עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן נג
שאלה. אור ליום ה' א' דר"ח אלול דשנת תרל"ד לפ"ק עשה איש אחד מפה טשערקאס סעודת נשואין על הגמל של הדנעפיר סמוך למעמד של הפאראחאד. והלך איש אחד שמו ר' שלמה ב"ר מנחם נחום חתן ר' משה זוסי' טל הסעודה ושתה הרבה משקה עד שנשתכר מאוד והלך משם על הבארזע של הפאראחאד ונפל למים ותיכף ראו אותו אנשים שהיו שם בנפילתו והוציאו אותו ואחר זמן מה הלך פעם שנית על הבארזע ורצה לילך משם על הפאראחאד והפאראחאד כבר הלך לדרכו ונפל לתוך המים ולא היו אנשים בנפילתו אך תיכף צעק הערל השומר של הבארזע שר' שלמה הנ"ל נפל לתוך המים וחפשו אותו זמן רב כמה אנשים ולא נמצא כי הי' בלילה הזה אישון ואפילה וגם למחר חפשו אותו תחת הבארזע וסביבותיה ולא נמצא. ותיכף נתנו ידועה להערלים שבכפרים הסמוכים אולי ימצאו האיש הלזה ואחר שבת ביום א' ג' אלול הנ"ל באו ערלים לפה ואמרו שמצאו את ר' שלמה הנ"ל וקשרו אותו בתוך המים ותיכף נסעו היהודים מפה עם הערלים להמקום שקשרו אותו בכפר סלאבאדא ובתוך כך גנבו אותו ערלים אחרים והניחו אותו בספינה והביאו אותו בלילה לפה. ושאלתי את זו"ג אם יש לה איזה סימן בגופו והשיבה שאין לה שום סי' בגופו. אך בכליו אמרה שהי' לבוש קאפאטע מקארט והאינטערשלאק מן טאניגלאד. מכנסים מן סירע גיוואנט. העמדל עליון מן ריפס לבן. טלית קטן של צמר עם תכלת סמאלע ולא הי' תפור בבית הצואר ובסביבותיו. גם הי' לבוש מנעלים הנקראים סטיבאליעטין ומנעל של ימין אמרה שהי' קרוע קצת. כתונת עם ארביל רחבים. ואצל הצואר שני קנעפליך מכנסים תחתונים מן דימע עם פאסקע ונעשו לבן מחמת הכביס' וכאשר באנו אל הספינה בלילה עם כמה אנשים וראו אותו לאור הנר והכירו אותו בט"ע בגופו שזה ר' שלמה הנ"ל אך בצורתו לא הי' אפשר להכירו כי הי' נתפח מאוד ושחור כחרס כי הי' כמה שעות אחר שהוציאו אותו מן המים. אך בזקנו ובט"ע בגופו הכירו אותו. ולמחר לאור היום הכירוהו ג"כ כמה אנשים כנ"ל והפשיטו ממנו המלבושים והיו עם כל הסימנים שאמרה זוג' כנ"ל אחר זמן באו שני אנשים מכפר סלאבאדא הא' ר' דוד בן ר' משה והשני ר' משה דודו של ר' דוד הנ"ל והעידו לפנינו ב"ד בתו"ע אחר ששאלנו אותם כד"ת והעיד ר' דוד הנ"ל שנסע עם ערלים על הספינה וראה את האיש הלז ששט ע"פ המים ופניו למטה ותיכף הפכו אותו והכירו אותו בטוב בצורתו ובגופו שזה ר' שלמה הנ"ל וגם הערלים הכירו אותו אך הי' תפוח מאוד בצורתו ותיכף קשרו אותו בתוך המים ופניו למטה ונסע תיכף לכפר ונתן ידיעה לדודו ר' משה הנ"ל ונסע עמו למקום שקשרו שם והפכו אותו והכירו ג"כ בטוב שזה ר' שלמה הנ"ל. אך הכירו שהי' מקודם ביד ערלים אחרים כי לקחו מכיסו כל מה שהי' אצלו. והעדים האלו ידעו מטביעתו אך לא ראו הטביעה כל הנ"ל העידו שניהם בפנינו ב"ד בתו"ע כנ"ל. והעד ר' משה הנ"ל הוא בעל אחות אמו של ר' דוד הנ"ל:
תשובה, ע"ד אשת הנטבע הר' שלמה ב"ר נחום מטשערקאס הנה לענ"ד יש לדון להתירה לעלמא מצד ב' הדברים הא' מצד עדות הר' דוד והר' משה והב' מצד הכרת כל הבגדים. והנה בעדות הר' דוד והר"מ שאמרו שהכירו אותו בפניו הנה לדעת הרי"ף דאין נ"מ בין ראה הטביעה או לא הנה לכאורה כאן מותרת בודאי והגם דהרי"ף הצריך קברתיו הנה מה שהפכו אותו ונדדו אותו וקשרו אותו בתוך המים הוי זה כמו קברתיו וכמ"ש הפוסקים. אך יש לספק כאן לכאורה מה שאמרו שהכירו שהי' מתחלה ביד ערלים שהוציאו מכיסו מה שהי' לו. א"כ יש חשש שמא הוציאו אותו הערלים מן המים. וא"כ שוב הוי ס' אישתהי שכתב רמ"א, להחמיר. אך י"ל דאיכא כאן חזקה כאן נמצא כאן הי' ואין לנו להחזיק ממקום למקום. וכיון שמצאו אותו בתוך המים אמרינן דגם מה שלקחו הערלים מכיסו הוא ג"כ כשהי' בתוך המים ולא הוציאו אותו מן המים כלל:
אך מה שאמרו שהי' נתפח קצת בפניו לכאורה י"ל כיון דאמרינן דמיא מצמת צמתי וכ' שם רש"י וז"ל צומתין הפנים ואין מניחין אותו לנפוח ולהשתנות עכ"ל. הרי דאין יכול לנפוח במים. וכיון שהוא נתפח בפניו עכ"ל שהי' חוץ למים ביד הערלים ונתפח. ועוד דע"כ לא אמרו בגמ אלא משום דהמים צומתין שאינו יכול לנפוח. אבל כיון שאנו רואים שנתפח גם במים הרי אנו רואים שלא צמתו אותו המים. וא"כ שוב יש לחוש במים כמו ביבשה אחר ג' ימים:
והנה היכא דראו אותו תיכף כשהעלוהו מן המים והי' נתפח ומ"מ הכירו אותו. כ' הכנה"ג דהסברא נוטה דאין מעידין עליו. אך הבית מאיר בסעי' כ"ו כתב להוכיח מהח"מ דאפי' נתפח כל שלא נתקלקל צורתו מעידין עליו אך י"ל דגם להב"מ הוא דוקא כשהעלוהו מן המים לא איכפת לן כשנתפח. והוא ע"ד מ"ש הרשד"ם בסי' נ"ו לענין ס' ג"י אף דנתפח מ"מ יש להקל דודאי דרך הנפטרים דנתפחים קצת בעבור יום א' עליהם. אצא שאינו כ"כ כמו בג' ימים שאז משתנה צורתו לגמרי. וה"נ לענין אשתהי דכל שהעלוהו מן המים שעבר המונע מלצמות אותו ודאי מתחיל הוא לנפוח. אלא שאינו כ"כ כמו באשתהי שעה אחת אח"כ שאז משתנית צורתו לגמרי אבל כאן שבעודו בתוך המים הי' נתפח הרי אנו רואים דהמים לא צמתו אותו כלל:
והנה בלשון רש"י יש להסתפק אם הפי' דאין מניחין אותו לנפוח ולהשתנות הוא דבר אחד. דהיינו שאין מניחין אותו לנפוח כ"כ כדי להשתנות. או שהוא ו' המחלקת. שהפי' הוא שאין מניחין אותו לנפוח וכן להשתנות. ואם נאמר כפי' הראשון אכתי אפשר דלענין שלא יהי' נפוח כלל אין המים פועלין כלל. ואם כפי' הב' שפיר נוכל לומר שאין מניחין לנפוח כלל. וכאן שנתפח הרי לא צמתו אותו המים. אך באמת למה שכתב הב"מ להוכיח כן שיטתו מדברי הח"מ בס"ק מ"ח שקאי ע"ז שאין משתנה במים אלא לזמן מרובה. מוכח דאפי' בעודו מונח במים לא איכפת לן כלל אם נתפח כל שלא נתקלקל צורתו. אך לדברי הכנה"ג אכתי י"ל כמו בהעלוהו מן המים אף שראו אותו תיכף כל שנתפח אין מעידין עליו. ה"נ גם בעודו במים כיון שראינו שנתפח אין מעידין עליו אך נראה דאדרבה כאן גם לשי' הכנה"ג יש להקל. דאם נאמר כיון שנתפח אין המים צומתין אותו. עכ"פ שוב לא גרע מים מיבשה. וא"כ שפיר איכא כאן סברת הרשד"ם בסי' נ"ו שהבאתי דאף דנתפח יש להקל בס' ג"י משום זה דדרך כל הנפטרים לתפוח קצת בעבור יום אחד. וה"נ לענין הנמצא כיון שאנו אומרים שהמים לא צמתו. א"כ שוב אצלו גם בעבור יום א' יהי' נתפח כדרך כל הנפטרים ביבשה וא"כ אין כאן רק ספק ג"י. ומשום שנתפח אכתי יש להקל בס' ג"י. וא"כ ממ"נ מותרת כאן. דאם נחזיק שהר"ש הנטבע לא עלה ונמצא שהכירו אותו אחר ג' ימים א"כ ממילא אשתו מותרת. ואם נחזיק שעלה הרי שוב י"ל שחזר ונטבע והוא בתוך ג' ימים וזה הוא שנמצא והכירו אותו וכמה שכ' הנו"ב סי' כ"ח ע"ש. ודוקא כשהעלוהו מן המים אז שפיר כתב הכנה"ג דאין מעידין עליו כיון שנתפח דהרי אנו רואין דאצלו פעל רגע שהי' חוץ למים כמו אצל אחר שעה אחת. אבל כאן שהיה בתוך המים. אם ניחוש לזה שנתפח היינו ע"כ לומר שלא צמתו אותו המים א"כ שוב הוי מים ויבשה שוין ושוב יש להקל משום ס' ג"י. ומה שנתפח הוא משום שיכול לנפוח אפי'] שעבר רק יום אחד מטביעתו. אך אכתי למ"ש הח"מ בשם הב"ח דמה שאמרו שאין משתנה במים אלא לזמן מרובה היינו כל זמן שאין רואין שינוי בגופו וצורתו א"כ י"ל דמה שנתפח הוי שינוי. ושוב י"ל דאין מעידין עליו אף שהוא במים. דאולי אחר הוא דנשתנה צורתו ומשום דמונח שם מזמן מרובה. אך בתשו' הב"ח סי' פ"ו כתב דנראה יותר להגיה שאין משתנה במים אפי' לזמן מרובה. ומשמע שאין משתנה מראה הפנים לעולם. וא"כ לא איכפת לן אפי' כשנתפח וכדעת הח"מ וא"כ לשיטת הרי"ף נראה דיש כאן מקום להקל:
אך אכתי לדעת הרא"ש דבראה הטביעה אמרינן דטועה ואומר בדדמי. וא"כ גם כאן אין מועיל [עדות] הר"ד והר"מ למ"ש הפוסקים דידע הוי כראה. והעדים האלו ידעו מהטביעה וא"ל דהא לשיטת הרא"ש לא חיישינן גבי ב' עדים לבדדמי ז"א דהטעם הוא דכל שהאמינתם התורה לא דייקינן בתרייהו וא"כ כל שהוא בגדר זה שלא האמינתם התורה אפשר שיש לחוש גם בב' עדים לבדדמי. וכן מוכח מרשד"ם בסוס"י ס"ט. וא"כ כאן שהעדים פסולי קורבא זל"ז וא"כ יש לחוש לשניהם בדדמי.
והנה הרמ"א בסעי' ל"ב דכתב דאם ראו אחד שנטבע בבגדים מהני אפי' סי' מובהק בבגדיו. מאחר שראו שנטבע בבגדים האלו. והב"ש כתב שם דדוקא אם מצאו אותו מיד. אבל בלא זה חיישינן שמא עלה והשאיל הבגדים לאחר. וגם אותו אחר נטבע. אבל הט"ז כתב דלא חיישינן בזה שעלה והשאיל הבגדים. ובאמת מדברי מהר"מ פאדוא מוכח כדברי הט"ז. דהרי שם מיירי שנמצא אחר ב' ימים ואעפ"כ כתב דאם הי' טב"ע לנכרי בבגדיו לא חיישינן לשאלה מאחר שראו אותו נטבע בבגדים הללו וע"כ היינו ודאי כדברי הט"ז. וכ"כ הטעם בעצי ארזים ופי' שם דהוי כעין חששא דנפילה דיחיד. ועוד י"ל דכאן איכא חזקת כאן נמצא כאן הי' ולא יצא מן המים. ועי' בט"ז שסיים דאמרינן זה הנמצא הוא הנטבע. ועי' בנו"ב סי' נ"ו מה שהאריך בסברא זאת. ועי' בחו"מ סי' רצ"ו מה שהאריך הש"ך שם. ולשיטתו בסי' מובהק גמור מוציאין מן הנפקד אפי' אין לעדים ב"ע ואינו יכול לומר שלך החזרתי וזה אחר הוא ואפילו בליכא עדי פקדון כיון שמודה אינו נאמן לומר החזרתי במיגו דלקוח דהוי מיגו במקום עדים ע"ש. הרי דמפקינן מחזקת ממון של נפקד אף בכה"ג וכדמוכח בהא דשומשמי דדוקא משום דמנין וחשבון הוי סי' גרועים לגמרי. אבל אם הי' עכ"פ סי' אמצעי אינו נאמן לומר החזרתי בשיש עדי פקדון ע"ש אף דכתבו התוס' דחשש דשמא פינן רגילות הוא כן. וא"כ גם בחששא דשאלה כאן י"ל דאף דהוי חשש הרגיל מ"מ כיון שידעינן שנטבע בהבגדים ואח"כ נמצא באותן הבגדים הוי כמו בשם בסי' מובהק ביותר ולא חיישינן לשמא פינן. מיהו יש לדחות ויש להאריך בזה. עכ"פ איך שיהי' הנה לדעת הט"ז והנו"ב מוכח דבכל גוני לא חיישינן לשאלה אפי' לא נמצא מיד. וא"כ לפ"ז בנ"ד דידעי' דנטבע בהבגדים האלו. ואח"כ נמצא. י"ל דלא חיישינן לשאלה. אך למ"ש הב"ש אכתי גם בנ"ד איכא חששא דשאלה. ואפשר למ"ש המהרי"ט דבכל הבגדים לא חיישינן לשאלה. וא"כ כ"ש בנטבע בהבגדים שניחוש שיצא והשאיל כל הבגדים לאחר וגם אותו אחר נטבע. י"ל דאפשר דלא חיישינן לכ"ע:
אמנם גם לשיטת הב"ש ע"כ ליישב ולומר דהא דתשו' מהרמ"פ דמיירי בלא מצאו אותו מיד ואעפ"כ כתב דלא חיישינן לשאלה. וע"כ לומר דזה קאי על תחלת דבריו שם שכתב וז"ל אך שיש לחלק בנ"ד שאמר שראה אותו אחר שהעלהו הים ליבשה במלבושיו שהי' לבוש בהם בספינה. אם כן הכירו ע"י סימנים. והרא"ש מודה דע"י סימנים נאמן אפי' מי שראה הטביעה. ואע"פ דכלים אינן סימן כדתניא פ' בתרא דיבמות הלא לטעם הא' דאיתא בגמ' משום דחיישינן לשאלה אינו שייך הכא שהי' אתו בספינה וראה אותו מלובש בהן קודם שנטבע עכ"ל. וע"כ לומר דהיינו לענין זה שיהי' מיקרי הכרה גם ע"י סימנים דהרי בהשאלה שם אמר הנכרי שהכירו. רק שכתב בתשו' לחשוש משום שראה הטביעה ולענין זה מועיל צירוף סימנים אפי' אינם מובהקים. ולזה שפיר כתב המהרמ"פ דלענין חששא דשאלה אינו שייך הכא משום דאין רגילות בכה"ג ושוב הוי כמו כלים דלא מושלי דעכ"פ למ"ש הב"ש לדידן בסי' דרבנן אינו מועיל משום דמ"מ דלמא איתרמי ואין לחשוב זה רק לסי' אמצעי וזה מועיל שפיר שלא ניחוש לחשש בדדמי משום שראה הטביעה. ולפ"ז א"כ גם בנ"ד כיון דאין לנו חשש רק להרא"ש בעדות הר"ד והר"מ משום שידעו מהטביעה. א"כ בכה"ג לכ"ע עכ"פ הוי צירוף בגדים סימנים שלא חיישינן לבדדמי וכמ"ש המהרמ"פ להדיא. ובלא"ה למ"ש הפוסקים מה שכתב הרא"ש דחיישינן לבדדמי דראה הטביעה אין זה רק חששא דרבנן. וגבי חששא דרבנן כתב הנו"ב דלא חיישינן לשאלה. ועי' בתשו' רע"א סי' ק"ז:
אך זה יתכן אם הכירו הר"ד והר"מ ג"כ הבגדים שבהם אבל אם הם לא הכירו הבגדים. אולי אותו שראו ואמרו הי' מלובש אותו הנמצא שהכירו אותו שהוא הר"ש הנטבע. שהוא ר"ש באמת לא הי' מלובש בבגדים הללו וא"כ אין לצרף סימני בגדים להכרתן ומהכרתן לחוד אין ראי' לדעת הרא"ש:
אמנם גם בל"ז הנה יש לצרף להבגדים הטביעת עין שהכירו אותו כולם בט"ע שבגופו דלהרא"ש הלכה כר"ת שבגופו שלם יכולין להכיר אותו בט"ע. ואף דאיכא פלוגתא בזה לדעת ר"ת אם מהני ט"ע בלא סימני הגוף עי' בתשו' ב"י ובב"ח. מ"מ י"ל דלענין זה לכ"ע הוי גם סימני הבגדים כסימני הגוף. ובפרט שאלת כל הבגדים וגם ט"ק שכתבו האחרונים דהוי ככלים דלא מושלי. וא"כ הוי זה צירוף לט"ע שבגוף אפילו אם צריכין אנו לסימני הגוף בצירוף הט"ע לדעת ר"ת. אך בתשו' ריב"ש כ' להחמיר גם לדעת ר"ת באישתהי ואין מועיל הכרת ט"ע בגוף אלא ביבשה אחר ג' ימים. אך אם סגי בט"ע לחוד בלא סימני הגוף לר"ת א"כ אפי' אם נאמר כהריב"ש דבאישתהי יש להחמיר שוב אין כאן רק חששא דרבנן ובזה לא חיישינן לשאלה. וא"כ בנ"ד יש להתיר מכמה טעמים. חדא די"ל דגם להרא"ש לא הוי ידע כראה וכמו שכתבו כן כמה פוסקים עי' בק"ע. וא"כ גם להרא"ש סגי בעדות הר"ד והר"מ. ואפילו אם נאמר דידע הוי כמו ראה מ"מ מצד הבגדים לחוד י"ל דמועיל וכהט"ז דבטביעה לא חיישינן לשאלה כלל. ואפילו להב"ש דגם בכי האי גונא חיישינן לשאלה. מ"מ י"ל לדעתו דלהרא"ש סגי בטביעת עין שבגופו להוציא מאיסור תורה ושוב לא חיישינן לשאלה:
אך בזה בהכרת הבגדים שהי' על ידי סימנים הם אינם רק סימני סומקי וחיורי שהם אינם נחשבים לסימנים. ואף שהחתם סופר כ' דכל הבגדים כי האי גונא מיחשב לסימן. מכל מקום לעניות דעתי מדברי תשובת מהר"מ פאדוא סי' ל"ו לא משמע כן. ע"כ נלע"ד דצריכה אשת הנטבע להכיר הבגדים בט"ע. ולדעתי הדבר הוא בנקל שתכיר האשה המלבושים. ובזה אם יסכימו שני רבנים להתיר גם אנכי אצטרף להתיר. סליק: