עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן נה
שאלה. בנטבע שהכירו אח"כ שטיוויל שהוא של בעל האשה וגם נמצאו כתבי חשבונותיו שהכירו כתב של בעלה:
תשובה. הנה בש"ע סעי' ל"ב מבואר דבעינן שהה עליו עד כשת"נ ובלא זה אם נשאת תצא ובתשו' אחת הארכתי דע"כ דעת המחבר דאפילו לא שהה אין בזה א"ת. והוא מדכתב בח"מ סי' רפ"ד דבנפל לגוב אריות אין בזה רק חומרא דרבנן. והרי בהא דראב"פ בגיטין (דף כ"ח ע"ב) אמרו בירושלמי דהוסיפו עליהן שגררתו חיה ופשיטא דגררתו חיה מיגרע גרע מנפל לגוב אריות שלא ראינו כלל שנגע' בו. וא"כ בהא דגררתו חיה כ"ש שאין שם רק איסור דרבנן ובהא דירושלמי חשבו שם גם שטפו נהר. הרי מוכח דבכל הג' דברים אין בהם רק חומרא מדרבנן. אך הטעם י"ל דחמורי משום דהא דאם נשאת ל"ת הוא דוקא משום דמשאל"ס הוי מיעוטא דל"ש. והני י"ל דהוי מיעוט המצוי. וא"כ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה. וכיון שמטעם סמוך הוא אין זה אלא מדרבנן וכ"כ בתשו' רע"א סי' ק"ח. והריב"ש כתב דהוא מה"ת מטעם דאיכא ב' חזקות חזקת חיים וחזקת א"א. וב' חזקות עדיפי מרוב שאינו גמור ובמקום אחר (לעיל) הארכתי דזה תלוי בפלוגתת הרמב"ן וריטב"א עם רש"י ותוספת בקידושין (דף ע"ט) בהא דשלי' דלרש"י חשבינן חזקת בית ולריטב"א ורמב"ן כיון דבחזקת בית תלוי בהא דשלי' לא חשבינן לחזקה בפ"ע ע"ש וא"כ ה"נ חזקת א"א תלוי בחזקת חיים של הבעל ואין כאן ב' חזקות. ועי' בנו"ב סי' מ"ג ואין כאן מקומו בכל זה:
והנה האי שיעורא דשהה עליו דעת הריב"ש ללמוד מהא דנחוני' דאמרינן שעה א' וב' וכו' ג' אמר להם עלתה. דמוכח דדוקא בשעה ג' הוי שיעור שת"נ. וכ"כ הפנ"י סי' ז' להוכיח מזה דיכול להיות במים יותר מב' שעות. אך המהרי"ט סי' כ"ו כתב דלאו דוקא שעה שהוא אחד מכ"ד במל"ע אלא שעה קלה אמרו בגמרא ולמד זה מדברי התוספת בפ"ק דסוטה וכן בתשו' ב"י ומבי"ט ורדב"ז בהאי מעשה בספינה שטבעה וא' אמר שעמד על הספינה חצי שעה מוכח מדברי כולם דזה סגי בשיעור שהה רק שהאוסרים שם הוא מטעם דבהול על נפשו להמלט. וע"כ כתי' מהרי"ט דלאו דוקא שעה שלמה אלא שעה קלה. ועי' בחת"ס סי' ס"ה דהאי שעה קלה היא שיעור שליש שעה או רבע שעה. והנה במהרי"ט כתב שם עוד לדחות מהא דנחוניא דשם מיירי שנפלה לבור שיש שם נקוקי סלעים שתוכל להתלות בהם שעה א' וב' וטפי לא יהי' בה כח. אבל ראוהו שטבע וכיסו' המים אותו בכדי שא"א לעמוד במים סגי. והנה כעין חילוק זה כתב הב"ח בתשו' סי' ע"ט בא' שנפל תחת הקרח לדחות הא דתשו' פנ"י דיכול להיות תחת המים יותר מב' שעות וע"ז כתב הב"ח דדוקא שם שנפלה לבור שביכולתה להתחזק בכל פעם במחיצות הבור להוציא ראשה לכלוא הרוח אף שחוזרת ונופלת בזה שיערו חז"ל ב' שעות. אבל בנפל תחת הקרח דאינו יכול לעלות כלל הוא מת מיד. והנה בתשו' הב"ח הביא שם שכל הגדולים הסכימו עמו דלא כהפנ"י וכן הביא הב"ש א"כ נראה דעיקר כמהרי"ט וב"ח דכל שכיסו' המים ולא הוציא ראשו כלל לא בעינן ב' שעות:
אמנם אפשר לומר דאף להריב"ש ופנ"י הנה יודו דלא בעינן שיהיה השיעור דב' שעות תחת המים דייקא ואז הוי שיעור כשת"נ. אלא גם אם הי' ע"פ המים שהי' מטפס ועולה ומתחזק לצאת ואח"כ ירד לעומק וכיסוהו המים מ"מ כיון שבין הכל הי' יותר מב' שעות שוב נאמר דטפי לא הי' בו כח. וכמ"ש מהרי"ט ולא פליגו בזה רק שגם אם הי' הב' שעות תחת המים ג"כ יכול לחיות:
וא"כ בנ"ד ששהו עליו יותר מחצי שעה משעה שירד לתהום ולא הוציא ראשו. רק פ"א הוציא ידו. ומתחלת הנפילה עד שהלכו להם הי' שיעור ב' שעות נראה דכ"ע יודו בזה דהוי שיעור כשת"נ ודין משאל"ס בזה דאם נשאת לא תצא ובל"ז איכא הרבה פוסקי' דסוברים דלא בעינן כלל שהה במשאל"ס:
ועתה נבוא לענין היתר האשה. והנה בנידון דידן ודאי לא מיקרי ראו שנטבע בבגדי' אלו. שמבואר ברמ"א סעי' ל"ב דל"ח בזה לשאלה דאף שאומר העד שבשעה שנפל הי' לבוש בקאפטין ראגצייגנע שחור. אין זה אלא חו"ס. אמנם עכ"פ הנה לפי מכתב הרב מופעטריקאוו שהכיר הבע"מ השטיוויל בט"ע גמור שהוא של בעל האשה הנ"ל הנטבע וא"כ אין לנו לחוש רק משום חששא דשאלה שהשאיל השטיוויל לאיש אחר קודם שנפל למים בפנינו ואותו אחר הוא הנמצא לפנינו ובעלה הנטבע לא נמצא כלל. והנה הגאון בנו"ב סי ל"ח ומ"ג כתב דבמשאל"ס דכבר יצאה מא"ת לא חיישינן לשאלה. והגאון הק' בעל בכ"ע בתשו' זכרון כהונה הנדפס מחדש האריך בפלפול עצום ונורא דבמשאל"ס לא חיישינן לשאלה:
אמנם לכאורה הנה מדברי רמ"א סעי' ל"ב מבואר להיפוך דדוקא משום שראו שנטבע בבגדים אלו בכה"ג הוא דלא חיישינן לשאלה משמע דוקא משום שמתחלה ראו שנטבע באותן הבגדים ועכשיו מצאוהו לבוש בבגדים אלו. אבל בל"ז י"ל שמתחלה קודם שנטבע זה שאנו דנין עליו השאיל בגדיו לאחר והוא הוא הנמצא עתה לפנינו ואף בהאי דינא דרמ"א דעת הב"ש דדוקא אם מצאו אותו לאלתר אבל בל"ז חיישינן לשאלה היינו שיצא והשאיל בגדיו לאחר ואותו אחר נפל ונמצא עתה לפנינו אך בד' מהר"מ פאדווא מקור הדין משמע אפי' נמצא לזמן מרובה לא חיישינן וכן הוא דעת הט"ז ושאר אחרונים אך כ"ז הוא דוקא משום שראו אותו מתחלה נטבע בבגדים הללו ומשום דרחוק הדבר שהוא יצא והשאיל בגדיו לאדם אחר וגם זה נטבע בבגדים הללו אבל לא במקום שי"ל שבעלה לא נטבע והשאיל לזה הנמצא לפנינו שנטבע. ובשו"ת זכרון כהונה האריך דכמו דהסכימו האחרונים דסמכינן על סי' דרבנן באיסור דרבנן ה"נ כמו ן בחששא דשאלה דשוין הן עיין שם שהאריך בזה בפלפול. ולכאורה לל"ק דבכורות דפדחת הוי היכר מה"ת א"כ מוכרח לאוקמא המשנה גם למ"ד סי' דרבנן בארוך וגוץ וא"כ יהי' על כרחך משום יתורא דמשנה דכלים לאוקים גופו בארוך וגוץ וכליו דחיישינן לשאלה ולכאורה מה"ט י"ל דפסק מהרמ"פ דבלא ראוהו נטבע בבגדים אלו חיישינן לשאלה משום דאזיל לשיטתו שכתב דהלכה כל"ק בבכורות וכ"כ העבוה"ג משמו בסי' ע"ב. וא"כ ממ"נ או שמוכרח לומר דסי' דרבנן אין מועילי' גם ביצאה מא"ת וכמו שהוכיח מזה הפנ"י וא"כ ממילא ה"נ לחששא דשאלה חיישינן. או שנאמר שבאמת לל"ק ע"כ לאוקמי המשנה גופו באו"ג וא"כ כליו ע"כ משום דחל"ש דאל"כ קשה יתורא דמשנה וכמו שהאריך הגאון הנ"ל בזכרון כהונה. וא"כ ממילא מוכרח דגם ביצאה מא"ת חיישינן לשאלה והאחרונים דהסכימו דביצאה מא"ת לא חיישינן לשאלה. י"ל דסוברים דהלכה כל"ב דבכורות וכמ"ש בתשו' גאוני בתראי בשם התיו"ט וכן האריך זקני הגאון הק' בתשו' הארוכה שבסוף הש"ע ולל"ב שפיר יש לומר דביצאה מא"ת לא חיישינן לשאלה כמו דסמכינן על סד"ר באד"ר. הן אמת שלשיטת מהר"ל שהביא הב"ש דחששא דשאלה ספקא הוא וללישנא דסד"ר לא חיישינן לשאלה, א"כ בכבר יצאה מא"ת הוי הד"ר ולקולא. וכמ"ש הט"ז היכא דשהה ויש ס' אם הוא משאל"ס או משיל"ס. והובא בב"ש ס"ק ק"ב. אף שהט"ז ביו"ד סי' ק"י מסיק דאין להקל בס"ס נגד חזקת א"א. וא"כ ה"ה בסד"ר. ע"כ דמשאל"ס לא מיקרי חזקת איסור כיון דאם נשאת ל"ת. ואין זה רק חומרא דרבנן. וכ"כ בשו"ת זכרון כהונ' דאינו אלא חומרא דרבנן. ומעתה לפ"ז אין ראי' נגד זה מהא דתשו' מהרמ"פ שז"ל שם בסי' ל"ו ואע"פ שכלים אינם סימן כדתנן בפ' בתרא דיבמות. הלא טעם הא' דחל"ש לא שייך הכא שהי' באותה ספינה וראהו שם מלובש בהן קודם שנטבע עכ"ל. וא"כ י"ל דרצה לומר דבכה"ג ליכא חששא דשאלה אפי' אם נאמר סד"א וללשון זה חיישינן לשאלה. אבל כיון דלמ"ד סד"ר ממילא לא חיישינן לשאלה א"כ במשאל"ס דכבר יצאה מא"ת. משום סד"ר נתלה להקל דלא חיישינן לשאלה אף דבלא ראו שנטבע בהבגדים שייך חששא דשאלה למ"ד סד"א. והרמ"א בסעי' ל"ב שהעתיק הא דמהרמ"פ י"ל דמיירי דזה מועיל גם בלא שהה דעדיין לא יצאה מא"ת. מיהו כבר כתבתי לעיל דמדברי הש"ע בחו"מ סי' רפ"ד יהי' מוכח דגם בלא שהה אין עליה א"ת רק דרבנן. אלא שמ"מ כיון דבזה אם נשאת תצא שוב י"ל דהוי חזקת איסור מדרבנן. ולא אזלינן בס' להקל:
אך מדברי הב"ש משמע דבכל גוני חיישי' לשאלה אפי' אם שהה עליו כשת"נ. ולשיטתו דחולק על המהר"ל דלמ"ד סד"ר ממילא חיישינן לשאלה א"כ לא שייך כאן ס' להקל. דלמ"ד סד"ר ממילא חיישינן לשאלה. אלא שגם לשיטת הב"ש חששא דשאלה אין מגרע אלא שלא יהי' נחשב לס"מ אלא כמו ס"א. וא"כ הרי תפסו האחרונים דבמשאל"ס סומכין על ס"א. ועי' בנו"ב סי' נ"א בשם מהר"ם ברבי דסובר להב"ש דגבי ט"ע אין מגרע חששא דשאלה למ"ד סד"ר. ואכתי יש כאן מקום לדין משום סד"ר לקולא גבי משאל"ס דאם נשאת לא תצא דלא חיישינן בנ"ד לשאלה:
אך בנ"ד שמצאו אצל הנמצא כתבי חשבונותיו שהם בכת"י של בעלה הנטבע. שזה ודאי הוי מכלים דלא מושלי דלענין מה שייך זה לאדם אחר שישאל ממנו זה. א"כ בזה ודאי דגם להב"ש יש להתיר בנ"ד. ואע"פ שאין אנו יודעין שזה כת"י של הנטבע רק ממה שמדמין לכת"י שנמצא בביתו. הנה לדעת הט"ז והש"ך הא שמדמין הכתב זל"ז מועיל אפי' באיסור תורה וכן במקום שצריך קיום מה"ת עי' בש"ך ח"מ סי' ס"ט. ואפי' להב"ח שאין זה מועיל אלא גבי קיום שהוא מדרבנן. הנה בכאן שכבר יצאה מא"ת כבר האריכו האחרונים דסמכינן על סי' דרבנן. וא"כ בכאן ודאי לכ"ע סמכינן על דמיון הכתב שזה כתב ידו. וא"כ כיון שזה הוא כת"י של בעלה הנטבע הרי בזה לא שייך לחוש לשאלה לכ"ע. ואף שלמ"ש רש"י ביבמות יש לחוש גם בזה שמא השאיל בגדיו לאחר ונשאר זה בבית יד מהבגדים כבר דברו האחרונים בזה, ועיין בנו"ב ת' שסמך על פאס דהוי מכלים דלא מושלי ולא חשש בזה ועי' בתשו' חה"ש סי' צ"ה כתב לסמוך על כתב פנקס שלו שנמצא אצלו. וכן בתשי' מהרי"מ סי' מ"ג כתב לסמוך על כתבי חשבונות. ועוד בשאר תשובות:
ועוד בנ"ד שיש היכר בסי' על כל הבגדים שוב הוי כלים דלא מושלי כמ"ש האחרונים. ואף שאין כאן אלא סימני חו"ס כבר כתב החת"ס דבכל בגד ובגד גם חו"ס הוי סי' ואף שלפי ענ"ד לא משמע כן מתשו' מהרמ"פ. כיון שכבר יצא הדבר להיתר מפי הגאון הגדול בעל נו"ב והגאון הק' בעל ברית כהונת עולם דבמשאל"ס לא חיישינן לשאלה. וכן מצאתי באחרון אחד בתשובת נודע בשערים סי' ל"ט כתב דלא חיישינן לשאלה אפילו היכא דלא שהה. ודאי דבנידון דידן שנמצא כתבי חשבונות אצלו לא חיישינן לשאלה, והב"ד אשר ישבו להתיר ידמו הכת"י ויראו שדומה לכת"י של הנטבע בעל האשה וכמ"ש הרב טפעטריקאב. ולענ"ד יש להתיר אשה זאת מכבלי עיגון באופן שיסכימו לזה ב' גדולים והנלע"ד כתבתי. סליק: