אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן נח

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן נח

סימן נז

ע"ד הגב"ע מהנטבע ר' אברהם ב"ר יעקב יהודה אשר נשלח לפני מכבר ולא הי' בו כדי סמיכה. ועתה שלח כבודך עוד גב"ע מחדש מעד ר' דוד ב"ר אהרן עזרא וכפי הנראה הוא גיסו של הנטבע שבדברי' יש בהם לכאורה די להתיר. אך יש עוד לדבר בהם:

הנה בעדות ר' דוד מבואר ששהה עליו כדי שת"נ וגם כשהעלוהו הכיר בט"ע המלבושים שהמה המלבושים שראה שנפל בהם ובזה דעת המהרמ"פ הובא ברמ"א סעיף ל"ב דלא חיישינן בכה"ג לשאלה ועי' בח"מ וט"ז שם שאפילו שהה איזו ימים עד שהעלוהו לא חיישינן לשאלה. אולם בב"ש כתב שם דחיישינן לשאלה אם שהה איזה זמן ע"ש. מיהו בנ"ד הרי הכיר בט"ע גם הארנקי שלו שזה הוי מכלים דלא מושלי. אף שהריטב"א מחמיר גם בכלים דלא מושלי מ"מ בכה"ג שכבר יצאה מח"ת י"ל דלכ"ע לא חיישינן. אמנם הר"ד נראה מוכחש מב' עדים במראה המלבושים שאף שמה שנאמר בהגב"ע הנשלח מכבר שם אמרו שהפאלטישקא הי' מקארט. י"ל דהיינו קארט גיוואנט ובעדות ר"ד נאמר סתם גיוואנט וי"ל דחדא מלתא הוא אבל בהמכנסים איכא הכחשה ששם אמרו ב' עדים שהי' מן שווארצין קארט מיט איין געלין פאס ביי דער זייט פון דער נאט. ובלשון העד ר' יקותיאל זוסמאן אמר בזה הלשון קארטענע הוזין שווארצע אין אגעלער לאמפאס ביי דער זייט פון דער נאט ובעדות הר"ד נאמר די הוזין זאנען גיווען טינקעלע מיט פאסקאלאך. נראה שהי' הרבה פאסקאלאך כדרך הקארטין. ובגב"ע הראשון מוכח שהי' רק פאס א' רחב אצל הנאחט. גם שם נאמר מראה שחור וכאן אמר ר"ד מראה טינקיל. ואין לדמות כאן להא דכליו שחורים וא' אומר כליו לבנים דאין זה הכחשה רק בבדיקו' וכן א' אומר מנה שחור וא' אומר מנה לבן. דכאן מיקרי זה חקירות כיון דלא העיד הר"ד שהכירו בפניו בעת שהעלוהו מן המים רק ע"י מה שהכיר המלבושים שהן אותן שנפל בהן. וע"י זה אנו דנין דזה בעלה. והרי בסימני המלבושים הוא מוכחש מב' עדים א"כ זה הוי הכחשה בגוף העדות שהוא העיקר שבאנו לדון על ידם אם זה הנטבע הוא בעלה. וא"ל דאע"ג דאיתכחוש בהסימנים אבל לא איתכחיש בהט"ע ונאמר שמ"מ זה אמת שהכיר בט"ע שהם המלבושים שנפל בהן. דודאי זה מיקרי עדות אחת בהיכר המלבושים בין ע"י סימנים ובין ע"י ט"ע. ובעדות אחת י"ל דלכ"ע אמרינן מיגו דאיתבטיל במקצתו איתבטיל בכולו. ומשקר הוא בכל העדות של היכר המלבושים גם על הט"ע. וע"כ לא פליג ר"נ בחז"ה (ד' ל"א) על רבא אלא משים דחושב עדות אבהתא לעדות אחרת. וכדאמרינן שם דר"נ כר"ה. אבל בעדות א' אמרינן דמתבטיל בכולו לכ"ע. והא דבב"ק (דף ע"ג) אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה בכולה משום דנפסל למפרע. משמע דוקא בהוזמו דבזה נפסל העד. אבל בהוכחש לא. י"ל דגם שם גנבה וטביחה הוי ב' עדות אלא שהעידו בבת אחת. ע"ש בגמ'. וכ"כ המהרי"ט ח"א סי קל"ח דלא אמרינן במה דאתכחיש אתכחיש ובמה דלא אתכחיש לא אתכחיש אלא בהא דאכילה ואבהתא דהוי תרי מילי. מיהו בב"י חו"מ סי' ל"א הביא בשם רי"ו דעל מקצת שלא אתכחיש הוי עדותן קיימת. ובתו' שם ס"ק ב' הביא בשם הכנה"ג דזה פשוט מהא דלא אתכחיש באבהתא וע"ש שהאריך וצ"ע דהא בגמ' שם משמע דהוי עדות אחרת. מיהו בתוס' שם ד"ה אלא בתי' ריב"א משמע דחדא מלתא הוא דאבהתא בלא אכילה לאו כלום הוא. וא"כ י"ל דגם לר"נ הוי זה כחדא מלתא. ולמה שכ' התוס' מתחלה מוכיח דזה הוי תרי מילי כמו בגנבה וטביחה גם לרבא. ומה שאמרו שם לרבא אבל באותה עדות לא. היינו משום דהכל הוא להעיד שהוא שלו וכעדות אחת דמי. וכמ"ש בחה"ר שם בב"ק. אבל מ"מ תרי מילי נינהו וכמ"ש מהרי"ט. אמנם לפ"ז במה שהעיד הר"ד שהכיר הארנקי בט"ע. י"ל דזה דומה להא דאבהתא ואכילה דהוי תרי מילי אף ששני הדברים באים להעיד על הקרקע שהיא שלו וה"נ כאן דהרי היתר המלבושים הוא משום שראה שנפל באותן המלבושים ואח"כ העלוהו בהן וזה שנטבע בהן זה שנמצא וכמ"ש הט"ז. או משום דלא נחוש לטביעה בהכלים מחדש. ובזה מה שאומר סי' המלבושים או מה שאומר כהכירן בט"ע הוא מועיל מטעם זה והוי חדא מלתא. אבל סי' הארנקי אינו תולה במה שנפל בהמלבושים. דהרי אפי' לא ידע כלל אם הי' אצלו ארנקי בעת שנפל מ"מ הארנקי עצמה דהיא מכלים דלא מושלי הוי סי'. ודמיא זה להא דאבהתא דהוי עדות א' שהקרקע שלו ואכילה ג' שנים הוי עדות מטעם אחר שהיא שלו ובכה"ג לכ"ע הלכה כר"נ דמה דאיתכחיש איתכחיש ובמה דלא איתכחיש מהימן. וכאן על הארנקי גם העדים הראשונים מסייעין לו שנמצא אצל הנטבע ואמרו סימנים עליה (אף שאינן מועילין) עכ"פ נאמן בזה שהכיר הארנקי בט"ע וזה לחוד מועיל ומכ"ש בצירוף הריצעפט שנמצא בהארנקי שאמר העד שהוא יודע שהוא של בנו של הנטבע שבזה לא שייך לחוש לשאלה ומכירה. אך אכתי י"ל דהא מהא דחז"ה גבי אבהתא דאמרו שם דר"נ דלא כר"ח. ולר"ח ודאי אין נאמנים גם באבהתא משום דהם משקרים. א"כ כמו כן כאן דהעד ר"ד הוא מוכחש בחקירות מפי ב' עדים ובזה לכ"ע נעשה העד הזה מוחזק לשקרן. דע"כ לא פליג ר"ה אלא כיון דיש ספק על כל כת מהעדים איזו משקרת ויש לכל אחת חזקת כשרות לכך כל א' מעידה בפ"ע. אבל בנ"ד שאחד מוכחש מפי שנים ודאי דמחזקינן זה העד לשקרן והוי לזה העד דינו לר"ה כמו לר"ח בב' כתי עדים ובכה"ג לכ"ע אינו נאמן גם בב' עדות אם אמר תוכ"ד וכמו בהא דגנבה וטביחה למסקנא בב"ק שם. וע' בפנ"י שם שכתב הטעם משום דגם באותה מקצת שבטלה יש ספק לומר שאינו משקר ולכך לא אמרינן בטלה כולה ע"ש. אבל כאן שהוא מוכחש מפי ב' עדים אין ספק שהוא המשקר וא"כ אמרינן בטלה כולה. ולפ"ז אפי' מה שהעיד שנפל ושהה עליו שיעור שת"נ גם זה בטלה כיון שאמר בתוכ"ד לכולא מלתא. והנו"ב מה"ק חא"ע סי' כ"ז כ' דבעדות אשה לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והביא ראי' לזה מהא דב' יבמות דזו אסורה מפני בעלה של זו. ולא אמרינן כיון דבטל עדותה לגבי יבמתה בטלה לגבי עצמה יעו"ש. ולפי דברי הפנ"י בב"ק אין ראייתו ראי' דהתם אין זה אלא ספק אם בטלה גם בהמקצת אלא שאין מאמינים לה לגבי יבמתה. אבל היכא דודאי בטלה במקצת י"ל דבטלה בכולה. אך מהא דאחד אומר מת וא' אומר נהרג דדעת הרא"ש דתנשא יש להוכיח זה דאם בטלה במקצת לא בטלה כולה. ועיי' בח"מ וב"ש ולדברי הב"ש שהביא בשם הפני משה גם מזה אין ראי' ועיין בנו"ב סי' מ"ו:

אמנם לכאורה מטעם אחר יש לחלק בעדות אשה דגם לר"ח או אם ידעינן בודאי מי שמשקר הוא נעשה רק פסול לעדות אחרת משום שהוחזקו למשקרי' לא לעדות אשה. דאף דפסולי עדות מה"ת אין נאמני' בע"א. היינו בגזלן ושאר עבירה. ואפי' בע"ז יש לו' דהתורה פסלתו וכמו שאמרו בגמרא דע"ז חידוש הוא ואף דקי"ל כאביי דלמפרע נפסל מ"מ ודאי לא יחלוק אביי ע"ז דחידוש הוא אלא כיון דהתורה פסלו נפסל הוא משעת עדותו. אבל בהכחשה דאין הטעם רק משום שמוחזק למשקר ולכך אינו נאמן משום דהוא מכלל עד שקר וא"כ י"ל דגבי ע"א דחז"ל סמכו על ע"א משום דדייקא לא משום נאמנות אין מגרע לן מה שהוא אינו נאמן דהרי בלא"ה לא סמכו על ע"א רק משום דייקא וא"כ אפשר דזה תלוי במה דאיבעי' בגמרא אם נאמן העד משום עבל"ג או משום דייקא. ואפשר דגם לטעמא דעבל"ג יש לחלק בין ע"א לשאר עדות. דגם לר"ח הוא הטעם משום דעדי שקר הם פסולים גם לעדות אחרת ואין לסמוך עליהן. אבל בע"א דהוי עבל"ג שוב לא חיישינן למשקר ומה"ט י"ל דגם לר"ח נאמנים הם לע"א דהם לא נפסלו רק משום שהוחזקו למשקרי ובעבל"ג לא חיישינן בזה ועי' בנו"ב סי' כ"ו שהוכיח שם דנוגע כשר בעדות אשה משום דעבל"ג. ואף שנוגע לדעת הסמ"ע והש"ך הוי טעמא משום דמשקרי עכ"פ י"ל דגם לר"ח שנפסלו לעדות אחרת כשרין לעדות אשה משום זה דעבל"ג והם לא נפסלו רק משום שהוחזקו לשקרנים ובכה"ג ל"ח:

אך י"ל דזה תלוי דאם נאמר דגזלן כשר במסל"ת וכמ"ש בש"ע סעי' ג' א"כ מוכח דאותן הפסולים מה"ת שאינן כשרין לע"א הוא משום דחיישינן למשקר ואין מועיל בהם טעמא דיבל"ג ודייקא דהא במסל"ת שאין לחוש למשקר גם הם כשרים. אבל להסוברים דבגזלן אין מועיל גם מסל"ת א"כ ע"כ דלא משום משקר נפסלו אלא משום דהתורה פסלתן משום אל תשת. וא"כ יש לומר דבהכחשה דפסולין מטעם שהוחזקו למשקרי בהא דעבל"ג לא חיישינן למשקר או משום דייקא :

והנה הב"ש ס"ק כ"ו כתב דבהכחשה בחקירות בין ב' עדים אין מגרע משום דע"א איכא כשר ובע"א מועיל אפילו ע"א וזה לא שייך בנ"ד דהעד מוכחש מב' עדים ובדברי העדים הראשונים אין מדבריהם במה להתיר. אך ממה שכתב שם בטעם א' דזה דמיא למנה שחור ומנה לבן דכיון שמת אין מדקדק כ"כ באיזה מיתה מת. א"כ י"ל דגם כאן כן דכיון דהכיר בט"ע את המלבושים שהמה אותן שנפל בהן. אין מדקדק כ"כ במראיתן ובסימנים. אמנם האחרונים הקשו על טעם זה דגם במנה שחור וכו' דעת הרא"ש וטור דהוא דוקא בתבעו שניהם אבל בתבעו אחד הוי הכחשה ובמת הוי כתבעו אחד. ודעת הב"ח בתשו' וכן הסכים השב"י דבעגונה הקילו אפילו הוכחשו בז' חקירות משום דקילא מד"מ כיון דנאמן עמפ"ע ע"ש. אך גם ע"ז כתב העבוה"ג בסי' ס"ז דזה דוקא אם עכ"פ שניהם מעידין על המיתה אלא שמכחישין זה את זה אבל אם הוא מוכחש בחקירה מאותו שאינו מעיד על המיתה גם בעגונה בטלה העדות ובזה כתב ליישב דברי המחבר סעי' ב' ע"ש. ולפ"ז הרי בנ"ד נעשה מוכחש מב' עדים שאין מעידין על המיתה כלל:

אמנם מה שיש לצדד בזה דכיון דאיכא עדות של הארנקי לפי דברי העד שהכירו בט"ע שזה הוי סי' גמור על הנמצא משום דהיא מכלים דלא מושלי א"כ הכרת המלבושים שוב לא הוי רק כבדיקות וכמו בד"מ בכלים שחורים או לבנים דאין מגרע משום דבגוף הדבר ליכא הכחשה וזה לא נחשב רק לבדיקות. וכאן נמי על גוף הנמצא שהוא בעלה של האשה יש לנו סי' מהארנקי וא"צ להיכר המלבושים וא"כ שוב לא נחשב זה רק לבדיקות וע' בתשו' הר"ן סי' מ"ז שמה שהעיד א' ששמו אברהם וא' העיד ששמו שמואל אין זה מגרע דנחשב לבדיקות והוי רק הכחשה בבדיקות והיינו משום דכולם מעידים שלא הי' לו רק אח אחד וא"כ שמו נחשב רק לבדיקות והיינו ע"כ משום דגם בלא הזכרת שמו שהי' להמומר ביהודאי הי' מועיל העדות א"כ שוב אין זה רק כבדיקות וכ"כ בשב"י סברא זו אפילו בשינוי מקום דזה נחשב מז' חקירות דמשום דלא הי' צריך להזכירו אין שינוי מגרע ע"ש כ"ש כאן דבאמת מה שאנו אומרים דהמלבושים נחשב לחקירות הוא משום דעל ידן אנו באין להכיר מי הוא המת א"כ הן מגוף העדות וכיון שיש סי' הארנקי שא"צ לעדותן על הנמצא שפיר אין זה נחשב רק לבדיקות שאין מגרע לן הכחשה. ואף דלשיטת ריטב"א סי' ארנקי ג"כ יש לחוש לשאלה דלא הוי עכ"פ סי' מובהק כבר כתבתי דכיון דע"פ העד הזה כבר יצאה מא"ת בזה ודאי גם לשיטת ריטב"א מועיל סי' ארנקי דלדעת כמה אחרונים כל שיצאה מא"ת בלאו הכי לא חיישינן לשאלה כ"ש בארנקי דלא מושלי. ועוד הריצעפט שנמצא בהארנקי שזה ודאי לא שייך לשאלה וגם לנפילה לא שייך לחוש משום דמיזהר בי' מה שצריך בשביל בריאת גוף בנו ובזה ודאי כ"ע מודו שזה הוי ס"מ על הנמצא. וסי' הבגדים שהוא מוכחש בהן אינו אלא הכחשה בבדיקות:

ועדות אבי הנטבע הנה מה שהכיר המלבושים בטביעת עין בזה אין לסמוך משום דחיישינן לשאלה. וגם לצרף סברת הח"צ משום הראנע שאמר שהיה לו על רגל א'. כבר כתבתי דלשון ראנע הוא מכה פתוחה לא צלקת. וכיון שלא נאמר בלשון העדים שראו אותו לאחר מותו שהכירו שנעשה הראנע מחיים. יש לחוש שמא ע"י כוורי נעשה אחר מיתתו או שהוכה באבן בעת נפילתו למים. וא"כ ליכא טעמא דהח"צ בזה. אך משום טעמא דמהר"ל משום ממ"נ דהוי ס"א בגוף וט"ע בכלים. לכאורה כמו כן יש לדון דכמו דאמרינן דמיקרי ס"א בגוף שלא ניחוש לשמא איתרמי באחר כולי האי. ה"נ לא ניחוש לשמא איתרמי זה לאחר מיתה באחר. ואכתי איכא כאן ס"א בגוף. אך י"ל דכיון דאמרו בגמ' אלקים אכלי כוורי. י"ל דזה שכיחא שינשכו כוורי ונחשים. א"כ י"ל דכל שאין ניכר שהוא מחיים מיקרי זה סי' גרוע משום חששא דכוורי. אך מהא דהכיר בט"ע הארנקי י"ל דזה מועיל משום דהוי מכלים דלא מושלי. אך כתבתי דהריטב"א מחמיר גם בזה:

אך מכל מקום כיון שאמר עוד אבי הנטבע ששמע מאחד שהכיר אותו בפניו בעת שהביאו אותו אף שזה אינו כלום. משום דלא חזוהו בשעתו ואיכא חששא דנתפח. מכל מקום אינו אלא חששא דרבנן. ושוב יש לסמוך על סימן הארנקי גם לריטב"א. ואם יסכימו ב' גדולים בזה מצטרף גם אנכי להתיר סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה