עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן פח
קבלתי הקארטל שלו בח"ת ועוררני להעתיק לו קצת ממה שנמצא אצלי בתשו'. דהנה במה דפליגי הט"ז והג"פ עם הח"מ וב"ח במ"ש הרמ"א דגם הסופר צריך להכיר שמותם ע"ש. כתבתי דהנה מ"ש הסה"ת דשינה שמה פסול משום דהוי שלא לשמה. י"ל דזה דוקא בידע ששמה שרה וכתב לאה. שבזה אף שבמחשבה כיוון לגוף האשה ששמה שרה ושמות אין כתובי' בתורה כמ"ש הט"ז. מ"מ מעשה מוציאה מידי מחשבה. והרי המעשה הוא כותב שם אשה אחרת שאין שייך לגוף הזאת. אבל אם טעה וקסבר ששמה לאה בזה י"ל דאין המעשה סותרת המחשבה שמחשב לגוף זו. דהרי הוא טועה מעצמו או הטעוהו וסובר שבאמת כן שמה:
ויש להביא ראי' לזה ממנחות (ד' מ"ט) בשחט כבשי עצרת לשם אילים וקסבר שהן אילים דפליגי בזה. ורבה סובר דעקירה בטעות לא הוי עקירה כיון דקסבר שהן אילים. וכן פסק הרמב"ם. הרי משום דסבר באמת שהן אילים לא מיקרי עקירה זה ששחטן לשם אילים. וה"נ משום שטעה וסבר שבאמת שמה כך אין מחמת זה עיקור למחשבתו שכיוון לגוף זה:
אך יש לדחות דאין ראי' מהא דמנחות. די"ל דמשום דהוי בטעות דקסבר שהן אילים הוה כלא כיוון כלל. ומי שחשב לשם אילים הוה כלא חשב כלל. ובקדשים סתמא לשמן קאי. אבל באשה סתמא לאו לשמה קאי. א"כ י"ל דגם מה שחישב בטעות שזה שמה מגרע הכונה שמכוין לגוף זו. דהוי הכתיבה כלא כיוון כלל:
ויש להביא ראי' לזה מסנהדרין (ד' ע"ט) דמהא דוארב לו ממעטינן היכא דקסבר שהוא ראובן ונמצא שהוא שמעון דפטור. אף דודאי נתכוין לגוף זה להורגו. ועי' בתוס' שם ד"ה וכל קבוע דאם מתכוין רק לזה שעומד הי' חייב גם לר"ש אם לא מטעם קבוע ע"ש. ומ"מ בטעות דסבר שהוא ראובן מיקרי זה לא נתכוין. הרי דהטעות משוה עכ"פ כלא כיוון. והכי נמי לענין גט משום שטעה וסבר שהיא לאה מגרע הכונה בהכתיבה שהוא עכ"פ כלא כיוון ואין מועיל מה שנתכוין לגוף זו.
ויש לדחות דשם תלתה התורה שהוא שונא לו מתמול שלשום ולשמעון לא הי' שונא כלל. ולכך מה שטעה וקסבר שהוא ראובן לא מיקרי וארב לו אף שנתכוין לגוף העומד משום דסבר שהוא ראובן. אבל לענין גט לא שייך זה. ויש לומר דטעות אין מגרע הכונה:
וי"ל דבזה פליגי הרשב"א והתה"ד ומרדכי. דלרשב"א אפי' נכתב בטעות מגרע הלשמה דהוי הכתיבה כלא כיוון כלל. ולתה"ד ומרדכי כל שהוא בטעות אין מגרע הלשמה. ובזה פליגי הח"מ וב"ח עם הט"ז וג"פ. ולכך כתבו הב"ח והח"מ דמה שצריך הסופר שיכיר שמם דאל"כ הוי שלא לשמה עיין שם והיינו דאפי' טעות מגרע דהוי כלא כיוון כלל. מיהו לדעת הרמב"ן דבעינן ספירת דברים. דלפ"ז ודאי אפי' טעות מגרע הס"ד. ממילא ניחא מה שצריך שהסופר יכיר את שמם דאל"כ הוי שלא לשם גירושין שהוא עיקר הס"ד שזה פ' מגרש אשתו פ'. וז"פ:
ומעתה נפשט הספק שחקר כ"ת ברמ"א באם שניהם לפנינו אם צריך שיכיר הסופר שמם וד"ל. וקושיית הג"פ יש ליישב. ע' גי' מהרש"א. ובמ"ש כת"ר על הקארטל בענין שינוי שם העיר. הנה לדעת הרמב"ן משום ס"ד י"ל דגם זה מיקרי שינוי בס"ד משום שאדם נקרא על שם דירתו. ולטעם משום שלא לשמה צריך להתיישב בזה. ומחמת הטרדה מוכרח אני לקצר ואתו המדע. סליק: