עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן צב
שאלה בגט שנקלף מהנייר איזו אותיות מהגט וגם חששא בשם אבי האשה:
תשובה. הנה החשש הא' בהגט שמתיבת אנא. הא' השני נקלף קצת מהויו שבאמצע האלף בתחתיתו אך נשאר שם שיעור שהוא ראוי להכשיר בכי ה"ג בתו"מ. והיוד שבתחתיתו נפסקה מעט מהויו שבאמצע אך אינו ניכר להדי' באופן שבתפילין היה מועיל תיקון:
הנה מה שנחסר קצת מהו' שבאמצא אלף. זה ודאי אינו כלום כיון שעדיין נשאר שם שיעור שהוא ראוי להכשיר אך מפסיקת יוד התחתונה שאינה נוגעת באלף. זה ודאי חשש גדול. דלמ"ש הב"ש בסי' קכ"ה נראה שבתורף בעינן שנתן כבר הגט וגם מקום עיגון אבל מקום עיגון לחוד ליתנו לכתחלה זה אינו מועיל רק בתופס. וכן הוא בתשו' גבעת שאול סי' ל"ב. וכן הוא להדי' בביאור מהר"ם על סדר הגט שלו סי' פ"ד אשר זכינו עתה לאורו ונקרא ספר ברכת המים. ותיבת אנא כתבו כל האחרונים אותו בתורף. ומחמת זה מנעתי עצמי מלהשיב למעלתו אחרי שראיתי במכתבו שעבור ל' רו"כ יוכלו להשיג גט אחר. ואם מחמת עניותה שאין ידה משגת לזה. הלא בני ישראל רחמנים הם וא' משתתף בצער חברו. אך עתה כאשר האשה בוכיה ומיללת עלי ואומרת שבלתי אפשר להשיג גט אחר אמרתי דלע"ד אפשר להקל בנ"ד במקום עיגון והוא. דמה שהחמיר התה"ד בזה. י"ל דהוא דוקא היכי דנכתב בתחלה בהכי שהיודין אינן נוגעין באלפין או בשינין דהרי ביאר שם בסי' ר"ל וזה לשו' די"ל דמהר"ם תרי טעמי קאמר חדא דלא גרע מקוצו של יוד ובעינן לכתוב האותיות כמו שנתנו לנו מסיני. כל האותיות מחוברין בגוף אחד חוץ מן הה' וק' דלדרש' אתו. ועוד אפי' אי הוה קוצו של יוד אין מעכב. הכא בתפילין מעכב משום דבעינן כתיבה תמה ולא פסוקה ושבורה. וא"כ בגט נהי דכתיבה תמה אין מעכב מ"מ תיפוק לי' משום טעם הא' דבעינן לכתוב האותיות כמו שנתנו בסיני עכ"ל בתה"ד ע"ש. ולכאורה מה זה ב' טעמים הא כל אות בתפילין שאינה תמה והיא פסוקה ושבורה הרי היא אינה כמו שנמסרה מסיני שיהי' גוף אחד:
אלא נראה דהחילוק הוא דבתחלת הכתיבה אם לא נגעו קצת הקוין במקום שצריכין ליגע ולא הוי גוף א'. הרי נכתב בפיסול משום טעם זה שאינו נכתב כמו שנתנה. אבל אם מתחלה נכתב כראוי והוי גוף אחד. אלא שאח"כ נפסק איזה קו ואין ההפסק מזיק היכר האות שהתינוק קורא אותו יחד. בכה"ג לא שייך פסול רק משום דבעינן כתיבה תמה ולא פסוקה ושבורה. אבל אם לא בעי' כתיבה תמה אין ההפסק מגרע האות מכשרותו שנכתב כמו שנמסר מסיני. מאחר שגם עתה התינוק קורא אותו כדרכו. וע' בספר משנת אברהם על הלכות סת"ם שהעתיק בסוף תשו' הגאון הצדיק מהר"ש מקאמינקא ומחלק שם בין הפסולין דבדיבוק ה' וק' הרגל לגגין הם פסולין מחמת שלא נכתב כמו שנמסר אבל במה שאינן נוגעין היודין באלפין או בשינין אפי' אם מתחלת הכתיבה הי' כך אין בהם פסול זה שלא נכתב כמו שנמסר רק משום דבעינן כתיבה תמה. ע"ש מלתא בטעמא. וקשה על דבריו מדברי בעל תה"ד בכאן שכתב להדי' דגם במה שאינן נוגעין היודין איכא פסול זה שלא נכתב כמו שנמסר. וכן להיפך במה שרצה בעל תה"ד לדייק להקל מד' התוס' מוכח דאפי' בדיבוק רגל ה' לא איכפת לן ע"ש (מיהו ממ"ש הב"י סי' ל"ב לשון הר"י אכסנדרי דרגל הת' והא' יכול לתקנו משום שגם קודם תיקונו שם האות עליו כיון שתינוק קורא אותו כראוי ע"ש. וביו"ד סי' רע"ו הביא הב"י בשמו דאם נדבק רגל ה' לגגו אפי' בה' מהשם מותר למחוק משום דנפסד צורת האות. הי' אפשר להוכיח כדברי הגאון מהר"ש הנ"ל. אך גם זה יש לדחות ועי' לקמן):
עכ"פ גם להתה"ד נראה דאם מתחלה נגעו היודין באלפין רק אח"כ נפסקו ליכא רק פסול משום כתיבה תמה אבל משום טעם הא' לא שייך למפסל כיון דאין ההפסק כ"כ והתינוק קורא אותו כדרכו. ומשום כתיבה תמה הרי התה"ד מודה דאין מעכב בגט. ומה שהחמיר התה"ד בזה מטעם הא' נראה דמיירי שמתחלת הכתיבה הי' כך שאין היוד נוגע בא'. וכן י"ל זה בדברי רמ"א. וכן משמע מסדר הגט סי' פ"ד דמחלק שם אם קודם החתימה יתקן. משמע דמיירי בדין זה כשלא היו נוגעין משעת הכתיבה. וא"כ י"ל דדוקא בזה החמיר המהר"ם בסה"ג דבתורף אין מועיל רק בדיעבד משום דמשמעות הב"י ורמ"א דלא באו לחלוק רק על מה שהחמיר התה"ד גם בדיעבד. עי' בביאור מהר"ם שם. אבל בכה"ג שנכתב כהוגן ואח"כ נפסק י"ל דגם התה"ד אין מחמיר בזה שלא יועיל אפי' בדיעבד או במקום עיגון. ובפרט שבביאור מהר"ם שם הביא דעת מהרי"ל שהקיל בזה אפי' לכתחלה ואפי' שלא במקום עיגון ואפי' בתורף ע"ש. וצ"ע בביאור מהר"ם שם שכתב וז"ל אלא נראה דמהרי"ל ס"ל כאידך סברא שכתב התה"ד שם דמשמע מדברי התוס' דליכא קפידא בגט לכתוב כתיבה תמה כלל עכ"ל. ובאמת התה"ד גם מתחלה לא רצה לפסול משום כתיבה תמה אלא משום שאין זה צורת האות ע"ש וכן סיים שם בסוף דבריו שכתב להחמיר מדברי הרא"ש דהל' ס"ת שכתב שם לא הדביק היודין באתיותיהן נשתנו צורת האותיות. אלמא דפסל ולא מטעם כתיבה תמה ולא שבורה עכ"ל התה"ד. והנה לפי סיום דברי התה"ד נראה עוד לומר ולפרש החילוק בין הטעמים. דטעם הא' די וא משום שאינו גוף אחד כמו שנמסר למשה מסיני. זה לא שייך אלא בניכר פרידתן להדיא. וכמו שמוכח מזה שהביא מהרא"ש דנשתנה בזה צורת האות. וכל שאין ניכר פרידת היוד להדיא נראה ודאי דלא שייך ע"ז לומר דבכה"ג נשתנה צורת האות. וא"כ נראה דמה שהחמיר התה"ד בזה משום טעם הא' זה הוא בשניכר פרידתן דאז אינו גוף אחד כמו שנמסר וכמו בחסר קוץ הי'. דאף שסמוכין כ"כ שתינוק קורא אותו כדרכו מ"מ כיון שניכר פרידתן שאינו גוף אחד הרי אינו כמו שנמסר אבל אם אינו ניכר הפרידה אנו חושבין אותו לגוף אחד כיון שאין הפרידה ניכרת. רק מ"מ איכא פסול בזה משום דאינה כתיבה תמה. ועי' בש"ע סי' ל"ב דביודין שאינם נוגעי' באלפין מועיל תינוק שנוכל לתקן ולא נפסל משום שלא כסדרן. ועי' בפר"מ שם שמפרש דזה דוקא באין ניכר פרידתן. ולפ"ז י"ל דהוא מהאי טעמא דכל שאין ניכר פרידתן ליכא בזה רק פסול משום כתיבה תמה. ולענין פסול זה לא איכפת לן משום של"כ משום דאין זה נחשב רק תיקון. אבל בשניכר פרידתן אף שתינוק קורא אותו יחד מ"מ כיון דבזה איכא פסול דאין האות כמו שנמסר. בזה מה שמתקן מקרי כתיבה מחדש. מיהו הפר"מ עצמו אין ברור לו דמיירי דוקא באין ניכר פרידתן. ועי' בס' משנת אברהם מה שהעתיק בזה פלוגתת אחרונים. ובס' ברכת המים כתב לפרש הא דסי' ל"ב ביודין שאינן נוגעין באלפין דאפי' מופרדים הרבה כשר לתקן. מיהו הוא מפרש שם גם ברישא בצדי שכתבו יוד ונון דמועיל תינוק ודלא כמ"א שם ס"ק ל"ו:
עכ"פ איך שיהי' לענין תפילין שלא כסדרן נראה דמה שהחמיר התה"ד בגט הוא דוקא בניכר פרידתן דבזה י"ל שנשתנה צורת האות וכמו שהביא ע"ז מהא דהרא"ש (ולפ"ז אם נפרש הא דסי' ל"ב בניכר פרידתן והוא מטעם שכתב הב"י בשם הרי"א דמ"מ צורת האות עליו. וא"כ קשה למה לא הזכירו שם דעת התה"ד דאין צורת האות בזה. מיהו לדעת התה"ד בלא"ה י"ל דמועיל בתפילין תיקון בזה שאין צריך למחוק כל הרגל עי' בב"י שם). אבל כפי שכתב מעלתו דבנ"ד אין ניכר פרידת היוד בזה ודאי קשה הדבר לומר דבכה"ג נשתנה צורת האות. (דהא דעת מהר"ם להדיא ביודין שבאלפין שאפי' מופרדים הרבה צורת האות בזה. מכ"ש שלא נשוה פלוגתא רחוקה דאפי' באין ניכר הפרידה אין צורת האות קיימת). ואף דאפשר מ"מ איכא בכה"ג פסול משום שאינה כתיבה תמה. הרי זה אין מעכב בגט גם להתה"ד. וא"כ בנ"ד שאין ניכר הפרידה וגם נראה דגם זה ההפסק נעשה אחר הכתיבה וכמו שנקלף קצת מהו' שבאמצע הא' שהוא ודאי נעשה אח"כ. בכה"ג לענ"ד ודאי יש מקום להקל במ"ע גדול אם יסכימו לזה מעלתו עם עוד רבנים. אך כיון שלא מצאתי חילוק זה באחרונים כל שאפשר להשיג גט אחר ודאי נכון לעשות:
ומה שמעלתו רצה לומר דתיבת אנא יהי' נחשב מטופס משום זה דכותבין אח"כ בהגט ודן די יהוי ליכי מנאי. כבר כתבתי דכל האחרונים כתבו תיבת אנא בהתורף. ומכ"ש לשיטת רמב"ן דשמות בגט מעכבין מה"ת משום דבל"ז לא הוי ספירת דברים. נראה ודאי דבלא תיבת אנא אין כאן ספירת דברים כיון דכל הגט הוי לשין הבעל:
והחשש הב' בהגט מה שבתיבת על נהר נקלף הדיו מן הלמד ולא נשאר רק רשימה מהדיו ונמחה הדיו עד שנדבקה לתיבת נהר וניכר להדיא. הנה זה ודאי בכלל טופס הוא וכמו שכתב מעלתו. ובטופס לכ"ע כשר במקום עיגון אפילו לא ניתן עדיין:
והחשש הג' שכתב מעלתו במה שכתבו שם אבי המתגרשת יעקב יאסיא. וכפי הברת מדינתם הוא יעקב יאשא והביא מעלתו בזה תשו' מהרי"ם סי' ל"ד שמפקפק להחמיר בענין כזה. הנה בביאור לשמות הארכתי באות ז' בשם זעליק ובש"נ אות א' וביארתי שם דדעת הס"ש וסדר מהר"ם והב"ש דמ"ש הרמ"א בסוס"י קכ"ט דמה שתלוי בשינוי ל' המדינות כשר בדיעבד. היינו אפי' אם כתבו בגט שלא כמקום הכו"נ כיון דבמקום אחר קורין כן כפי המבטא. ודעת הלק"ט וכן דעת חותני הגאון ז"ל בכלליו דזה קאי על כתבו כפי מקום הכתיבה שלא כמקום הנתינה. בזה דוקא מכשיר הרמ"א בדיעבד אבל שלא כמקום כו"נ גם לרמ"א פסול. ודעת תשובת איתן האזרחי סי' ל"ה דהרמ"א קאי בזה על הא דסמוך היכא שאין ידוע לשון המקומות אין לשנות מכפי שנמצא בס"ג. ע"ז כתב דאם שינה כשר. אבל היכא דידוע המבטא ושינה פסול. ושם הארכתי בזה ותמהתי על הט"ג ומו"ח מה שהחמירו בשם סאסי' ע"ש כיון דלדעת הב"ש וס"מ וס"ש יש להכשיר. כ"ש שיש לסמוך במקום עיגון עליה'. ומה שהביא בתשו' מהרי"מ מתשו' מהריב"ל אין ראיה כלל לדין זה. דשם כפי מנהג סאלוניקא דאין נותנין יוד במקום רפה. וכיון שנכתב יוד יתרה הרי כפי שנכתב יש לזה ניקוד אחר כמו צירי או פתח חריף וכדומה. ואינו זה השם כלל כפי מה שקורין אותו בשום מקום. אבל לא דמי להא דתלוי בשינוי לשון המקומות כמו מנדל או מינדל דשם אחד הוא ורק שתלוי בשינוי מבטא ובלאו הכי בשם יאסיא משום דנגזר מיוסף ודאי דכשר בזה אפילו היכא דכותבין בשין וכמו שכתב הטיב גיטין בשם סירקא ובלאו הכי שין וסמך הוי אותיו' המתחלפין. ועיין בספר שמות וגט פשוט בשם שול וסול. ואם יכתבו גט מחדש ודאי די בשם יעקב יוסף. סליק: