אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן סז

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן סז

סימן סו

שאלה ע"ד היתר עגונה אשר בעירי האראדישץ. הנה איש אחד שמו יוסף בן יעקב שבתי מת בלא בנים והתחילו לדבר שידוכים לאשתו וכמעט שהי' החופה בא לפני איש והודיע לי ששמע שהי' אח להר' יוסף המת ועכבתי הנשואין. והתחילו לחקור אח"ז וספרו לי איזו אנשים ששמעו ג"כ שהי' אח לר"י רק שזה זמן רב שנלקח לצבא ולא נודע זכרו. ושלחתי אחר האשה ואמרה בודאי הי' אח לבעלי המת ושמו הי' שלמה ונלקח לצבא אבל זה ערך ט"ו שנה שבא מכתב מחבורתו שמת אחי בעלי בבירור. וכפי שידוע שהיא אינה נאמנת כדברי המשנה יבמות (דף קי"ח ע"ב) הנה בטלתי השידוך לגמרי. והתחלתי לדרוש ולעיין ע"ז ולוטה פה הגב"ע שהגיע לידי אחת מסמילא וא' מפה. והנה כמעט בכל שעה היא דופקת על דלתותי לפתוח לה שערי היתר והרבה שקדו חז"ל על תקנות עגונות אין די באר:

העתק גב"ע מר' מרדכי ב"ר יצחק אייזיק.

במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ר' מרדכי ב"ר יצחק אייזיק והעיד לפנינו בתו"ע באליונ"ע ע"ד האלמנה של המנוח ר' יוסף ב"ר יעקב שבתי ז"ל מכפר מלייוב הסמוך לעיר האראדישץ אשר הר' יוסף הנ"ל נעדר בלא בנים ר"ל. וזה שנים כבירים שהי' הר' יוסף הנ"ל מוחזק שיש לו אח שלמה שמו שנלקח להצבא. העיד הר' מרדכי הנ"ל לפנינו איך שהוא זוכר הדק היטב שזה כערך ט"ו שנה או ט"ז שנה כאשר גם הוא ישב בכפר הנ"ל ואשתו של הר' מרדכי הנ"ל היתה אחותו של המנוח ר' יוסף הנ"ל ובא בזמן הנ"ל לביתו מאיזה נסיעה ומצא את אשתו ואם אשתו שהיא ג"כ אמו של הר' שלמה הנ"ל יושבים לארץ ומתאבלים כמו אבל ר"ל ושאל אותם מפני מה ואמרו לו שבא מכתב מן הר' שלמה הנ"ל מהצבא שמת. ותיכף הלך לאחיו של הר' שלמה הנ"ל הוא המנוח מו"ה יוסף ומצא אותו ג"כ יושב לארץ ומתאבל כד"ת ואמר לו ג"כ שבא מכתב מן חבורתו המה האנשים אשר נלקחו ג"כ בזמן שנלקח להצבא הר' שלמה הנ"ל שמת הר' שלמה הנ"ל. וסיבת מיתתו כן הי' שהוא הר' שלמה הי' מנגן בכלי שיר ונעשו לו נקבים בגרונו ומחולי זה מת. כן סיפר לו אז המנוח מו"ה יוסף הנ"ל אך המכתב עצמו לא ראה. גם העיד לפנינו כאשר הר' שלמה הנ"ל נלקח להצבא הי' רווק. כל הנ"ל העיד לפנינו הד"ח ב"ר יצחק אייזיק בת"ע באליונ"ע ביום ד' ט"ו כסלו תרל"ט פה סמילא.

נאום מרדכי ב"ר שמואל מ"ץ דפה.

ונאום נחום שלמה ב"ר מאיר.

ונאום פנחס ב"ר יצחק:

העתק גב"ע מר' אשר לעמל ב"ר יצחק.

במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא הר' אשר לעמל ב"ר יצחק ושאלנו אותו בתורת עדות באליונ"ע ע"ד האשה מ' חי' שרה אלמנת המנוח הר' יוסף ב"ר יעקב שבתי שמת בלא בנים ר"ל ומוחזק הר' יוסף שהי' לו אח מו"ה שלמה מה יודע הוא מזה. והגיד הר' אשר לעמל וז"ל לאביהם של ר' יוסף ור' שלמה הייתי מכיר בטוב שבתי שמו ולקחו שלמה לאיש חיל גיוואלט האט מען נעמען ליוסף וע"י סיבה נלקח שלמה. אין האט זיך פאפאדיט קיין פעטערבארג אין איז גיווען אמאזיקאנט פערווי אין גווארדיע אונ האט דארט חתונה גיהאט אין האב גיהערט אז ער האט גיהאט דארטין קינדער אין האב דער הערט אז ער איז גישטארבין דארטין אין עס איז אהן גיקומען אבריף פין די טשערקאסער יודין וואס זאנען גישטאנען מיט אים אין איינעם אז שלמה הנ"ל איז גישטארבין אין איך בין גיווען אשטוב לעבין אשטוב לעבין שלמה"ס ברודער ר' יוסף. ווייס איך גוט. אין די אלטע די מוטער שלמה"ס פלעגט טאג אין נאכט יאמערין אין קלאגין אויף איר זון שלמה וואס ער איז גישטארבין. אין איר דארפט גאר ניט איבער טראכטין לאז אייך ניט איבער גיין קיין שום מחשבה אנדערש נאר איך זאג אייך אז נאהר ער איז גישטארבין אין גינוג. טאמער וועט אייך עמיצער זאגין אנדערש זאלט איר שפייען אין חראקען אין פנים. נאר ער איז גישטארבין קלאהר אזוי ווי סי איז היינט טאג בהייליקע נאמנות. כ"ז הנ"ל העיד לנו הר' אשר לעמל ב"ר יצחק ביום ג' כ"א כסליו. עוד העיד בזה הלשון איך ווייס זיכער אז דער ברודער זיינער דער סאלדאט איז קלאר גישטארבין זיכער. וכתבנו וחתמנו ביום ג' כ"א כסליו תרל"ט. פה כפר מילייאוו.

נאום משה וכו' ונאום לוי יצחק בהרב.

ונאום שמואל ב"ר משה סג"ל:

תשובה. הנה בשאלה זו מבואר דהוי כמו ידוע בעדים שיש לו אח. דהר' אשר לעמל העיד דהוא הכיר את אחיו הר"ש. וכן נראה דהר"מ שהי' גיסו הי' יודע שיש לו אח הר"ש. ועוד כיון דהאשה עצמה אמרה דודאי הי' לו אח הרי הודאת בע"ד יותר מק' עדים. וא"כ יש לחקור בשאלה זו לענין היתר מב' פנים. א' אם מועיל בכה"ג מה שמעיד הר"מ ששמע מבעלה שמת אחיו הר"ש. ב' אם מועיל ביבמה עד מפי עד:

והנה בפן הא' האריך בשו"ת ושב הכהן סי' כ"ח דלכולי עלמא באומר שמתו אחיו דנאמן משום דאין אומר נגד החזקה ואפי' ביש עדים שהיו לו אחים ואפי' אם שמעו מפיו רק דרך סיפור בעלמא. ובסי' כ"ט מסיק דעד אחד ביבמה אין מועיל ולכך דוקא אם שנים שמעו מפי הבעל מועיל. וע"ש שהאריך הרבה בכ"ז והוכיח דעמפ"ע אין מועיל ביבמה לכמה פוסקים. וא"כ בנ"ד הרי מי שמעיד ששמע מפי הבעל לא הוי רק ע"א הר"מ. והר"ל אין מעיד רק ששמע מאמו שהיתה בוכה על בנה שהיא חמותה שהיא מה' נשים שאינן מעידות וכמ"ש הרמב"ם. ומכ"ש שאין זה רק ענופ"ע ועד הראשון היא חמותה שבעצמה אינה מעידה. וא"כ עדות הר"ל אינו כלום:

ובחת"ס סי' צ"ו כ' דביש עדים שהיו לו אחים לדעת רשב"ם וטור אין מועיל מה שאומר הבעל שמתו וע"ש שכ' שתלוי זה בפלוגתא. והב"ש החמיר דלא מצינו מי שחולק על רשב"ם וטור ע"ש. וא"כ לכאורה אין מזור להעלובה לענין היתר. אך מ"מ מחמת תקנת עגונה אמרתי לעיין בדבר ומה' אשאל עזר שלא אכשל בדבר הלכה:

ונקדים הסוגיא דקידושין (ד' ס"ד) ר"נ אומר אף נאמן לאסור וכו' ואוקמא אביי מתניתין דלא מוחזק באחי ולא מוחזק בבני. ע"ש כל הסוגי':

והנה הרשב"א בחי' מדייק מה דאמר דנאמן אף לאסור דמשמע דנאמן להתיר ג"כ. ובברייתא הטעם משום דחזר מדבריו וכמ"ש גם רש"י וא"כ למה הוצרך אביי לחזור מאוקימתא קמייתא ולשנות המשנה דמיירי בלא הוחזק באחי ולא בבני. ע"כ כ' דדוקא בשעת קידושין דהרי קודם שקידשה ושתעמוד היא בחזקת איסור לשוק בא הוא ואמר אין לו אחים והורעה החזקה. ולכ"ע לגבי זו שלא עמדה בחזקת יבם מעולם טפי עדיף מיגו מחזקת אחין. אבל אם אמר אחר שקידשה או בשעת מיתתו לחוד אם הוא מוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני אינו נאמן להתיר ולומר יש לי בנים דאשה זו בחזקת איסור לשוק עומדת ולא אתי חזקה דמה לו לשקר ומרעה לחזקה קמייתא. ולכך הוצרך אביי לאוקים מתניתין בלא הוחזק באחי ולא בבני לאוקמי מתניתין גם כר"נ. אלא שמסיק הרשב"א דאוקימתא דאביי לאו דסמכא היא מהא דיש נוחלין דאביי עצמו אמר הא אמרי דאיכא עדים במדה"י ולא עדיף אמירה דאיכא עדים ממה דמוחזק לן באחי. וא"כ הא קיי"ל הלכה כרבי מחברו. ועוד דאפי' לר"נ לא אתי שפיר דהא קי"ל דאע"פ שאנו מוחזקים שיש לו אחים ואמר יש לי בנים נאמן משום שאינו עוקר חזקתו לגמרי אלא שאמר שיש לו בנים וכדתנן התם הר"ז בני נאמן וכו' אלא ע"כ האי אוקימתא לאו דסמכא היא ואוקימתא קמייתא דסמכא היא עכ"ל חי' הרשב"א בקיצור. והנה יש להקשות דאיך סיים בסוף הטעם דמוחזק באחים נאמן לומר יש לי בנים דאינו עוקר חזקתו לגמרי. הא מ"מ הוא עוקר לגמרי חזקתו ממה שעומדת בחזקת איסור לשוק וכמו שכ' הרשב"א עצמו בתחלה בהא דאביי אליבא דר"נ. ואין לומר משום הואיל דבידו לגרשה נאמן אף נגד חזקה דאיסור לשוק וכמ"ש בסוגי' דיש נוחלין. א"כ למה הוצרך הרשב"א הטעם ביש לו בנים משום דאינו עוקר החזקה הא משום הואיל ע"כ נאמן אף לעקור החזקה קמייתא:

ולכאורה אפשר לומר דשאני באומר יש לי בנים דזה לא מיקרי עוקר חזקתו אלא שמגלה לן שמה שהחזקנו אותה בחזקת איסור לשוק משום זה דמוחזק באחים הוה חזקה בטעות משום דיש לו בנים אבל באומר אין לי אחים הרי הוא אומר להדי' נגד מה שהחזקנו אותו באחים. אך לפ"ז א"ר קשה איך אמר הרשב"א זה בדר"ל דאינו נאמן ביש לו בנים משום דמרעה לחזקה קמייתא שעומדת בחזקת איסור לשוק הא בכה"ג לא אומר נגד החזקה אלא שמגלה לנו שמתחלה החזקנו בטעות ולא היתה מעולם בחזקת איסור לשוק:

ע"כ נראה דבאמת יש להבין מה שכ' הרשב"א הטעם משום דאין עוקר החזקה. ובב"ב אמרו הטעם משום הואיל דבידו לגרשה. אלא נראה דמשום דהואיל בידו לגרשה שוב אינה עומדת בחזקת איסור לשוק אפילו במוחזק באחי ומוחזק בלא בני דיכול לגרשה ולא תפול לפני יבם. ול"ד להא דאמר רבה ביבמות (דף ל"א) דאשה בחזקת היתר לשוק ופי' רש"י כשימות בעלה דשם הוי צרה לפנינו וכמ"ש המהרי"ט סי' פ"ב ובש"ש ה' פ"ה ע"ש. אבל כאן אף דמוחזק באחי ולא בבני אכתי חזקת איסור לשוק כשימות בעלה זה לא שייך משום הואיל דבידו לגרשה. וא"כ מה"ט לא הוי חזקה לאיסור ובכה"ג לא מיקרי לא חזקת איסור ולא חזקת היתר וכמ"ש הש"ש שם. ולכך שפיר אמר הרשב"א הטעם דביש לו בנים נאמן משום דאינו אומר נגד החזקה באחים שהחזקנו. וחזקת איסור לשוק לא מיקרי משום הואיל דבידו לגרשה. וכ"ז לדידן אבל לאוקימתא דאביי דאוקמי דבזה פליגו ר' ור"נ דלרבי הוי משום הואיל מלל"ש כעדים. ולר"נ לא הוי רק כחזקה שאין מועיל לסתור חזקה קמייתא. וכיון דמשום זה דהואיל לא נוכל למרעי חזקה קמייתא ה"נ בחזקה שעומדת בחזקת איסור לשוק משום זה דמה לו לשקר לא מרעי החזקה קמייתא. ולכך אוקמא המשנה בלא מוחזק באחי ולא בבני:

ובזה יש ליישב מה שהקשו הר"ן והריטב"א דאיך אמרו בב"ב דהאומר זה בני נאמן משום דבידו לגרשה והא גבי בעל שאמר גרשתי אסיקנא דחיישינן לה ואינו נאמן משום זה דבידו לגרשה, ולמה שכתבתי הנה גבי גרשתי את אשתי אז משום מיגו זה דהואיל בידו לגרשה נרצה לסתור חזקת א"א שודאי הי' עלה מתחילה. אבל באומר יש לי בנים לא אמרינן מיגו זה דהואיל רק שמשום זה אין עלה מתחלה חזקת איסור לשוק וא"כ ממילא נאמן כיון דאינו אומר נגד החזקה:

והנה המהרי"ט סי' פ"ב כתב להוכיח דמחזקינן מאיסור לאיסור וכיון שהיתה בחזקת א"א בחיי בעלה גם עתה כשמת בעלה ופקע אא"א מכל מקום מחזקינן מאיסור לאיסור לומר דיש אחין לבעלה והיא באיסור לשוק. וחזקת היתר דקודם שנשאת אין מצרפין לה אחר שנשאת ע"ש. ובאמת ראיית המהרי"ט דחו האחרונים ועי' גם בש"ש ה' מה שהאריך בזה. אמנם לפ"ז יש ליישב ד' הרשב"א בדרך זה דדוקא באוקימתא דאביי כתב דבאומר אחר שנתקדשה יש לי בנים אינו נאמן לר"נ לאורועי חזקה קמייתא דנתחזקה באיסור לשוק משום דאביי לשיטתו במה דמקשה ביבמות (ד' ל"א) על רבה שם. מוכח דסובר דמחזקינן מאל"א וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' נ'. וא"כ במה שאומר יש לי בנים הוא נגד חזקת איסור לשוק שהיא עומדת בו. דחזקה זו אנו ממשיכין אפי' אחר שימות בעלה דעדיין היא בחזקת איסור. ואל תתירנה מס' וכמו שכ' המהרי"ט. אבל להלכה י"ל דהרשב"א סובר דאין מחזיקין מאל"א וא"כ כיון שאומר יש לי בנים שאינו אומר נגד מה שהחזקנו אותו באחין שוב אינו אומר נגד חזקת איסור לשוק דהרי חזקת איסור לשוק מה שעומדת בו עתה פקע במיתת הבעל. ומה שאחר מיתת הבעל תהא זקוקה ליבם ע"ז כבר קדם אמירתו שאינה זקוקה ליבם וא"כ אינו אומר נגד החזקה. ולכך נאמן ביש לי בנים. אך ז"א דנראה דהרשב"א הוא מן הסוברים דמחזיקין מאל"א ואין כאן מקומו. ובגוף דברי מהרי"ט דחזקת היתר דקודם הנשואין אין מצטרפין עי' בש"ש ה' פ"ה שהחזיק זה. הנה בלא"ה י"ל דזה הוי חזקה העשוי' להשתנות כשתנשא למי שיש לו אחים ואין לו בנים והנה הר"ן בתשו' ס"ו כתב להוכיח דחזקה העשוי' להשתנות אפי' אם לא ידעי' שנשתנה אינה מוציאה מידי חזקה אחרת ע"ש. אמנם אנכי כתבתי בתשו' דדברי הר"ן אינם מוסכמים לכל הפוס' ומצינו פלוגתא דבריש פ"ב דכתובות דעת בעל המאור דהקושיא דרוב בתולות נשאות הוא ג"כ אליבא דשמואל משום דאיכא ג"כ חזקת הגוף. והרמב"ן כתב שם דחזקת הגוף לא שייך דסתם בתולה לנשואין עומדת ועי' בפנ"י שם. וכן בתוס' פ' המדיר כתבו בשם רשב"א דחזקת פנויה לא חשובה נגד חזקת הגוף. וכתב בשיטה מקובצת הטעם משום דעומדת לינשא. ובקידושין (דף ע"ט) משמע מתוס' שם דחשובה חזקה נגד חזקת הגוף. ובשו"ת שם ביארתי יותר:

עכ"פ הנה במוחזק באחים ואמר יש לי בנים אז להפוסקים דגם חזקה העשוי' להשתנות חשובה חזקה נגד חזקה אחרת א"כ שפיר י"ל דמצרפין חזקת היתר שהי' לה קודם הנשואין נגד חזקת איסור יבמה לשוק ושוב אינו אומר כאן נגד חזקה. ובשלמא אם אמר אין לי אחים. בזה אין שייך לומר דנעמיד חזקת היתר שהי' לה קודם הנשואין נגד מה שמוחזק באחים. דהא יש נ"מ גם לענין יורשיו. וא"כ מה שאומר שאין לו אחים הוא עוקר מה שהחזקנו אותו. אבל מה שאומר יש לי בנים דבזה אינו אומר נגד מה שהחזקנו אותו ורק משום שבזה הוא נגד מה שהחזקנו אותה בחזקת איסור לשוק וכמ"ש הרשב"א בהא דר"נ. הרי נגד זה יש חזקת היתר דקודם הנשואין. דאף דעשוי' להשתנות מ"מ מועיל זה נגד חזקה אחרת כל שלא ידעינן בבירור שנשתנה. ולפ"ז יש טעם נכון לשיטת הרשב"ם וטור דביש עדים שיש לו אחים אינו נאמן לומר יש לי בנים. והב"מ ובתשו' ושב הכהן התפלאו ע"ז ולמה שכתבתי י"ל דודאי גם ביש לו בנים הרי הוא ג"כ אומר נגד חזקת איסור לשוק וכמ"ש הרשב"א. ורק אם מה שהיא בחזקת איסור לשוק אינו רק משום שהי' מוחזק באחים אז שפיר שייך לומר דמעמידין חזקה נגד חזקה דהיינו חזקת היתר שהי' לה קודם הנשואין אבל באיכא עדים שיש לו אחים אין שייך עוד לצרף חזקת היתר שהי' לה קודם הנשואין דהוי' כמו שידעינן שנשתנה החזקה, וא"כ מה שאומר אח"כ יש לי בנים הוא נגד חזקת איסור לשוק דעוקר החזקה בדיבורו ובכה"ג אינו נאמן. ועי' במקנה מ"ש ליישב דברי הרשב"א דדוקא היכא דהאיסור בא מצירוף ב' חזקות מהני מיגו במקום חזקה. אבל באיכא עדים אז א"צ רק לחזקה אחת ע"ש:

ונחזור לדברי הרשב"א הנה מדבריו מתבאר דעיקר הטעם דנאמן באומר יש לי בנים משום דאינו עוקר החזקה שהחזקנו בדיבורו והרמב"ן במלחמות כתב ג"כ דנאמן משום זה דאינו סותר החזקה וכתב עוד דמשום זה נאמן גם באומר אין לי אחים אפילו במוחזק שיש לו אחים משום דמפרשין דבריו שהי' לו אחים ומתו דבזה אינו סותר החזקה. ובושב הכהן כתב דבזה מיושב הא די"נ דאמרו איכא עדים במדה"י הייני דשם הקול דאיכא עדים שגם עתה יש לו אחים וא"כ במה שאומר שאין לו אחים הוא נגד עדים או חזקה מן הקול והוי כאומר לא הי' לי אחים מעולם שבזה אינו נאמן נגד החזקה:

והנה יש לעיין אם גם הרשב"א יודה לדברי הרמב"ן דלכאורה

הא מ"מ אומר כאן נגד חזקת חיים וכיון דאין אנו מאמינים לדיבורו לסתור חזקה למה נאמין לו באחים שמתו הא מ"מ הוא נגד חזקת חי. והנה הרמב"ן תי' זה בדבריו מידי דהוי ע"א ביבמה דנאמן משום דהוי מלתא דעבל"ג. אך ה"ה כתב בשם הרשב"א דאין ללמוד בעל מע"א משום דבבעל סמכא דעתה וליכא דייקא ע"ש. ולפ"ז א"כ לשיטת הרשב"א י"ל דבאמת אין הבעל נאמן לומר דאחים היו לו ומתו דה"נ ליכא דייקא. ואי משום דהוי כאומר יש לי בנים דמועיל משום שאינו סותר החזקה שהחזקנו באחים. וה"נ אינו סותר כאן. ז"א דכאן הוי מ"מ דיבורו לסתור חזקת חי. אך הנה הט"ז בסי' קנ"ו בתשו' כתב דיש מי שאומר דע"א שאומר מת אינו אומר נגד החזקה כיון דחזקת חיים עשוי' להשתנות וכל אדם סופו למות. והט"ז האריך לדחות זה. ובמק"א כתבתי דדברי ט"ז הללו לכאורה סותרים דבריו ביו"ד סי' שצ"ז דהחזיק בסברא זו דחזקת חי עשוי' להשתנות ע"ש ואין כאן מקומו. ולפ"ז אם נאמר כסברת היש מי שאומר עיקר מה דאיבעי' לן בע"א שאומר מת בעליך טעמא מאי דנאמן. היינו משום דאומר נגד חזקת א"א. אבל משום חזקת חי הי' נאמן כיון דעשוי' להשתנות אינו אומר נגד חזקה. ומעתה לפי סברא זו הנה י"ל דגם להרשב"א נאמן בהיו לי אחים ומתו כיון שמה שאומר נגד חזקת חי לא איכפת לן דזה לא מיקרי נגד חזקה. ומשום חזקת איסור לשוק הר"ז דומה לאומר יש לי בנים דנאמן משום דכיון דבידו לגרשה אין כאן חזקת איסור לשוק וכמ"ש. או משום דאין מחזיקין מאל"א. אך גם לדעת הט"ז עכ"פ חזקת חי הוי חזקה העשוי' להשתנות אלא דאין ע"א נאמן נגדה. וא"כ לפ"ז למ"ש לעיל דלדעת הר"ן א"א לצרף חזקת היתר שהי' לה קודם הנשואין נגד חזקה אחרת משום דהיא עשוי' להשתנות. הנה לפ"ז מה שאומר הבעל נגד חזקת חי של האח הרי בזה שפיר נוכל להעמיד חזקת היתר שלה שקודם הנשואין אף שעשוי' להשתנות נגד חזקת חי שגם היא עשוי' להשתנות. וא"כ שוב הוי כאין כאן חזקה. אמנם בתשו' א' ביארתי דהנה חזקת חי הוא משני פניה. הא' הוא חזקת הגוף דמעמידין שהוא חי כמו שהי'. הב' דמעמידין אותו בחזקה מחמת רובא שהוא מן רובא עלמא דבריאים הם. וכמ"ש הפנ"י בגיטין (דף כ"ח). והנה חזקת הגוף ודאי מיקרי עשוי' להשתנות אבל חזקה מחמת רובא לא מיקרי עשוי' להשתנות דתמיד אמרינן דרובא דעלמא בריאים הם ומעמידין אותו ברובא דעלמא. אך מ"מ לכאו' למ"ש הפנ"י בקידושין דע"א נאמן נגד הרוב משום דאינו רק מברר שזה מן המיעוט. א"כ לפ"ז י"ל דגם בחזקה מחמת רובא נאמן כנגדה ע"א לומר שזה יצא מן רובא דעלמא. אך למ"ש המהרש"ל בחולין בפ"א סי' כ' לענין לומר דהשתא נטרפה דברובא דעלמא לא אמרינן כן רק בחזקה מחמת רובא ה"נ י"ל כן לענין ע"א דנגד רובא שפיר נאמן ע"א דאינו אלא מברר. אבל כיון דאתינן עלה מכח חזקה מחמת רובא הוי העד נגד החזקה ואינו נאמן לסתור החזקה וא"כ שוב מה שאומר הבעל דיש לי אחים ומתו הוא אומר לסתור החזקה מכח רובא דאינה עשוי' להשתנות ובכה"ג לדעת הרשב"א י"ל דאינו נאמן:

אמנם באמת בנ"ד אין שייך כלל לחקור בנאמנות הבעל דהא הר"מ העיד שבא אצל הר"י ואשתו שהיתה אחותו ומצא אותם יושבים לארץ ומתאבלים ר"ל על אחיהם הר"ש. וכיון שהדין שאין מתאבלים אלא בעדות שמועיל בע"א א"כ הוי כמו שמעיד הר"מ שהעיד עד על מיתת הר"ש. ואין לנו אלא לומר שמא לא הי' העדות רק מפי ע"א שגם בזה הדין שמתאבלים והוי ע"א ביבמה. וגם בזה מלשון העד שאמר שבא מכתב מיהודים מטשערקאס משמע שהיו ב' עדים. ואף שמ"מ הר"מ לא הוי בזה רק ע"א. בזה נדבר עוד:

ועדות הר"ל שהעיד מאם של הר"ש שהיתה בוכה תמיד על בנה. כבר כתבתי דזה ודאי אינו כלום כיון דהיא חמותה שהיא מה' נשים שאינן מעידות:

אך אכתי מה שמגרע בעדות הר"מ מה שסיים שהר"ש כאשר נלקח לצבא הי' רווק. וברווק שאין לו אשה פסק בשבו"י ח"א סי' ק"ב דמתאבלים בקול בעלמא שאין מועיל לע"א. וא"כ אין ראי' כלל ממה שמצא אותם מתאבלים דאכתי שמא הי' מקול בעלמא שאין מועיל. ואעפ"י שמעיד שאמרו לו שבא מכתב מיהודים שמת הר"ש. אולי לא הי' מקוים שאין מועיל בע"א. כיון דמתאבלים גם בכה"ג. ועוד א"כ אין זה רק מה ששמע מפי הבעל:

אמנם באמת הש"ך אין סובר כהשבו"י וכמ"ש שם בעצמו. וגם לדעת השבו"י הנה העיד הר"ל שאחר זה נשא אשה ויש לו בנים. וא"כ בזה גם השבו"י מודה להש"ך:

והנה נראה דאם נאמר דזה הוי עדות במה שמצא אותם מתאבלים עליו דודאי מת. משום שאין מתאבלים רק בעדות שמשיאין האשה. הי' אפשר לומר דגם הרא"ש מודה כאן. דאף דהר"מ הוי ע"א. מועיל ע"פ מה שכתבו התוס' בסוגי' יבמות (דף צ"ג ע"ב) דגם אם נאמר טעמא דע"א משום עבידא לגלויי מ"מ הוא משום דאיכא דיוקא זוטא ע"ש. וא"כ כיון שנאמר טעמא דעבל"ג מועיל גם ביבמה עד אחד וע"כ לומר דדיוקא זוטא איכא גם ביבמה, ואם כן לפ"ז בנ"ד הנה ודאי אפי' דיוקא זוטא סגי שאשתו של הר"י ודאי ידעה אם אמת כדברי העד. ובזה ודאי שהבעל עמה בבית סגי בדיוקא זוטא ודאי לא תסמוך על דברי העד במה שאומר שהבעל נהג אבלות ז' במה שיודעת להדיא שמעולם לא נהג כן. ובשלמא אם אנו צריכין לדיוקא רבה שתדייק אחר דברי העד אם אמת הם אמרינן דסומכת על העד ולא דייקא אבל בזה שעמה בבית ודאי אפי' אם לא תידוק רק דיוקא זוטא יודעת היא אם אמת הוא כדברי העד וא"כ בכה"ג שוב אפי' ביבמה לא חיישינן:

אלא שבתשו' ושב הכהן סי' כ"ט האריך דדעת הרא"ש דחיישינן למשקרת וא"כ אפי' דיוקא זוטא לא אמרינן בה. ואם אמרינן טעמא דעבל"ג מועיל אפי' בלא דיוקא כלל וע"ש דמסיק דעמפ"ע לדעת הרא"ש אפי' אם נשאת תצא וע"ש דמסיק לדעת הראב"ד ג"כ דעמפ"ע אינו נאמן ביבמה משום דלא הוי מלתא דעבל"ג. ואפי' לדעת הרי"ף רצה מתחלה לומר כן אך הוא בעצמו הביא שם תשובת הרשב"א שאין לחלק בין עד אחד לעד מפי עד ושכן כתב בה"ג להדיא. ואפילו לדעת הראב"ד מחלק דדוקא בניתן לי בן במדינת הים אינו נאמן. אבל באם ידענו שמתו הבעל והבן ובא ע"א שהבן מת אח"כ מועיל גם להראב"ד. ובושב הכהן שם האריך הרבה לתמוה על דברי תשובת הרשב"א הללו. ולענ"ד דברי הרשב"א נכונים דהא באמת דבר זה אי לא דייקא ביבמה זה לא ברור לן דלפעמים אמרינן דסניא לי' ולפעמים אמרינן דמרחמא לי'. וא"כ אף שהיא עצמה אינה נאמנת משום דלמא סניא לי'. אבל מ"מ לגבי העד ודאי מלתא דעבל"ג משוה שחושש שמא מרחמא ליה ותידוק הרבה. וזה שסיים הרשב"א וטעמא דע"א משום דאיהי דייקא ומינסבא ואין הכונה שסומכים על דיוקא לחוד א"כ גם היא עצמה תהי' נאמנת אלא הכונה משום דאיהי דייקא ולכך הוי מלתא דעבל"ג. וא"כ אף דלגבי דידה חיישינן דלמא סניא ליה אבל לגבי העד שפיר הוי מלתא דעבל"ג שחושש דלמא מרחמא ליה וא"כ יתבאר שקרו או כמו שכתבו התוספות דדיוקא זוטא גם הני דייקי ומשום זה הוי מלתא דעבידא לגלויי וזה כונת הרשב"א. ועיין בנודע ביהודה בק"ע סי' כ"ז ול"ג:

על כל פנים הנה מדברי הרשב"א מתפרש דלכ"ע עד מפי עד נאמן ביבמה. וגם להושב הכהן הנה להרי"ף והרמב"ם גם הוא מודה דמועיל עד אחד אפילו עד מפי עד. וגם להתוספות שאפילו למה שכתב הושב הכהן דסברי כהרא"ש דעד א' אינו נאמן ביבמה. אבל מכל מקום בנידון דידן הנה ודאי גם להתוספות יועיל. וא"כ כל מקום שהתוספות מסכימים לדברי הרי"ף הכי נקטינן וכמו שכתב בתשובת כנסת יחזקאל סי' מ"ה. וגם בושב הכהן לא חלק עליו אלא משום דלדעתו גם התוספות יסברו כהרא"ש בגוף הדין עיין שם:

על כל פנים בנידון דידן נראה דלפי' התוספות ודאי מועיל העד ר"מ וא"כ דברי התוספות בזה מסכימים לשיטת הרי"ף בנ"ד:

ועוד יש לצרף מה שכתב בתשובת מהר"י מינץ דבזמן הזה דאין מיבמין רק חולצין לא שייך עוד טעמא דסניא ליה וגם היא עצמה נאמנת כ"ש עד אחד. ואף שהאחרונים השיגו עליו. מ"מ בכנ"י שם מחזיק דעתו. ובאמת לגבי דידה עצמה הא חזקה דאין מקלקלת עצמה וכמ"ש הרמב"ם בפי"ב הל' ט"ו ובפ"ז הכ"ד גם לענין גט ע"ש. ורק משום חששא דסניא ליה חיישינן שתקלקל עצמה וא"כ בזמה"ז דלא שייך חששא זו עכ"פ נשאר חזקה זו בתקפה. וא"כ בנידון דידן שהאשה עצמה אומרת שיודעת בבירור שמת יבמה וכבר נתקשרה ורצתה להנשא ואם לא היתה יודעת בבירור ודאי לא היתה מקלקלת עצמה עכשיו בזמה"ז דליכא טעמא דסניא ליה ליבם. ואף שבאמת אין לבנות יסוד היתר ע"ז לחוד אבל עכ"פ בנ"ד דאיכא ע"א ביבמה שכבר כ' אחרונים דיש לסמוך במקום עיגון להקל והרשב"א כ' להדיא דהיינו אפילו עמפ"ע וכ"כ בתשו' מהרמ"פ סי' פ"ט ובת' מהרש"ל סי' ג' ע"ש. וגם יש צירוף דעת מהרי"ם דגם היא עצמה נאמנת א"כ יש מקום להקל אם יסכימו ע"ז עוד ב' רבנים מפורסמים וא"ל כל דברי בטלים. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה