עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן נ
שאלה. מרחוק אקרא אל מול הדרת קדשם לעיין בשריותא דהך אתתא צעירה לימים ערך כ"ה שנים. להשיבני בתשובה שלמה. ומשכ"ה אשתקד בשלהי מנחם בא איש אחד מעיר אבאחאוו הסמוך לפה טריפאליא (שמו הירשל בעל האשה שרה חתנה של עטי' מלכה שם אבי' לא נודע לי ולא להעדים שהיו בעת טביעה רק יודעים בבירור שזה הנטבע הוא בעלה של שרה זאת) ליסע על הפאראחאד ההולך מפה לקיעוו על נהר דניעפר ועמו הרבה אנשים מאבאחאוו וגם אנשים מפה. ויהי כי בושש הפאראחאד לבוא כי הי' קטנות המים עד שבהרבה מקומות בנהר יעברו ברגל. הלך הירשל הנ"ל להקר בנהר הנ"ל סמוך לסטאנציע של הפאראחאד ושם הנהר עמוק מאוד ומחמת שלא הי' יכול לשוט ביקש מחבריו להחזיק בידו עד שיטבול ויצא. אח"כ ירד עוד הפעם וביקש מא"י שהי' בנהר להחזיק בידו והא"י לא קיים הבטחתו והניחו. וצעק ראטיוועט מיך. ונטבע ר"ל. והאנשים שהיו אצל הנהר רצו תו"מ על שפת הנהר להביט אולי יתראה וגם פרשו מצודה כל היום ולא העלו כלום. ע"כ שפטו כולם כי נסתבך בעיקרי האילנות אשר נמצאים שם בעומק. ויש מהאנשים שעמדו שם ערך שלשה שעות על שפת הנהר והביטו ע"פ המים כל כמה שיכלו להביט ולא ראו שום אדם יוצא מהנהר. כ"ז ידוע בעדות ברורה גלוי וידוע לכל אנשי עירנו. עוד שלחו אנשים מפה לקרעמנצאק בכל הישובים לשאול עליו ולחפשו. וערך שני שבועות חפשו אותו ולא שמעו ממנו כלום.
העתק הגב"ע שהוגבה באבאחאוו:
במותב תלתא וכו' העיד הר' יעקב בר"מ דפה וכו' בזה"ל פאר איארין זימער בין איך גיפארין אונ גיווען אין סטאנציע פין דעם פאראחאד האב איך גיהערט מען זאגט עמיצער טרינקט זיך בין איך ארויס גיגיינגען צום ברעג האב איך גיזעהין ווי ער האט ארויס גישטעקט די קאפ פינעם וואסער אונ האט גישריגין מען זאהל אים ראטיווען. אונ בעת ער האט ארויס גישטעקט דעם קאפ האב איך גיזעהין דעם פנים דאס איז הירשל בעלה של שרה דפה. בין איך גשטאנין דער נאך לערך חצי שעה אונ האב אים שוין ניט גיזעהין מער. אונ האב דער נאך גיקוקט אופין דניעפר וויפיל מיינע אויגין קענין זעהין היינו לערך חצי ווערסט להילוך המים האב איך ניט גיזעהין ארויס גיין:
שוב העיד הר' ישראל ב"ר יצחק מאבאחאוו בתורת עדות וכו' בזה"ל הירשל בעלה של שרה האט אינדז גיריפין זיך באדין פאראיארין זימער אין טייך ניעפר. איידער איך האב זיך אויס גיטאהן אין גאנצין האב איך שוין גיזעהין ווי הירשל טרינקט זיך אין שרייט מען זאל אים ראטיווען האב איך גיזעהין אין פנים אונ האב אים דער קענט אז דאס איז הירשל בעלה של שרה אונ האב גיזעהין אז ער איז אראפ אין וואסער אונ האב אים שוין מער ניט גיזעהין. דער נאך האב איך גיקוקט אופין טייך ארום אונ ארום ארוף אין אראפ לערך שני שעות אונ האב קיינעם ניט גיזעהין ארויס גיין. ושניהם העידו שהי' בטריפאליא:
שוב בא לפנינו הר' אברהם ברי"ש דפה והעיד בתו"ע וכו' איך האב זיך גיבאדין פאראיארין זימער אין נהר דניעפר בטריפאליא מיט הירשל בעלה של שרה. דער נאך איז ער אראפ אין וואסער אונ האב אים שוין מער ניט גיזעהין. דער נאך בין איך גישטאנען ביין טייך ערך שלשה שעות אונ האב גיקוקט אופין טייך ארום אונ ארום אונ האב קיינעם ניט גיזעהין ארויס גיין פינעס טייך עכ"ל. ולראי' באנו עה"ח ח"י סיון תרל"ה נאום וכו' ונאום וכו' ונאום וכו'.
זה זמן לא כביר שמע הרב מאבאחאוו מפי בתוך סיפורי דברים אשר הגאון בעל פמ"א הובא בס' פ"ת ס"ק קל"ג התיר אשה שנטבע בעלה במשאל"ס שהעידו עליו שאחר שנפלג לעומק המים בא אח"כ למעלה והתחיל לנחור בגרונו שקורין גארגלען ולא הי' יכול לדבר מחמת המים שבאו לגרונו והתיר ע"פ תוס' יבמות (דף ק"כ) ד"ה למימרא וכו' ושמע הלכה ונזכר מעשה שאשתקד תיכף אחר הטביעה של הירשל הנ"ל שמע הרב הנ"ל מאיש א' מהאנשים שהיו שם בשעת הטביעה הנ"ל שסיפר שמתחלה הוציא ראשו הירשל הנ"ל מהמים וצעק להצילו ונפל למטה. ואח"כ הוציא ראשו עוד הפעם ולא הי' יכול לדבר כי ניחר בגרונו מחמת המים שהי' בגרונו רק אינו זוכר ממי מהם שמע. וכן העיד בתו"ע:
בשמעי זאת חקרתי מאנשי עירנו טריפאליא שהי' ג"כ בעת טביעת הירשל הנ"ל העיד ר' יצחק ב"ר מ"ז בתו"ע וכו' וז"ל אישתקד ביום ג' כ"ח ימים לחודש מנחם אב ישבתי עם הירשל מאבאחאוו הלז בסטאנציע של הפאראחאד והירשל הנ"ל יצא להקר בדניעפר. אח"כ שמעתי שאיש אחד טובע בנהר וכשיצאתי משם לחוץ לא ראיתי אותו כי נשקע רק שמעתי בשעת מעשה תו"מ מהאנשים שהיו שם בשעת טבועה אז דער הערשל האט ארויס גישטעקט די קאפ פינעס וואסער אין האט גיבאלבעט אין האט גימאכט מיט די הענט אין מיט דעם קאפ אין האט ניט גיקענט ריידן מחמת ער האט זיך גיווארגין. עד כאן לשונו:
שוב העיד הר' שלמה ב"ר מרדכי מפה טריפאליא אשר גם הוא הי' בהסטאנציע של הפאראחאד ובשמעו מדברים ער טרינקט זיך יצא לחוץ מקודם שיצא הר' יצחק ב"ר מ"ז הנ"ל וראה את הנטבע הירשל בעלה של שרה שהגביה ראשו והרבה מגופו חוץ למים. ולפי הבנתו הי' אחר כשירד למטה הגביה עצמו בחוזק כי מי שאינו יכול לשוט א"א לו להוציא א"ע הרבה מגופו לחוץ רק צולל עד חוטמו ולא שמע ממנו שום קול שיקרא להצילו והי' לפלא מה שאינו צועק ושפט בדעתו אז כי לא הי' יכול לדבר ואח"כ נטבע כן העיד הר"ש הנ"ל בתו"ע כד"ת:
שוב העיד הר' אברהם ב"ר יצחק שלמה בתו"ע כד"ת שתו"מ אחר הטבועה של הנ"ל הלך על שפת הנהר עם הילוך המים לצד מטה קרוב לערך חצי שעה וגם אח"כ עמד על שפת הנהר ערך שלשה שעות והביט היטב כל כמה שיכול לראות לצד מעלה ולצד מטה ולעבר השני מהנהר ולא ראה שום אדם יוצא מהנהר עכ"ל:
והנה ידוע שהנהר דניעפר בפרט במקום הזה שנטבע הירשל הנ"ל הולך וסוער ולא יכול שום אדם לשוט כנגד הילוך המים בשום אופן. ובפרט אדם כזה שלא הי' יכול לשוט כמבואר לעיל ורוחב הנהר הי' אישתקד קצר מאוד והיו יכולים לראות בצד זה מה שבצד השני (ובלא"ה נראה מההו' עובדא דאגמא דאסמיך דלא חששו שמא שט מעצמו. רק החשש או שמא הובילוהו המים או גלי אשפלו) רק החשש שמא הובילוהו המים לצד מטה. ולפי עדותו של הר' אברהם ב"ר יצחק שלמה שהלך על שפת הנהר ערך חצי שעה ועמד שם הרבה והביט לצד מטה ולעבר השני מהנהר כל כמה שיוכל לראות אשר קצת פוסקים סוברים שזה שיעור שתצא נפשו ולמחולה של דגים הנה ראיתי בתשו' כ"י מהגאון החסיד מליבאוויץ בזה"ל וידוע אשר בנהר דניעפר ונהר דנעסטיר אין חשש מחמת מחולה של דגים. ובצירוף מ"ש הפמ"א דגוסס בידי אדם לא חיי וא"כ לפי עדות הרב מאבאחאב והר' יצחק ב"ר מ"ז דפה ששמע מפי המרובים שהמים היו בגרונו וחנקו אותו. אף שבעדות ר' יעקב ב"ר משה מאבאחאוו משמע שאחר שהוציא ראשו מהמים צעק מען זאל אים ראטיווען. אפשר שאחר כך הוציא ראשו עוד הפעם ולא ראה עוד אותו ואדרבה לפי עדותו שלא עמד שם רק ערך חצי שעה וא"כ אפשר שהאיש שהעיד הרב מפיו והאנשים ששמע ר' יצחק ב"ר מ"ז מפיהם נשתהו שם יותר והוציא עוד הפעם ראשו. וא"כ ידענו שלא הובילוהו המים למרחוק משך ששהה שם הר' יעקב ב"ר משה. ועם המשך שהלך הר' אברהם ב"ר יצחק שלמה על שפת הנהר יש יותר משעה, ואף שעלה בינתים וניחר בגרונו. מ"מ אפשר לא יועיל להצילו [מידי גסיסה] כי לא הי' יכול לשאוב האויר כי ניחר בגרונו. גם אפשר אין כונתו שראה שנפל למטה והוציא ראשו אח"כ למעלה. כי אין מבואר בדבריו שראה שנפל למים רק כונתו שבעוד שלא נפל למטה למים צעק וא"כ אין מכחיש דברי הרב והעדים מטריפאליא כי מוטל עלינו להשוות דברי העדים שלא יהיו מוכחשים. ואף אם כונתו בדוקא שאחר שהוציא ראשו מהמים צעק. ושוב כשירד לא עלה הרי הוא מוכחש מפי העדים דאבאחאוו ובפרט מהר' יצחק ב"ר מ"ז והר' שלמה ב"ר מרדכי שהי' פלא בעיני' מה שאינו צועק. אשר הם אינם יודעים מהגב"ע דאבאחאוו ולא הי' במעמד אחד בהגדת ובעדות דטריפאליא יש די בלעדי העדות דאבאחאוו כי גם הם שהו שם לאחר הטביעה יותר משתי שעו' עם עוד כמה אנשים אשר פרשו מצודות כל היום כולו:
עוד אודיע לכ"ק שליט"א כי בסוף המקום שהלך הר' אברהם ב"ר יצחק שלמה הנ"ל הוא הר ויכולים לראות משם למרחוק להלוך המים. ולא רחוק מהר הנ"ל כחצי ווערסט הוא המקום שהפאראחאד לא הי' יכול לילך מחמת כי איננו עמוק כי אם לערך ארשין. ומוכרח לשלוח את האנשים היושבים עליו ליבשה. וידוע כי כאשר יש לו ארשין ורביע מים הולך בטוב. את כ"ז אמרתי להודיע לכ"ק שליט"א ואנה חוטו נא על נפש העלובה שרה בת עטי' מלכה צעירה לימים. ודבר ד' אמת בפיו יודיענו אם יוכלו להוציאה מכבלי העיגון. כ"ד המצפה לתשועה ומשתוקק לשתות בצמא דתוה"ק:
נאום ראובן יצחק מטריפאלא:
תשובה. הנה בירוש' פ' בתרא דיבמות על מעשה דר"ע שראה ספינה ששקעה בים וכו' ואמר גל טרדני לחברו וכו' וסיים שם אמר ר' אבוהו אם היו המים גולני והביט לד' רוחותיו וראה שאין שם ברי' משיאין את אשתו. ופי' בקה"ע אם הים גולני שהים מגולה ואין דבר מעכב ראייתו. ובפני משה פי' אם הים גבלני שיש לו גבולים מסביב וכדפי' אביי בגמ' כל שעומד ורואה מד' רוחותיו ובהג"ה שם פי' הים גולני כשהים שוקט ואין הרוח מנשב קורין לו בערבי גולני. ובתשו' צ"צ החדש סי' ע"ח החזיק בפי' קרבן העדה. וכן הביא שם מתשו' חמדת שלמה. ובתשו' ושב הכהן החזיק כפי' הפ"מ. וכן בתשו' משובת נפש:
ולפי ענ"ד נראה העיקר כפי' ההג"ה והוא מוכח מהגמרא גבי ההוא גברא דטבע באגמא דאסמוך ואנסיב ר"ש לדביתהו. ואמר שם דמטעה קא טעי. אנא סברי כיון דקוו וקיימי כמי' שיש להם סוף דמי ולא הוא כיון דאיכא גלי אימר גלי אשפלו. הרי דהיכא דקוו וקיימי אי לא משום טעמא דגלי כמים שיש להם סוף דמי וע"ז לא נחלק רו"ש שם. ובמכות ד"ד אמרינן דמי הים קוו וקיימי ולכך אמר ר"א דאם הים גולכי והיינו שהוא שוקט ואין הרוח מנשב דאז ליכא גלי וכיון דהן קוו וקיימו כמים שיל"ס הוא. אע"פ שהים גדול מ"מ הרי גם באגמא דאסמיך ודאי לא הי' באפשר לראות מד' רוחותיו וכמו דאמרינן בי' טעמא דגלי אשפלו למרחוק. ואעפ"כ אם לא משום טעמא דגלים הי' נחשב כמשיל"ס. וה"נ במי הים היכא דליכא גלים כיון שהן קוים וקיימו כמשיל"ס הוא וסגי במה שמביט מד' רוחות. וזה ברור לענ"ד:
ובתשו' ב"ח הישנות סי' ע"ט גבי מי שנפל תחת הקרח כתב שם להוכיח דהטעם במשא"ל סוף רק אי משום גלי אשפלו או משום שמא נזדמן דף וניצול עליו. וכיון דתחת הקרח לא שייך ב' הטעמים כמים שיל"ס הוא וע"ש שהוכיח כן מלשון התוס' בהאי מעשה דר"ע שטבעה הספינ' ואמר גל טרדני וכו' וע"ז אמר ר"ע כמה גדולים ד"ח. והיינו כיון דרק טבעה הספינה ולא נשברה וליכא טעמא דדף. ע"ז אמרו הטעם דגלים. ולדבריו הנה ג"כ יתפרש דברי הירוש' שהביא הא דר"א אחר המעשה דר"ע כפי' ההג"ה דהיינו שהים שקט ואז ליכא טעמא דגלים וגם טעמא דדף ליכא כיון דמיירי בטבעה הספינה ולא נשברה. וכל דליכא ב' הטעמים סגי במה שמביט בד' רוחות וכמו בנפל תחת הקרח. וזה יהי' ראי' לשיטתו אבל קשה לי על שיטתו מהא דאגמא דאסמוך דהא גם לס"ד דר"ש דלא חייש לטעמא דגלי ולכך התיר באגמא. מ"מ משאל"ס אשתו אסורה והא דאגמא דוקא משום דקוו וקיימו הוי כמשיל"ס אבל בנהרות דהם מים חיים וזוחלי' הוי משאל"ס וע"כ משום דמריצת המים לחוד יכולין להובילו למרחוק. וזה הי' ס"ד לחלק בהא דאגמא וא"כ הרי אפי' בלא טעמא דגלים אכתי יש לחוש משום מרוצת המים וזחילתן בטבען וע"ז לא מצאנו שיחלוקו רו"ש. וא"כ בנפל תחת הקרח בנהר אף דלא שייך טעמא דדף וגלי אכתי יש לחוש למריצת וזחילת הנהר בטבעו שגם תחת הקרח המה זוחלין והוי תחת הקרח כמו לס"ד דר"ש דמאשל"ס אשתו אסורה משום מריצת וזחילת המים בטבען וה"נ כן:
ונראה לפענ"ד לישב זה ע"פ מה שאמרו בב"ב (דף כ"ד) גבי חבית שצפה בנהר דרב אמר נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותר כנגד עיר שרובה עכו"ם אסורה ושמואל אמר אפי' נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסורה. ואמרו בגמ' שם דפליגי בזה דמר סבר אם איתא דמהאי דיקרא אתי עקולי ופשורי הוי מטבעי לה. ומ"ס חריפא דנהרא נקט ואתא. ופי' רש"י עקולי. הרבה מקומות יש משם עד כאן שהמים מתעקלין ומתגלגלין כגלגל במקום אחד ומחמת כיפי סלעים ארוכים הבאים אל תוך הנהר והמים מכסין עליהם והספינות מתגלגלות שם וטובעות. והנה רמב"ם פי"ב מהל' מ"א הל' כ"ח כתב חבית שצפה בנהר וכו' מותרת בהנאה. והקשה הלח"מ שם למה לא ביאר דהיינו היכא דאיכא עקולי ופשורי שהם מעמידין החבית אבל בליכא עו"פ קי"ל כר"ח דהולכין אחר הרוב:
ולפי ענ"ד לא קשה כלל דהרמב"ם סובר דמה דאמרינן בגמ' עו"פ הוי מטבעי לה היינו דמסתמא אמרינן דאיכא עו"פ דסתם נהר איכא עו"פ. וכן הוא להדיא בהריא"ז הובא בש"ג פ' לא יחפור ע"ש. ומעתה י"ל דזה דעת הב"ח דר"ש בס"ד הי' סובר דחיישינן לזחילת המים מעצמן והיינו כהא דשמואל דסובר גם בחבית דחיישינן לשמא חריפא דנהרא נקט ואתא וה"נ כן חריפת הנהר יובילו אותו למרחוק ומה"ט אמרו במים שאל"ס אשתו אסורה. אבל לדידן דקי"ל כרב משום זחילת הנהר בטבעו ליכא למיחש דעקולי ופשורי מטבעי לי' והא דאסרו במשאל"ס הוא רק משום חששא דגלים או משום חששא דדף אם נשברה הספינה. ואין לומר דא"כ גבי חבית יהי' אסור משום חששא דגלים דזה מועיל אפילו באיכא עו"פ שיהי' יכול לילך למרחוק. דז"א דגבי חבית י"ל דאין לחוש לגלים דמשום הגלים עצמן הי' נשברה החבית שמגביהין אותה ומורידין אותה אבל באדם לא שייך זה. ולכך חיישינן שמא גלי אשפלו אותו. אבל בלא טעמא דגלים משום חריפת הנהר וזחילתו ליכא למיחש דהי' נטבע בעקולי ופשורי שבנהר:
ובמה שכתבתי ניחא מה שכתב שם הב"ח באותה תשו' בד"ה ועוד נראה וז"ל מיהו מפשטא דעובדא דר"ש וכו' משמע שאין טעמו של איסור שמא הי' שט מאליו לאחר שיצא מתוך המים ע"פ המים אלא דחיישינן דע"י שהולכים המים מלמעלה למטה א"נ ע"י הגלים יצא למרחוק ומשם יצא לסוף המים. עכ"ל. הרי דהטעם של איסור גם משום שהמים הולכים מלמעלה למטה יוליכוהו המים ג"כ. א"כ אכתי איכא חשש זה גם בנפל תחת הקרח. שאע"פ דליכא גלים מ"מ המים הולכים מלמעלה למטה ויוליכוהו למרחוק לנקב אחר. וגם נראה כסותר דבריו הקודמים שבמים שאל"ס אין החשש רק משום גלים. אלא למה שכ' ניחא שזה כתב הב"ח לר"ש דמוכח דסובר כן בס"ד דחשש איסור משאל"ס הוא משום המים עצמן. והיינו משום דסובר כשמואל בב"ב דחיישינן שמא חריפא דנהרא נקט ואזיל. אבל לדידן לא חיישינן לזה משום עו"פ דהוי מטבעי לה. ועיקר חשש איסור משאל"ס הוא משום שמא גל טורדו או שמא דף נזדמן לי' וכמ"ש התוס'. ולפ"ז יהי' מוכרח לשיטת הב"ח דגם בנהרות שייך טעמא דגלי אשפלו ולא כמ"ש בצ"צ שם אות ג' בשם המשיבת נפש ע"ש:
והנה הב"ח בתשו' שם כתב ליישב הא דמעשה דרחב"ד דשעה א' וב' אמר שלום. הרי דיכול לחיות תחת המים ב' שעות. ע"ז כ' הב"ח דזה דוקא בבור שיש ד' מחיצות כסתם בור דיכול לטפס ולעלות ולהוציא ראשו חוץ למים ולחיות. ולא יותר מב' שעות. אבל בנפל תחת הקרח אינו יכול לעלות כלל ומת מיד. ולכאורה נראה מוכח לשיטתו דשיעור שהה כדי שת"נ הוא שיעור שעה קלה כדעת מהרי"ט ולא בעינן ג' שעות כהריב"ש דכיון שרואה שלא הוציא ראשו כלל בזה אינו יכול לחיות כלל. והא דרחב"ד דשיער בב' שעות הוא משום שהוציא ראשו חוץ למים. וכן כתב המהרי"ט לדחות לשיטתו המעשה דרחב"ד כחילוק הב"ח. וכ"כ הנו"ב תנינא בסי' נ"ח בשיטת הב"ח:
אבל באמת אינו מוכרח דאכתי י"ל דהב"ח סובר דלענין שהה נלמד שפיר השיעור מהא דר"ח ב"א וכהריב"ש. והיינו דכיון דבעינן שיביט על ד' רוחות וזה א"א שיביט בפעם אחת. אכתי יש לחוש שמא בשעה שהביט על איזה צד הוציא הוא ראשו בצד אחר חוץ למים. ובזה שוב יכול לחיות עד יותר מב' שעות. והא דבשאלתו שם מבואר דלא שהה עליו אלא שעה אחת מכ"ד שעות. היינו משום דנפל תחת הקרח בנקב. ותחת הקרח אינו יכול להוציא ראשו כלל. וא"כ אין כאן חשש רק שמא הוציא ראשו חוץ לנקב שנפל בו ובזה סגי בשיעור שעה אחת ואפשר עוד פחות כדעת מהרי"ט דבאותו נקב יכול אדם להביט ולא יזיז עיניו מהנקב לראות אם הוציא ראשו בפעם אחת. אבל במה שצריך להביט אל ד' רוחות בזה י"ל דחיישינן דלמא הוציא ראשו והוא לא ראה משום שהביט אז בצד אחר:
והנה הב"ח פי' שם דעת רש"י במשנה דמשא"ל סוף אשתו אסורה דחיישינן שמא יצא לאלתר קודם שת"נ מתוך המים למרחוק בשיעור שלא ראהו אז כשיצא ע"פ המים ומשם ואילך הי' צף ע"פ המים עד חוף המים. דודאי בעודו בתוך המים א"א שיגיע ליבשה קודם שת"נ. אלא א"כ שיצא מתוך המים ע"פ המים עד היבשה ויצא. והביא ראי' מלשון רש"י בהאי עובדא דר"ש פירש"י דהוי מדמה להו למשיל"ס שאינו יכול לשוט ע"פ המים למרחוק עכ"ל. ואכתי קשה דלפי דבריו האיך התיר ר"ש בהא דאגמא דאפי' נאמר דאין יכול לשוט כאן ע"פ המים למרחוק משום דקוו וקיימו אבל מ"מ משום שצף מתחת המים שיעור שאין העין יכול לראות כשיצא מתוך המים ע"פ המים שוב איכא חששא שמא יצא שם במקום קרוב מן המים ומשם הלך לעלמא. דהא משמע מלשון רש"י שהוכיח דבהא דאגמא אינו יכול לשוט ע"פ המים למרחוק. אבל שיעור קרוב שיכול לצוף תחת המים עד שאין העין יכול לראות יציאתו מתוך המים אין חילוק בזה בין אגמא ובין מים שאל"ס. דאל"כ למה כתב רש"י שאין יכול לשוט למרחוק הלא אפי' למקום קרוב עד שיעור שאין העין רואה אין יכול לשוט ואם הי' יוצא ע"פ המים היו רואין. א"ו דרק למרחוק אין יכול לשוט ע"פ המים. א"כ אכתי נשאר החששא שמא במקום שיצא מתוך המים ע"פ המים בשם יצא לחוץ. ואין לומר דאם יצא ליבשה במקום קרוב היו יודעין וכיון שנשתכח שמו ע"כ דלא יצא במקום קרוב. ולמרחוק ליכא חשש משום שאין יכול לשוט. דהא במים שיל"ס אם לא שהה עד שת"נ אפי' אם נשאת תצא והיינו ע"כ דחיישינן שיצא במקום קרוב והלך לעלמא ואין מועיל מה שנשקע שמו. ואפשר לחלק ולומר כיון שכתב התה"ד סי' קל"ט דמשום שנשקע שמו הוי אומדנא גדולה שמת. וא"כ האי חששא שמא צף תחת המים עד שיעור שאין העין יכול לראות יציאתו מן המים ה"ז אינו אלא חששא דרבנן במשאל"ס וגבי דרבנן סמכינן על אומדנא זו שלא בא לביתו ונשקע שמו כיון שאין לחוש שיצא למרחוק דאז י"ל דמשום זה נשקע שמו ולא בא לביתו משום שיצא למרחוק. אבל במקום קרוב שיצא שפיר הוי אומדנא גדולה וסמכינן עלי' בדרבנן. משא"כ במשיל"ס שלא שהה עליו דאז יש לחוש מה"ת שמא יצא באותו מקום שנפל שם אחר שהלך העד. לא סמכינן על אומדנא זו שנשקע שמו אף שיצא במקום קרוב. ועי' בצ"צ הנ"ל בתשו' זו סי' ע"ח אות ד'. ומ"מ צ"ע לפ"ע דעתי בזה:
והנה הפנ"י בסי' ז' כתב לחלוק על הב"ח בהא דנפל תחת הקרח. וכתב שם דאף דנראה לחלק דהגם דיכול לחיות תחת המים ב' שעות. מ"מ לשוט תחת המים למרחוק כמו בהא דנפל תחת הקרח דע"כ הוא תחת המים. אין לחוש משום שכבר תש כחו תחת המים. ומ"מ מסיק דאין לחלק ולבדות סברות מלבנו ע"ש. ולמ"ש לדעת הב"ח אין זה סברת הלב אלא החילוק יוצא מגמ' ב"ב דאמרינן עו"פ מטבעי לה. ושאני ע"פ המים די"ל דגל דחפו לחברו לעבור מקום ההוא או שמא דף נזדמן שיצא עליו. משא"כ בתוך המים דלא שייך גל דחפו וגם לא עץ לא חיישינן שישוט למרחוק משום עקולי ופשורי דהוי מעכבי לי' למטבע לי'. ועי' בתשו' הב"ח שחכמי הדור הסכימו לדעתו:
ומעתה נבוא לשאלתינו ע"פ עדות העד הר' אברהם ב"ר יצחק שלמה שתו"מ אחר הטביעה הלך על שפת הנהר עם הילוך המים לצד מטה קרוב לערך חצי שעה. וגם אח"כ עמד בשם על שפת הנהר ערך ג' שעות במקום גבוה שיכולין להביט מרחוק ולא ראה אדם יוצא מהנהר. הנה הפמ"א בסי' מ"ח כתב וז"ל ועוד יש לצדד היתר לפי העדות של הר"ר ישראל שאח"כ רץ על חוף הנהר סמוך לגדותיו ולא ראה אותו. ואם הלך מהלך רב כשיעור שא"א לחיות א"כ אין חשש שמא יצא ממקום אחר. דהא ידוע שא"א לשוט כ"כ מהר כמו אדם הרץ ברגליו סמוך לנהר א"כ הוי כמשיל"ס עכ"ל. והחזיק בסברא זו הרבה בצ"צ החדש סי' נ"ט ובסי' ע"ח ע"ש. ולענ"ד צ"ע הרבה על הפמ"א. דהא ע"כ לומר שהעד הר"ר ישראל שהה מתחלה שיעור שת"נ במקום טביעתו. דאל"כ אכתי יש לחוש שמא אח"כ כשהלך העד על חוף הנהר יצא הוא ממקום שנפל. דזה לכ"ע יש סברא זו שיותר יכול לחיות תחת המים במקומו ממה שיכול לשוט למרחוק. ואם שהה מתחלה העד על מקומו שיעור שת"נ לראות אם לא יצא במקום שנפל. מה מועיל מה שאח"כ רץ העד על חוף הים. הא אפשר כבר קדמו הוא לשוט תחת המים שיעור ב' שעות ששהה העד במקום טביעתי. אבל בנ"ד הנה על מקום שנפל שלא יצא משם הנה יש עדות הר' ישראל ב"ר יצחק מאבאחאוו שעמד על הנהר כמו ב' שעות ולא ראהו יוצא משם וא"כ אם זה העד הר' אברהם ב"ר יצחק שלמה הלך תו"מ כשנטבע על חוף הנהר לצד הילוך המים לצד מטה ולא ראהו. שפיר שייך כאן סברת הפמ"א דזה הוי כמשיל"ס. וא"כ לדעת מהרי"ט ששיעור שהה עליו עד כדי שת"נ הוא חצי שעה. וכן נראה מתשו' הב"י והמבי"ט בהא דספינה שטבעה שלא הזכירו רק חצי שעה. הרי כאן העד הנ"ל הלך כשיעור זה ולא ראה אותו. ולדעת הב"ח כיון שלא ראה הוצאת ראשו בזה אינו יכול לחיות כלל. והוי כמו בנפל תחת הקרח. ואף לדעת הריב"ש דבעינן יותר מב' שעות. מ"מ י"ל דסובר כהב"ח דמ"מ בעינן שיוציא ראשו מתחת המים איזה פעם ואז יוכל לחיות שיעור זה. והא דצריך שיעור רב כזה היינו דחיישינן שמא הוציא ראשו איזה פעם בשעה שהביט אל רוח אחרת. והרי כאן לא ראה העד הוצאת ראש אדם כלל. ואפי' אם נאמר דהריב"ש אינו סובר כהב"ח. מ"מ י"ל דסובר כחילוק של הפנ"י דבאותו מקום עצמו יכול לחיות משך ב' שעות. אבל לשוט תחת המים למרחוק אינו יכול. וא"כ כאן החששא מאותו מקום עצמו כבר יצאנו מזה בעדות הר' ישראל ואין כאן רק חששא דשמא שט למרחוק. וזה בלתי אפשר לשוט תחת המים למרחוק. וא"כ י"ל דגם להריב"ש סגי בשיעור חצי שעה לענין חששא דצף תחת המים. דשיעור זה א"א להיות תחת המים ולשוט למרחוק. דהא למהרי"ט סגי שיעור זה גם לענין אותו מקום עצמו שנפל. וא"כ שפיר נוכל לומר להריב"ש דלענין שיהי' שט תחת המים למרחוק דזה גרע הרבה. י"ל דגם לדידי' סגי בשיעור חצי שעה. דזה מיקרי שיעור שא"א להיות זמן כזה לשוט תחת המים:
ועוד אף שנאמר שהריב"ש מצריך גם בזה שיעור ב' שעות וכהפ"י. מ"מ כאן שבמקו' שעמד העד ר' אברהם באותו מקום שפסק לילך הי' מקום גבוה שיכולין משם להביט למרחוק א"כ אף שמוכח מדברי הב"ח דשיעור זה שהעין יכול לראות אינו למרחוק כ"כ. ולכך חיישינן שמא צף תחת המים עד שיעור שאין העין יכול לראות קודם שת"נ ובשם יצא מתוך המים ע"פ המים. ומכ"ש להפנ"י דיכול לצוף תחת המים עד שיעור פרסה שאין העין יכול להשיג מקום יציאתו מתחת המים. מ"מ בעומד במקום גבוה והר שמשם יכול להביט הרבה למרחוק כמו שכ' כת"ר. י"ל דבזה לכ"ע אין לחוש. שבזה אפשר שהעין שולט עד שיעור שת"נ אם יהי' כ"כ תחת המים. וכיון שלא ראהו יוצא מתחת המים ע"כ מת תחת המים בשיעור כזה. ואף דאין זה אלא ספק מ"מ הוי ספק בחששא דרבנן דתלינן להקל:
ועוד י"ל לשיטת הב"ח דהחששא במשאל"ס הוא רק או משום גלים או משום דף אם נשברה ספינה. וא"כ איכא בזה קולת הירושלמי. דאם הי' הים שוקט מרוח ואין שם גלים סגי במה שמביט לד' רוחות. וה"נ כאן אם לא הי' בזה הזמן עת רוח [וכן נראין מסתמא הדברים מדירדו כולם להקר] וא"כ אין שם גלים שנוכל לומר גל טרדו וכן חששא דדף לא שייך למ"ש הב"ח כיון שלא נשברה הספינה. א"כ י"ל דמועיל כאן מה שהביט על שפת הנהר מד' רוחות ולא ראה אדם יוצא. וכהירושלמי:
עוד יש לצרף קצת כאן קולא כיון שהפאראחאדין הולכין ושבין בכל יום. וזה ידוע דאפילו אשפלו גלים למרחוק אינו כ"כ כמו הילוך פאראחאד. א"כ יש לומר כאן דגם למרחוק איכא אומדנא גדולה כמ"ש לדעת רש"י ביצא במקום קרוב. וע' בחת"ס כעין זה:
עוד יש לצרף כאן קולת הפמ"א במה שהקיל בזה שנכנסו המים תוך גרונו לחנוק אותו שקורין גארגלין משום דזה הוי כמו גוסס על ידי בנ"א. והוציא זה מסוגיא דמגויד. ואם כי האחרונים הרבה דחו דבריו ועי' כמו כן בצ"צ החדש בסי' נ"ט ובסי' ע"ח שהאריך לסתור דבריו. וגם אנכי הק' לפי מה שהארכתי בתשו' אחת זה כט"ז שנה בהאי סוגיא דמגויד יש לדחות ראייתו. מ"מ מצאתי בס' ברכת יוסף הנדפס מחדש הביא בשם המכתב אליהו בקונטרס שבסוף הספר סי' ח' אות ק"א כ' וז"ל כיון שאמר שראהו עולה ויורד בים והיו המים יוצאים מפיו ועושין בקבק ושוב נטבע ולא עלה. נ' דעדות זה עדות מעלי' הוא. ואף אם ירצה החולק לחלוק מ"מ מוכרח להודות שכבר יצאה אשה זו מא"ת. הר"מ הלוי חאה"ע סי' מ"ג עד כאן לשונו. הרי דכתב כאן מצד הסברא דזה מיקרי עדות מעלי'. וא"כ יש לצרף סברא זו גם כאן להקל:
אלא מה שאני רואה ריעותא בהגב"ע. דהגב"ע דאבאחאוו נזכר שם עד אברהם ברי"ש. ואם זה הוא ר' אברהם ב"ר יצחק שלמה הנזכר אחרי כן. הרי מתחלה לא אמר כלל בפני הבית דין שהלך על חוף הנהר תיכף ומיד כשנטבע. ואם כן סותר עדותו. ואם נאמר שלא יסתרו הדברים ששהה מתחלה כשיעור במקום טביעתו וכיון שנודע לו בודאי שנטבע ולא יצא במקום הזה אז אחרי כן הלך עם חוף הנהר לצד מטה. הנה זה לא יועיל. וכמו שכתבתי להשיג על הפמ"א. עוד צריך לידע בבירור אם בעת שהלך על חוף הנהר לא ראה שום הוצאת ראש אדם. סליק: