עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן סא
מה שיש להסתפק בהגב"ע הנה על היכר הפנים אין כאן רק ב' עדים ושאר העדים אינן רק בהיכר וסימני הבגדים. והנה יש להסתפק בהיכר. א' כיון שהי' בראשו בג' מקומות ממול ערפו נחתך מהקרדום שהכהו בו הרי נעשה בו מכה מחיים ובזה דעת כמה אחרונים דאפי' אין המכה בפנים אמרינן מייא מרזי מכה ואין מועיל הכרה בפנים עי' בח"מ ותשו' מ"ב. ועי' בב"ש שהביא פלוגתא בזה. ב' הרי אכתי יש כאן ס' ג' ימים כיון דנראה דהרגוהו מקודם והשליכו אותו אח"כ למים. דלמא השליכו אותו אחרי ג' ימים. ומה שאמרו הרופאים החונטים שאומדין בהכרתן כי הושלך למים עוד בחיותו. ועוד הי' חי אחרי ההכאות עת הושלך למים. אין בזה סמיכה שאינו אלא אומדנא בעלמא. וא"כ לכאורה איכא כאן ס"ס לחומרא דלמא כאותן הפוסקים דאפילו אין המכה בפנים אין מועיל הכרה ואפילו להפוסקים דדוקא במכה בפנים אין מועיל הכרה מ"מ דלמא נשתהה ביבשה קודם שהשליכו אותו למים ועברו עליו ג"י שכבר נשתנה צורתו מקודם שהושלך למים:
אמנם לכאו' הנה י"ל להיפך ג"כ דהרי לזה הסכימו כל האחרונים דהא דמייא מרזי מכה אינו אלא אם נעשה המכה מחיים אבל אם נעשה המכה לאח"מ אין מרזי ועי' בח"מ ובקונטרס עגונות סי' ר"ח. וע"כ הטעם דכל עוד דחיותו בו והמכה מכאיב אותו אדרבה המים מגדילים הכאב ונופחין אותו אבל לאח"מ שאז אין המכה גורמא שוב כאב דכבר כלה חיותו אין המים פועלין כלום ע"י המכה. וא"כ ה"ה אף שהמכה נעשה מחיים אם מת קודם שהושלך למים דאז לא שייך עוד שוב כאב מהמים אין המים פועלים הוספה לגריעותא. ואם כן אם נאמר דיש ס' ג' ימים היינו שיש לחוש שמת קודם שהושלך למים הרי להפוסקים הסוברים בס' ג"י להקל א"כ יש מקום לומר להקל. דאפילו אי נאמר דהא דמייא מרזו מכה הוא אפילו בשאר הגוף דלמא מת קודם שהושלך למים ששוב אין שייך לומר בזה דמייא מרזו. ואי משום שמא שהה ג"י ביבשה הרי אין זה אלא ספק וס' ג"י להקל ותלינן דהוי תוך ג"י. וא"כ י"ל הס"ס לקולא שמא כאותן הפוסקים הסוברים דאין מכה מגרע במים אלא כשהוא בפנים ואף לאותן הפוסקים דמכה מגרע אפילו בגוף שמא מת קודם שהושלך למים דאז לכ"ע אין המים מרזו. ולפ"ז הנה לכאורה י"ל דכאן תלוי בהא אם נאמר דסג"י לחומרא או לקולא דכמו דבספק אחד אם הוא תוך ג"י אזלינן לקולא אף דאיכא כמו כן הצד לחומרא שמא הוא אחר ג' ימים ה"נ כמו בנ"ד שיש ב' צדדים לחומרא שמא הושלך חי לתוך המים ובכה"ג הוי מרזו מכה ושמא נשתהה קודם שהושלך למים ג"י ביבשה. ה"נ י"ל ב' צדדין לקולא שמא בכה"ג לא הוי מרזו מכה אף שהושלך לשם חי ושמא הושלך לשם אח"מ בתוך ג"י דלכ"ע לא הוי מרזו מכה. וחזר הדבר כמו בס' אחד דשוי הצדדים לקולא או לחומרא ולמ"ד דמקילין בזה משום דחששא דנתפח הוי ספק דרבנן וה"נ כן. ולמ"ד דאזלינן לחומרא ה"נ כן. אך י"ל דז"א דהתם מ"ד דאזלינן לקולא הוא משום דאוקמינן הנמצא בחזקת חי עד סמוך למציאתו וא"כ עדיין הוא בתוך ג"י ומה"ט אזלינן לקולא עי' בב"ש סע"ק פ"ד. אבל כאן הרי אם נקיל מטעם זה שנמשך עליו חזקת חיים כל מה שנוכל להמשיך אדרבה נאמר מטעם זה דהושלך לתוך המים בעודו חי ונתחזק הספק דבכה"ג מייא מרזו מכה. ועוד י"ל דחששא דמייא מרזו מכה י"ל דחמיר משאר חששא דנתפח דהא הא דמייא מרזו מכה אמרינן גם להקל בזה הסברא בהאי מעשה דשלשלוהו ברגלו. וא"כ מוכח דאין זה חששא רק דודאי הוא כן. ואפשר דלא מיקרי זה חששא דרבנן והס' בזה הוי ס' מה"ת. מיהו הא כתבו הפוסקים דמהא דהרמב"ם ורי"ו השמיטו הא דמייא מרזו מכה מוכח דלא סברו זה. א"כ בהאי חששא דמייא מרזו איכא ס"ס דפלוגתא שמא בשום מכה אין מייא מרזו כלל כהרמב"ם. ושמא כהט"ז ודעימי' דאין מייא מרזו רק כשהמכה בפנים. ועוד בלא זה הא דעת ר"ת ורא"ש דגם באחר ג"י אם נמצא כל גופו שלם מעידין עליו בט"ע ובסימני גופו ודעת הרבה אחרונים לסמוך ע"ז לחוד. א"כ שוב אין כאן ס' שמא הושלך לתוך המים אחר ג"י דכבר נשתנה דזה לא איכפת לן כיון דכל גופו שלם וגם איכא סימן כליו. ורק משום חששא דמייא מרזו הרי ע"ז יש ס"ס להקל שמא הושלך לאח"מ דאין שייך כלל מייא מרזו לכ"ע. ושמא הלכה כהפוסקים דאין המכה מגרע אלא כשהיא בפנים. ועי' בתשו' ב"י סי' י"ב והובא בק"ע סי' ר"י ע"ש:
אולם אכתי יש לחוש ולומר דספק זה שמא הושלך לאח"מ למים אינו ספק השקול משום זה שהכירו הרופאים אחרי חניטתו שהי' בעוד חיותו בו. ואע"פ שאינו אלא אומדנא מ"מ שוב אינו ס' שקול לומר שהושלך לאח"מ. ועוד איכא דעת חכם א' בתשו' ב"י דהא דאמרו מייא צמתי הוא דוקא במת במים אבל לא בהושלך לאח"מ. ולכאורה ראיה לזה מהא דמשני בגמ' דשאני מייא. הא מ"מ מזה מוכח דריב"ב פליג לקולא ועבדי כריב"ב. דהא גם ע"ז הוא פלוגתת ריב"ב. דלא כל המקום שוה. אלא נראה כדעה זו דמה דאמרו דשאני מייא היינו שמת ע"י מים אבל במת ביבשה אפילו מונח במים אין מעידין אחר ג"י דאין חילוק בין המקומות וכת"ק. וא"כ לפ"ז איכא כאן ממ"נ דאי מת במים איכא מכה דמרזו. ואי מת ביבשה הרי מונח כאן הרבה ימים במים וודאי עברו כאן ג"י. מיהו גם לפ"ז עכ"פ לא גרע מים מיבשה ואכתי איכא דעת ר"ת ורא"ש בגופו שלם דניכר הוא אפילו אחר כמה ימים:
והנה בהא דמייא מרזו מכה אי זה אפילו תוך ג' ימים או בעינן ג"י עי' בפמ"א ח"א סי' נ' ובנו"ב סי' כ"ח ומ"ט. ולענ"ד נראה דזה יהי' תלוי בפלוגתא זו אי בעינן המכה בפנים דייקא או גם בשאר הגוף. דהנה לאותן הסוברים דאפילו אם המכה בשאר הגוף לכאורה קשה הא אמרו רק מרזו מכה וכן כתב רש"י מקום המכה מגדילין הכאב ותפח ע"ש. וע"כ דמה דדחי בגמרא ה"מ היכא דאיכא מכה קאי זה על האדם לשיטתם כלומר דכיון דאיכא מכה דמרזו ומקום המכה מתחיל לתפוח שוב אין המים עושים פעולתם לצמות דכל שהתחיל בו נפיחה הולכת היא בכל הגוף. וכעין זה כתב הכנה"ג לענין במי שראו אותו תיכף כשהעלוהו מן המים וראו בו נפיחה דאין מעידין עליו. ומשמע דאפילו ראו בו נפיחה רק בגוף ע"ש. ואף שיש לדחות דשם אנו רואים דלא פעלו בו המים. (ועי' בב"מ דחולק על הכנה"ג ובשו"ת א' הארכתי). אמנם גם בזה י"ל כן דאין המים עושין פעולה אלא שלא יתחיל בו הנפיחה אבל כל שהתחיל בו הנפיחה ע"י המכה שמרזו הולכת בכולו ואין המים יכולין לעכב וזה שסיימו אבל ליכא מכה מצמת צמתי וזה נראה הוכחתם מדיוקא דלישנא דסיפא דבאיכא מכה לא צמתו היינו בליכא מכה בכל הגוף אמרינן דצמתי אבל אי איכא מכה בגוף אז שוב אין המים צומתין שלא תלך בכל הגוף משום דכבר התחיל בו הנפיחה במקום המכה. וכיון שמכה בגוף שלא בפניו היא הגורמת רק לסלק פעולת המים. א"כ שוה דין המים ליבשה ובעינן ג"י דוקא דגם ביבשה מתחיל לנפוח בתוך ג"י ומ"מ מעידים עד ג"י וכמ"ש ברשד"ם סי' מ"ו ע"ש. וה"ה כאן במים דהמכה שבגוף היא גורמת לסלק פעולת המים. דכיון דנתפח במקום המכה אין יכולין עוד לצמות שלא תלך הנפיחה בכל הגוף. אבל מ"מ שלא להעיד בעינן ג"י וכ"ז לשיטת הסוברים שהדין כן גם באיכא מכה בגוף אבל להסוברים דרק במכה בפנים אין מעידין. ע"כ לשיטתם מה שמתרצי בגמ' ה"מ היכא דאיכא מכה אבל בליכא מכה וכו' היינו דמקום המכה מרזו ותפח. ושלא במקום המכה אינו תופח וגם שם עושין המים פעולתן. וא"כ לענין מקום המכה עצמו ודאי לא שייך זמן ג"י כיון דע"ז איכא סיבה דהמים מרזו מקום המכה ומי נתן בזה זמן ג"י. וזה נראה לענ"ד ברור:
והנה בתשו' מ"ב סי' כתב להקל בזמן הקור דמעידין אפילו לאחר כמה ימים והביא כן בשם הראב"ן. והביאו הבית שמואל ס"ק והנה נראה ודאי דזה הוא פעולה רק לענין מה שאמרו דבעינן ג' ימים עד שישתנה שלא יוכלו להעיד עליו. אז אמרינן דבתוך הג' ימים כבר צרפתו צנה ונעשה נקרש כעץ דאי אפשר עוד להשתנות אבל במה שאמרו דבעינן בשעתו כמו בהעלוהו מן המים דבעינן חזוהו בשעתו. ודאי אפילו בזמן הקור בעולם אין מועיל כלל. דמי יודע אם קדם הקור לפעול בו קודם שיפעול בו זמן השינוי אשר הוא בשעתו וכן אם נאמר דמייא מרזי אפילו בתוך ג' ימים ודאי גם כן הוא דהא יש לומר דהמים גרמו בו תיכף השינוי קודם שישמור אותו הקור:
ומעתה לפי זה בנידון דידן דהיה זמן קור גדול. הנה איכא כאן ממה נפשך להיתר. דאי נאמר השיטת הסוברים דאף במכה בגוף שייך מייא מרזו דאין מעידין. אם כן לפי זה בעינן זמן ג' ימים שלא יעידו עליו כמו ביבשה. ובזמן הקור מעידין אפילו אחר ג' ימים. ואי נאמר דלענין מייא מרזו לא שייך זמן קור משום דאין מעידין אפילו בתוך ג' ימים. נראה דזה דוקא אם נאמר כהסוברים דמים מרזו מכה שבפנים. אבל בנידון דידן שלא היה בפניו לא שייך כלל הא דמרזו ומחמת המים ניכר אפילו לזמן מרובה:
ועוד יש כאן היתר של העבודת הגרשוני סי' דאפילו בטביעת עין אחר שלשה ימים מועיל עם היכר כלים עיין שם. והוא הדין אפילו אם מייא מרזו מכה כיון דמכל מקום איכא טביעת עין גרוע על כל פנים. והארכתי במקום אחר בדבריו:
על כן אם יסכימו בזה ב' רבנים להיתר מצטרף אנכי עמהם סליק: