עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן פא
שאלה במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא הר' פנחס ב"ר יעקב צבי כ"ץ מכפר זאלישא ושאלנוהו בת"ע בעונש אם ליונ"ע אם יודע או שמע שום דבר כיעור או ענין זנות על האשה ראשי' בת ר' משה ליב שישבה ג"כ בכפר הנ"ל. כי זה קרוב לשלשה שנים אשר נפלה קטטה בין האשה הנ"ל ובין בעלה מרדכי בן נח מחאבנא ונתפרדו זמ"ז. הבעל דר אצל אביו והאשה דרה עם אמה בכפר הנ"ל בחצר אחד עם עכו"ם וזה קרוב לשנה אשר נתקוטטה עם אמה ונסעה אמה מהכפר הנ"ל ונשארה האשה הנ"ל לבדה עם העכו"ם הנ"ל בחצר אחד והמחיצות מהחצר גבוהות מאוד. וכשהיתה האשה ראשי' הנ"ל בחאבנא על ימים הנוראים יצא קלא דלא פסיק עד היום שהיא מעוברת ושאלנו לר"פ הנ"ל בת"ע בעונש כנ"ל. והשיב לנו בזה"ל ראיתי כמה פעמים שנסעה עם העכו"ם שבחצר בלילה לבדה בלא שומר. ובלילה שקודם הפאסט שלהם נסע עמה. וב"ב של העכו"ם המתינו עליו עד בוש ולא בא לאכול עמהם ואכלו לבדם. וקרוב לאור היום בקריאת התרנגול בא העכו"ם עם האשה הנ"ל לבדה בלא שומר. ולהעכו"ם הנ"ל רק סוס אחד וכשיבוא איש אחר לנסוע עמו אינו רוצה לנסוע עמו בשום אופן. וכשתצטרך האשה הנ"ל לנסוע העכו"ם הנ"ל שוכר עוד סוס מאחרים ונוסע עמה. וקודם ר"ה העבר נסעה מהכפר עם כל החפצים שלה לחאבנא עם עכו"ם אחר מהכפר. וכשנתודע להעכו"ם שבחצר שנסעה עם כל החפצים מהכפר עם העכו"ם הידוע לו תבע את העכו"ם שנסע עמה לדון בערכאות בטענה שידוע לך שמגיע לי מהאשה מעות ולמה נסעת עמה בלתי ידיעתי והלכו העכו"ם לדון. ואח"כ בא העכו"ם שנסע עמה להקרעצים שלי ושאלתי אותו מה הי' לך עם העכו"ם שהלכת עמו לדון. ואמר לי בזה"ל בעת הליכתנו לדון אמרתי לו אם תלך עמי לדון אזי אגלה המעשיות שעשית עם האשה שהיא מעוברת ממך. וחזר עמי בחזרה. ולא הלכנו לדון. כן סיפר לי העכו"ם שנסע עמה לחאבנא. כ"ז הגיד ר' פנחס הנ"ל בפנינו עדים בת"ע בעונש הנ"ל. וגם הגיד ר"פ הנ"ל בעונש כנ"ל אשר פעם אחר שראה את האשה הנ"ל אמר לאשתו כמדומה לי שהיא מעוברת מחמת גודל הבטן שלה. וגם הגיד ר"פ הנ"ל שידוע לו אשר האשה היתה מבקשת מנכריות זקנות מיני עשבים אשר יגרמו להפיל הולד. כל הנ"ל בפנינו ב"ד הח"מ העיד ר"פ הנ"ל בעונש כנ"ל וקבלנו עדותו וכתבנו וחתמנו היום יום ג' כ"ב ימים לחודש תמוז שנת תרל"ח לפ"ק. ועוד הי' גב"ע מע"א כענין האמור מר"פ:
תשובה. עד כה לא נפניתי לעיין בשאלתו אשר מסר לי קודם נסיעתי לדרכי. גם אחרי באו הדברים באריכות ממעלתו לא נתנני הזמן לעיין בהם. אך עתה לקחתי מעט זמן לעיין בהשאלה ובדבריו מה שהעלה בזה לדינא:
הנה מה שרצה לדמות נ"ד להא דסי' ק"מ סעי' ה' דהביא רמ"א דה"ה בנאסרת על בעלה מזכה לה גט. ותפס דברי הפמ"א בישוב דברי רמ"א מסי' א' לסי' ק"מ. הנה באמת גם בשם אפילו להסוברים דמזכה גט. הא מיירי בגונא דלא ידעינן דעתה. אמרינן מסתמא זכות הוא לה. אבל אם צווחת שאינה רוצה גט. ודאי אסור לזכות לה גט לכ"ע. וכ"כ בשו"ת ד' חיים מחותני הגאון הק' ז"ל בח"א באה"ע סי' ובנ"ד נראה שהאשה לא רצתה בגט מבעלה שנפרד ממנה זה ג' שנים ולא רצה לדור עמה:
ועוד דבלא"ה אין כאן דמיון כלל לשם דשם מיירי בנאסרת על בעלה והיינו בעדי זנות דשוב לא שייך צוותא דגופא משום דכבר נאסרה על בעלה. אבל בנ"ד מכל העדות אין כאן עדות כלל לאוסרה על בעלה. דמה שראו גודל בטנה ונדמה להם שהיא מעוברת. אין זה כלום כמבואר בשו"ת ר"ח כהן מלבוב סי י"א ע"ש. ומה שאמר העד שאשתו אמרה לו שהודית לפניה שהיא מעוברת מהעכו"ם. אין זה רק עמפ"ע פסול שגם בד"מ אין זה כלום. ואין כאן מדברי העדים רק מה שרגילה להתיחד עם עכו"ם שמיקרית עוברת על דת. והרי בעוברת על דת מבואר בסי' קט"ו דאם רוצה לקיימה מותר לקיימה ורק מצוה לגרשה. וא"כ כיון שבזה לא נאסרה על בעלה שוב איכא טעמא דצוותא דגופא ולכ"ע אסור לזכות לה גט ואין מועיל כלל. וז"פ:
והנה בסי' קט"ו מבואר ברמ"א דעוברת על דת מותר לגרשה בע"כ וכ"כ רמ"א בסי' קי"ט דר"ג החרים שלא לגרש בע"כ אם לא בעוברת על דת ועי' בתה"ד סי' רמ"ב דהוי הטעם כיון דבזה מצוה לגרשה לא גזר ר"ג בזה. ובאמת מבואר בסי' א' פלוגתא אם ר"ג גזר במקום מצוה. אך העיקר כמו שביאר בחת"ס אה"ע סי' ג' דתקנה שלא לגרש בע"כ אין לה הפסק לעולם אך לא תיקן במקום מצוה. אך לישא ב' נשים גזר גם במקום מצוה לדעת הרבה פוסקים. אך יש לה היתר ע"י ק' רבנים. וגם קבע זמן לאיסורו. ע"ש. ולפ"ז הנה ודאי נראה דגבי עוברת ע"ד דעיקר הטעם דמצוה לגרשה כדכתיב גרש לץ וגו' אין להתיר כלל לישא ב' נשים אפי' להפוסקים בסי' א' דר"ג לא גזר גם לישא ב' נשים במקום מצוה דמ"מ אף שישא אחרת מ"מ זאת הרשעה מצוה לגרשה וא"כ במה שיעבור על חר"ג וישא אחרת אין מועיל לענין זה שמצוה לגרשה. ולא שייך בזה לומר דר"ג לא גזר במקום מצוה. ואי משום ביטול פו"ר נתיר לו חר"ג לישא ב' נשים. ז"א דהרי כאן לא נאסרה עליו ויכול לקיימה ולקיים מצות פו"ר. ואף דמ"מ מצוה לגרשה הרי בזה לא תיקן כלום במה שיעבור על חר"ג וישא אחרת. וגם כשישא אחרת אם תשיב היא דרכה שאז אין מצוה לגרשה יעבור על איסור ב' נשים. וכ"כ הנו"ב סי' א'. ואפי' אם נאמר דגם איסור חר"ג מב' נשים יש להתיר בכה"ג. נלע"ד דבזה אין להתיר בלא התראה. דבשלמא לענין לגרש בע"כ בזה כתבו האחרונים דלא בעינן התראה דרק הבעל עושה איסור. והוא נאמן על עצמו שיודע שלא יועיל לה התראה. אבל להתיר גם לאשה אחרת שתנשא לו בזה בעינן דוקא התראה אולי תשיב דרכה ואז אין מצוה לגרשה. ולזה ברמ"א בסי' קט"ו לא כתב רק דיכול לגרשה בע"כ אבל לא להתיר לישא אחרת. ובזה נראה אפי' להסוברים בסימן א' דר"ג לא גזר כלל במקום מצוה:
ומעתה לפ"ז י"ל דאין מועיל כאן כלל. משום שקבלו העדות שלא בפני האשה. דלענין חר"ג להתיר לישא ב' נשים הי' מקום לומר דמועיל מה שמקבלין שלא בפני בע"ד כיון דאין זה אלא לפטור עצמו ממה ששיעבד עצמו בחרם התקנה נגד האשה שלא לישא אשה על אשתו. ולפטור עצמו מבואר בסי' כ"ח סעי' י"ח דמקבלין שלא בפני בע"ד. אבל להתיר לגרשה בע"כ והיינו אפילו לכופה (במקום שיכול) לקבל גטה. הרי הוא בא לתבוע את האשה שמוכרחת לקבל גט. ובכה"ג אין מקבלין שלא בפני בע"ד. וכיון שגבי עוברת ע"ד א"א להתיר רק לגרש בע"כ ואין שייך להתיר חר"ג לישא ב' נשים שוב אין מועיל כאן העדות שקבלו שלא בפני האשה:
אך למ"ש בתשו' ר' בצלאל אשכנזי סי' ה' בשם הרדב"ז והמאירי דלאפרושי מאיסורא לכ"ע מקבלי' שלא בפני בע"ד. וכתב שם לחלק דזה דוקא במידי דלא פתיך בי' ממונא אבל במידי דפתיך בי' ממונא אין מקבלין ואפי' בדיעבד בטל העדות ע"ש. ולפ"ז י"ל בנ"ד לא הוי בי' פתיך ממונא דהרי בעוברת ע"ד בלא התראה אינה מפסדת כתובתה אבל יכול לגרשה בע"כ אפי' בלא התראה וכמ"ש הט"ז. וא"כ כיון דבנ"ד לא הי' לה התראה שתפסיד כתובתה. ובכה"ג אינה מפסדת. א"כ אין כאן רק מלתא דאיסורא דלא פתיך בי' ממונא. אך בתשו' רב"א שם בעצמו הביא שיש חולקין על רדב"ז בזה. ובתשו' פמ"א ח"ב סי' מ"ט הביא בשם הכנה"ג בשם בעל משפטי שמואל דאפי' למ"ד בד"מ דמקבלין באונס. במלתא דאיסורא לכ"ע אין מקבלין. ועוד אפשר דכאן לא מיקרי אפרושי מאיסורא דעוברת ע"ד מותר לקיימה. ואין כאן רק להוציאה מחזקת כשרות וצנועות. בזה י"ל דכ"ע מודים דאין מקבלים שלא בפני בע"ד. ודמיא לאוסרה על בעלה. אך כ"ז לענין לקבל לכתחלה שלא בפני האשה. אבל בדיעבד אם כבר קבלו שלא בפני האשה. הנה דעת מהרש"ל בתשו' דאין מועיל כלל אפי' לשיטתי' דאין שם אלא עדי כיעור וכן הוא דעת רמ"א בתשו' סי' י"ב. אך הנו"ב קמא כתב להחמיר אם קבלו בדיעבד אפי' לענין לאוסרה על בעלה וכן הוא בתשובת רע"א סי' צ"ט ע"ש. אך מ"מ יש לחלק דשם כיון דלהפוסקים הסוברים דמה"ת א"צ לקבל בפני בע"ד ואין זה אלא מדרבנן וכמ"ש הב"י. א"כ כיון שכבר נתקבל העדות הרי מ"מ מה"ת נאסרה וא"א להקל בזה מדרבנן ע"ש. אבל כאן דלא נאסרה בדבריהם כלל ורק שמצוה לגרשה. בזה י"ל דאף שכבר נתקבל העדות לא הוי זה דיעבד אלא כמו לכתחלה שאין לדון דין מצוה לגרשה. ומכ' להסוברים בד"מ דאפי' בדיעבד אין מועיל. אפי' יהי' זה תקנה דרבנן בנ"ד ודאי נאמר כן שמשום זה שוב אין מצוה לגרשה כיון שגם מה"ת לא נאסרה על הבעל:
כ"ז כתבתי הנראה לעניית דעתי להל' אבל חותני הגאון הק' ז"ל בתשו' דברי חיים אה"ע שם פסק גם בכה"ג שנתקבל שלא בפני האשה. להתיר חר"ג אפי' לישא ב' נשים. ואם כי לא זכיתי להבין דבריו הק' בזה. אבל מ"מ יש למעלתו עמוד גדול לסמוך. אך פשוט דהיתר לישא ב' נשים צריך דוקא מאה רבנים וכמ"ש החת"ס סי' ג'. גם בלא זה לפי הנראה בעיני מדברי העדים נראין הם כעדים מושכרים מהבעל המטיל שנאה עליה. ובעיני הוי כדין מרומה שצריכין הרבה דרושה וחקירה. והדבר מוטל על דייני העיר. ואנכי אין אני רוצה להצטרף בזה להלכה כלל. סליק: