עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן עט
שאלה. באשה שנשתטית שנתן לה בעלה גט וכפי העדות שבאותו יום היתה מטורפת:
תשובה הנה בתשו' ב"ח סי' צ"ג ובצ"צ סי' ס"ז כתבו דבנשתטית אין להתיר רק לישא אחרת על אשתו אבל לא לגרש בע"כ. ובזה השוה דעת מהרש"ל האוסר אפי' בדיעבד עם דעת הרמ"א. דרמ"א מיירי לענין לישא אשה על אשתו. ומהרש"ל שאוסר הוא לגרש בע"כ. וכתבו הטעם משום הפלוגתא בירושלמי דלפי הפוסקים הגורסים בירוש' דלמ"ד משום גרירה אפי' עבר וגירש אוסר לכך החמיר מהרש"ל וע"ש שכתבו דאפי' בעתים שוטה ועתים חלימה אין לגרשה בע"כ רק להתיר לישא אחרת. ובאמת י"ל עוד ע"פ מ"ש הרא"ש בתשו' כלל מ"ג לענין נכפית שמתחלה רצה לומר דר"ג לא העדיף כח האשה מכח האיש. וכמו דבאיש כופין להוציא ה"נ כופין אותה להתגרש ויכול לגרשה בע"כ. ואח"כ סיים ואפי' את"ל שר"ג השוה מדותיו ששום אדם לא יוכל לגרש בע"כ וכו'. הרי דאפי' הנכפה דהוי כעתים שוטה ועתים חלים כמבואר בר"ה (דף כ"ח) מסתפק לומר דר"ג גזר גם בכה"ג שלא לגרש בע"כ. ובג"פ סי' קי"ט ס"ק ל"ז הקשה דאפי' אם נאמר דר"ג לא גזר בכה"ג אבל מ"מ הרי איכא טעמא דגרירה כיון דנכפה הוי עתים שוטה ועתים חלימה. וע"ש מה שתירץ דבנכפה לא שייך גרירה. ולענ"ד נראה דל"ק דהרא"ש בפ' חרש גורס עבר וגירש מותר למ"ד משום גרירה. ואי משום דלכתחלה אסור לגרש. י"ל דסובר הרא"ש דזה דוקא בזמן הש"ס שהי' מותר לישא אשה אחרת. בזה חששו לכתחלה לטעמא דגרירה. אבל אחר תקנת ר"ג דגזר כמו כן שלא לישא אחרת א"כ למה ניחוש לתקנתה שאין בה דעה יותר מתקנתו וכמ"ש הט"ז להדיא טעם זה. ואי משום דא"כ גם עתה נתיר חר"ג לישא אחרת א"כ ע"כ נאמר דר"ג לא גזר איזו גזרה בזה. ולפ"ז י"ל דספקו דהרא"ש תלוי במה שמצינו פלוג' בין האחרונים אם הגזרה דלגרש בע"כ חמיר או הגזרה דלישא ב' נשים חמיר. עיין בח"מ וב"ש סי' א' ובנו"ב סי' א' ובחת"ס ובדברי חיים ושאר אחרונים. ולפ"ז י"ל דמתחלה סבר הרא"ש דגזרה דב' נשים חמור וע"כ קאמר הרא"ש הטעם דמשום לגרש בע"כ ודאי לא שייך גזרת ר"ג בזה דלא העדיף כח האשה מכח האיש וא"כ שוב לא שייך לחוש לגרירה. דזה אינו אלא בזמן הש"ס שהי' מותר לישא ב' נשים. אבל לא אחר תקנת ר"ג. ואח"כ נסתפק אולי ר"ג השוה מדותיו ששום אדם לא יגרש בע"כ והיינו אפי' בכה"ג דשוטה. דגזרה זו חמור יותר. ואפי' גבי שוטה דלא העמיד ר"ג גזרתו [הוא] רק לענין לישא ב' נשים אבל הגזרה דלא לגרש בע"כ חמור. ובזה השוה מדותיו. וכמו שכתבו אחרונים דגזרה זו חמורה יותר. וכל זה לשיטתו דאם עבר וגירש מותר. אבל להגורסים בירושלמי דעבר וגירש אסור אם כן גבי עתים שוטה ועתים חלימה ודאי אין להתיר לגרש אפילו בלא טעמא דר"ג. א"כ אפשר דגם גבי נכפה סבר דאין להתיר לגרש משום דהוי כעתים שוטה וכו' אם לא שנאמר כהחולקים שכתב הג"פ דבכה"ג לא שייך גזרה דגרירה. עכ"פ אנו רואים דהרא"ש נסתפק לומר לענין לגרש בע"כ דר"ג השוה מדותיו והיינו אפי' בלא טעמא דגרירה. ומכ"ש באיכא עוד טעמא דגרירה להפוסקים דסברי דעבר וגירש לא מהני:
והנה ודאי לטעמא דגרירה אין נ"מ בין אם נתן לה ברצון או בע"כ אין מועיל משום גזרה דגרירה. אך לטעמא דרא"ש דר"ג השוה מדותיו יש לעיין אם נתנו לשוטה גט ברצון אם זה מיקרי עובר על התקנה או לא. ולכאורה מלשון הגמרא יבמות (דף מ"ח) ד"ת שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בע"כ אלא שלא ינהגו בה מנהג הפקר. משמע כאן דגם על מה שנותנין לה גט ברצונה ע"ז אמר מידי דהוה אפקחת בע"כ. וא"כ לתקנת ר"ג דאשה אינה מתגרשת שלא מדעתה. י"ל דגבי שוטה אפי' קבלה ברצונה את הגט אין זה כלום דשוטה אין לה רצון ודמיא לפקחת בע"כ. וכמו שאמרו בגמ':
אמנם המהרמ"פ בתשו' סי' ח' כתב לענין חרשית טעם אחר דלא גזר ר"ג אלא שלא ליתן גט לאשה לכופה ולגרשה והיא צוחת שאינה רוצה. אבל בחרשית אף שמרמזת אין זה רצון אבל מ"מ כפיי' ואונס לא מיקרי ע"ש. ולפ"ז ה"נ י"ל גבי שוטה דכל שקבלה ברצון אין בזה עובר על תקנת ר"ג דעכ"פ כפיי' ואונס לא מיקרי. אבל מלשון תשו' הרא"ש שכתב דר"ג השוה מדותיו כח האשה לכח האיש דמה האיש אינו מגרש אלא לרצונו כן האשה אינה מתגרשת אלא לרצונה. משמע דכמו באיש בעינן רצון ממש כמו כן גבי אשה. ונראה דדבר זה תלוי בזה. אם נאמר דמי שעבר על חר"ג וגירש לא הוי רק עבריין אבל הגט גט. א"כ לא העדיף ממש כח האשה כמו האיש דבאיש אין הגט כלום. וא"כ כיון שהאשה קבלה הגט מרצונה הרי כבר נתגרשה אלא שנאמר שנקרא עבריין. בזה י"ל שפיר כיון שקבלה ברצונה אין זה נגד התקנה דאין לן נ"מ אלא אם מיקרי האיש עבריין. אבל לפי מה שמבואר בתשו' מהר"ם מרוטנבורג בתקנת רגמ"ה דאין גט כלום. א"כ ע"כ השוה כח האשה לכח האיש ממש. דכמו דבאיש אינו גט כלום בלא רצונו ה"נ גבי האשה. וא"כ גם לענין זה נאמר דשוה כח האשה לאיש דבעינן רצונה ממש. וגם כיון שלפי תקנת רגמ"ה בלא רצונה אין הגט כלום א"כ מה לן שקבלה הגט כיון דאין לה רצון אין הגט כלום. והוי כלא קבלה:
אך גם לפי סברת המהר"ם פ' י"ל דשוטה גרע הרבה וכמבואר בא"ח סי' רס"ו דשוטה גרע מחרש וקטן משום שאין לו דעת כלל. וא"כ י"ל דגם מה שקבלה בעת שטותה לא מיקרי זה קבלה ברצון כיון דאין לה דעת כלל. ול"ד לחרשית שעכ"פ כיון שיש לה קצת דעת אף שאין זה דעה גמורה. עכ"פ לא מיקרי גם בלא דעתה כלל שיהי' נחשב נגד התקנה. אבל בשוטה שאין בה דעת כלל הוי כמו שגירשה בלא דעתה כלל:
ויש ראי' לזה מהא דחקרו הפוסקים בנשתטית לפי התקנה אם להתיר לישא אחרת או לגרש בע"כ. והשתא למה יוגרע תקנת ר"ג בנשתטית כיון דאפשר לגרשה ברצונה שיעשו לה רצון לקבל הגט. וזה ודאי אפשר בקל לפתות שוטה בכה"ג. א"ו דאף שתקבל הגט מיקרי בלא דעתה והוא נגד תקנת ר"ג ואין נ"מ אם יגרשה בע"כ או שתקבל מרצונה:
האומנם לפי מה דסיים המהר"ם פ' בתשו' שם נראה דבא לחדש שלא גזר ר"ג אלא שיהי' רצונה לקבל אבל לא בעינן רצונה להתגרש. ואם הי' בעינן רצונה להתגרש. ודאי לא הי' מועיל גם גבי חרשית לקבל גט אף שקבלה ברצון. דלמא לא כיונה להתגרש בזה ועל זה חידש המהרמ"פ דלא גזר ר"ג אלא שיהי' ברצונה לקבל ואף שאין בה דעת להתגרש בזה ומשלחה מביתו בעל כרחה לא איכפת לן. ומעתה י"ל דכיון דלא בעינן בתקנת ר"ג רק שתקבל הגט ברצונה א"כ לא מיקרי זה אלא מעשה. וחש"ו יש להן מעשה וא"כ במה שמקבלת הגט מרצונה שפיר חשיב זה כמו גבי גדול דמעשה יש להן וכאן א"צ אלא מעשה שתקבל הגט מעצמה לא בהכרח:
אך מ"מ נראה דעכ"פ בעינן שיהי' המעשה מוכיח שיודעת שמקבל גט. דודאי אם קבלה זה לשם נייר בעלמא לשמור אותו אף שבשיעור זה מיקרי יודעת לשמור גיטה עי' בתשו' רש"ל סי' ס"ה אבל מ"מ לענין תקנת ר"ג מ"ה מיקרי זה מגרשה בלא דעתה. וכמו גבי פקחת אם אומר לה כנסי לשם שט"ח ואח"כ אמר לה הר"ז גיטך דזה מיקרי בלא דעתה. וא"כ ודאי בעינן שיהי' המעשה מוכיח שמקבלת זה לשם גט לא לשם נייר בעלמא א"כ קבלתה לחוד אין מועיל נגד התקנה דדלמא קבלתו לשם נייר בעלמא. וא"כ לפ"ז י"ל דלשיטת התוס' בגיטין וחולין דלגבי חליצה מהני לענין חרש וקטן וגדול עע"ג א"כ ה"נ י"ל בזה דמהני מה שגדול עע"ג ומלמד לה שהוא גט ומ"מ מקבלת זה מרצונה. ושוב אין וה נגד התקנה. אך גבי שוטה דלא מהני בחליצה גדול עע"ג אף דגבי גט מהני משום דשם הוי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו משא"כ גבי חליצה עי' בתוס' שם. לפ"ז י"ל דגם כאן לא מיקרי זה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיה שמקבלת לשם גט דייקא ולא לשם נייר ועי' בחי' הרשב"א חולין (ד' י"ג) מ"ש שם בשם הרמב"ן לחלוק על התוס'. ובאמת במהרמ"פ שם כתב עוד טעם גבי חרשית דבמקום מצוה לא גזר ר"ג ע"ש. ונראה דאכתי לא ברור לו זה הטעם גבי חרשית דלא מיקרי זה נגד תקנת רגמ"ה. ומכ"ש גבי שוטה י"ל דכ"ע מודו:
והנה הא דבמקום מצוה לא גזר. הנה בתשו' מהר"י מינן כתב להסוברים כן הנה משום ביטול מצות פו"ר לא מיקרי במקום מצוה. וכן הוא להדי' בתשובת מהרש"ל בשם ראבי"ה ע"ש. ועי' בסי' ע"ט כ' הב"ש בשם רש"ל דאפי' בחולנית מזמן ארוך. אחר תקנת ר"ג אינו יכול לגרשה בע"כ ע"ש. ובאולי ודאי יכול להיות שיהי' ביטול מצות פו"ר ומ"מ סובר הרש"ל דאין לגרש. והיינו ע"כ לשיטתו דאין זה קרוי מניה. ואף להב"ש שחולק שם על הרש"ל בחולי מזמן ארוך מ"מ מודה ודאי דבחולי בזמן קצר אין יכול לגרש בע"כ:
ומעתה בהא דנשתטית אף שבזה לכ"ע התירו חר"ג במקום מצוה עכ"פ לישא אשה אחרת וכמ"ש הב"ח דגם רש"ל מודה בזה. מ"מ ודאי מזמן קצר שחלתה ונטרפה דעתה ודאי אין להתיר חר"ג. ולא מצינו בכל הפוסקים שהתירו חר"ג אלא היכא שכבר הבעל מעוגן הרבה. בזה דמי' לחולי מזמן ארוך לדעת הב"ש דיכול האיש לגרש בע"כ. אבל בחולי מזמן קצר ודאי א"א לגרש בע"כ ואפי' לא קיים הבעל עדיין פו"ר. דהרי על עיקר טעם זה לבטל חר"ג משום מצות פו"ר כתב הראבי"ה הלא כמה חולות או עקרות יש ואם כי אנן פוסקים כר"ש דשפיר משום מצות פו"ר מבטלין חר"ג. אבל על זמן קצר גם אנחנו נאמר הלא כמה שאינן יכולין לטהר עצמן לבעליהן זמן מה יש. וכי בזה נתיר לגרשן בע"כ:
אמנם באמת גדר וזמן עד כמה יהי' מעוגן הבעל עד שנוכל אז להתיר חר"ג. לא מצאתי לזה גילוי בפוסקים. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש בזה. והוא ע"פ סברת הרא"ש דלא העדיף ר"ג כח האשה מן האיש. וכיון שמצינו עוד חר"ג שלא יתרחק הבעל מאשתי יותר מי"ח חדשים בלא רשותה. וא"כ ה"נ כאן בשיעור כזה אם מוכרח הבעל להניחה משום דאין יכול לדור וכו' מחמת שגעונה. שוב אמרינן בזה כיון דלא העדיף ר"ג כח האשה יותר. ממילא על אופן כזה לא גזר ר"ג לעגן הבעל. ונוכל להתיר לו באיזה אופן שהוא. הגם דלענין מורדת מצינו זמן י"ב חודש. ועי' בח"מ דלענין לגרש בע"כ הוא לכ"ע אפי' קודם י"ב חודש היינו משום דהתם בפשיעתה גרמה זאת. אבל בנ"ד שלא פשעה הנה ודאי בזמן קצר לא ראינו היתר בזה לחר"ג. ומצאתי בתשו' מים חיים מהגאון מאוסטר' סי' ל"ח שכתב שלכך צריך מאה רבנים לחקור אם יש זמן ארוך ואם עסק ברפואות. ועי' בש"י מה שמחלק דאם היא גרמה ופשעה כגון עוברת על דת יכול לגרשה בע"כ בלא מאה רבנים. ואם לא פשעה עגון נשתטית או רמ"ת אין להתיר בלא מאה רבנים. והסכים ע"ז בחת"ס ובנו"ב מ"ק. ועי' בחת"ס ובדברי חיים דבלא מאה רבנים עדיין החר"ג במקומו. וכ"ז במקום מצוה שכבר נתחייב בפו"ר דהיינו מי"ח שנה ואילך אבל קודם זה אין בו אלא מצוה מן המובחר. ודאי א"א להתיר חר"ג. ועי' בב"ש סי' א' דכתב דע"א אינו נאמן נגד חר"ג וא"כ מוכרח דסובר דחר"ג מקרי חזקת איסור על הבעל. וא"כ בס' איך היא. הוי ס' במקום חזקת איסור:
ועתה נבוא לנ"ד הנה כאן כפי הגב"ע שתיכף אחר הגט הי' מטורפת וא"כ הרי לדעת הפוסקים דחוששין לגרירה עבר וגירש אינה מגורשת וגם לפ"ז שביארתי בשוטה מה שקבלה ברצון אין רצון. וא"כ הוי שלא מדעתה דזה נגד תקנת ר"ג. ואף גבי חרשית לא סמך המהרמ"פ על טעם זה לחוד רה שקבלה ברצון דאין זה נגד התקנה אלא להתיר במקום מצוה דלא גזר ר"ג. וכאן לא שייך מקום מצוה. חדא דעוד לא נכנס הבעל בשנים שיהי' חל עליו המצוה. ועוד דכבר כתבתי דבזמן קצר לא שייך דהוי ביטול מצות פו"ר. ולא מצאתי שתפסו זה לטעם אלא היכא דהבעל מעוגן הרבה ועוד אפילו במקום מצוה אי אפשר להתיר בלא מאה רבנים אחרי שהיא לא פשעה כאן וכמו שכתב הש"י והחת"ס. וכבר כתבו אחרונים בזה דבלא זה אכתי נלכד הוא במצודת חר"ג. וכיון שכתבנו לעיל שחר"ג מיקרי חזקת איסור ובפרט לאחרונים דתפסו לעיקר דחר"ג הוי איסור מה"ת א"כ אף בספק אם היתה בעת הזאת מטורפת הוי ספק איסור כיון דלא נעשה כאן היתר לחר"ג, וא"כ אף אם יתרצו דעשו מעשה רע כזה לעבור בשאט נפש על דעת הפוסקים דחוששין לגרירה משום דהי' נראה להם שתשאר כך בחלימתה וכמ"ש רמ"א דלא מהדרינן עובדא. מ"מ הנה זה שייך דוקא שודאי היתה חלימה בעת קבלת הגט. אבל כאן לפי הגב"ע מה שהשיבה תיכף אחר קבלת הגט באותו יום. נראה ודאי דהיתה מטורפת. א"כ אכתי עבר תקנת ר"ג דהוי בע"כ. ואף בספק איכא חזקת איסור ומה שהשיבה איזו דברים כהוגן אין זה בדיקה לשוטה כמבואר בפוסקים. וא"כ מכל האמור דאכתי הבעל באיסור לישא אחרת. ואין לו כפרה על עלמה שעשה מעשה רע כזה לבזות ב"י. ובפרט בת טובים וקדושים. ולגזול ולחמוס את אשר לה ולהוציאה ריקם ולא להחזיר אפילו מה שלקח מעות מזומן. וה' ינקום דם חנם. סליק: