עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן עד
הגיעני שאלתם ולא הי' בדעתי להשיב כלל בזה מב' טעמים. הא' שאני מוטרד מאוד עד שכמעט אין לי זמן אפי' על ענין קל לעיין. כ"ש באיסור חמור אשר זמן רב שאין אני משיב להלכה מחמת טירדה. והב' מחמר שאני רואה בזה קישור רשעים בכל המעשה אשר חצוף הוא לקדש בביאה ולהעמיד עדים ע"ז. והמה מעידים בלא זמן ויום ידוע. ואחר כך קידש עוד אותה בכסף לפני עדים פסולי קירבה. מכ"ז נראה בעיני לדין מרומה שצריך בזה הרבה דו"ח ואין זה אלא עצת חטאין להתעולל בדבר רשע. והי' בדעתי לא להשיב כלל. אך חתני הרב שי' אשר כבודו ביקש מאתו שיזרזיני להשיב בזה. והוא ביקש אותי להשיב לכבודם מפני הכבוד ולא יכולתי לעבור רצונו. אך בתנאי קודם למעשה שלא יסמכו עלי להלכה כלל:
הנה כבודם החליטו הדין שהאשה שיינדל קיימא באיסור א"א גמור מחמת ג' טעמים. א' מחמת כתב ידה ששלחה להב"ד שנתקדשה לפלוני ונתקיים כת"י. ובזה דימו זאת כבודם להא דסי' מ"ז סעי' ד'. והב' מחמת עדי היחוד שהעמיד אותם בבית הראשון והוא נכנס לחדרה שהיתה שם ושהה שם כמו שעה ויצא ואמר שעתה גמר הקדושין לשם אישות. והג' מחמת חזקה שהיו דרים בחדר אחד כדרך איש ואשתו. ונתחזקו בזה יותר מל' יום:
ונבוא לטעם הא' שהעירו מעל' מסימן מ"ז סעי' ד' דאין מועיל אמתלא. הנה למה העירו מזה הדין שזה אינו אלא דעת יחיד דעת הרא"ה שהביא הר"ן. ויותר הי' להם להעיר מהא דחו"מ סי' פ' סעי' ב' דבכותב טענתו בב"ד אין מועיל עוד אמתלא משום דמידק דייק. אבל מעל' שגו בזה מה דלא הודיעו בשאלתם זמן שליחות המכתב. דאם הי' זמן המכתב אחר הזמן שנתקדשה בכסף לפני פסולי קורבה י"ל דאין ראי' כלל מן כת"י. דהרי גם לעני' עדים מבואר בהי' מ"ג סע"ח דבדבר דעבידי למטעי נאמנים. ולדעת כמה פוסקים אפי' בכת"י יוצא ממקו"א. ועי' בש"ך ס"ק י"ט שם. והרי אמרינן בקידושין (דף י"ט) אטו נשי דינא גמירי. ומנין להן לדעת עד כמה מגיע פסול קורבה. ובפרט שאנו רואים דלא ידעו מפסול קורבה דהרי הזמינו עדים הללו שיהיו עדי קדושין. וכיון שלא נמצא שאר גביות עדות שקידש אותה בכסף כ"א מה שקידשה לפני הפסולי קורבה. מי עדיף כת"י שנתקיים מאילו שניהם מודים לפני ב"ד שנתקדשה לפני עדים הללו דאין זה כלום. דהוי כנתקדשה בלא עדים. ואין לומר דגם כונתה הי' על קדושי ביאה שהי' לפני עדים הנזכרים שהיו עדי יחוד בזה. חדא דכיון דכתבה בכת"י שנתקדשה כדמו"י. ודאי אין כונתה על קדושי ביאה. דהרי אסור לקדש בביאה. ועוד דסתם קדושין הם קדושי כסף. ויותר יש לתלות בדבר הנהוג ומצוי כיין דבאמת הי' כאן קדושין בכסף. א"כ מסתמא כונתה על קדושי כסף שהי' ביניהם. אלא שאין מועילין כלל דאפי' גט אינה צריכה. ועוד הכי בזה נחליט הדין לאיסור. הלא האשה עומדת באומן ויכולין מעל' לשלוח להב"ד דשם לחקור אותה על כת"י. ואם תשיב אמריה שזה על קבלת הקדושי' לפני העדים הפסולים. מה עודף לכת"י מאילו היא מודה בפני ב"ד. וא"ל דכאן כבר שוי' נפשה חד"א במה שאמרה או כתבה שנתקדשה לפלוני כדמו"י. וד"מ וישראל הוא שיהי' כ הקדושין לפני עדים כשרים. א"כ הודיתה שנתקדשה לפני עדים כשרים. חדא דלדעתי ודאי נוכל לומר דזה מיקרי דבר דעבידי למטעי גבי נשי דלאו דינא גמירי דבזה גם עדים נאמנים אפי' על כת"י ואין נקראים חוזרים ומגידים. ועוד י"ל דכאן יש רגל"ד דלא הי' קדושין אחרים לפני שאר עדים כשרים. דא"כ למה הי' להם לחזור ולקדש לפני עדים פ"ק בכסף. וא"כ אם תאמר ותשיב שכת"י קאי על אותן הקדושין שהי' לפני הפ"ק י"ל דאמתלא זו מהני. אפי' אם נאמר דאין מועיל אמתלא. וכמו שמצינו לענין עדים בסי' פ' דאף דאין מועיל אמתלא בעדים מ"מ אם הביא עדים שאינו רמאי וכו' משום דודאי לא יביא אדם לחובתו. הרי דמשום רגל"ד בזה אנו מקבלין אמתלא שלא כן הי' כונתם לומר. וא"כ כמו כן אפי' אם נאמר דכדמו"י הוי מסתמא לפני עדים כשרים. מ"מ משום הרגל"ד דלא היה כאן קדושין אחרים נאמין לה אם תאמר שחשבה שזה מיקרי כדמו"י. דאין יודעת מהדין שפסולים המה או שבהם לא הוי קדושין:
והנה הב"י בסי' מ"ז הביא בשם תשו' הרא"ש דאם אמרה סתם קדשני פלוני ולא אמרה בפני עדים אין זה כלום ולא שוי' נפשה חד"א דכונתה גם על קדושין בלא עדים. וע' בתשו' פנ"י ח"א אה"ע סי' א' שהאריך בזה. א"כ י"ל דאף דכאן אמרה לשון כדמו"י בכת"י. מ"מ אפשר כונתה רק על קדושין בלא עדים. ומה שאמרה כדמו"י קאי על שארי דברי' שבקדושין שיהי' ש"פ ושיהי' הקדושין של הבעל וכדומה אבל אין נכלל בזה שיהי' גם הקדושין בעדים דוקא. וא"כ ממילא דמי' זה לאמרה סתם פלוני קדשני. דכל שלא אמרה שהי' בפני עדים לא שוי' עצמה בזה חד"א למ"ש הרא"ש. ומכ"ש שנאמר לפרש כונתה על אותן הקדושין שהי' לפני הפ"ק. ומכ"ש אם טוענת כך שנאמין לה. וא"כ מקודם צריך לחקור אצלה. ואם תאמר שזה הכתב הוא מחמת הקדושין שהי' לפני עדי' הפ"ק נראה לכאורה דנאמנת ואין זה כלום:
ועל הב' שרצו לדון עליה שהיא א"א ע"י עדי היחוד שהעמיד אותם הנוכל בבית הראשון. טעו הרבה בזה. דהא מבואר בסי' קמ"ט להלכה דאין אומרים הן הן עד"י הן הן עדי ביאה אלא בנתגרשה מן הנשואין אבל לא בשאר פנוי' אפי' במשודכת. וגם בגרושה בעינן שיראו את העדים הוא והיא. וגם שיתייחדו שניהם לשם יחוד. אבל כאן היא היתה כבר בחדרה והנוכל נכנס לחדרה. שלא מיקרי אפי' נתייחדו לשם זנות או ביאה. וכמ"ש בתשו' רע"א סי' ס'. ומכל שכן שיכול להיות שהיתה כבר ישנה באישון לילה בחדרה ולא ידעה מביאתו ויציאתו. ואפי' לדברי הנוכל הזה אין זה עדי קדושין. דהרי אמר לפני העדים שכבר נתן לה קדושין ועתה בא עלי' לשם אישות וא"כ הוא בועל ע"ד קדושין הראשונים שאין זה כלום. דהרי הקדושין הראשונים לא אמר שהי' בפני עדים. וכבר כתב הרא"ש דכל שלא אמר בפני עדים אין זה כלום. וא"כ גם הביאה לפי דבריו על דעת קדושין הראשונים היתה. ומכ"ש שנראה לפי הסיפור מהעדים שדומה לדין מרומה ועדי' שכורים הם. או הוא כוון להטעותם וצריכים דו"ח. והם לא הגידו היום. שהוא מהחקירות:
ועל הג' שבאו לדון עליה מטעם שנתחזקה בעיר שהיו דרין כדרך איש ואשתו. והוא מן החזקות הגדולות שסוקלין עליה. הנה כבר אמרתי בזה מסברא דנפשאי לחלק. ומצאתי זה אח"כ בתשובת פנ"י שם דזה לא נאמר אלא באיש ואשה שבאין ממרחק ודרין כאן ל' יום כדרך איש ואשה. אבל אם באו למקום זה ובודאי לא היו איש ואשתו אלא שאח"כ נתועדו יחד. אמרינן דרק לשם זנות נתועדו ואין זה בגדר חזקה ע"ש שהאריך בזה. וא"כ כאן נמי ידעינן שבאו זרים ורחוקים זה מזה ולא נשאו יחד והנוכל הי' לו משודכת אחרת. אע"ג שאח"כ נתועדו ודרים ביחד אינו אלא לשם זנות. ואפי' למ"ש הב"ש סימן קכ"א ס"ק ט' שבזה הוי פלוגתת הפוסקים מ"מ הא כתב הריב"ש הובא בב"י סי' קמ"ט דאין זה בגדר דרים איש ואשה. שמסתמא מעולם לא הלכה בזמן הזה לבית הטבילה מפני הבושה. וא"כ אין זה כמו דר איש עם אשתו ואם נאמר דלא חששו על איסור נדה. כ"ש שנאמר שלא חששו על בעילת זנות ואין זה בגדר חזקה שדרין כמו איש ואשתו. וכבר האריך כן הגאון בעל פנ"י. ע"כ אין אני רואה בזה דבריהם להחליט הדין שהיא א"א גמורה:
אך ודאי צריך בזה דו"ח וגביית עדיות בפני הנוכל והאשה דוקא ביחד ואז נוכל לדון ע"פ גדולים בזה. כ"ז אמרתי בחפזי. ורק להשיב מפני הכבוד. סליק: