אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן מג

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן מג

סימן מב

ע"ד השאלה מעגונה שז"ל הגב"ע שלך בפנינו ב"ד ח"מ העיד הר' זאב בן יעקב בתורת עדות באליו"ע שהוא דר בכפר וואראנע סמוך לפה טשערקאס. וביום ד' פ' יתרו י"ט ימים לחודש שבט ראה שנסע דרך ביתו ר' משה מטשערקאס שהוא מכירו מכבר ויודע שהוא בהגוראלינע שבטשערק' שהוא מולין הבראהע בעיר. וביום ה' שמע שמצאו הרוג אחד בדרך שהוא נסע. וביום וא"ו הביאוהו נהרג לכפר וואראנע והכירו בט"ע שהוא הר' משה הנ"ל וגם הכיר כל הבגדים שראה בעת שנסע ביום ד' שהי' לבוש בהן שהן עצמם שלבוש בהם עתה ביום וא"ו עוד העיד לפנינו הר' צבי זאב בן חיים ליב מכפר הנ"ל שהוא ג"כ ראה אותו ביום וא"ו והכירו בט"ע שהוא הר' משה מטשערקאס מוליך הבראהע שהי' מכירו מאז:

הנה מה שכתבת שכבר כתבת זה לי פעמים ולא קבלת תשובה. הנה לא שמעתי עד כה ולא ראיתי ת"א מזה. ולכאורה פשוט הדבר להקל כיון שהעד הר"ז העיד שהכיר גם כל הבגדים שראה בעת שנסע ביום ד' שהי' לבוש בהן שהן עצמן שלבוש בהן עתה ביום וא"ו שנמצא הרוג. א"כ אף אם ניחוש לשאלה ע"כ הי' כ"ז בתוך ג"י דהרי ביום ד' ראה העד את הר"מ לבוש בהן. ואפי' אם ניחוש שמא השאיל אותן אח"כ מ"מ הרי עתה הוא תוך ג"י ושוב שפיר מועיל הכרה לכ"ע שהוא הוא הר"מ כמו שהעידו הר"ז והרצ"ז הנ"ל שהכירו אותו בטב"ע שהוא הר"מ:

אבל באמת אין כאן ראי' מההיכר של הבגדים כיון שאומר שראה אותו שנסע דרך ביתו. א"כ אף כי שהכיר את הר"מ מקודם בטוב. אבל מה שעתה מכיר את הבגדים שהן עצמן מה שהלך בהן בעת שנסע ביום ד'. הבגדים מיקרו שלא שבעתן העין דהרי ראה אותן עליו רק בדרך נסיעתו והוי ככלי אנפרי' שגם באבדה אין מועיל אפי' לת"ח דלא חיישינן גם באבדה למשקר וכמבואר בח"מ סי' רס"ד והיינו כמ"ש הרשב"א בחי' דאף דאינו משקר אמרינן שטועה בדמיונו וחושב שהוא מכיר ובאמת אינו מכיר. וא"כ כאן ודאי מה שראה הבגדים עליו דרך נסיעתו הוי ככלים שלא שבעתן העין. וכיון שאין ראי' מהיכר הבגדים הרי איכא כאן ספק ג"י:

הן אמת שגם בלא היכר הבגדים כתב הב"ש להקל בספק ג"י היכא דהוי גופו שלם. וכאן הי' גופו שלם לפי הנראה מהגב"ע. גם כיון שנמצא בי"ט ימים לחודש שבט שאז הי' זמן הקור דעת המ"ב להקל אפי' ודאי אחר ג"י. אלא שהח"מ גבי פנחס מארלא החמיר גם בזמן הקור וגם גופו שלם. אלא ששם נשתהה אחר יציאתו מהמים דהוי כאחר ג"י:

אלא שלענ"ד יש מקום לומר דגם הכרת בגדים מועיל כאן דלכאורה קשה איך פסקו כל הפוסקים כרשב"א דבכלי אנפרי' אין מועיל ט"ע הא כתבו התוס' בב"מ (דכ"ד) ד"ה ומודה דרבנן פליגי על רשב"א וגם כתבו שם להוכיח מהא דרבב"ח דאביד לי' גיטא דמועיל ט"ע אפילו בכלים שלא שבעתן העין וא"כ כיון דאמורא פסק כת"ק איך פסקו הפוסקים כרשב"א ולמ"ש בש"מ בשם פוסקים לפרש דהאי ומודה לאו דפליגי בזה קשה יותר איך אמר רבב"ח דאית לי' ט"ע בגט הא לא שבעתו העין וכמ"ש התוס'. וגם קשה הא דמסקי בגמ' גבי רבב"ח ודוקא לצורבא מרבנן מהדרינן. הא מסקי הפוסקים והובאו גם בר"ן מס' חולין פג"ה דבאיסורא אין חילוק בין צ"מ לע"ה וכמו שמוכח מהא דחולין שהוכיחו בגמ' דבנ"א מותרין בנשותיהן בלילה בט"ע דקלא. וכן פסק הרמ"א בש"ע סי' ס"ג ע"ש. הן אמת שהתוספת גבי הא דרבב"ח שכתבו בשם ר"ת להוכיח דגם ע"ה יש לו ט"ע אלא שאינו נאמן משום שמשקר מוכח להדי' דחולקין ע"ז וסברי דגם באיסורא אין ע"ה נאמן. אבל לשאר פוסקים קשה. וכבר העיר בזה בשו"ת פנ"י ח"ב סי' נ"ח ע"ש. אלא שקשה לענ"ד דבריו להבין:

ולענ"ד י"ל ע"פ מ"ש העבוה"ג סי' ע"א להסתפק אם נתעורר בהכרה של ט"ע ע"י ס"א או גרועים אם הוי זה הכרה. ובחד צד רצה שם לומר דלא הוי הכרה כלל. ובחד צד רצה שם לומר דהוי הכרה יותר טובה מסתם ט"ע. ע"ש שהאריך בזה. ולענ"ד נראה מוכח מהרא"ש פא"מ סי' י"ג דלא הוי הכרה כ"כ. דז"ל הרא"ש שם ועוד י"ל דהא דתנן דמחזירין תכריך ואגודה של שטרות לאו משום סימנא הוא. דלא הוי סימנא כולי האי. אלא לצורבא מרבנן מהדרינן ע"י ט"ע דע"י סי' כ"ד מכירו בט"ע. הלכך לא מהדרינן גט בסימנים אלא או בס"מ דחשיב או בעדים או לצ"מ בט"ע עכ"ל. ומדהוצרך לומר דע"י סי' כ"ד מכירו בט"ע נראה דסובר דזה מה שהוצרכו לחדש בהא דתכריך דיחזיר. היינו שמועיל בכה"ג ט"ע מה שמכירו ע"י סי' כ"ד. א"כ נראה דאין זה פשוט כ"כ שמועיל כמו ט"ע גמור. דודאי על ט"ע גמור לא הוצרך הברייתא להודיענו דיחזיר דבט"ע א"צ לסי' כלל. ובזה י"ל דמייירי גם בהא דרבב"ח דאמר או סימנא אית לי בגוי' או טב"ע אית לי בגוי'. היינו שהט"ע היה ג"כ ע"י התעוררת הסימן. וע"ז מסיימו בגמ' דזה מועיל בצ"מ דייקא דבכה"ג חיישי' בע"ה אף באיסורא שמשקר שמכירו משום שברור בעיניו משום הסי' כ"ד שהוא שלו. וגם אין זה חשוב ט"ע כל כך:

אמנם אף דמשמע מהרא"ש דט"ע ע"י סימן גרע מט"ע סתם. זה שייך דוקא בכלים ששבעתן העין שבזה שייך ט"ע אבל בלא שבעתן העין נראה ודאי דטביעת עין שע"י סי' עדיף. דאף דעדיין לא שבעתן העין מ"מ ע"י הסי' קלטתן גם העין אפילו בראשית ההשקפה. אבל בלא הסי' הרי לא שבעתן העין ולא שייך כלל טב"ע:

ולפ"ז יש לומר דלא קשיא מה דפסקו הפוסקים סתמא כרשב"א. דהוא מיירי בכלי שלא שבעתו העין וליכא בו גם שום סימן ובזה אין מועיל אפילו לצורבא מרבנן שאומר שמכיר בט"ע. דאומר בדדמי. אבל אם איכא סימן כ"ד בזה שפיר מועיל הט"ע גם בכלים שלא שבעתן העין דע"י הסי' כ"ד יכול להכיר בט"ע גם בכלים הללו. אך בזה יש לחלק בין צורבא מרבנן לע"ה. והפוסקים דכתבו דאין לחלק מיירו בסתם ט"ע שמכיר על ידי ששבעתו העין. ובזה לא חיישינן גם גבי עם הארץ למשקר באיסורא כיון שאין לנו לתלות שמשקר משום שברור בעיניו שהוא כן ע"י ד"א לכך אין לחוש למשקר בסתם גם גבי עם הארץ באיסורא:

ומעתה הנה כאן אפילו אם נאמר דהוה לאחר ג' ימים מ"מ כבר האריך העבודת הגרשוני בסי' ע"ב דטב"ע גרוע לא גרע מסימן ועכ"פ לא גרע מסימן כ"ד שאין מועיל דהא ט"ע בכל מקום עדיף מסימן. וא"כ גם טביעת עין כל דהוא עדיף מסימן כל דהוא. וא"כ כיון שע"י סימן כ"ד מועיל ט"ע גם לגבי כלים שלא שבעתן העין. ה"נ על ידי ט"ע כ"ד בד"א מועיל הכרה בט"ע לכלים שלא שבעתן העין:

וא"כ כאן כיון שהכירו בט"ע את הר"מ. וגם הכירו הבגדים שהם אותן שהיה לבוש בהן בעת שראה אותו שנסע בהן. א"כ אפילו אם לא נסמוך על ט"ע הגוף. עכ"פ הוי זה כמו סימן כל דהוא שמועיל לענין היכר הבגדים. וכיון שתפסינן שהיכר הבגדים הוי היכר שוב מועיל הטב"ע שבגוף. דעל כרחין מוכח מזה דהוי בתוך ג' ימים. ואין לספק לכ"ע במקודם ג' ימים. ואף שבגט מחלקינן בין צורבא מרבנן לעם הארץ כבר כתב הפני יהושע דלגבי עגונא דאתתא פשיטא דאין לחלק בין עם הארץ לצורבא מרבנן משום דדייקא או עבידי לגלויי דהא אפילו טביעת עין של עבד ואשה ועכו"ם מועיל לגבי עגונה. וא"כ נראה פשוט דכאן יש להתיר אשת הר' משה לכ"ע. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה