אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן סו

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן סו

סימן סה

ע"ד הנטבע ר' ירחמיאל אשר האשה אמרה שהי' לו שומא בצואר והעדים אשר התעסקו בקבורתו אמרו שחפשו ולא מצאו שומא רק שהי' שם במקום אחד בצואר כמו גומא ותלו העדים דכיון דהצואר הי' נפוח הרבה נעשית השומא כמו גומא:

הנה זה דבר שהשכל מרחקו דאדרבה מחמת הנפיחה היתה צריכה גם השומא להיות ניכרת יותר דגם במקום השומא נתנפח. אלא שאפשר לומר דהשומא הוסרה והגומא הוא מקומה. אבל מי הוא אשר הסיר השומא ממקומה. ולכאורה מחמת זה מוכרח לומר דהנטבע הנמצא הוא איש אחר והוי הכחשה בין העדים והאשה או שנאמר דבעלה של זו השאיל כל המלבושים שלו לאחר והאחר הוא שנטבע ונמצא. ואף דאיכא אותו שמעיד שראה אותו שנטבע עם אלו המלבושים מ"מ כיון שמצאו אותו אחר כמה ימים הרי הב"ש סובר בלא"ה דגם בכה"ג חיישינן לשאלה. וכאן מוכרח לומר כן:

והנה בתשו' א' כתבתי דלכאורה יהי' דין זה תלוי בפרש"י ותוס'. דהנה בעירובין (ד' ק"ג) אמרו גבי יבלת דביבשה אפילו בכלי. מ"ט אפרוכי מופרך. ויש להסתפק בלשון זה אם הכונה דתהיה מופרכת מעצמה מחמת יבשותה. ומשום זה אין להחמיר אף בכלי דאין זה מיקרי תולדה דגוזז מבע"ח דכיון שנתייבשה אין בה חיות ונופלת מעצמה. או אפשר דוקא ע"י כלי מיפרכה. ומעצמה אינה נופלת. ומ"מ מותר בכלי דאמרינן בבכורות (ד' כ"ה) דתולש לאו היינו גוזז והוי כעוקר דבר מגידולו כלאחר יד. וכאן כיון דמיפרכא ע"י כלי אין זה חותך אלא תולש מקצת מקצת ע"י כלי. ומשום תולש ג"כ אינו חייב דאינו אלא תלישה כלאחר יד. ועי' רמב"ן שם. ובפסחים (דף ס"ו ע"ב) על הא דביבשה מיפרך פריכא פרש"י ולא קרי לה חתיכה. משמע משום דלא מיקרי חתיכה אין זה דומיא דגוזז ומה"ט מותר גם בכלי וכמו שאמרו בעירובין שם. אבל מתוס' עירובין שם ד"ה יבשה שכתבו ולא מסתבר להחמיר עלי' כיון דאפרוכי מיפרך. משמע דלא מסתבר להחמיר עלי' ע"י כלי משום דאפרוכי מופרך גם בלא כלי. דאל"כ מה הוסיפו התוס' על הגמ'. אלא שנראה שבאו לפרש לשון הגמ' דמשום דאפרוכי מופרך בלא כלי לא מסתבר להחמיר עלי' ע"י כלי. והנה בזה תלוי דין האשה דאם נאמר דביבשותה היא נופלת מעצמה א"כ לאחר מיתה דאז כלה החיות גם מהשומא והיבלת א"כ הרי היא נופלת מעצמה. ואין ראיה להכחיש את העדים ממה שלא מצאו השומא שאמרה האשה. אבל אם נאמר שגם אם היא יבשה אינה נופלת מעצמה רק נפרכה בכלי א"כ שפיר איכא הכחשה כאן ממה דלא מצאו השומא שאמרה אשתו:

והנה החת"ס באה"ע ח"א סי' ע"ג הביא מתחלה משם השואל דמסתפק אי הא דאמרו שומא עשוי' להשתנות לאח"מ הפי' הוא שתפול לגמרי או דוקא עשוי' להשתנות משחורה ללבנה אבל שיסולק לגמרי ממה שהי' בגופו זה לא מצינו. והנה שם בגמ' ודאי לא קאי רק על ההשתנות משחור ללבן. דהרי שם מיירי בנמצא השומא שמעידין עלי'. וככה הו"ל להסתפק אי הא דאמרו שם ללישנא דסד"ר דשומא אינה עשוי' להשתנות לאח"מ הוא רק לענין המראה שתשתנה משחור ללבן אבל שתפול לגמרי משם לכ"ע עשוי' להשתנות. וזה לדעתי תלוי בפי' רש"י ותוס' דביבשה מיפרכי וכמ"ש:

והחת"ס שם השיב ע"ז והביא ראיה מבכורות (ד' כ"ה) דאוקמי' שם בנתערבו תמימים עם בעלי מומין ואמרינן אימר מום עובר הי' והיינו משום דאיתסי מעצמו. ולא אוקמי' ביבלת דלא עבידא דמתרפא ממילא ומאליו. ומ"מ לכשיבשה מיפרכא ועביד דמתחכך בכותל ונפל ממילא ע"ש שהאריך. ומדבריו מוכח מה שאמרו שם בעירובין דיבשה אפרוכי מופרך אינו מעצמה בלא כלי דאל"כ הוי כמו שאר מום עובר דמיתסי מעצמו ומה עדיפא לאוקמי ביבלת משאר מום עובר דאוקמינן שם. אלא ע"כ הוא מפרש שם דגם ביבשה אינה מיפרכא רק בכלי ולכך רוצה לתלות בחיכוך בכותל דהוי כמו בכלי. אבל לפ"ז צ"ע ראייתו משם דהא בזה י"ל דהוי ספק ספקא להחמיר. שמא לא נתייבשה ואז אין מועיל אפילו נתחככה בכותל כמו בשאר בשרה. ושמא אפילו נתייבשה שמא לא נתחככה ובלא כלי לא תפול מעצמה. ובכה"ג דאיכא ס"ס לא פליגו כלל ולא דמי כלל לבגד שאבד בו כלאים דאמרינן נתר דאינו אלא ספק אחד אבל כאן איכא ס"ס להחמיר. אבל שם באותה תשובה בד"ה והנה יבלת כתב וז"ל והנה העידו חז"ל דממילא עביד דמיפרכא ועכ"פ יכול לחותכה ולהסירה ע"י חיתוך או שאר סיבה ומכ"ש אחר מיתה ובשעת מיתה מי יודע כמה טלטולי וכמה פרכוסי פירכס עד שהוסרה השומא עכ"ל. והנה כאן נסתפק שי"ל דממילא עביד דמיפרכא בלא סיבה וכו' וא"כ ראייתו מבכורות מתחלה ממילא צ"ע. אבל מ"מ מה שתולה בשעת מיתה על כמה פירכוסי עד שהוסרה השומא ג"ז צ"ע דבשעת מיתה עדיין לא כלה חיותו ולא נתייבשה ובזה לא אמרינן דמיפרכה רק על אחר מיתה שכבר כלה חיותו לגמרי דאז גם השומא נתייבשת בזה י"ל דאולי מחמת איזה טלטול הוסרה השומא:

והנה ע"ז שנתלה יותר שהוסרה השומא מהגוף משנאמר שהעדים טעו בהכרה הביא שם החת"ס ראיה מרמב"ם ע"ש. וכבר כתבתי בתשו' לדחות ראייתו דהרי שם ידענו הסיבה שנשכו נחש ומחמת זה תלינן שנשתנה מחמת הנשיכה. אבל לתלות שנעשה איזה סיבה שנשתנה אבל אין אנו יודעין כלל אם נעשה סיבה אין ראיה כלל מהרמב"ם ע"ז:

אך לכאורה יש ראיה מרישא דמשנה בהאי מעשה דצלמון דלא מצאו. דהרי בזה לא נודע ג"כ הסיבה על מה שלא מצאו שם אדם ואעפ"כ תלינן לאיזה סיבה שנעשה ולא חיישינן לשד וצרה. אבל ג"ז יש לדחות דשם איכא טעמי בגמרא על מה דלא חיישינן לשד וצרה. אבל בהא דהחת"ס דכמו שיש לתלות שנעשה איזה סיבה והוסרה השומא כן יש לתלות שהוא אחר ג"י והעדים טעו בהכרה. ולגוף זה לא נעשה שום סיבה להסיר שומא ומעולם לא היה שומא עליו. ומאין לן לתלות יותר שנעשה סיבה שהוסרה השומא ממנו:

אבל באמת לכאורה הנה זה דינא דתשו' הר"ן סי' ל"ג בדבר שעשוי להשתנות אינו מטיל ספק בדבר ותלינן שנשתנה. והביא ראיה לזה מהא דבני ברק דמה שעשוי להשתנות אינו מטיל ספק ומוציא מחזקת ממון ע"ש. וא"כ גם בהא דהחת"ס להסוברים דמקילין בספק ג"י משום דאוקמינן אותו בחזקת חי א"כ לסברת החת"ס דהשומא עשוי' להשתנות וליפול ע"י איזה טלטול מחמת זה אין להוציא מחזקת חי לומר שהוא אחר ג"י והעדים טעו בהכרה. ותלינן שנשתנה והוסרה השומא ע"י איזה טלטול. והתימה על החת"ס שלא העיר שם מהא דתשו' הר"ן:

אבל אני העירותי על הא דתשו' הר"ן בכמה תשובות דע"כ הר"ן סובר כל"ב בבכורות דיכיר לחוד דסיים שם על הראיה מבני ברק דאם אמרו זה לענין ממון כ"ש לענין ערוה הקלה לדבר זה ע"ש. והרי ללישנא קמא דרבנן אחמרו בת"ע הרי ערוה חמור הרבה מממון וכן פסק הרמב"ם ובש"ע ח"מ סי' רפ"ד דאף דאין משיאין אשה באלו הדברים מ"מ מורידין לנחלה א"כ אין ראיה מממון לענין עדות [אשה] דבתחלת עדות דאחמרו אף סי' שעשוי להשתנות מטיל ספק בדבר. ואין כאן ק"ו מממון. וכבר הובאה הפלוגתא בפוסקים אם הלכה כל"ק או כל"ב דבתשו' גאוני בתראי הובא תשו' מהתוי"ט ופוסק שם דהלכה כל"ב וכן בתשובה הארוכה שבש"ע זקני הרב ז"ל דהלכה כל"ב ובתשו' מהר"ם פאדוא סי' ל"ו כתב דרוב הפוסקים סברי דהלכה כל"ק ע"ש. וא"כ אין ראיה מתשובת הר"ן דמוכח דסובר כל"ב:

אלא שאפשר עוד לומר בהא דתשו' הר"ן דזה תלוי בהפי' מה שאמרו חז"ל סימנים עשויין להשתנות דאפשר היינו שמצוי ורגילות דוקא שישתנה לאחר מיתה וכן פי' הב"ח בתשו' סי' פ"א בהא דסי' עשוי' להשתנות היינו דמצוי דוקא שישתנה. או שנאמר דהאי עשויין להשתנות היינו רק שאפשר שישתנה אבל לא שמצוי בכך דוקא. והארכתי בזה בתשו'. ולפ"ז הנה י"ל דזה דעת הר"ן בב"ב שם דעשויין להשתנות היינו שמצוי דוקא להשתנות. והנה זה נודע דמצוי הוא כרוב. ולפ"ז י"ל דלזה הביא הר"ן שפיר ראיה מממון דהא בממון ג"כ לא אזלינן בתר רוב להוציא. וכיון שמ"מ מחמת שמצוי להשתנות אמרינן שנשתנה ולא אזלינן אחר זה שהוא קטן ע"י הסימנים אפילו להוציא ממון כמו כן לענין עדות אשה אף שג"כ לא אזלינן בתר רוב כמו במשאל"ס וגוסס. מ"מ מחמת זה הסי' שמצוי ורגילות להשתנות אינו מטיל ספק. ושם אנידון הר"ן לענין השם היה נודע לנו מקודם שרצונו לשנותו וא"כ הוי כמצוי ורגיל לשנות. ועי' בב"מ (דף כ') בתוספת ד"ה איסורא. אבל אם רק אפשר להשתנות אבל אין רגילות בכה"ג ודאי הוא מטיל ספק אף שבלא זה הספק היה לנו עדות ברורה על מיתתו מ"מ כיון שיש ספק שמא לא נשתנה וא"כ הוא אחר הוי זה ספק בעיקר העדות. ולפי זה חזר הדבר בנ"ד לתחלת הדברים שאמרנו שאם נאמר דמה דאמרו בעירובין ביבשה מיפרכה היינו מעצמה א"כ העידו חז"ל שרגילות השומא ליפול בנתייבשה ולאח"מ שכלה חיותו ודאי נתייבשה ובכה"ג דמיא ממש להא דתשובת הר"ן דאין זה מגרע לעדות ברורה אבל אם נאמר דרק ע"י כלי מיפרכה לא מעצמה אף שיש לתלות שמא נעשה איזה סיבה וטלטול דדמיא לכלי שעי"ז ודאי יכולה להיות מיפרכה. מ"מ כיון שאין זה רק אפשר ולא שמחויב ורגילות בכך י"ל דגם הר"ן מודה דזה מספק לן אפי' עדות ברורה ודלא כהחת"ס שם. וא"כ לפ"ז יהי' זה תלוי בפי' רש"י ותוספת וכמ"ש לעיל:

אך נראה דבנ"ד כ"ע מודו דנתלה שהשומא נפרכה ע"י איזה סיבה וטלטול אחר מיתתו או בשעת התעסקו עמו בעת הקבורה. והוא ממה דמצאו גומא על הצואר. דיותר יש לתלות הגומא במקום השומא שנעקרה מחמת איזה טלטול ממקומה ונשארה במקומה הגומא. והוא מהא דבני ברק בתוס' ד"ה ועוד איתא בתירוץ ר"י דלס"ד דהלקוחות מערערי דגדול הי'. תי' ר"י דהבדיקה היא אחר גומות וע"ז אמרו דסימנים עשויין להשתנות שיהי' נעשו גומות אחר מיתה. וא"כ להמסקנא שנאמר דבני משפחה מערערי הייני גם כן שאומרים שיבדקו דליכא גומות ואז הוא סימן דהוא קטן. וע"כ דמה שאמרו סי' עשויין להשתנות היינו שאחר מיתה נשתוו הגומות ואין ניכרים. ולכאורה הנה זה יהי' סברות הפוכות. אך יש לומר דלל"ק נמי הגומות שיש לו מחיים אדרבה אחר מיתה משתוי' הגומות רק באם הוא קטן ומביא שערות הם משומא ולכך אחר מיתה כשמתייבשת השומא נופלת ונעשה גומא. ולזה הוי גומא סי' העשוי להשתנות בין ללישנא קמא ובין למסקנא דבני משפחה מערערי. והשתא אם נאמר דהאי עשויין היינו שדרך ומצוי להיות כן א"כ הגומא שנמצאת אם היתה כך מחיים א"כ אדרבה דרך לאח"מ שישתוה הגומא ולא יהי' ניכר. אלא נראה יותר לומר שזה נעשה הגומא לאח"מ מחמת שנעקרה השומא מחמת איזה סיבה ונשארה הגומא תחתיה. וא"כ אפי' נאמר דהא דהר"ן הוא דוקא משום דדרך ומצוי להשתנות אבל לא רק באפשר הרי דכמו כן נימא דאם הגומא מחיים לא מחמת הסרת השומא הרי דרך ומצוי שישתוו לאח"מ ולא יהי' גומא. אלא יותר יש לתלות דבהסרת השומא לאח"מ נעשה כך. וא"כ יש כאן מקום להתיר. חדא דאפשר דיבשה מיפרכה מעצמה וכפי' התוס'. ואפילו אם נאמר כפי' רש"י הרי כאן י"ל דגומא עשויה להשתנות שלא יהי' גומא. וע"כ הוא מחמת הסרת השומא ודו"ק. וכבר התיר החת"ס כזה. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה