עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן מט
שאלה במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא הרבני מו"ה שלמה במו"ה נפתלי ואסהיד קדמנא בתו"ע באליונ"ע ובחוב"נ ובלשון זה העיד לפנינו אט דעם יצחק בן ברוך פאייענקאווסקי מקאזעליץ (שהוא הי' בעל האשה חסי' בת יצחק) האב איך גידינגען ביום ד' י"ד ימים בחודש תמוז שנת תרכ"ג ער זאל זיין בייא מיר אמשרת איבערין ייריד איוואן במעסט סאלטאקאווקע דיויצע אין זאל צי זעהין מיינע סוסים אין היטין דעם וואגין. באלד ווי מיר זיינען גיקומען קיין סאלטאקאווקע דיויצע ביום ה' ט"ו תמוז לערך אין אפאר שעה ארום זאגט ער צי מיר ר' שלמה איך וויל פירען די פערד באדין אין דעסנע האב איך ניט גיהייסען מחמת איך ווייס דארטין איז איין ארט וואס עס איז ניט דא דער יאהר וואס דארטין זאהל ניט דער טרינקען ווערין אמענטש. בעת ייריד פרייטוג אין דער פריא האב איך אים גיהייסען ער זאל די סוסים אן טאן די חאמאטין אין זאל פירין די פערד אן טרינקען צום ברינען מחמת איך האב מורא גיהאט ער זאל ניט פירין די פערד באדין אין דעסנא דעריבער האב איך צי אים גיזאגט ער זאל זיי אן טאן די חאמאטין האט ער אזוי גיטאן אונ איך בין אוועק גיגיינגען אין יריד אין ער האט גינימען די פערד ווי זיי זיינען אין די חאמאטין אין איז רייטענדיק אוועק גיפארין צים דעסנא אין האט די פערד צי גיבינדין צי אפלייט אין האט אויס גיטאן פון זיך די קליידער אין איז אריין אין דעסנא אין עכו"ם זיינען דארטין גיווען האבין זיי גיזעהין אז תיכף ווי ער איז אריין האט מען אים שוין מער ניט גיזעהין. איז תיכף גיווארין אגרוסער שטירעם אפין יריד צווישין עכו"ם מיט דעם לשון זיד אטאנאוו. בין איך מיט נאך כמה יהודים גילאפין צים טייך האב איך גיפינען מיינע פערד שטייען אין די חאממטין צי גיבינדין צי אפלייט אין איצעס קליידער ליגין לעבין ברעג אין די עכו"ם וואס זאנען דארטן גיווען האבין דער ציילט אז ער האט גיזאגט ער וועט זיך פריער אום באדין. אין זיי האבין דער ציילט אז ווי ער איז אריין אין וואסער האט מען אים שוין מער ניט גיזעהין. האט מען באלד פאר ווארפין אנעוואד פיר מאל אין מען האט אים אלץ ניט גיפינען האט איין עכו"ם גיזאגט מען זאל אים זיכען אויף דעם ארט ממש וואס ער איז אריין. איז אריין אעכו"ם אין טייך אונ האט אים ארויס גינימען און איך אונ נאך יהודים כמה אנשים אסטעריר וואס זאנען גיקומן אפין יריד זיינען מיר גישטאנען בעת מען האט אים ארויס גינימען פין וואשער האבין מיר אים דער קענט בט"ע גמור ובהכרת פנים ממש מחמת מיר האבין אים גיקאנט זייער גוט מחמת זיין מוטער איז איין אסטערירין זי איז ר' יעקב שאלאווייאווש אטאכטער אבלינדע אונ ער איז אין אסטער אוף גיהאדעוועט גיווארין בייא דער מוטער. עם האט גידירט פין זיין דער טרינקען זיך ביז מען האט אים ארויס גינימען ערך ג' או ד' שעות אונ מיר האבין תיכף גיבראכט אליעקער האט ער אים גיעפינט אדערין אונ עס איז אפילו גיגיינגען בלוט אבער סע האט ניט גיהאלפין ער איז גיבליבין טויט. דאם האבין מיר גיזעהין מתחלה ועד סוף. האבין מיר גידינגען שני יהודים ברעזנער בעד א' רו"כ וחצי אונ מיר האבין גיגיבין על הוצאות תכריכים וקבורה אונ זיי האבין אים אוועק גיפירט לברעזנא לקבורה. גם העיד בפנינו שהי' בידו כתב גב"ע שהיו חתומים י"ג עדים שהכירו את יצחק הנ"ל בט"ע גמור רק שנאבד מאתו הגב"ע הנ"ל. כל זה העיד בפנינו ר' שלמה הנ"ל בתו"ע כנ"ל. ומה ששמענו כתבנו חתמנו יום ד' ח' אלול תרכ"ה לפ"ק פה אסטער. נאום דן בלא"א מו"ה יוסף ז"ל ה"ה מ"ץ דק"ק הנ"ל. ונאום ברוך בן ציון במו"ה ישראל דובער שו"ב דפה. ונאום נחום בן ציון במו"ה חיים ז"ל שו"ב דאסטער, ובענין זה הוגבה עוד עדות מע"א ולא נעתק פה מן האריכות:
תשובה. לא ידעתי למה מצא כבודו להשים עינו עלי שאנכי אסיים בהיתר העגונה הזאת הלא יש לו מקום רבותיו כ"ק ד"ז הגאון הק' שי' וכבוד בנו הה"ג שי' אשר משם יוצא תורה לכל מבקש דבר ה' זו הלכה. ומי כמוהם מורה. ועתה אודיע לכ' כי לא אוכל למלאות רצונו בזה מחמת כי עמוס הטרדות מאוד אנכי. ואם מפאת הימים האלה המעותדים להשיב חשבון הנפש בכל מצעדי איש. ואם מפאת האנשים הבאים כל א' דורש ומבקש להיותו שואל כענין ומענין לענין. ועוד שאר טרדות רבות כאשר יעידו ה המוכ"ז עד אשר לא הי' לי פנאי לעיין כלל בהגב"ע וספרי הש"ס ופוסקים. כי אם תיכף בבוא מכתבו אלי עיינתי מעט ואז הנחתי ולא נתנני הזמן לעיין בהיתר הזה:
אולם זאת אגיד אשר ראיתי במכתבו אשר כ' כי הוא פשוט להתיר. האמת כן הוא לכאורה כפי המבואר בש"ע אמנם יעיין נא מעלתו בתשו' נו"ב קמא בק"ע סי' מ"ג ד"ה אבל יש תמה על רב א' איך החליט שמפורסם בש"ס ובש"ע בלי שום חולק. הא אם נצרף חומרא דהרי"ף וחומרא דהרא"ש. איתתא זו אם העדים ראו או ידעו הטביעה צריכא עיונא דהרי הרי"ף פסק דאפי' תרי אמרי בדדמי. ודעת הרא"ש דמי שראה או ידע הטביעה אפי' לאלתר אומר בדדמי ובעינן צירוף סי' לט"ע. ואף שהרא"ש סובר דתרי לא אמרי בדדמי. הרי הרי"ף חולק בזה. ואף שהרי"ף מקיל אם ראה לאלתר אף למי שראה הטביעה מ"מ הרי הרא"ש חולק בזה. ודבר זה אינו דומה להא דשדרה וגלגולת. דהרי לא סתרי אהדדי. וע"ש דברי הגאון. ואם כי מסיק דבריו שדעתו הי' נוטה בזה להתיר ולא לחפש כ"כ בעגונות למנקט חומרי חומרי. הנה בנו הגאון בשו"ת שוב"ל סי' ע"ט נשאל מהגאון דע"ח על מעשה ממש כמו בנ"ד והחליט שם דודאי ראוי לחוש לאלו התרי חומרות ביחד וע"ש. ובפרט היכא דלא שהו בכדי שת"נ דלא יצאה מא"ת. וכן בנ"ד הנה לא מוכח מהגב"ע ששהו עליו בכדי שת"נ דהרי היהודים לא באו עד אחרי שיצא הקול שנטבע. ומי הי' עומד ורואה מעת שנטבע עד שבאו היהודים לחפשו. ואף אם יאמרו עכו"ם שראו ועמדו כל הזמן ולא יצא בשום מקום. הרי אינם מסל"ת והגם שאותו העכו"ם בעצמו שבא להודיע טביעתו הי' נאמן לברר דבריו. אבל אין מבואר בהגב"ע ששאלו אותו. ואם כי יש לפלפל בזה. אך עכ"ז הנה אין לשון הגב"ע מוכח מידי בזה שלא זזו מלהביט אחריו וששהו עליו בכדי שתצא נפשו. ויעי' מעלתו בתשו' שו"צ הנ"ל:
והנה גם מה שמצא הגאון בשו"צ להתיר במה שנמצא באותו מקום שצמצמו היהודים בו שנטבע. הנה בנ"ד העכו"ם הוא שמעיד שבאותו מקום נטבע. וגם בזה יש לעיין אם נאמן עכו"ם לברר הדבר באיזה מקום נטבע שנוכל לעשות מזה סי' מובהק ויש להעיר בזה מסוגי' דב"ק גבי נחיל של דבורים. ובמהרי"ק סי' קכ"א כתב דאף דמשום הבעלי' התעורר הקטן להגיד דבריו הוי מסל"ת. והאחרונים הקשו עליו מפי' רש"י שבגמ'. וה"נ בנ"ד נתעורר העכו"ם להגיד מקום טביעתו משום שראה שמחפשי' אותו ובפרט כי בגוף דברי הגאון הנ"ל יש לעיין ולפלפל בהם אם סי' מקום נחשב לסי' מובהק ביותר וגם בהיתר הא' שכתב שם מפני שהתעצמו בו הרבה וראו והביטו. לא ניחוש לבדדמי והביא בזה ראי מתשו' הר"ן. לענ"ד אין בו כדי סמיכה לסמוך עליו לחוד דהר"ן מיירי מבדדמי אם חי אם מת ולענין זה ודאי מועיל מה שהתעצמו בו וגררו אותו ממקום למקום. אבל לבדדמי לענין פאת [הכרת] פניו אם זהו או אחר אין ראי' כלל. ואדרבה נימא בזה שבשתא כיון דעל על. וכיון דהעלו בלבם בראשית עיונם כי הוא זה שנטבע שוב כל מה שהתעלמו נתחזקו בדבר שהוא כדמיון לבבם. והגאון הנ"ל הרגיש בעצמו קצת דאין ראי' מזה. ובתשו' חת"ס אה"ע חלק ב' סי' קמ"ב השיב ג"כ להגאון דע"ח על מעשה הנשאלה להגאון בעל שו"צ והמציא להתיר דע"כ לא קאמר הרי"ף דאמרי בדדמי אלא בתרי סהדי אבל בדבר הניכר לכל רואיו ומכיריו מתמול שלשום שהכירוהו שזה הוא. בהא הרי"ף מודה יע"ש. וגם בזה יש לעיין הא תרי כמאה ואם תרי יוכלו לטעות משום דידעו הטביעה ואמרו בדמיון כי הוא זה. ה"נ בהרבה אנשים נאמר שטעו עליו שהוא זה משום שידעו מהטביעה. ומה שכתב שם ראי' מדברי התוס' דהאשה רבה דבדבר הנראה וניכר לכל עדיף מתרי סהדי. ופי' כונתם עפ"י סברא כעין ס' מהרי"ק המובא בש"ך סי' מ"ו דכ"ע שאינן באין בתו"ע אומרים בדרך היכר וט"ע. אמרינן דהני תרי סהדי טעו בדמיונם ומזה למד בק"ו דמכ"ש היכא שהעמידם בב"ד וכ"ע המסיחים לתומן לדבר אחד נתכונו יע"ש. ולעניות דעתי לא ידעתי הק"ו מזה דהא יכול להיות דגם כאן אם היו רואין אותו מאה אנשים שלא ידעו הטביעה היו מכירים דאלו העשרה או יותר שאומרים שהוא זה טועין בדמיונם. ומה ראי' משום שלא נאמר כמו שב' טועין מחמת זה שידעו הטביעה ה"נ יותר מב' ואם היו באמת רואים אותו הרבה אנשים שלא ידעו הטביעה והכירו אותו הי' מתברר להיפך מדבריהם והי' אזלינן בתר הרוב שאומרים שאינו זה:
אמנם משם הגאון דע"ח הביא החת"ס דכאן אפי' להרי"ף כיון שהקיזו ויצא ממנו דם ש"מ שמת מקרוב וליכא למיחש אלא לדלמא גלי אשפלוהו למקום אחר והביאו זה המת לכאן וזה הנטבע לפנינו הובילוהו למרחוק לזה מצורף סברת כאן נמצא כאן הי'. והחת"ס סיים ע"ז ודפח"ח אלא שכתב שהאחרוני' מהנדזין בדבר להתיר מטעם כאן נמצא כאן הי'. ואי לזאת י"ל דבכה"ג כ"ע מודו דסברא זו יהי' מועיל לצרף להט"ע שלא נאמר שהוא בדדמי. דע"כ לא כתב הרא"ש בזה אלא בגונא המבואר בגמ' במעשה דרבי דשם אפשר דהני אזלי לעלמא והנמצאים הם מהמונחים שם מכבר קודם שנטבעו אלו, וכמ"ש בנו"ב. אבל בנ"ד י"ל דלכ"ע מועיל סברא זו לצרף להט"ע שלא טעו. ומכ"ש בנ"ד שהיו ב' עדים שאין בזה אלא חששת תרי חומרות לצרף דעת הרי"ף ודעת הרא"ש אשר באמת כ"א חולק על דינו של חברו:
וכשאני לעצמי בראשית ההשקפה אמרתי עוד דבנ"ד כיון שלא נשמע משום טביעה מחדש בעת הזאת במקום קרוב. וע"כ דאין כאן חשש רק דלמא ממקום רחוק גלי אשפלי להמת לכאן שנטבע שם ג"כ מזמן קרוב. ובכה"ג אין לחוש דהרמב"ם פי"ב מהל' מ"א הל' כ"ח כתב חבית שצפה בנהר אם נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותרת בהנאה וכו'. והקשה בלח"מ למה לא ביאר דהיינו היכא דאיכא עקולי ופשורי שהם מעמידי' החבית אבל בליכא עקולי ופשורי קי"ל כר"ח דהולכי' אחר הריב. ולענ"ד לא קשה כלל דהרמב"ם סובר דמה דאמרינן בגמ' עקולי ופשורי הוי מטבע לה. היינו דמסתמא אמרינן דאיכא עקולי ופשורי דסתם נהר איכא בי' עקולי ופשורי. וכן הוא להדי' בריא"ז הובא בש"ג פ' לא יחפור דאין חוששין שמא בא מן הרוב לפי שהנהר הולך עקלתון ואין החבית יכולה לילך למקום רחוק:
והנה בש"ע סימן קכ"ז סעיף י"ז אין הכרח אם לשון הרישא עיקר דוקא שידעו דאיכא עקולי ופשורי מותרת. אבל בסתמא אסורה. או לשון הסיפא עיקר דאם אין שם עקולי ופשורי היינו שיודעין שאין שם עקולי ופשורי. והנה גם אם נאמר דדיוקא דרישא עיקר י"ל דדוקא בכה"ג דאיכא עיר שרובה עכו"ם. דהא באמת בלא"ה אמרינן דמהמיעוט יכול לילך כמו מן הרוב ומכ"ש כשהוא קרוב. רק דגזרת הכתוב הוא לילך בתר רובא. א"כ כל זמן שלא ידענו בבירור שא"א לילך מן הרוב הוא בכלל מה שגזרה התורה שנחליט שהוא מן הרוב. אבל בנ"ד ודאי נאמר דמסתמא ממקום רחוק אי אפשר שיבוא לכאן כיון דסתם נהר הולך בדרך עקלתון. ואין לומר כאן דאיכא רובא דעלמא הוי כמו שם דבעינן שידעו בודאי דאיכא עקולי ופשורי דאף שבאמת נגד הנטבע איכא רובא דעלמא. אך מכל מקום כאן דגם הנמצא לפנינו נטבע בשעה קרובה באותו נהר. ודאי אין נפקא מינה לן מרובא דעלמא דהרי אינן מצויין בשעה זו רובא דעלמא באותו נהר. והעיקר אזלינן בתר המצויין באותו מקום וכמו שכתב הפרי חדש והתבואת שור סי' א'. ואם כן אין לנו ודאי דאיכא רובא דהרי מי יאמר לנו שהן מצויין בשעה זו באותו נהר ואם כן שוב ודאי נתלי דמסתמא הנהר הולך בדרך עקלתון ועד כאן לא שייך החשש דגלי אשפלו אלא בזה שאמרינן שבעודו חיותו בו אשפלו גלי למקום רחוק ושם יצא ולזה לא שייך לומר שעקולי ופשורי עכבי לי' דאין מעצור לרוח החיים אשר בקרבו ובכל כחו ידחה מעליו נזק לעבור במים עזים או יצא במקום עקולי ופשורי. אבל במת לפנינו לומר שגוף זה המת אשפלו גלי ממרחק לכאן ודאי אמרינן דעקולי ופשורי הוי מעכבי ליה ולא להניחו שיבוא ממקום רחוק בשעות מועטות דהרי מה שיצא ממנו דם מוכח דמקרוב נטבע ובמקום קרוב לא נשמע טביעה חדשה ועל כרחך דממקום רחוק בא לכאן בשעות מועטות וזה אי אפשר לומר דסתם נהר הולך בדרך עקלתון. ואין לדחות דאף לריא"ז הוא דוקא ביין נסך אמרינן כן משום דהוי דרבנן. דזה אינו דודאי הכא גם כן הוא רק דרבנן. דהחשש בדדמי ודאי הוא רק חששא דרבנן. ומכל שכן כאן דאיכא הרבה עדים. ואם כן גם בכאן נאמר הסברא שעו"פ הוי מעכבי לי' מלהביאו לכאן ממקום רחוק. וכיון שכן ודאי הוא הנטבע שנטבע זה עתה לפנינו. ועוד יש אתי לפלפל כאן בהיתרים אך אין הפנאי מסכים עמדי לעיין הדק היטב בכל מילי ומילי מדברי הראשונים והאחרונים. וגם זה כתבתי בראשית ההשקפה. ולענין הלכה יראה כ' אשר הג' בת' שו"צ לא רצה להתיר עד יצורף עוד חכם ומכ"ש אנכי הפעוט. ובפרט בעת הזאת אשר א"א לי להעמיק כלל להורות בדבר הלכה כזו. ולא כתבתי רק שלא להשיבו ריקם וכאשר ירצה כ' ישלח לליבאויץ: