אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן צא

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן צא

סימן צ

שאלה בגט ששם האשה חנה גרונא נכתב בנונין קטנים ולא בנונין ארוכין הנהוג לערות בהן השיטין. ואחר שהשלימו הגט קודם חתימת העדים מילא הסופר כל אות הנון שבשם חנה בדיו ומשך מתוך זה אריכת ירך הנון וכפיפתו:

תשובה בדבר שאלתו בגט אחד שסידר כ"ת. והסופר כתב שם האשה חנה גרונא בנונין קטנים ולא האריך הנונין כנהוג בכל הגיטין כדי לערות בהן השיטין. ואחר שכתב בגט כדת משה וישראל קודם שחתמו העדים בגט והראה הסופר את הגט לפני כ"ת הוטב בעיניו לצוות להסופר לתקן הנונין ולהאריכן ולא נטל רשות ע"ז מהבעל המגרש. וכן עשה הסופר ע"פ דעתו של כ"ת והיינו שמילא כל אות הנון שבשם חנה בדיו ועשהו ראש אחד ואח"כ משך מתוך ראש זה אריכת ירך הנון וכפיפתו ואחר שעשה הסופר כן בנון הזה של שם חנה חזר לעשות כן גם כן בנון השני של שם גרונא ומילא את כל אות הנון בדיו וכו' כמו שעשה בנון הא' של שם חנה. כך הי' המעשה מזה ואח"כ חתמו העדים וניתן הגט להאשה. ויש בזה מקום עיגון גדול כי א"א להשיג גט אחר:

הנה מה שעשה כן הסופר בנון השני של שם גרונא אחר שכבר הי' הגט מעורה ע"י הנון הא' של שם חנה וכבר נכשר הגט בלי שום גמגום כלל ואילו רצה הסופר לכתוב גט אחר ממש כדי להאריך ג"כ הנון של שם גרונא ודאי דאין רשות בידו בלי רשות הבעל אף שאמר לו הבעל מתחלה כתוב מא' ועד מאה עד שיהי' כשר לדעת הרב וכנהוג ע"פ ס"ג מהר"ם סעי' נ"ב. וכמו שהעלה הגאון בעל לב"ש בתשו' נאות דשא סי' קל"ו בסופו דלשון זה לא מהני אלא אם נמצא גמגום בגט אבל בלי שום גמגום כלל רק שרוצה הסופר לכתוב גט אחר מהודר יותר וכמו בעובדא המוזכר שם אף אם ישרפו הגט הא' א"י לכתוב גט אחר כי הבעל לא נתן רשות לכתוב מא' ועד מאה רק עד שיהי' כשר בלי גמגום וכיון שנכתב ונכשר בלי גמגום א"י לכתוב גט אחר מחמת הידור בעלמא ע"ש ולפי זה גם בנ"ד הנה הנון הא' שבשם חנה שפיר הי' הסופר יכול לעשות כן כדי לערות השיטין דכ"ז שאינו מעורה מיקרי עכ"פ מגומגם. אבל בנון הב' שבשם גרונא כיון שכבר מעורה וגט ע"י נון הא'. ומה שציוה כ"ת לעשות כן גם בנון הב' אינו אלא להשוותו לשאר הגיטין שנכתבים נונים ארוכים. ולא מיקרי גמגום בזה אלא הידור בעלמא וגרע מני' לדעתי. וא"כ ודאי לא היה יכול הסופר לכתוב גט אחר מחמת נון הב' אף אם שרפו לגט הא'. והשתא גם כשמילא את נון הב' בדיו ועשהו ראש אחד נתבטל הגט מה"ת ושוב כשמשך ירך הנון וכפיפתו הוי ממש ככותב גט אחר דלא מהני לדעת הלב"ש הנ"ל בתשו' נא"ד שם שהסכים להרדב"ז ז"ל והשיג על הפר"ח והג"פ בראיות ברורות יעו"ש:

אמנם כן אחר העיון נראה לחלק ולומר דנ"ד קע מהך עובדא דהלב"ש ז"ל הנ"ל. וזה בתלתא אנפי. א' דעובדא של הלב"ש ז"ל הי' אחר שחתמו העדים מה שא"כ בנ"ד שעשה כן הסופר קודם שחתמו העדים יש מקום להקל, לכתוב גט אחר ממש אף להידור בעלמא בלי שום גמגום כלל וכמו שנבאר בזה להלן אי"ה ב' דאף אם אין רשאי לכתוב גט אחר ממש בקלף אחר, מ"מ יש להקל בנ"ד שעשה כן בגט א'. אף שבשעה שמילא הנון הב' בדיו נתבטל הגט מה"ת מ"מ כשחוזר ומתקן גט זה לא הוי ככותב גט אחר ממש. וכמו שנבאר אי"ה. ועובדא של הלב"ש ז"ל הי' שכתבו גט אחר ממש כמבואר שם. ג' דעובדא של הלב"ש ז"ל היה אחר שנראה הגט להרב המסדר בכשרותו בלי שום גמגום משא"כ בנ"ד שבשעה שהראה הסופר את הגט לכ"ת עדיין הי' בו גמגום מחמת עירוי השיטין. יש מקום להקל שכ"ת הי' יכול לצוות לעשות כן בשני הנונין גם יחד אף שהי' די לערות השיטין בנון הא'. וכמו שנבאר אי"ה אלו המה ג' יסודי ההיתר בנ"ד. ועוד האריך בזה הרב השואל לסתור ההיתרים הללו. וזה תשובתי להרב השואל בקצרה:

במה שכתב בסתירת ההיתר הא' דכאן הי' התיקון קודם חתימת העדים. והביא מעלתו ד' התשב"ץ שהביא הב"י והרמ"א. והעיר מעלתו מדברי הט"ז וב"ש דזה דוקא למ"ד ע"ח כרתי. ודברי הפר"ח בזה כ' מעלתו דהוא לשיטתו ודחה אותם. אבל בגוף ד' התשב"ץ מבואר להדיא כהפר"ח. וז"ל בח"א סי' כ' ושמא נאמר דלא אמרינן עשו שליחותן אלא כשנכתב הגט ונחתם שנגמר המעשה והשליחות. אבל אם עדיין לא נגמר הענין כותבין אפי' מאה פעמים. שעדיין לא עשו שליחותן. ואע"ג דלאו חספא הוא ולא מצינן למימר הכא כדאמרינן גבי טפאתה מי קאמר כתיבו חספא שהרי גט בלא חתימה כשר לר"א ע"י ע"מ. מ"מ כיון שנהגו לגרש בעדי חתימה א"כ הבעל כשאמר לכתוב ולחתום. בדעתו הי' לתת להם רשות לכתוב כמה גיטי' עד שיוגמר הענין. ואפי' חתם בו עד אחד ורצה להחליף הגט ולכתוב אחר רשאין הם בכך כיון שעדיין לא חתם האחר. אבל אם חתמו שניהם אם מפני חששא רוצין לכתוב גט אחר אינן רשאין שהרי גט כשר כתבו ונגמר שליחותן. עכ"ל התשב"ץ. ומבואר להדיא כהפר"ח ולא כהט"ז והב"ש:

אמנם לכאורה מדברי כתבי מהרא"י שהביא הב"י מבואר דלא כתשב"ץ שהרי כתב דמורו הגאון הי' מדקדק לומר להסופר בין בכתיבה ובין בחתימה דאולי יהי' ספק בהחתימ' ואז הסופר עשה שליחותו. והשתא אם כדעת התשב"ץ. אם יש ספק בהחתימה דאולי נפסל חתימתם והוי כלא חתמו משום דאמר לעדים שיהי' כשר בלי פקפוק לדעתם ועדיין לא נגמר שליחותם גם הסופר עדיין לא גמר שליחותו:

אך לזה י"ל דהנה נראה לכאורה דהאי דינא של התשב"ץ אינו אלא לדידן דפסקינן כר"נ דכיון דלא נגמר הנתינה לא מיקרי עדיין עשו שליחותן. אבל לרבה דענין הנתינה לא תלוי בהכתיבה. הכא נמי ענין החתימה שלא חתמו העדים לא תלוי בכתיבת הסופר. דמ"מ הסופר גמר שליחותו וכמ"ש גם מעלתו. וא"כ לפ"ז ניחא הא דכתבי מהרא"י דמורו הי' מדקדק וכו'. דלכתחלה יש לחוש לצאת גם דעת רבה. ומכ"ש אם הגי' רבא די"ל דהלכה כבתרא וכמ"ש הג"פ:

אמנם באמת אכתי קשי' על התשב"ץ לפי דעת הרדב"ז וכן הכריע הלב"ש בתשו' נא"ד והבית מאיר דדוקא בנאבד אבל בספק פסול והוא לפנינו אין לכתוב אחר ואמרינן דעשו שליחותן. וע"כ הסברא כיון דאם הוא כשר אז גם מעשה ושליחות הנתינה יוכלו לגמור על ידו. בזה גם ר"נ מודה דאין שליחות הנתינה תלוי בשליחות הכתיבה. והוא כמו שאמרו כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. א"כ איך כ' התשב"ץ דאם אפי' עדיין לא חתם רק ע"א אם רצה להחליף ולכתוב גט אחר רשאין. הא כיון שיכולין לחתום על הגט הא' שכתבו א"כ כבר נגמר שליחות הכתיבה ומה לן בזה שלא נגמר שליחות החתימה. הא זה דומה כמו דלא גמרו עדיין שליחות הנתינה ומ"מ אין יכולין לכתוב גט אחר. ולומר דהתשב"ץ סובר כהריא"ז שהביא הפר"ח א"כ איך העתיקו הרמ"א וב"י. וכמו שהאריך בנא"ד להוכיח שהם סוברים כרדב"ז. ע"כ נראה דדעת התשב"ץ לחלק בין חתימה לנתינה דחתימה הוא בכלל וכתב שבתורה ואפי' לדידן דע"מ כרתי מ"מ למנהגינו כ"ז בכלל הכתיבה הוא. וא"כ כל זמן שלא חתמו ב' עדים הוי עדיין כלא נגמר מעשה הכתיבה. וא"כ גם הסופר לא גמר שליחותו:

אבל בשם הנתינה היא מעשה אחרת ולזה כל שהגט לפנינו שיוכלו לגמור בו שליחות הנתינה גם ר"נ מודה דכבר נגמר שליחות הכתובה. וא"כ לפ"ז חזרה הראי' מכתבי מהרא"י שהוא שלא כדעת התשב"ץ דהא לפ"ז נוכל לומר דגם רבה סובר כן בחתימה דעדיין לא נגמר שליחות הסופר. ולענין מה הי' צריך מורו לדקדק לומר לסופר בין בכתיבה ובין בחתימה:

אך באמת נראה דדברי מהרא"י אינן אלא על תקנת' שיאמר הבעל על דעת הרב. דבזה אפי' לא נמל רק חשש לדעת הרב יכולין לכתוב אחר. וע"ז כתב דצ"ל לסופר בין בכתיבה ובין בחתימה וכן לעדים. דאם ימצא הרב חששא בחתימה והוא לא אמר אלא בכתיבה לחוד אז ודאי הסופר עשה שליחותו דהגט כשר גם בחתימת עדי', ואע"פ שהעדים יכולים לחזור ולחתום משום דעת הרב ועדיין לא נגמר שליחותם מ"מ הסופר שכתיבתו כשר לדעת הרב כבר גמר שליחותו בגט כשר בחתימת העדים ג"כ. אבל באיכא חשש פסול בחתימת העדים. אז אם נאמר דנפסל חתימתם גם הסופר לא גמר שליחותו ומכ"ש כל זמן שלא חתמו העדים דעדיין לא נגמר גם שליחות הסופר דהחתימה בכלל הכתיבה. ועכ"פ לפי הנהוג דאומר הבעל להסופר בין בכתיבה ובין בחתימה ובזה אפי' לא נמצא רק חששא בהחתימה עדיין לא גמר הסופר שליחותו ויכול לכתוב גט אחר. כ"ש בלא נחתם כלל דעדיין לא נגמר שליחות הסופר ויכוין לכתוב גט אחר וכמ"ש התשב"ץ להדיא דאם רצה לכתוב גט אחר רשאין. ועי' בג"פ ס"ק ט' מה שהביא דהנ"י סובר כהתשב"ץ וכן העתיקו בח"מ ד' הנ"י להלכה. ומה שכ' הג"פ לחלק דשם ע"ח כרתי כבר תירץ התשב"ץ בלשונו. אלא דלכאורה מטעם אחר יש לחלק דשם השטר הוי לשון העדים ומה"ט כל שלא נגמר חתימתם לא עשו שליחותן אבל כאן הגט עצמו הוא לשון הבעל והסופר כותב בשליחותו וא"כ י"ל דזה נגמר שליחותו גם קודם חתימת העדים. וצ"ע קצת מה שלא כתב הג"פ לדחות משם:

ובעיקר דינו של ריא"ז שהביא הפר"ח. והנא"ד שם הביא ראי' לסתור מדברי תוס' ורא"ש ור"ן עיי"ש. הנה לכאורה קשה בדברי התוס' והרא"ש והר"ן דכתבו סתם דבספק פסול אין לעשות אחר ע"ש. הא אכתי גם בלא ציווי הבעל יכולין לעשות אחר וליתן שניהם וכמ"ש הרמב"ן והרשב"א והסה"ת והובא בב"י ע"ש:

אמנם למה שכתב הג"פ לחלק דבספק פסול שנעשה בכתיבה לזה מועיל שיתנו ב' הגיטין וא"צ לציווי הבעל. אבל בספק מן הדין כגון שיש ספק בשמות בזה אם לא ציוה הבעל רק גט אחד אין מועיל מה שיתנו שניהם ע"ש בס"ק ז'. ולפ"ז י"ל דבהכי מיירי התוספת והרא"ש ולכך לא כתבו שיש תקן בלא ציווי הבעל שיתנו שניהם:

ובזה ג"כ מיושב מה שכתבו דין זה על הא דנאבד ולא על הא דקודם בהא דטפאתה ונפאתה. דהנה מדין זה אדרבה הייתי אומר להיפך דה"נ אם יש ספק דשמא לא נכתב השם כראוי הוי ג"כ כמו הא דטפאתה דמ"מ הר שמא לא עשו שליחותן משום דעדיין אינה מגורשת בגט זה והיו יכולין לכתוב עוד גט וליתן שניהם לידה וע"ז כתבו התוס' דינם על הא דנאבד דאמרו בגמ' הטעם דלא אמר להו כתבו ואנחו בכיסיכו וא"כ הטעם הזה לא שייך בספק מן הדין איך נכתוב השם שמן הדין צריך ליתן ב' גיטין לידה. וא"כ גם על הראשון לא שייך כתבו ואנחו בכיסיכו דאדרבה צריך ליתנו ג"כ להאשה מן הדין וא"כ מוכח דדוקא בנאבד דשייך טעמא דגמ' אבל בספק פסול מהמעשה המבואר לעיל היינו בספק בשם אין לעשות אחר בלא ציווי הבעל. וא"כ ממילא שוב אין מוכח עוד מדבריהם נגד דעת ריא"ז דודאי יכולין לאבדו בידים ולכתוב גט אחר ומכ"ש כשיש ספק פסול בכתיבה. אבל בס' משם הרי מן הדין צריכין ליתן גם הגט שנכתב בשם זה ודו"ק:

ומה שכתב עוד מעלתו שלא מצא מי שהסכים לד' הפר"ח דאפי' אם לא נמצא בו שום פסול אלא דבר שלא ינתן בו לכתחלה. עי' בקצה"ח סי' מ"ט ס"ק ג':

בסתירת היתר הב' שפיר כ' מעלתו דלענין עשו שליחותם אין חילוק בין תיקון באותו הגט עצמו או כתבו גט אחר ורק לענין ברירה יש נ"מ בזה. ובהיתר הג' שפיר כתב מעלתו דכל זמן שלא הכשירו הרב יכולין לכתוב אפי' גט אחר. והנה מבואר ג"כ מדברי התשב"ץ שם וז"ל עוד יש להקל ולומר שאפי' נחתם הגט יכולים לכתוב אחר. שכיון שאמר להם כתבו מא' ועד מאה דעתו הי' עד שיזדמן להם אחד כשר לפי דעתם וכו' עכ"ל. ואם כי לדידן אין מועיל הלשון מא' ועד מאה עד שיאמר לדעת הרב עכ"פ כל שאמר לדעת הרב והגט אינו נרא' לדעת הרב. אפילו יהי' כשר מן הדין יכולין לכתוב גט אחר וכמ"ש התשב"ץ לשיטתו:

אלא שמה שמשמע לי מדברי מעלתו שאפי' שקודם שראהו הרב והי' לו בו גמגום וחששא יכולין לכתוב גט אחר משום זה שכל זמן שלא ראהו הרב עדיין לא נגמר שליחותן. לא ידעתי מאין זה למעל'. הא אולי אם יראה הרב את הגט יכשירו ולא יהי' לו שום חששא. ומדוע לא עשו שליחותן. הא הבעל לא אמר אלא שיהי' כשר לדעת הרב. וכל זמן שלא ראהו הרי לא ידענו אולי הוא באמת כשר לדעת הרב. וגרע זה הרבה מהא דכתבו התוספת והרא"ש דבספק פסול אין לעשות גט אחר שמא עשו שליחותן. וכאן נמי אם לא ימצא בו הרב חששא ודאי עשו שליחותן:

אבל כמו בנ"ד שהרב מצא בו חשש ולא נכשר בעיניו ודאי יכולין לכתוב גם גט אחר מחדש. וא"כ גם בתקנתן את נון השני משם גרונא. אף שבתקנה זו נתבטל הגט. וכבר לא הי' צריך משום שכבר תיקן שיהי' מעורה בהנון של שם חנה. מ"מ ודאי יש להתיר מטעם היתר הא' והיתר הג' שכתב מעלתו:

ומעתה אברכו ברב טוב יעשה ה' לו בית נאמן כחפץ לבבו למצוא מקום מושב טוב להגדיל תורה ולהדירה סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה