אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן פד

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן פד

סימן פג

שאלה. באשה שאינה בת דעה כלל ואמרה על אחד וואס צעפיט ער זיך ציא מיר ושאלה אשה מה זה. ואחרי הגיזום אמרה שדר עמה בזה האופן שהסביר לה כיון שהוא קרוב של בעל אין שום עברה בזה:

תשובה.הנה על שאלתו בהמעשה דבת ר' אהרן דמחנו. הנה מ"ש מעלתו דאף שהאשה אינה בת דעה שתבדה מלבה הדברים מ"מ אין זה מיקרי רגל"ד. דבעינן שיהי' רגל"ד מצד אחר לא מצד דבריה וכמ"ש בש"ע הרב ז"ל. הנה באמת כ"כ ג"כ להדיא הנו"ב תנינא סי' י"ב עי' שם. אבל לפי דברי החו"י שהביא הנו"ב שם דבאשה שהודית דרך ודוי בחלי' אסורה. מוכח דמה שנראה מדברי' לחוד שהוא אמת סגי וגדולה מזו כתב בתשו' גאוני בתראי סי' כ"ו בשם אחיו של הט"ז וכן הוא בתשו' מהר"י הנ"ל סי' ל"ט דלא תלינן בענ"ב אלא בהיא התחיל לומר טמאה אני לך. אבל לא היכא שהי' ההודאה ע"י שאלה וחקירה ע"ש:

ולכאורה י"ל דזהו פי' הירושלמי שהביא הנו"ב שם תמן באתה לאסור עצמה והתירה. ברם הכא באתה להתיר עצמה ואסרה. דבמעשה הראשונה האשה עצמה התחילה לומר נחבשה ע"י אסטרטיות ובמעשה השני' י"ל שהי' הודאת האשה ע"י דו"ח. וזהו שאמרו שבאתה להתיר עצמה היינו מה דמסתמא לא הודית מתחלה. א"כ מוכח דאין כאן הטעם דענ"ב:

אך בנ"ד י"ל דמה שהיא התחילה לומר וואס צעפיט ער זיך ציא מיר יוסיל. הוי כהתחילה היא להגיד. דאף דעל האיסור לא הגידה רק אחרי שאלת האשה מאתה ע"י גיזום. מ"מ י"ל דכ"ז אינו אלא לפרש דבריה מה שהתחילה להגיד. וכעין זה חשבינן למסל"ת וכדמוכח ביבמות מהא דאי' חברנו וכמ"ש כל הפוסקים:

אבל למ"ש מעל' שמצד האשה עצמה לפי שכלה נראין הדברים שאמת הוא. אכתי יש לעיין אם לסמוך לומר דאין זה רגל"ד. אך מעלתו רנה לחפש היתר ולא הרגיש ברברבתא מזה החשש אם האמין הבעל. וכבר נשאלתי מאבי האשה בעצמו ושאלתיו מה אומר הבעל. והשיב שהבעל אומר שמאמין לדבריה. ובזה מבואר הג' דעות ברמ"א סי' קע"ח. ובנו"ב תנינא סי' הנ"ל האריך לחלוק על הדעה דכופין אותו לשמש עמה. וגם על הדעה שמנדין אותו אינו אלא אם חזרה האשה מדבריה והוא אומר שמאמין לדבריה הראשונים ע"ש. ובתשו' מהר"י הלוי סי' מ' כ' לפרש דמה שאמר הרמ"א דאינו נאמן לומר שמאמין לדברי העד היינו שא"צ להוציאה בע"כ אם חוזר מדבריו ואומר שאינו מאמין לדבריה. ומה"ט היכא שאינו חוזר שבזה מבטל חר"ג שאסורה עליו מנדין. ומיושב קושית הב"ש. ועיין שם עוד בסימן מ"א שכתב דדברי הר"ש שבמרדכי אינו אלא באומר שראה בעצמו מעשה זנות. אבל לא באומר שמאמין לדברי העד או לדבריה. וכוון אל זה גם הנודע ביהודה מסברתו הגדולה:

על כן אם אינה חוזרת מדבריה קשה הדבר להתירה. ואביה אמר לפני שהאשה הנ"ל היא שטיא שאינה יודעת בין ימין לשמאל. ואם אמת כן. הי' מקום עוד לחקור בדין פיתוי שוטה אם נחשב לאונס. עיין בתשובת כנסת יחזקאל סי' ע"ה שכתב שקשה הדבר להקל. ובמשנה למלך הסכים דדמיא לפיתוי קטנה. אך באמת בגדר שוטה יש הרבה דעות וכידוע:

אך עכ"פ נידון מזה למה שסיים רמ"א בסי' קע"ח שם באם הי' לו קטט עמה ודאי אינו נאמן לומר שמאמין לדבריה שמחמת שנאה אומר. כ"ש בנידון דידן שאם היא שטיא כל כך. דיש לומר דהבעל אומר מחמת שנאה. וכל זה תלוי בראות עיני המורה בחקירה הדק היטב. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה