אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן פג

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן פג

סימן פב

מכתבו בשאלתו אודות א' שהודה לפניו שנכשל בא"א ורוצה לשוב באמת. וחקר כבודו אם מחויב להודיע להבעל ואם לקרוא להאשה לאיים עלי' שתודה. כבר הדברים אמורים בנו"ב קמא באו"ח סי' ל"ה האריך בפלוגתת הרמב"ם והרא"ש לענין מוצא כלאים במלבוש חברו בשוק אם מחויב להודיעו. ומסיק שם דהבועל מחויב להודיע להבעל. ובתשו' דברי חיים ח"א באו"ח סי' ל"ה חולק עליו ומסיק דאין מחויב להודיע להבעל אפי' לדעת הרמב"ם ע"ש. רק אם מחויב להגיד להאשה שהיא אסורה לבעלה נשאר שם בספק:

ולענ"ד לא זכיתי להבין מה שמדמים הגאונים הללו להא דמוצא כלאים בלבוש חברו. דשם על כל פנים הלובש שוגג מיקרי וכמ"ש הרא"ש. וכל שוגג צריך עכ"פ כפרה וכמו שביאר הרמב"ם בהל' שגגו' פ"ה הל"ו דצריך כפרה משום זה דהי' יכול לדקדק ולחפש היטב ולא הי' בא לידי זה אבל במה שלא יעלה על הדעת ולא הי' צריך לדקדק אחרי זה מיקרי אנוס וא"צ כפרה. וכמו בנמצאת אשתו נדה בתוך ימי עונתה ע"ש. וא"כ כאן הבעל ודאי לא הי' צריך לדקדק אחר אשתו אחר מעשה כזו דלא נחשדו כלל בנות ישראל בזה. ועי' בתוס' סוטה בר"פ כשם. ובפרט שכותב כת"ר שלא נשמע עליה שום שמץ ח"ו. ואדרבה אם הבעל סוגר הדלת בפני' שלא לדבר עם בנ"א חשבו חז"ל למדה מגונה כמבואר בגיטין (ד' )וא"כ הבעל אם אינו יודע כלום על אשתו ודאי אין עליו אפי' חטא שוגג. דאנוס מיקרי. וא"כ איך למדו לזה מהא דמוצא כלאים בשוק בלבוש חברו. דהתם עכ"פ חטא שוגג מיקרי על הלובש. דאם הי' מדקדק ודאי הי' מוצא זה בעצמו. ומחויב להפריש את חברו אפי' מעון שוגג. אלא משום טעמא דכבוד הבריות בזה פליגי הרמב"ם והרא"ש. אבל מה שאין על חברו שום עון כלל ואין צריך שום כפרה באינו יודע מזה. מאין לן דמוטל על חברו להודיע לו ואין לסתור זה מהא דיו"ד סי' שע"ב דבכהן הישן באוהל המת מחויבין להקיצו דשינה י"ל דמיקרי רק שוגג. ועי' בתשו' פמ"א ח"ג סי' כ"ב דחקר בזה. אבל בנידון דידן יש לומר דהבעל דאינו יודע ודאי מיקרי רק אנוס ולא גרע זה מנטמאת תחתיו בתוך ימי עונתה:

וגם בלא זה לא אבין דמיון הדברים דשאני בהא דכלאים דיכול לומר שלח ואחוי לך. ועוד דעד אחד נאמן באיסורין. אבל כאן דאינה נאסרת על הבעל אלא אם הוא נאמן לו כבי תרי דוקא ובעינן גם כן שיהי' קיים לי' בגוי' שאין משקר בשום פעם. למה נאמר שיחזיק עצמו הבועל בגדר זה שמשום זה יאמין לו גם הבעל מה שהוא יודע בעצמו שאינו בגדר זה. ולמה יחשיב עצמו שיהי' נאמן יותר משאר אדם שאינו נחשב אלא עד אחד. וכל שהוא ע"א שאינו נאמן בעדות אשה לאוסרה על בעלה. אינו רק מוציא שם רע. ועוד יותר הלא הוא היודע בעצמו שהוא רשע בזה ופסול לעדות. ואף שאנו אין מאמינים לו לעשות עצמו רשע ופלגינן דיבורי'. אבל הוא עצמו יודע נגעי לבבו ואיך נאמר לו שמחויב להודיע להבעל אחרי שהוא יודע שפסול הוא לעדות:

באופן שדברי הנודע ביהודה לא זכיתי להבינם והעיקר כפסק חותני הגאון בדברי חיים שאין מחויב להודיע להבעל. אף שנראה גם מדבריו שטעמו הוא דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה בשב ואל תעשה. ושם היתה המשפחה בני שם. מכל מקום יש לומר דכל משפחות ישראל כשרים הם ושייך בהם טעמא דכבוד הבריות:

ולדעתי אפי' בלא טעמא דכבוד הבריות אין מחויב להודיע להבעל [ויעוין בתשובת גבעת פנחס מבעל ההפלאה סימן ט"ו ט"ז י"ט]:

אמנם מה שמסתפק בדברי חיים אם מחויב להודיע להאשה שאסורה על בעלה משום דלמא סברה שמותרת היא. לדעתי זה אינו דכבר כתב המהרי"ק דעיקר האיסור מה שמעלה בבעל אף שחשבה שלא מעלה בה'. על כן ודאי הבועל מחויב להגיד לה:

אך כל זה באם נתרצו זו לזה. אבל באם יודע הבועל שהוא תקפה על זה שתחלתה הי' באונס אף שאחר כך נתרצית בעת התחיל בה. אף שבעיר אמרינן שודאי הי' ברצון ואין מאמינים לה. אבל הבועל בעצמו יודע בזה האמת. ואף שלא לחמה כנגדו ולא צעקה. מכל מקום משום זה לא מיקרי רצון. ועיין ברמב"ן על התורה. ואם כן כיון שתחלתה באונס לפי ידיעת הבועל אין מחויב גם להגיד להאשה שאסורה לבעלה. וכת"ר ודאי אין מחויב לקרוא להאשה לאיים עליה שתודה. זה נלע"ד:

ובדבר סדר התשובה כבר כתב הנודע ביהודה שם שעיקר התשובה היא החרטה בלב ובכי ומספד על העבר. ומה שהוא סידר שם תשובה וגם בתשובת דברי חיים. ודאי בזמנינו קשה הדבר להגיד. אבל לדעתי לסדר על זה האופן. למה שכתב האר"י ז"ל על הנכשל בזה שיתענה שכ"ה תעניתים. והסימן על זה תעיתי "כשה" אובד. כ"ה תעניתים יתענה בשנה ראשונה היינו בימי תשובה ובערב ראש חודש ובשובבים. באופן שיעלה כ"ה תעניתים. ועל ש' תעניתים יפדה עצמו ליתן אחד רבע כסף בכל יום בעד תענית. ואם קשה לפניו לסלק בשנה אחת יכול לחלק זה על ג' שנים. ויום המכשול יתענה בכל שניו לקיים וחטאתי נגדי תמיד ויגיד ביום זה כל ספר תהלים ויבכה בקאפיטל נ"א ולא יאכל בשר ויין בסעודה שקודם ואחר תענית זה'. גם יראה להיות ניעור ג' לילות שלא יישן ורק ילמוד או יגיד תהלים ותחינות. שזה מציל מכרת ובשמונה עשרה בשחרית שיכול לכסות ראשו בטלית בעת שיתחיל שמ"ע. ויאמר א' שפתי תפתח שזהו ר"ת אשת. יבכה ויתאנח על המעשה רע שאירע לו. ואף שהיחוד שמבואר בכתבי האר"י אין שייך לו אבל העיקר החרטה והבכי בזה. ובזה יהי' וסר עונך. גם זה לדעתי שצריך להרחיק אשה זאת מביתו ואף שבגמ' אמרו תשו' גמורה דוקא באשה זו ובאותו מקום. אבל גם כן אמרו שנטען לא ישא בתה משום שמצוי' אמה בשם. ומי יודע אם ח"ו יוכל לעמוד על עצמו אחר שכבר נכשל בה:

אחזור למ"ש מקודם דלדעתי אסור להבועל להודיע להבעל דאם לא יאמין לו אף שמן הדין אין מחויב להאמין. ואדרבה יש סוברין דמנדין אותו מ"מ נראה דשוב אח"כ דין שוגג על הבעל כיון דהי' יכול לחפש ולדקדק אחריה שתודה לדברי הבועל או משום שהי' יכול להאמין ולברר אחר שיהי' נראין לו דבריו לאמת. ויהי' על כל פנים עליו אחר כך דין שוגג שצריך כפרה על כל בעילה. ועתה כשלא נודע לו אין הבעל צריך שום כפרה דאינו אלא אנוס שלא הי' לו כלל לחשוב ולדקדק אחר זה. וכן הסכים חותני הגאון הקדוש ז"ל בתשובת דברי חיים. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה