אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן מד

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן מד

סימן מג

שאלה ע"ד האשה העלובה מ' העסי' בת ר' אברהם אשת המנוח הנהרג מו"ה שמואל מטשערקאס. מדי עברי דרך שם הגישה האשה לפני הגב"ע שהי' לה מהב"ד דקאליבאלאד והב"ד דטשערקאס. ותוכן הדברים מהגבי' עדות ההם איך שבצד העיר ראו איש יהודי הולך על כפות ידיו ורגליו וחרדו לקראתו כל העיר והלכו אליו וכבר אשתקל מלילי' וכמעט רגע יצאה נשמתו. ותהום כל העיר ונטלו רשות מהשלטון להתעסק בו ולעשות צרכיו רק שיניחו הקבר פתוח ומצאו בילעט בשמו ושם אביו ושם עירו והי' נכתב בו פרימעטיס. והי' זה ביום ג' ראה. וביום ד' פ' שופטים באה האשה מ' העסיא הנ"ל ואחיו של המנוח מו"ה מרדכי והגידו שזה הבילעט הוא של בעלה אשר השכיר עצמו לאחד להוליכו לטאלנא. והגידה האשה כל סימני מלבושיו גם הכירה אותם בטביעת עין גמור. ואחיו הר' מרדכי הגיד שראה אותו בקברו והכיר אותו בטביעת עין גמור. והנה האשה הנ"ל היתה בוכה ומיללת לפני למצוא מזור ותרופה למכתה. ועל אשר הייתי בדרך בלי שום ספר לפני. גם אנכי גדרתי בעדי לבל אכניס עצמי בהיתרים כאלו על כי לא אלמן ישראל מגדולי הדור אשר בדורינו. ואנכי ידעתי מך ערכי. הנה התחלתי במצוה זו לחפש לה היתר להתיר אותה מכבלי העיגון. בתנאי שיבוא הדבר לפני גדולי ישראל:

תשובה. הנה לפי המבואר בהגב"ע דטשערקאס שהכירו בט"ע וגם כל המלבושים הכירה. הגם שהי' בודאי אחר ג"י דעת העבוה"ג להתיר בכה"ג וכ"כ הנו"ב סי' ל"ב וראייתם מהא דלא סדרו במשנה הבבא דאין מעידין אחר ג' ימים קודם הבבא ראשונה שיהי' קאי הסיום דאע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו גם ע"ז הבבא. והנה מלבד שיש לדחות הראי' הנה מבואר להיפך מדברי תשו' הר"ן שהביא הב"י גבי חששא דנשתהה. דבשאלתו מיירי שם שהיו סימנים עליו ואעפ"כ לא התיר. הרי מוכח דאפי' יש סימנים בגופו אין מתירין וה"ה בכליו א"כ הרי קאי הסיום דבבא א' גם ע"ז. וזה ודאי דביבשה אחר ג"י הוי כמו נשתהה אחר עלייתו מן המים ועי' במהרי"ט סי' ל"א וגם שיהי' נקרא זה שאלה דיחיד לענ"ד קשה לומר כן. דדוקא בעיקר השאלה שאם אנו צריכין לחוש שהשאיל לאיש פרטי כגון שיש לו סימן וצריכין אנו לומר שהשאיל לאיש פרטי שיש לו ג"כ סימן כזה זה מיקרי שאלה דיחיד. אבל כאן הנה החששא דשאלה היא על כמה בנ"א. רק אחר מותו ההשתנות גרמה שנשתנה פניו לשל זה. וזה פשוט דההשתנות יכול' לגרום שידמה לפניו של זה כמו לשל אחר. אבל לעיקר השאלה אין זה נוגע שאין אנו צריכין לומר שהשאיל לאדם פרטי שיוכל להשתנות לפניו של זה. שלכל אדם יכולה ההשתנות לגרום שידמה לפניו של זה. ומה שנזדמן שמי ששאל המלבושים נדמה לפניו של זה דוקא אין זה חששא רחוקה כמו בשאלה דיחיד דשם נצרך לומר שמצא אדם פרטי בסימן כזה ושיהי' אוהבו שישאל לו. אבל כאן דהחששא דשאלה על כמה בנ"א ודאי הרבה אוהבים יש לאדם שאפשר שמצאם והשאיל להם ועתה נשתנה לפניו של זה:

אמנם מה שאפשר לצדד ולומר סברא זו של עבוה"ג ולא מטעמי'. דהנה הבית שמואל ומהר"ל מפראג פליגי בדברי התוס' יבמות (קכ"א) ד"ה אב"א דכתבו דלפ"ז לא חיישינן לשאלה. ודעת מהר"ל מפראג דלפ"ז כל שאין לנו הכרח לומר דחיישינן לשאלה לא אמרינן כן וא"כ ה"ה אם נאמר דסי' דרבנן. והב"ש חולק עליו. ולענ"ד נראה דדוקא להאב"א כתבו כן התוס'. דהנה יש להקשות על הל"ק ביבמות שתירץ גופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה. דלמה לא ס"ד לתרץ דבר השוה במשנה גופו בסי' גרועים וה"ה כליו דמשנה מיירי בסי' גרועים דהיינו חיורי וסומקי. וכי לא ידע מזה דכליו בחיורי וסומקי הוי' סי' גרועים. אלא ודאי נראה דזה הי' להל"ק דבר מוכח דהסברא הוא דחיישינן לשאלה ומה"ט לא יכול לתרץ כליו בסי' גרועים דכיון דהסברא נותנת דחיישינן לשאלה א"כ אפי' סי' טובים הוי' כגרועים. ולפי זה ממילא אין לחלק בין אם סי' דרבנן או דאורייתא דלא משום ההכרח דסי' דאורייתא מוכרח לתרץ דחיישינן לשאלה. דזה אינו. דרק משום דזה לו לעיקר הסברא דחיישינן לשאלה. ולל"ב דמשנינן כליו בחיורי וסומקי כתבו התוס' דחוזר מסברא זו וסובר דלא חיישינן לשאלה. וכאן דנופל מסברא זו ג"כ אין נ"מ בין אם סי' דאורייתא או דרבנן. דהמשנה חדא פירושא יש לה כליו וגופו. ולפ"ז הדין תלוי בפלוג' בין הלשונות שבגמ'. והדבר ידוע מ"ש התוס' והרא"ש פ"ק דע"ז דבדאו' אזלינן לחומרא (ובזכרוני כמדומה שכן ראיתי בתשו' הנדפסות מחדש מהרא"ם מסאטאנאב. ואין הספר נמצא אצלי עתה) ומעתה כיון שכן הנה לדעת הפוסקים דסוברים דהא דאין מעידין אחר ג"י הוי חששא דרבנן ומה"ט מקילין בספק ג"י. לפי"ז בכאן שהכירו בט"ע אף שהוא אחר ג"י אין זה אלא חששא דרבנן. ובדרבנן אזלינן בתר המקילין. וא"כ נתפוס דעת הלישנא בתרא דלשיטתו לא חיישינן לשאלה וכמ"ש התוס' ואף שהרשב"א חולק וסובר דהוא חששא מה"ת ומה"ט מחמיר בספק ג' ימים מ"מ הא כתבו כל האחרונים דאם יש איזה סברא לצאת ידי דעת הרשב"א ולומר שגם הוא מודה לא חיישינן כלום:

והנה בכאן הכירו כל המלבושים ממש. ורבים מהאחרונים תפסו זה לעיקר דכל המלבושים הוי ככלים דלא מושלי אינשי. וא"כ אפשר דגם הרשב"א מודה בנידון דידן:

אולם בנ"ד זה הדבר נופל דכיון דכאן לא הוי רק ע"א ואחיו דפסול מה"ת ולא הקילו בזה רק משום עגונא. וכיון דאחר ג' ימים לא רצו להקל ואדרבה החמירו בזה גם בב' עדים א"כ כאן חוזר הדבר לדין תורה שלא יצאה מחזקת א"א ע"פ העד. וא"כ משום הכרת המלבושים אין להתיר כיון דשוב הוי דאוריי' דצריכים אנו לחוש לחומרא לל"ק ולסמוך ע"ז לחוד שהכירו כל המלבושים הרי לנו דעת הב"ח דלא רצה להקל ולסמוך ע"ז אפי' בכה"ג:

אך באמת הב"י והב"ח כתבו לתרץ דעת הרמב"כ באומרת מת בעלי התירוני להנשא ותנו לי כתובה דמתירין אותה אף דבגמרא הוי איבעי' ולא איפשטה. משום כיון דמדינא אשה נאמנת משום עבל"ג או משום דדייקא. כי איבעי' לן תנו לי כתובתי והתירוני אי חיישינן דמשום כתובתה אמרה הוי ספקא דרבנן ולקולא ע"ש. הרי הגם דזה שאשה נאמנת לא הוי רק [מחמת] שהקילו משום עיגונא לסמוך על עדותה מהני טעמי והיכא דמספקא לן אם סמכו והקילו בכה"ג אע"פ כן הוי רק ספקא דרבנן. ואף לדעת הרא"ש י"ל דמיקרי רק סד"ר ואעפ"כ החמירו בזה משום דחיישינן דבתחלת העדות החמירו הרבה, ומה"ט גם בספק איבעי' יש להחמיר. ואף לדעת הטורי זהב דחולק שם דזה הוי ספקא דאורייתא היינו משום כיון דמספקא לן דמשום כתובה אמרה ולא נתכונה להיתר כלל אבל כאן גם אחר ג"י הנה ודאי הסברא שמשום זה הקילו שייך בכאן דודאי העד ירא לשקר ואומר אמת משום דעבידא לגלויי. אלא שבכאן הגם שהוא אומר אמת דהכירו אין מועיל הכרותו. וכן לטעם דדייקא ודאי גם כאן תידוק אלא שאין מועיל כאן משום דאף אם תידוק אפשר שתמצא עוד עדים שהכירו אותו אחר ג"י שהוא בעלה וכולם טעו ושגו ברואה. אבל אם מה"ת לא חיישינן שישתנה ויטעו בהכרתו א"כ בהאי יצאה מא"ת. וגם הט"ז מודה בכה"ג ושפיר נוכל לסמוך להקל כל"ב דלא חיישינן לשאלה וגם לסברת הב"ש שאם הד"ר ממילא חיישינן לשאלה ג"כ לל"ב משום דלא מיקרי סימן מובהק ביותר. מ"מ אה נאמר דיצאה מא"ת הרי דעת האחרונים דמהני סי' אמצעי. א"כ לפ"ז הוי הבגדים עכ"פ ס"א. גם יש לצרף כאן דעת ר"ת דאם הוא שלם מעידין עליו אפילו אחר ג"י. וי"ל בכאן ס"ס שמא הלכה דלא חיישינן לשאלה ואת"ל דחיישינן שמא הלכה כר"ת. ושפיר נוכל לומר כן דהא גם אם נאמר דחיישי' לשאלה אין הכרח שבעלה השאיל המלבושים אלא שאין לנו ראי' מהמלבושים. וא"כ אפשר דהלכה כר"ת דמן הכרתו לחוד יש ראי' שהוא בעלה. וכעין ס"ס זו כ' המהרי"ט בסי' ל"א בספק נשתהה אלא שדחה דהוי משם אחד אבל כאן לא שייך זה דאם נאמר דהלכה דלא חיישינן לשאלה הרבה נ"מ יש לענין גט אשה וממון:

וכל זה באם יחקור הב"ד מהעד שהכירו בלי שום ספק כאדם המכיר חפץ שלו בתוך הרבה חפצים ואז נוכל לסמוך על הני טעמי בצירוף הכרת כל המלבושים דתפסו האחרונים בזה דלא חיישינן לשאלה. וגם שהי' בתוך המלבושים ט"ק דלא מושלי אינשי לדעת מהרי"ט. וכן הכתונת וגם הפאס הקיל בזה הנודע ביהודה בתשו'. ומכל אלה יש מקום להתירה מכבלי העיגון. אך באופן שיבוא הדבר לפני גדולים והם יסכימו להתיר ובאם לאו כל דברי בטלים אפילו להלכה לחוד:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה