עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן פז
שאלה. ע"ד שאלתו באחד שגירש את אשתו והוציא אח"כ כתב בעדים שמכר לאחד הנייר שיכתוב עליו הסופר את הגט:
תשובה, מתחל' נחקור בענין המכירה אם גורמת לבטל את הגט. הנה בח"מ סי' ר"ט ס"ה מבואר דאינו יכול למכור דבר שאינו ברשותו. רק שאם אח"כ בא מקחו לידו צריך לקיים המקח. דאדעתא דהכי טרח וקנה כי היכא דליקו בהימנותא. ובסי' עד"ש סעי"ב מבואר דאם מכר לאחר דמגלה דעתו דאינו רוצה ליקום בהימנותא לא קנה הלוקח הא'. וע"ש בב"י דלאו דוקא מכר אלא אף הגזלן בעצמו יכול לערער דלא לקחה אלא לעצמו ולא ליקום בהימנותא. ולפי"ז בנ"ד דמבטל קודם שקנה כל פעולות שעשה נגד הגט ממילא הרי מבטל ואומר דאינו רוצה ליקום בהימנותא:
אך לכאורה דברי הב"י תמוהין דהא עיקר האיבעי' בגמ' ב"מ (דף ט"ו ע"ב) בחזר ולקחה מבעלים הראשונים הוא זה אם יבול להוציאה מיד הלוקח. ע"ש ברש"י ובנ"י. א"כ מבואר דאין הגזלן בעצמו יכול לערער דלקחה לעצמו וע"כ דדוקא במכר גם לאחר דאז כמו שצריך ליקום בהימנותא לזה ה"נ לזה. וכיון שכן אין שום א' מהם קונה דע"כ גילה דעתו דלא ניחא לי' ליקום בהימנותא. אבל בדיבור בעלמא שמערער שלעצמו לקחה לא אמרינן שמבטל מעשה שעשה אלא דודאי ניחא לי' שתתקיים מעשה המכירה:
ואפשר לומר דסובר הב"י דרש"י לשיטתו דאין מועיל מה שמוכר לאחר שקנה. דכבר זכה הראשון. פשיטא דגם הגזלן בעצמו אין יכול לערער אח"כ להוציאה מיד הלוקח. ולכך פי' האיבעי' בכך. אבל להרמב"ם דמועיל אם מכר לאחר שקנאה. ה"נ יכול להוציאה בעצמו. רק דאיבעי' לי' אם קנה לוקח הראשון וכמו דמסיק לבסוף במאי קנה להאי ארעא שטרא חספא בעלמא הוא. וזה ג"כ כונת שמואל אם צריך הגזלן למכור מחדש. והיינו משום דניחא לי' ליקום בהימנותא וזה ג"כ תירוץ הגמרא לקמן תהא במאמינו וכמ"ש באס"ז בשם הרמב"ן:
אבל אכתי י"ל דהב"י לא כתב זה אלא להרמב"ם וכפי שכתב בתירוץ הב' דאף אם מכר לאחר בהמשך זמן אחר שקנאה ג"כ מבטל זכות הראשון. דאמרינן דגילה דעתו דאינו רוצה ליקום בהימנותא. הכי נמי כשאומר בפירוש שאינו רוצה ליקום בהימנותא ורוצה להחזיק לעצמו דמ"מ הרי הוא מגלה דעתו בזה. אבל להפוסקים דסוברים דאין מועיל מכירה לאחר שקנאה לבטל זכות הראשון. ומוכח מדברי הנ"י דאפי' אם מכר לאחר תיכף כשקנאה אין מועיל. דאמרינן דעתה חוזר מדעתו. אבל בשעת הלקיחה הי' דעתו בשביל הראשון. א"כ לפ"ז דאף אם מכרה קודם שקנאה מועיל לכ"ע אבל אם מערער קודם שקנאה לומר שיקנה לעצמו אין מועיל. דבשלמא אם מכר לאחר אז לא נוכל לומר דבשעת הקניי' הי' דעתו ליקום בהימנותא דהא ע"כ לא יתקיים בהימנותא לא' מהם אבל במה שמערער לומר קודם המכירה שיקנ' לעצמו בזה שפיר אמרינן דבשעת הקנייה הי' דעתו ליקום בהימנותא. וחזר ממה שערער. וכמו דאמרינן דאף אם מיד לאחר שקנה מכר לאחר אין זה ראי' על שעת הקנייה שלא רצה ליקום בהימנותא. ה"נ במה שמערערת קודם הקניי' שרוצה להוציאה מיד הלוקח זין זה ראי' על שעת הקני' דבזה שפיר נוכל לומר דבשעת הקני' הי' דעתו ליקום בהימנותא וזכה מיד הלוקח הראשון ושוב אינו יכול להוציאה מידו (מיהו למ"ש לקמן יש לחלק דבמכר תיכף כשקנאה עכ"פ הנגזל הי' דעתו להקנות ללוקח אבל במערער קודם המכירה שוב לא הי' דעת הנגזל להקנות ללוקח ובמה קנה הלוקח):
ולפי זה בנ"ד אף שביטל קודם שנתנו לו הנייר במתנה כל פעולות שעשה. מ"מ בשעת המתנה אמרינן דחזר מדעתו. דניחא לי' דליקום בהימנותא ומיד קנה הלוקח הראשון את הנייר. וא"כ אף שאנו רואים אח"כ דלא קם בהימנותא דהרי נתן הנייר ליד האשה לגט ולא ליד הלוקח. מ"מ הא א"א לי' להוציא מזכותו של הראשון הלוקח. וא"ל בזה דהוי כגזל נייר וכתב עליו גט דמועיל משום שקנה בשינוי מעשה. וה"נ הרי במה שנתנו ליד האשה מוכח דאינו רוצה ליקום בהימנותא ולקיים המקח. ואם אינו יכול להוציא מזכות הלוקח הוי כגוזלו עכ"פ הגט כשר דז"א דהתם גזל נייר ועשאו גט. אבל כאן כפי הלשון מתחלה מכר לו אותו נייר שיהי' עליו גט:
אמנם באמת נראה דכאן בלא"ה אין המכירה מועלת כלל. דגם גבי גזלן שקנאה מיד הנגזל כתב באס"ז בשם הרשב"א הטעם דכיון דידע הנגזל שמכרה לאחר ואנן סהדי דרוצה הגזלן ליקום ולקיים המקח ביד הלוקח נגזל על דעת לוקח מכרה לו. ולו הוא מקנה אותה ע"ש. ואף למ"ש שם בשם הרמב"ן דכשלוקח נעשה כשליחו של לוקח. דלא קי"ל כנהרדעי דאמרי מי הודיעו לבעל החטים שיקנה חטי' לבעל המעות ע"ש. מ"מ היינו דוקא בלוקח במעות דאז אמרינן דהוי כאוזפי' לחברי' ונעשה כשליחו. וזה י"ל דהוא לכ"ע דהוי כמו דאמר לי' הלוקח זיל זבין לי וכמ"ש הטור סי' קפ"ג בשם הרמ"ה. וע"ש בש"ך סק"ג אבל כאן שהסופר נותן במתנה הנייר וכלי הכתיבה להבעל בזה כתב המק"א הל' שלוחין סי' י"ב דלא אמרינן בזה ידו כיד המשלח דכל כה"ג לא מצי עביד אינש שליח לקבלה וכדאמרינן בירושלמי ע"ש. והגם דגבי גזלן אמרינן דמתנה כמכר היינו משום דידע הנגזל דמכרו ללוקח ורוצה ליקום בהימנותא וא"כ מתחלה נותנו ללוקח. אבל כאן דלא ידע הסופר כלל מהמכירה שמכר והסופר אינו נותן במתנה רק לבעל. א"כ לא קנה כלל הלוקח הראשון. ואף אם נאמר בזה דצריך לקיים מקחו וליקום בהימנותא היינו להקנות לו מחדש אבל לא שיהיו מעותיו הראשונים קונים לו דהוי רק מלוה. וכמ"ש בגמ' האי שטרא חספא בעלמא ועי' בתוס' שם ובאס"ז בשם הריטב"א. וא"כ כיון שלא נקנה להלוקח מיד הנייר במעות הראשו' שנתן שוב הרי לא הי' כאן קנין חדש כלל. ומה לן בזה שרוצה ליקום בהימנותא מ"מ הנייר הוא שלו ולא נקנה כלל ללוקח הראשון בלא קנין חדש:
אולם אף אם נאמר דאין המכירה מבטל הגט מ"מ לכאורה נראה לבטל הגט מצד גילוי דעתא דהרי גילה דעתו קודם הכתיבה דאינו רוצה שיהי' הגט כשר לגרש בו. והוי כמו שמבטל גופו של גט מלתתו בתורת גירושין לעולם. והנה התוס' והר"ן סוף פ' הזורק הביאו בשם ר"ת והר"מ בחתם עד הג' שלא בפני הב' דכשר. והר' אלחנן סובר דפסול דכיון שחתם עד ג' גילה בדעתו שאינו רוצה שיהי' הגט כשר בלא חתימת הג'. וחתימת הג' אינו מועיל כלום כאן. וסיים הר"ן ע"ז דזה למ"ד שיכול לבטל גופו של גט אבל למ"ד דאין יכול לבטל אין כאן חשש כלל. כיון דחוזר ומגרש בו מוכח מזה דמועיל ג"ד בגט בכה"ג. והיינו כמ"ש הפוסקים דאומדנא דמוכח מועיל ג"ד גם בגיטין. ועי' בשעה"מ פ"ו מה"א הל"ב שהאריך בזה. וכאן כיון שעשה מעשה וחתם עד ג' הוי אומדנא דמוכח. וא"כ בנ"ד נמי הוי אומדנא דמוכח שרוצה לבטל גופו של גט שלא יהיה כשר לגרש בו:
ולכאורה י"ל דכאן אין מגרע מה שיהי' ג"ד על ידי אומדנא הרבה קודם הכתיבה כיון דלא הי' ג"ד בשעת מעשה הוי דברים שבלב וכמבואר בקידושין (דף מ"ט ע"ב) ועי' בתוספות שם. אך י"ל דז"א דכאן אין שייך הוכחה מה שלא גילה דעתו בשעת כתיבה. שלא הי' אפשר לו לגלות. גם בלא"ה הרי הוא ודאי הי' סובר דהמכירה הויא מכירה ולא הי' צריך לגלות כאן דעתו עוד. וא"כ שפיר בנ"ד ג"כ חשוב ג"ד כמו בשם. והגם שהר"ן כתב דזה למ"ד שיכול לבטל גוף הגט. זהו לשיטתו דסובר דאין מבטל גופו של גט. אבל אנן קי"ל כהרמב"ם דיכול לבטל גופו של גט אם בטלו בפירוש ואינו חוזר ומגרש בו לעולם:
והנה לשון הר"ן מה שמסיים כיון שחוזר ומגרש בו נראה תמוה. דהא לשיטתי' שאין יכול לבטל גופו של גט היינו משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה מה שכבר נכתב הגט בכשרות. וכמו שאינו יכול לבטל ס"ת שכתב. ומה"ט מותר לחזור ולגרש בו. וא"כ כך הי' לו לסיים וחוזר ומגרש בו. ומה זה הוא בנותן טעם. דאם הג"ד יכול לבטל המעשה שנעשה כבר באמת אינו חוזר ומגרש בו והרי הוא כחרס וכמ"ש הרמב"ם:
ונראה דבאמת מה ענין גופו של ביטול הגט. יש הרבה פירושים. התוס' והר"ן כתבו שמבטל מה שנכתב לשמה. והסמ"ג והסה"ת כתבו דמבטל מינוי סופר ועדות. והנה בג"ד שחותם עוד עד ג' הנה ודאי אין מבטל הלשמה. דהא אדרבה רוצה שיהי' הגט לשמה כשר לגרש בו. רק שנוכל לומר שמבטל מה שציוה לעדים שיהיו הם העדים. ומבטל מינוי העדים שלא יהיו עדים בלא הג'. והנה ע"ז ודאי נאמר דלא אתי דיבור ומבטל מעשה חתימת העדים שכבר נעשו עדים. אך י"ל עוד בהג"ד שאין מבטל מינוי העדים רק שרוצה שלא יהי' הנתינה בלא עד הג'. א"כ אין מבטל מה שכבר נעשה רק מעשה הנתינה שיעשה אח"כ. וע"ז קאמר בנותן טעם כיון שחוזר ומגרש בו דבזה שמבטל הנתינה. מעשה הנתינה אח"כ מבטל דיבור הראשון וכמ"ש הריב"ש סי' רל"ב לרמב"ן ורשב"א:
אלא שקשה ע"ז דבפ' השולח מסכים הר"ן להרמב"ם שמבטל קודם הכתיבה. וזה הוי מסירת מודעה על הגט. רק אחר שנכתב אינו יכול לבטל ע"ש. הרי דמעשה הכתיבה אין מבטל דיבור הראשון. וה"נ אם מבטל מעשה הנתינה למה יהי' מעשה הנתינה בסתם מועיל לבטל הדיבור הראשון. וע"כ לומר דכונת הר"ן על המ"ד כיון שהוא סובר דחוזר ומגרש בו וכלשון הש"ס פ' השולח:
והנה בסי' ק"ל סעי' י"ג כתב הרמ"א רק דעת הטור בשם ר"ת ולא הביא דעת הר"א. ולכאורה מוכח מזה להלכה דאף בכה"ג לא אמרינן גילוי דעת בגיטין. אך י"ל דודאי הוי ג"ד רק כיון שאפשר לפרש הג"ד דאינו אלא מבטל הנתינה וכמ"ש לעיל. א"כ אף להרמב"ם דסובר דיכול לבטל גופו של גט מ"מ כל שאפשר למתלי לקולא תלינן וכמ"ש הריב"ש סי' קכ"ז. ושפיר תלינן שאין זה ג"ד אלא לבטל הנתינה. ובכה"ג מעשה הנתינה שהיא אח"כ הגם שהיא בסתם מבטל הג"ד שהוא כדיבור וכמ"ש הריב"ש. והגם דאנן פסקינן שצריך לבטל בדיבור מפורש קודם הכתיבה שמא עשה מודעה. היינו משום חשש שמא ביטל גופו של גט אבל אם ביטל מעשה הנתינה. מה שנותן אח"כ בסתם מבטל הדיבור הראשון. וכן מצאתי בתשו' הגאון ר"א מסאטנאב שכתב לפרש כן דעת הרמב"ם. אך לפ"ז יהי' מועיל ביטול מודעה גם אם ביטל מתחלה גופו של גט. ולא. משמע כן בדברי הרמב"ם דבביטל גופו של גט אינו חוזר ומגרש בו לעולם. וי"ל דזה דוקא אם ביטל גופו של גט אחר שנכתב דאז כיון שהי' בפיסול שוב א"א להכשירו ואין מגרש בו לעולם. אבל בביטל קודם הכתיבה לגופו של גט. כשיכתוב אתי דיבור אחרון ומבטל לדיבור הראשון והגט נכתב בכשרות. ובאמת ביש"ש כתב דמועיל ביטול מודעה אף אם ביטל אח"כ גופו של גט:
ועוד נראה דמשום הכי לא העתיק הרמ"א דעת הר' אלחנן דהא כתבתי לעיל דגם אם נאמר דמבטל גופו של גט אין כאן לומר בזה אלא שמבטל מינוי העדים. ובזה דעת סה"ת וסמ"ג דאינו יכול לבטל אלא בפניהם. ואם כן לדבריהם מה שחתם עד הג' שלא בפני העדים אף אם נאמר דזה ג"ד שמבטל הגט. על כרחין דאין זה אלא ביטול מינוי העדים. וזה אינו יכול לבטל שלא בפניהם:
ונחזור לנ"ד הנה גם אם נאמר דכיון שעשה מעשה הוי אומדנא דמוכח על גילוי דעתו דחשיב גם גבי גיטין. מכל מקום הא נוכל ללמוד מדברי הר"ן שכתב דזה דוקא למאן דאמר שיכול לבטל גופו של גט דגילוי דעת כי האי גונא לא חשיב רק כמו דיבור. ומשום הכי תלוי בזה הפלוגתא למאן דאמר דמבטל גופו של גט. ולמאן דאמר דלא מבטל משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה. וכיון שאין זה נחשב רק לדיבור אם כן בנידון דידן שהי' זה הרבה קודם הכתיבה שפיר אמרינן דאתי דיבור אחרון ומבטל דיבור וגילוי דעת הראשון. ובביטול המודעה שאומר לפני הכתיבה נתבטל ג"כ הג"ד. דג"ד קודם הכתיבה אף ע"י אומדנא דמוכח אין זה אלא כמסירת מודעה על הגט. ובביטול מודעה אח"כ נתבטל הג"ד. ועי' בתו"ג סוס"י קמ"א:
ועוד י"ל דאף להרמב"ם דסובר דיכול לבטל גופו של גט. אפשר דהוא מטעם שכ' האחרוני' שמבטל מינוי שליחות לכתיבה. אבל לבטל גופו של גט מלתתו בתורת גירושין גם הרמב"ם מודה דאינו יכול. וכאן הרי הג"ד אין מורה מה שמכר הנייר. רק דרוצה שיהי' גט זה בטל מלתתו בתורת גירושין אבל לא שמבטל שליחות הסופר וזה אינו יכול אף בדיבור להדי':
ובלא"ה הרי הרבה חולקין על הרמב"ם דאינו יכול לבטל גופו של גט בין קודם כתיבה בין לאחר כתיבה. ודעת היש"ש דאף אחר כתיבה אם ביטל גופו של גט מועיל ביטול מודעה וגם בעיקר הדבר שיהי' מועיל ג"ד ע"י אומדנא דמוכח יש מחלוקת הפוסקים בזה. וכמו שכ' בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ע"ח ובשעה"מ פ"ו מה"א ה"ב. אם כן נרא' דבנ"ד יש מקום להקל שלא לחשוש כלל להצריכה עוד גט מבעלה. וכ"ז אני אומר להלכה ולא למעשה. סליק: