקילין בזה משום דסגנון הגט מורה על דבר שאינה תיבה להוכיח שהוא ט"ס. אבל בגוף הבעלים דסתם אשה לאו לגירושין קיימא. ומשום אומדנא נאמר שהוא ט"ס זה לא נוכל לומר. וא"כ אפילו במקום שחסר כשר עתה שנכתב לפנינו בטעות אכתי לא נוכל לדון בגוף הבעלים שהוא טעות. וכיון שאין זה טעות אין דומה זה לחסר. ואף במקום דחסר כשר בכה"ג י"ל דגם הפנ"י מודה שהוא פסול. וגם לדעת העבוה"ג יש לחלק בשינוי שם אב דזה לא מיקרי גוף הבעלים אלא שהוא סימן על גוף הבעלים והוי כמו סימן דמקום דבזה י"ל דמה שאין צריך לכותבו הוי שינוי כחסר ותלינן בטעות אבל לא בגוף הבעלים. וראיית העבוה"ג הוא ממה שכותבין שם אבי' על פי עצמו. ובגוף הבעלים הרי באמת אין כותבין על פי עצמו. ובספר גבו"א שם דעת הגאון מהר"ם אביו של הש"ך ז"ל לחלוק על הפנ"י וא' מן הטעמים דמה שצריך לכתוב אפי' רק לכתחלה מ"מ אם שינה פסול. והוא כדעת החולקים על עבו"ג וכאן לכ"ע לכתחלה צריך לכתוב גם עיקר השם מלבד החניכה. ודעת הגאון מהר"ז בתשו' פנ"י דבכל התורף פוסל טעות אפי' דבר שאינה תיבה כלל ואפי' אם א"צ לכתבו ע"ש. וא"כ בגוף הבעלים י"ל דגם הפנ"י ועבוה"ג יודו בזה ואפי' היכא דחסר כשר. ובלא"ה הרי שפחה אע"פ שאינו שם אשה כלל מ"מ הוא שם גנאי בלה"ק וא"כ י"ל דנתכוין לקרותה בשם גנאי וא"כ קשה הדבר להקל בזה אפי' במקום עיגון ועיין בס' גבו"א דשם הוי גט מומר ומקום עיגון:
ומה שיש לצדד להקל בזה (אם יתברר הדבר דמתחת יד המורה יצא הגט בכשרות אלא שאח"כ נתקלקל מחמת איזה סיבה) הוא מה שי"ל דהא איכא דעת כמה פוסקים דבלא כתב כלל שמו ושמה כשר מה"ת. והא דשינה פסול מן התורה ע"כ משום דזה הוי שלא לשמה דהרי נכתב לשם איש או אשה אחרת. ובגיטין (דף פ"ה) מסיק אביי דאפי' לר"א כתיבה לשמה בעי נתינה לשמה לא בעי. וא"כ כיון שבשעת כתיבת הגט ודאי נכתב לשמה כתיקונו ורק קודם הנתינה נתקלקל שמה. וכיון דנתינה לשמה לא בעינן י"ל דאין כאן פסול מן התורה. רק משום חשש לעז שאם תבוא לגבות כתובת' יאמרו דאין זו המתגרשת דזה הוי פסולא דרבנן וכיון דכאן איכא חניכה שהכל קורין אותה בו וגם ניכר לעין הרואה אפילו לתינוק שאין זה אלא ריש ולא חית והכל קורין יוכבד שפרה שוב לא שייך בכה"ג לעז משום הרואים דהרי הרואים יקראו כתיקונו:
מיהו לאותן הסוברים דבלא כתב שמו ושמה פסול מה"ת והיינו משום דבעינן ספירת דברים וליכא. י"ל דגם בשעת נתינה בעינן שיהי' סדר לספירת דברים. וכמו דילפינן לענין נתינה דבעינן ספר א'. וכל שנתקלקל שמה קודם הנתינה הרי ליכא ספירת דברים דהרי הספירת דברים היא לשם אשה אחרת. וכיון שכן גם כאן איכא פסול מה"ת דהרי מכלל חית לא יצא. ובכה"ג אין מועיל מה שהעולם קורין אותו ריש:
אך לדעת התוס' והרשב"א דלא כתב שמו פסול משום דבעינן שיהא מוכח מתוך הגט מי המגרש, י"ל דלעני' שיהא מוכח מתוכו שפיר מועיל מה שכל העולם אפי' תינוק קורא לזה ריש כתיקונו. וגם יש כאן חניכה שהכל קורין אותה בו. וא"כ איכא כאן ס"ס דלמא לא כתב שמו כשר מה"ת וה"ה אם נתקלקל קודם הנתינה דלא בעינן לשמה ואין כאן פסול רק משום לעז ובזה ודאי דכאן לא שייך לעז. ואפי' אם נאמר דלא כתב שמו פסול [מה"ת] וכמו שפסק בש"ע. דלמא משום מוכח מתוכו. וכאן י"ל דמקרי מוכח מתוכו. ועי' בב"י בסי' קכ"ו מה שהביא בשם הרמב"ן בתשו' בגט שהי' בשם האשה ר' קצרה כמו ו' ע"ש דכתב הרשב"א ע"ז כיון דרק א' מארץ ההוא קראו בשם ר' הוא פסול משמע דאם היו כולם מארץ ההוא קורין אותו לריש הי' כשר אף שבאמת צורת ו' עליו שהתינוקות קורין ו' ע"ש. והיינו כיון דכולן קורין אותו כתיקונו שוב הוי מוכח מתוכו. כ"ש כאן שגם התינוק קורא אותו ריש דזה מיקרי מוכח מתוכו [מי] המתגרשת. ולדעת הרמב"ן דפסול משום ספירת דברים מ"מ אפשר יש ג"כ לצדד ולהקל דכאן לא הוי רק כמו חסר וכיון דאיכא כאן חניכה שהכל קורין בו שפיר מיקרי ספירת דברים וכעין שכתב מעלתו. ועיין בתשובת הגאון הגדול מהר"ם איגרא סימן כ"ט שהצדי בשם המגרש לא הי' עליו צורה כלל. ובתחלה צידד להקל מחמת דעת המרדכי דסגי בבן יעקב. וא"כ הוי דבר שא"צ לכותבו דאין מגרע. ופלפל שם גם בדעת הרשב"א שחולק על המרדכי לסבבו שיסבור כן ולבסוף מסיק דשפיר לענין מוכח מתוכו מועיל זה אע"פ שלא נכתב יצחק כיון דבב' אותיות לא תלינן בטעות רק באות אחת וע"כ תלינן הטעות בהצדי ומיקרי מוכח מתוכו ע"ש. וכ"ש כאן שכולן קורין ריש וניכר שהוא קו מן טשטוש ואינו אלא כמו טעות דהוי מוכח מתוכו. ואף שהוא קולא גדולה בשם. אבל גברא רבה אמרה למלתא. ומ"מ כל דברי שכתבתי לענין הלכה הם בטלים כי אין רצוני לסמוך עלי כלל כי אני חלוש ל"ע ועוסק ברפואה וא"א לי להעמיק בענין. וע"כ כל דברי נאמרים בקצרה ובפרט בענין חמור כזה. ע"כ אין דברי רק להשיב קצת מפני הכבוד לא לענין הלכה. ויבואו הדברים לפני גדולי ישראל. כי יש עוד לדעתי לפלפל בשאר המחקים וטשטושי' שנעשו בגט. אלא שאין בכחי להאריך. סליק: