אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן עה

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן עה

סימן עד

שאלה. בבן טובים שעשה שידוך עם בנו המופלג עם בת טובים בעודן בקוטנן. וזה ג' שנים שהכלה ל"ע נחלשה בחולשה מכה על מעיה ורבים אומרים שהוא חולי קרופש ל"ע שאין לו תעלה. וכבר היתה בכמה מקומות לרפואה אצל מומחים ובמרחצאות. ואם כי על זמן מה הוקל לה ע"י הרפואות אך הולכת וחוזרת [לחולי'] והחתן והכלה כבר הגיעו לשמנה עשר לחופה. וע"ז דנו דאבי החתן צועק עד מתי אעגן את בני היקר ומושלם במעלות ומדות הלהן תשברנה. ומי יודע עד כמה. ואיך אוכל להכניס בני יחי' בזה האופן שאנו רואים שהמחלה הולכת וחוזרת. על כן אני רוצה להפריד הקשר. ואבי הכלה אומר שימתין עוד ואין רוצה להפריד הקשר. איך הדין אם יש על זה האופן על צד החתן תקנ"ה הקדמונים וחיוב קנס או לא:

תשובה, לכאורה נראה דהדין עם אבי הכלה מהא דסוף סי' רל"ו דאם אירע אונס עדיין מתחייב בשבועתו ועי' בט"ז שם ובנה"ך שחולק שם על הט"ז. מ"מ מחלק דבתנאים שלנו שבתחלה נעשה השידוך בסתם ואח"כ מפרשין זמן הנשואין אם אירע אונס בזמן אין התנאי' מתבטלים בכך ע"ש. א"כ כאן הרי מה שמעכב הנשואין הוא משום אונס ואין התנאים מתבטלים בכך:

אך נראה דהדין עם אבי החתן. לפי מה שהאריך בתשו' הרא"ש כלל ל"ד דין א' ע"ש שהאריך דכל היכא דאיכא אומדנא דמוכח שאם הי' יודע שדבר זה עתיד ליעשות לא הי' משדך בנו לבתו הוי כאילו התנה מעיקרו. א"כ בנ"ד נמי ודאי איכא אומדנא דמוכח דע"ד כן לא הי' משדך בנו לבתו בזה האופן שיש חשש שתהי' חולנית ח"ו זמן רב. שאנו רואים שהמחלה הולכת וחוזרת. וגם לפי הנשמע היא ח"ו מחלה מסוכנת שאין לה מזור. ואין לומר כיון שהחילי מצוי כמ"ש בתשו' הר"ן סי' ס"ו א"כ מיקרי אונסא דשכיחא. ובכה"ג לא פטר הרא"ש שם בתשו' רק משום דהוי אונסא דלא שכיחא ולא הו"ל להתנות וע"ש דבאמת י"ל דזה דהוי מצוי מיירי דוקא בחולי המזדמן לפרקים. דהרי בתשובת הר"ן מיירי שעתה הוא בריא. ולא אמרינן אוקמי' בחזקת בריא מתחלה משום שהחולי מצוי. אבל בחולי ארוך י"ל שאין מצוי כ"כ והוי עכ"פ כשכיח ולא שכיח. דבזה ג"כ לא הו"ל להתנות וכמ"ש הב"ש בסי' נ' ס"ק ט"ז. וכן מוכח מהא דתשו' מהרי"ק שו' ק"א דמיירי שם דהכלה יצאה מדעתה. ומדמה זה להא דתשו' הרא"ש ע"ש. והרי ג"ז חולשה [מצוי'] היא. א"ו דכה"ג דאינו שכיח כ"כ שוב הוי דומי' להא דתשו' הרא"ש. ועי' בב"ש סי' ע"ט דדעתו דבחולי ארוך אפי' בזה"ז דאיכא חר"ג יכול לגרשה. כ"ש להפריד הקשר. דכבר כתב המהרי"ו דנוהגין לבטל השידוכין וליתן הקנס ואין פוצה פה דנוגע בתקנת הקהלות וצריך התרה ע"ש. וכיון דאפי' היכא דאיכא חר"ג יכול לגרשה כ"ש בזה שבקנס לחוד יכול לפטור עצמו ואין עליו שום חומר דודאי כאן אין עליו שום דבר אפי' בלא קנס. דמשום חומר לא שייך כאן כיון דהוא חולי אריך. וא"ל דאדרבה כיון דאיכא תקנה בקנס שבזה יוצא גם מחומר הקהלות (ומה שכתב הטורי זהב דעתה שכותבין והקנס לא יפטור. הוי זה קבלה מחדש. כבר כתבו כולם דהסמ"ע חולק עליו בסי' רמ"ה) א"כ שוב אין שייך לחלק מצד חולי אריך דהרי בידו לסלק הקנס. וא"כ שוה חולי אריך לאינה חולה כלל. ושאני הא דחר"ג שא"א לגרשה בשום אופן בלי רצונה לכך אמרינן לחלק דבחולי אריך יכול לגרשה גם בזה"ז. דז"א דהרי לענין קנס ודאי מועיל אונס וכמו שפסק הרמ"א בסי' נ' וביו"ד סי' רל"ב סעי' ט"ז. אף דעוני ומיתה מצוין מיקרי אונס לפטור מקנס. כ"ש כאן די"ל דלא הוי מצוי כ"כ דודאי מיקרי אונס לאפטורי מקנס וכיון דזה ודאי דקנס לא שייך כאן א"כ גם מצד החומר לא שייך כאן. דהרי ודאי לא עדיף חומר הקהלות מחר"ג דיכול לגרשה אפי' בזה"ז בחולי אריך וכמו כן להפריד הקשר. ואין לדמות זה למה שכתב הד"מ סי' רכ"ח על הא דתשו' הרשב"א הובא שם בש"ע סעי' מ"ג דאפשר דהרשב"א לא קאמר אלא לאפטורי מקנס אבל על השבועה מיהו צריך שאלה לחכם וחרטה דלא עדיף מנולד דאין פותחין לו ע"ש. דזה דוקא בשבועה מפי עצמו אבל בחומר הקהלות דכבר כ' מהרי"ו דבמה שנותנין קנס א"צ התרה. וא"כ כיון דכאן פטור מקנס ממילא פטור מהחומר. ועוד דע"כ ל"ד חומר הקהלות לשבועה מפי עצמו דבשבועה ודאי צריך שאלה וחרטה משום דנשבע לאדם פרטי בזה שפיר הוי נולד דלא אסיק אדעתי' שיהי' כן לאדם זה. אבל בחומר מה שתקנו על כלל העולם בזה לא שייך נולד דודאי מתחלה ידעו זה שימצא בכלל העולם מי שיתקלקל במעשיו או בבריאותו שיחלה בחולי אנושה. ובכה"ג אמרינן דודאי ע"ד זה לא תקנו מתחלה גזרתם וכמו דאמרינן הכי בחר"ג. ועי' בנו"ב קמא ביו"ד סי' ס"ט האריך לסתור דעת השואל דסובר דאפי' נפטר מקנס מ"מ החרם בתוקפו ע"פ דברי הד"מ. והוא השיג עליו דכל דליכא קנס ממילא ליכא החרם. ולענ"ד בלא"ה א"א לדמות חומר הקהלות לשבועה לאדם פרטי וכמ"ש. ובזה ג"כ א"צ למה שהאריך הנו"ב שם ליישב קושי' הח"צ על הרא"ש ומהרי"ק. דקושי' הח"צ שפיר היא על הא דהמרי"ק דמיירי שהי' שבועה ונשבעו זה לזה דזה תלוי בדעת שניהם ואין מועיל אומדנא לזה וכמו שכתב הח"צ. אבל לענין חרם הקהלות מה שתקנו שלא להפריד הקשר שע"ז דן השואל לומר דהחרם בתוקפו אפי' אם פטור מקנס. בזה גם החכם צבי מודה דכמו דמועיל אומדנא לענין קנס ה"נ מועיל אומדנא לענין תקנ"ה דאמרינן דבכה"ג לא תקנו וכמו דמוכח להדי' מהא דר"פ אע"פ שלא נתן לה אלא ע"מ לכונסה. ובגמ' מקשינן ורב לא אזיל בתר אומדנא וכו' אלא משום אקרובי דעתא ע"ש. הרי להדי' דאזלינן בתר אומדנא דלא ע"ז הי' התקנה דתנאי כתובה ככתובה דמי. וכן מבואר בתשו' שע"א סי' ס"ח ע"ש. וכן הוא ברד"ך בית כ"ח דבכל תקנה אזלינן בתר אומדנא בין להקל בין להחמיר. ואפי' להחולקים על הרד"ך נראה דבתקנה זו מודים וכמו שאבאר לקמן מכלבו. ולא עדיף תקה"ק מנדרה בעצמה דאמרינן אומדנא דכונתה להגין לה. ואפי' להח"צ דהוא משום דאין שם רק דעתה. הרי בתקנה ג"כ זה אמרינן דרק בכה"ג דעת המתקנים וזה ברור. ואפי' לדעת הט"ז דמה שכותבין והקנס לא יפטור הוי זה קבלה מחדש. פשיטא דאין כונתו שזה קבלה לבד חרם הקהלות דהכין קבלו כאן חרם. והלא אפי' הודה שנשבע ובאמת לא נשבע אין זה כלום. ועי' בנו"ב לעיל סי' ס"ח. וכאן אין מוזכר אפי' ל' הודאה. אלא ברור דכונת הט"ז רק על חרם הקהלות. אלא שלפי שכתב המהרי"ו לא הי' חרם הקהלות ע"ז באם שיתן קנס. א"כ במה שכותבין דהקנס לא יפטור. זה עצמו הוי קבלה שעומד באותו חרם הקהלות אפי' בשנותן קנס. אבל במה שלא הי' כלל חרם הקהלות. ע"ז אין כאן קבלה כלל. וא"כ במקום אומדנא אמרינן דע"ז לא הי' חרם הקהלות כמו דאמרינן כן לענין קנס דבתקנה על כלל העולם לא שייך נולד. ואמרינן דע"ז לא הי' התקנה כלל. ובזה גם הח"צ יודה דמהני אומדנא כמו דמהני בקנס:

ובעיקר קושי' הח"צ הנה על הרא"ש י"ל דסובר כמהר"ם פ' שהביא הש"ך בסי' רכ"ח ס"ק נ"ה. אך על המהרי"ק קשה מדברי עצמו. עי' בש"ך שם:

אך לכאורה יש לעיין הא אמרינן בכתובות (ד' מ"ז ע"ב) ע"כ לא אמר ראב"ע אלא מדידי' לדידה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה. אבל מדידה לדידי' משום אחתוני הוא והא אחתוני. א"כ גם בנשבעו זל"ז לכאורה נאמר כן דודאי היא קיבלה השבועה משום שנתרצה לה לאחתוני עמה ונכנסה אף על הספק. אבל מה שהוא נשבע לה הוא רק בשיהי' אפשר לכונסה אבל בנעשה דבר שא"א לכונסה אמרינן אומדנא דע"ז לא נשבע לה כלל וכמו דאמרי' כן החילוק לענין ממון. וא"כ ל"ק כלל קושי' הח"צ דזה תלוי בדעת שניהם דהרי י"ל דאין השבועות שוין מן האיש להאשה למן האשה להאיש. וצ"ע:

האומנם בכל קושי' הח"צ כבר קדמו הב"ח בתשו' סי' ח' ופליג על המהרי"ק. ומסיק דגם הרא"ש לא פטר מטעם אומדנא רק מדין קנס. אבל בשבועה לא אמרינן אומדנא לבטל משום דהוי מדעת שניהם. ונראה משאלתו דלא הי' שם שבועה בפועל רק מה שקבלו עליהם חרם כנהוג וע"ז הוא דן שם דלא מהני אומדנא. וכן מוכח מרמ"א סי' רכ"ח סעיף מ"ג שמביא שם הא דתשו' מהר"ם שרק פטור מהקנס אבל מן השבועה אינו נפטר. ובתשו' מהר"ם לא מיירי מן שבועה רק שקבלו עליהם חרה"ק. עי' בהגמ"ר דשבועות. וא"כ נפל כל מה שכתבתי לעיל לחלק דבזה לענין תקה"ק כ"ע יודו דאזלינן בתר אומדנא כמו דאזלינן בתר אומדנא בקנס ואדעתא דהכי לא תקנו כלל:

אבל באמת דבהא דתשו' מהר"ם איתא הלשון שנים שקבלו עליהם חרם הקהלות לישא זא"ז. הנה בזה הלשון י"ל שקבלו בפירוש חרם לישא זא"ז. וכן בתשו' הב"ח מפורש שנכתב בהתנאים חרם ושבועה. והוא כעין המנהג שהובא בנ"ש שהיו כותבין בתנאים בזה"ל וכ"ז קבלו עליהם הצדדים לאשר ולקיים בח"ח ושד"א ובקנס חצי נדוני' והקנס לא יפטור. ולזה חקר שם הב"ח אם השבועה קאי רק על הקנס ע"ש. או שקאי גם על עיקר הקשר. ובזה שפיר כתב הב"ח דהרי קבלו שבועה בפירוש במה שנכתב בתנאים. ובזה לא מהני אומדנא משום דהוי מדעת שניהם:

ובזה ניחא גם מה שכתב הט"ז בסי' רל"ו דבמה שכותבין והקנס לא יפטור. הוי זה קבלה מחדש. היינו דכיון שאין הקנס פוטר החרם אין זה הח"ח שכותבין מקודם בתנאים כונתן על חרם הקהלות. שבזה הרי הן נפטרים בקנס. וע"כ דח"ח שכתבו בתנאים שקבלו עליהם הוא חרם חדש. (ולענין שבועה בכתב עי' בנו"ב סי' ס"ח שהיו קורין התנאים קודם החתימה. אלא שלפ"ז קשה למה הוצרך הט"ז להוכחה זו דהוי קבלה מחדש. הא מוסיפין כאן ובשד"א דזה ודאי אינו בכלל חה"ק וצ"ע). אבל אצלינו המנהג שאין כותבין בתנאים כלל שום קבלה בחרם רק קנס מצד העובר חצי נדן והקנס לא יפטור. וא"כ לא נשאר לנו לדון רק מצד חה"ק שתקנו על כלל העולם. ובזה שפיר מועיל אומדנא :

וראיה לזה מכלבו סי' ק"א שהביא דבתקנת הקהלות בשידוכין א"צ מאה אנשים מג' ארצות וכו'. ובלבד שיראו טעם מבורר. הרי דבטעם מבורר מתחלה הי' התקנה שיכולין להתיר. א"כ כיון דאיכא אומדנא גדולה דבכה"ג לא הי' משעבד נפשי'. אין לך טעם מבורר יותר מזה. וע"כ מה דהחמיר הב"ח היינו משום דשם נכתב להדי' דקבלו הצדדים ח"ח. וא"כ שוב תלוי רק בדעת שניהם שע"ז אין מועיל אומדנא. וזה י"ל גם דעת מהר"ם משום דקבלו בפירוש חה"ק שיחול עליהם וא"כ קבלו בפירוש על דעת שניהם שאין מועיל אומדנא לזה אבל משום התקנה לחוד ודאי מועיל אומדנא. דזה הוא טעם מבורר שמועיל מתחלה להתיר וכמו שמועיל לענין חר"ג לדעת הב"ש הא דחולי אריך שיכול לגרשה אפי' בזה"ז:

והנה מהא דתשו' מהר"ם נראה מוכח דע"כ מיירי שקבלו עתה בפירוש חה"ק דהרי סיים שם הטעם על מה שאין מתירין אלא מדעתו משום דהוא עשה לה טובה במה שקבל עליו בחרם לישא אותה. וע' במהר"ם פ' דדוקא מה שקבל חרם הוי טובה אבל לא רצוי לחוד. וא"כ ע"כ מיירי בקבלו בפירוש. דמשום תקנה לחוד מה טובה עשה לה כיון דלא קבל חרם בפירוש אלא מה שנתרצה לחוד. וז"פ:

אלא שיש לעיין בטעמא דמהר"ם שם למה בהמרותו כתב הטעם דאין דעת המקום ודעת הקהלות שידורו הטמא והטהור יחדיו ולמה בשב אח"כ חשב זה לנולד. דאם נאמר דמצד התקנה לא שייך נולד וכמו שהסברתי לעיל. א"כ גם אח"כ כן. ואם נאמר דמשום שקבלו החרם בפירוש וצריכין להתיר על מה שקבלו בפירוש לכך חשוב נולד א"כ נאמר כן גם בעודו בהמרותו ומ"ש הנו"ב משום דליכא אומדנא כ"כ כששב. ומשום דאתתא ניחא לה בכ"ד. זה דוחק בד' מהר"ם שכתב להדיא הטעם משום דהוי נולד. ע"כ נראה דודאי כאן גם שקבלו בפירוש היינו בחרם שתקנו הקהלות. ובמה שע"ז הי' התקנה ע"ז קבלו גם הם. ואם כן בעודו בהמרותו כיון דע"ז ודאי לא הי' התקנה גם קבלתו אינו כלום. והיינו משום דבתקנה הולכין אחר אומדנא דבכה"ג לא תקנו. אבל כששב הנה לומר גם בזה שדחו אותו מתקני התקנה גם כששב אח"כ. זה ודאי א"א לומר דהרי מה"ט י"א בכהן שהמיר כששב הוא נושא כפיו עי' בא"ח סי' קל"א ומשום דלא תנעול דלת בפני שבין. אלא דמ"מ הרי היא אינה חפצה משום פגם משפחה או מאוס בעיניה. והרי עכ"פ כיון דא"א לנו לדחות אותו משום זה דלא עלי' הי' התקנה מפני תקנת השבון. ורק מצד עצמה שאינה רוצה. שפיר חשבינן זה לנולד. אבל כל שיש לומר דלא על זה הי' התקנה. אף שקבלו עתה בפירוש את חה"ק שתקנו גם קבלתן אינו כלום:

ולפ"ז הי' אפשר לומר דלא פליג כלל המהר"ם על הרשב"א. דהרשב"א מיירי בעודו מקולקל אפי' באיזה קלקול שהוא. וע"ז שייך לומר דלא עליו הי' התקנה. אבל כששב הוא כשר כמו שהי' בתחלה. ואין לנו לומר דלא ע"ז הי' התקנה, מפני תקנת השבין. וכמו שהוא נושא את כפיו. אלא דמ"מ י"ל דכיון דהרשב"א נקיט דינו גם בנשבעו זל"ז חוץ מהתקנה וע"ז ודאי יש לנו לדון מטעם דאין פותחין בנולד וכמ"ש מהר"ם בטעמא ע"ז כששב אח"כ:

אולם אפשר עוד לומר ליישב דעת הרשב"א דאע"ג דהדין בשוחט שהמיר דהכלים כשרים למפרע משום דאוקמינן אותו על חזקת כשרות עד זמן זה כמבואר ביו"ד בש"ך סי' א'. אך עכ"ז לחייב ממון או לחייב אשה שתנשא אליו הא אפשר שכמו שמקולקל עתה ה"נ הוא מקולקל מתחלתו. ואם הוא מקולקל מתחלתו שוב אין כאן נולד אלא נדר טעות או שוגג כמו שהיא נאה והרי היא כעורה. וה"נ דודאי לא נדרה אלא להגון לה ולמשפחתה. וא"כ כיון שהמשודך או אחותו י"ל שהן מקולקלין מתחלת השידוך דבכי ה"ג אם ידעה בשעת מעשה לא היתה נשבעת ומשעבדת נפשה בקנס שוב אין כאן נולד ואמרינן שהן נדרי טעות. ומשום חזקת כשרות של זה לא נוכל לחייבה דהרי איתרע גברא:

ולפ"ז אכתי י"ל דלא פליגו מהר"ם ורשב"א. ודוקא כששב דגם עתה הוא בחזקת כשרות לפנינו אז אמרינן שפיר שנולד הוא וכמ"ש מהר"ם. אבל הרשב"א מיירי בעודן מקולקלין אז אמרי' דהי' מקולקלין גם בעת השידוכין ואין זה אלא נדרי טעות:

אך הרמ"א עשה פלוג' בזה ובאמת קשה לענ"ד על הרמ"א. שבסעי' מ"ג העתיק דעת מהר"ם וסיים דכן נראה לו עיקר. ובסעי' כ' העתיק דברי מהרי"ו באומרת מאוס עלי באמתלא טובה מתירין לה שלא מדעתו. והא גס בזה כששב אכתי טוענת מאוס עלי משום מעשיו הקודמין והיא אמתלא טובה. ואף שבסעי' מ"ג לא העתיק רמ"א דעת מהר"ם לענין זה דצריך התרה מדעתו דייקא. מ"מ אכתי יהי' נשאר הקושי' דהוי נולד ואיך יתירו בזה. ובמהרי"ו משמע אפי' אם נעשה מאוס אח"כ ג"כ טענתו טענה. וצ"ע לענ"ד:

על כל פנים איך שיהי' לענין פלוגתת המהר"ם והרשב"א. הנה מוכח גם מדברי מהר"ם דבתקנת הקהלות אמרינן אומדנא דלא ע"ז הי' דעת הקהלות. ואפי' אם קבלו חרם הקהלות בפירוש אמרינן דלא קבלו רק על מה שתקנו. כ"ש בזמנינו שאין כותבין שום קבלה בהתנאים. ויש כאן אומדנא דע"ז לא תקנו. ומכ"ש למה שהסביר הרמ"א משום דא"א להנשא לו. א"כ ה"נ הרי עתה היא חולה שא"א שתנשא לו והרי אבי החתן עומד וצועק עד מתי אעגן את בני אשר טוב שילמוד תורה בטהרה. וגם הגיע הזמן על פי זמני חז"ל. ובכה"ג בחולי אריך ודאי אמרינן דלא ע"ז הי' התקנה כמו בחר"ג. ואפי' אם יעזור ה' להכלה שתקבל רפואה בזכות אבותיה הק'. הנה כבר פסק מהר"ם דכל שהותר הקשר שעה אחת שוב מותר הוא לעולם. וה"נ ע"פ הדין מותר צד החתן להתיר הקשר ולראות אופן אחר אשר יוטב לבנו הנעלה שיחי'. ופטור הוא ג"כ מן הקנס ומכל דבר ושום מורה לא יעלה על ראשו. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה