עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן מא
שאלה. במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא מו"ה ישראל ליב בן מו"ה יצחק הלל ממחנינו ואחר האיום והגיזום כד"ת קם על רגליו והעיד בת"ע ובעונש אליו"ע בזה"ל ביום ד' דחוה"מ פסח דשנת תרל"ו בא אצלי בני ר' זאב הנאבד ואמר לי אזוי ווי דער פריסטאוו מן נעמירוב האט אים איבער גינומען פאר אפאס. מוז ער לאחר פסח פארין לאדעס נאך אפאס. ביו"ט האט ער דער זעהין אצלי ספר חיי אדם שלו וואס חתן ווייס האט מען אים גישיקט אין אויף אים איז גיווען אהן גישריבן שייך לר' ישראל ליב לאשאק. וגם על כתב רוסיא איז אזוי גישטאנען. האט ער אים בייא מיר אפ גינומען ואחר יו"ט ביום ג' ארבעה ועשרים יום לחדש ניסן נסע עם אנשי עירינו לאדעס. וביום ב' א' דר"ח אייר בא איש אחד מאנשי עירינו ושמו ר' גדלי' ב"ר אלכסנדר זיסקינד ואמר לי אז ער האט גיזעהין בני ר' זאב הנ"ל במוש"ק אצל וואגזאל באדעס וביקש ממני איך זאהל זאגין לאביו אז ער האט גינומען אפאס אין ער פארט לביתו לנעמירוב. וביום ש"ק תשעה עשר יום לחודש אייר לעת ערב בא עכו"ם אחד מושל הנקרא סאצקע ושאל עלי וכשראה אותי אמר לי אזוי ווי סע איז אהן גיקומען להוואליסט מי זאהל פרעגין על ר' ישראל ליב לאשאק כי מע האט גיפונען הרוג אחד אצל וואגזאל פריחרעסט אין אצלו איז גיליגין ספר אחד ונכתב עליו ר' ישראל ליב לאשאק ווי באלד איך האב דאס דער הערט איז מיר באלד אויף גיקומען על המחשבה אז סע איז בני ר' זאב. כי ער האט בייא מיר אפ גינומען ספר חיי אדם אין אויף אים איז אזוי גישריבין. גם ידעתי שנסע דרך שם. וביום ב' כ"א אייר בין איך גיקומען לכפר בירניסיס וואס מי האט גיבראכט לשם דעם הרוג. האט מיר דער פריסטאוו גיוויזען החיי אדם האב איך אים תיכף דער קענט. גם הכתב וואס עש איז גישריבען האב איך דער קענט כתב שלי אין כתב של בני ר' זאב הנאבד. כי דעם חיי אדם האט דער פריסטאוו מיט גיפירט לבני הכפרים טאמר וועט מען אים דער קענין. אין די מלבושים זענען גילעגען אצלו בעיר זארופקע אין סטאהן מהכפר הלז. האט מיר דער פריסטאוו גיפירט להסטאהן לעיר זארופקע צו איך וועל דער קענין די מלבושים. האט מיר גיוויזין אפאר תחתונים קארטינע האב איך זיי תיכף דער קאנט בט"ע. גם זיי זענען גיווען גילאטעט על הקניעס מיט ציץ מיט רייטע פינטעלך. אין בעת ער איז גיווען אצלי על יו"ט איז ער אין זיי גיגיינגען האב איך זיי גיט דער קאנט. גם אשארפעלע לבן מיט רייטע פאסקעלך האב איך דער קאנט וואס ער איז אין דעם גיגאנגען בעת ער איז גיווען אצלי על יו"ט. אין דער פריסטאוו האט מיר גיזאגט אז דער ספר מיט די מלבושים האט מען גיפונען סמוך אצל ההרוג. וביום ה' כ"ד אייר בא המושל לכפר הנ"ל והוציא אותו מן הבור האב איך אים תיכף דער קאנט בט"ע על ידי סימנים בגופו היינו איך האב דער זעהין על רגליו שהי' על הארכובות סמוך לקנעכיל סביב הרבה צלקות אין איך ווייס אז ער האט גיהאט על הארכובות חבורות ופצעים והעלה מקומם צלקת וואס איך האב זיי גיט דער קאנט בלי שום ספק. גם די גודלין פון די פוס זענען גיווען אויס גיקרימט אויף די אצבעות אין דאס ווייס איך אצל בני ר' זאב הנאבד איז גיווען די גודלין פון די פוס אויס גיקרימט אויף די אצבעות וואס עס איז אים גיקומען מדחיקת מנעלים. גם איך האב גיפונען על רגלו השמאלית אזאקין בענדיל לבוש בו אין איך האב אים דער קאנט בט"ע גמור בלי שום ספק אז דאס איז מבני ר' זאב הנאבד וואס ער האט דאס גינומען אצל זוגתי היא אמו של ר' זאב הנ"ל בעת ער איז גיווען אצלי על יו"ט שני של פסח. גם דער פריסטאוו האט מיר גיזאגט אז ער האט גיפרעגט דעם אדון פון וואגזאל פריחרעסט צו ער האט עפיס גיזעהין די צייט אצל הוואגזאל האט ער גיענטפירט אז ביום א' כ"ט ימים לחודש ניסן קודם אור היום אז דער באהן איז אהין אהן גיקומען איז אראפ גיגיינגען איש אחד מהבאהן מיט אקלומיק אין איז אוועק גיגיינגען פון דארט צו פוס. אין דער זאק פון דעם קלומיק איז גיווען פון די שקים וואס מען האלט אין זיי קמח וואס מען דער קענט זיי במראה. אזוי האט מיר דער פריסטאוו גיזאגט. אין דאס ווייס איך אז בני ר' זאב הנאבד הנ"ל קודם נסיעתו לאדעס האב איך אים גיגעבין על קלומיק פון די שקים וואס מע האלט אין זיי קמח. כ"ז העיד העד הנ"ל לפנינו בת"ע באליונ"ע ומה ששמענו כתבנו וחתמנו היום יום ה' שלשה ימים לחודש ניסן תרל"ט פה שורייאב. נאום שמואל במו"ה אברהם דוד זלה"ה רומ"ל משורייאב. ונאום יצחק במו"ה חיים שמואל שו"ב. ונאום יעקב במו"ה ישראל הכהן:
במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא מו"ה גדלי' ב"ר אלכסנדר זיסקינד ממחנינו ואמר לנו בת"ע גמור באליונ"ע בזה"ל נאך דעם אז ר' זאב הנאבד איז אוועק גיפארין לאדעס תיכף לאחר הפסח דשנת תרל"ו בין איך גיווען באדעס. במוש"ק בין איך גישטאנין אצל הוואגזאל באדעס איך זאהל מיך אויף זעצין פארין מיט באהן. האב איך דארטין גיזעהן את ר' זאב הנ"ל הנאבד האט ער מיט מיר באפוילין לאביו ר' ישראל ליב ער זאהל קיין יסורים ניט האבין כי ער האט שוין גינומען אפאס אין ער פארט אצונד לביתו לנעמירוב מיטין באהן. מער האב איך אים ניט גיזעהן. כל אלה העיד העד הנ"ל בת"ע באליונ"ע. ומה ששמענו כתבנו וחתמנו היום יום ה' שלשה ימים לחודש ניסן שנת תרל"ט לפ"ק פה שורייאב. נאום שמואל במו"ה אברהם דוד זלה"ה רומ"צ משורייאב. ונאום יעקב ב"ר ישראל הכהן. ונאום יצחק במו"ה חיים שמואל שו"ב:
במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתי' לקדמנא האשה מרת שרה בת מו"ה שמואל אשת ר' זאב הנאבד ואמרה לפנינו בת"ע גמור באליונ"ע בזה"ל בחוה"מ פסח דשנת תרל"ו בא אדון אחד בק"ק נעמירוב ושאל את בעלי ר' זאב על פאס ולא הי' לו האט מען אים גיוואלט נעמין האט ער זיך בייא האלטן יום אחד. דער נאך האט ער גימוזט פארין לאדעס נאך אפאס. במוצאי יו"ט נסעו אנשי מחנינו מנעמירוב לאדעס. ובאו יום ב' א' דר"ח אייר ואמרו לי אז זיי האבין אים גיזעהין שבת בבהכ"נ הגדולה באדעס. האבין זיי אית גיפרעגט ווען ער פארט לביתו אין לו ער האט שוין גינומען אפאס האט ער זיי גיענטפירט אז ער האט שוין גימומען אפאס ביום וא"ו אין וויל במוצאי ש"ק פארין לביתו. וביום ה' כ"ד אייר הביאו לי מכתב מהפאסט מחמי שהוא אביו של בעלי הנאבד אז איך זאל תיכף קומען לשם כי מען האט גיפינען הרוג א' אצל וואגזאל פריחרעסט אין איך האב דער קענט פון דעם ספר וואס סי איז גיליגין אצלי וגם המלבושים אז דאס איז בני ר' זאב. בין איך תיכף גיפארין לשם. וביום א' כ"ז אייר בין איך גיפארין לזארופקע צום פריסטאוו וואס בייא אים איז גיווען די מלבושים וואס מען האט גיפינען אצלו. אז איך בין גיקומען אצל אדון הפריסטאוו הנ"ל האט ער מיך גיפרעגט וואס פאר מלבושים איז ער גיגיינגען בעת ער איז אוועק גיפארין. האב איך אים גירעכינט כל המלבושים הנ"ל נאהר די אייבערשטע איז ניט גיווען. אין איך האב גירעכינט קארטינע הויזן טינקיל בראהנז מיט אפאסיקיל שחור אין זיי זאלען גיווען גילאטעט אצל הקניעס. וגם שארפילע לבן מיט רייטע פאסיקלאך. גם ער האט מיר גיפרעגט מי האט גיפינען אצלו ספר חיי אדם וואסיר מראה האט ער. האב איך פאר שטאנען אז ער האט דעם ספר אפ גינומען אצל אביו אין איך האב דעם ספר גיקענט פון פריער האב איך אים גיזאגט אז די טעבילאך זאנין רויט. אין דער פריסטאוו האט דאס אין גאנצין אויף גישריבין אזוי ווי איך האב גיזאגט דער נאך האט דער פריסטאוו ארויס גינימען די מלבושים מיט דעם ספר חיי אדם. איז אזוי גיווען מיט אלע סימנים ווי איך האב גיזאגט. אין איך האב זיי גוט דערקאנט. כ"ז אמרה לפנינו בת"ע באליונ"ע. וכתבנו וחתמנו היום יום ה' שלשה ימים לחודש ניסן תרל"ט פה שורייאב.
נאום שמואל במו"ה אברהם דוד זלה"ה דומ"צ משורייאב.
ונאום יעקב במו"ה ישראל הכהן.
ונאום יצחק במו"ה שמואל שי"ב:
תשובה. הנה בתשו' פנ"י סי' ז' כתב שם דעקימת אגודל על האצבעות הבא מחמת דחיקת המנעלים הוא סי' מובהק. ואפי' אם אינו ס"מ היכא דיש עוד ס"א יש להתיר מחמת צירוף ב' ס"א ע"ש וכן דעת המ"ב והט"ז ושאר אחרונים להתיר בצירוף ב' ס"א. וכאן בנ"ד איכא סי' צלקת עם עקימת אגודלין מב' הרגלי':
אולם דעת הח"מ דאין להתיר מטעם צירוף ב' ס"א וכן כתב מהרי"ו ומהריב"ל להוכיח כן מהמשנה דתנן אפי' יש סימנים בגופו ובכליו. דמשמע אפי' ב' סימנים והאחרונים כתבו לתרץ זה דקאי על צירוף ב' סימנים בגוף ובכלים. ומטעם דחיישינן לשאלה ע' באהעו"ז על הש"ע ובנו"ב. ולכאורה אכתי ק' מס"ד דגמ' למימרא סי' לאו דאורי'. דמשמע אי סי' דרבנן ניחא המשנה דתנן דאפי' אם יש סימנים בגופו ובכליו אין מעידין. והא בס"ד אכתי לא ידע מחששא דשאלה. וא"כ גם למ"ד סד"ר קשי' המשנה הא צירוף ב' סי' הוי ס"מ דמועיל מה"ת גם למ"ד סד"ר:
אך אפשר לומר דאדרבה יש ראי' מזה דצירוף סימנים הוי סברא טובה. דלכאורה מה קשי' לי'. וכי לא ידע המקשה דיש סי' גרועים דאין מועילין כלל וכמו דאסיק התרצן בארוך וגוץ. וכליו בחו"ס. אך י"ל דהמקשה אסיק לי' אדעתי' דב' סי' גרועים עכ"פ מצטרפין להיות ס"א ולכך מקשה למימרא דסי' לאו דאורייתא היינו אפי' אם נוקים המשנה כמו בארוך וגוץ וחו"ס כיון דתני במשנה סימנים היינו אפי' ב' סימנים וזה לפחות הוי כמו ס"א. וע"ז חידש התרצן בסימנים גרועים היינו דסי' גרועים אפי' הרבה אינם מצטרפין גם להיות כמו ס"א כיון דשכיחי הרבה. אבל סי' אמצעי דמועיל באבדה עכ"פ הנה ההזדמנות ב' ה"א באדם אחד חשוב הצירוף לס"מ ביותר. ולהפוסקים דסברי דב' ס"א אין מצטרפין ע"כ לומר דהמקשן והתרצן נחלקו במה שנסתפק עבוה"ג סי' ע"ב בט"ע על ידי התעוררות היכר סימנים גרועים ע"ש דבחד צד רצה ליומר דאין הט"ע כלום. ובחד צד רצה לומר דעדיף מט"ע לחוד. ובזה י"ל דהמקשן ס"ד לומר דט"ע כזה ע"י סי' אדרבה מיגרע גרע ואין חשוב לטב"ע אם לא שהסי' עצמם טובים. וא"כ פשיטא לי' דאי אפשר לאוקמי המשנה בס"ג דא"כ מה בא המשנה להודיענו זה לרבותא דאע"פ שיש סי' הא בס"ג פשיטא א"ו דמיירי בס"ב ובא המשנה להודיענו הדין דסי' דרבנן והתרצן סובר דט"ע ע"י סי' ג"כ הוי ט"ע ואדרבה י"ל דעדיף משאר ט"ע. וא"כ שפיר תי' לי' בארוך וגוץ וקאי על הטב"ע דאע"פ שיש סי' גרועים וע"י התעורר להכיר בטב"ע מ"מ אין מעידין בלא פ"פ וחוטם ולא נאמר דט"ע כזה עדיף ומועיל בהיכר פדחת לחוד:
והנה לכאורה הנה זה נכון לל"ק דבכורות דפדחת הוי היכר מה"ת. רק מדרבנן אחמורי דלא הוי היכר. וא"כ שפיר נאמר דהמשנה בא להורות רבותא בארוך וגוץ. היינו שאף שע"י הסימנים התעורר להכיר אין מועיל. אבל לל"ב בשם דמה"ת לא הוי היכר בלא פ"פ וחוטם. א"כ א"א לומר דזה בא המשנה למעט אם הי' ט"ע ע"י סימנים כיון דאין כאן במה להכיר דבלא פ"פ וחוטם לא הוי היכר מה"ת וא"כ ק' לתי' דארוך וגוץ מה בא המשנה להודיענו זה וע"כ לומר דבא להודיענו דסי' גרועים אינם מצטרפין משום דשכיחי. וא"כ מוכרח דזה גם מן הסברא דב' סי' מצטרפין ולפ"ז ללישנא דסד"ר כיון שעכ"פ הוי סי' אמצעי דמועיל באבדה ממילא מן הסברא ב"ס מצטרפין לס"מ ולישנא דסימנים דמתני' הוא על צירוף גוף וכלים ומשום דחיישינן לשאלה. וא"כ לכאורה יהי' זה הדין אם בס"א מצטרפין לס"מ תלוי בשני הל' שבבכורות שם גם לדעת המחמירין. ובתשו' עבוה"ג שם בשם המהרמ"פ כתב דהלכה כל"ק ע"ש ובתשו' זקני שבסוף הש"ע האריך להוכיח דהלכה כל"ב. ויש בזה אריכות דברים. ועכ"פ איך שיהיה הרי איכא כאן דעות הרבה ראשונים ואחרונים כגון הרש"ל והרד"ך ופנ"י ומ"ב והט"ז וכן בתשובת זקני שבש"ע ובתוי"ק ובהפלאה כולם הסכימו דב' ס"א מצטרפין. וא"כ בנ"ד איכא ג"כ צירוף ב' סימנים. וגם י"ל דחשוב כאן לג' או ד' סימנים. דב' האגודלין שבב' הרגלים נחשב לב' סימנים וגם הצלקות היו על ב' הרגלים על ארכובותיו וא"כ יש לומר דזה עדיף דהא בסימנים אמצעים אף שאין סומכין עליהם מ"מ י"ל דאיתרע חזקת א"א בזה דהא לדעת רמ"ה אי נשאת בס"א לא תצא. וא"כ עכ"פ ספק מיהו הוי וא"כ כשיש עוד בס"א י"ל דמועיל דהוי כמו דאיכא עוד ב' ספיקות. וכמ"ש הש"ך דאף דספק ספיקא במקום חזקה אין מועיל מ"מ ג' ספיקות מועילין:
ולכאורה יש להעיר עוד על פי פלוגתת רש"ל הובא בט"ז ביו"ד סי' פ"ד דבדבר דאתי מעלמא גם בג"פ לא הוי חזקה ותלינן במקרה. ועין פר"מ שם בשם הא"מ ובמ"א סי' תס"ז ובח"י שם דחולקין בזה. וא"כ ה"נ י"ל לדעת החולקין בג' סימנים לא תלינן במקרה אפילו בסי' צלקת וכדומה דהוי מידי דאתי מעלמא. אבל יש לדחות. ועי' בתשובת צ"צ החדש סי' מ"ט כתב ג"כ דבעינן ג' סימנים לצירוף וכאן יש לחשוב לג' או ד' סימנים. מיהו למה דמשמע מתשובת זקני שבש"ע הנה לא נחשב לצירוף סי' אלא מב' שמות כמו שומא וצלקת אבל ב' צלקות נחשבין רק לסי' אחד. וא"כ כאן אין לחשוב רק ב' ס"א. אך גם בצירוף בס"א דעת כל אלו הגדולים להתיר. ומכ"ש בנ"ד שיש לומר דעקימת אגודלין הוי סימנים מובהקים וכמ"ש הפנ"י:
עוד י"ל כאן למה שכתב בגב"ע של אביו שהיו על ארכובות המוך לקנעכלין הרבה צלקות. והוא יודע שאצל בנו היו על ארכובות מכות ופצעים והעלה מקומם צלקות. והכיר אותם בלי שום ספק. משמע שהכיר שהיו הצלקות במקום כמו שהיו אצל בנו. וא"כ הוי זה צימצום מקום דלדעת הרד"ך והב צימצום מקום כמו זה בראש אבר פלוני הוי סימן מובהק. ואף לדעת המ"ב והט"ז החולקים על הרד"ך. היינו דוקא גבי שומא בצימצום מקום דיש לחוש לעשויה להשתנות ולמצויה בב"ג אבל צלקת דלא חיישינן בזה לשמא עשויה להשתנות וכן למצויה בב"ג אין שייך בזה לחוש כיון דאין זה מתולדה י"ל דכ"ע מודו בזה וכן דעת הט"ז בזה. מיהו אפשר לומר דמה שאמר סמוך לקנעכלין אינו סימן על מקומו של צלקת. אלא על איזה ארכובה הוא מדבר שלא נטעה על ארכובה שבין שוק לקולית. אבל אכתי מקומו של צלקת שעל ארכובה התחתונה אם הוא לצד השוק או למטה לצד פרסת הרגל. זה לא ביאר בדבריו. אך גם לזה י"ל דמה שאמר שהכיר אותם היטב בלי שום ספק. משמע שהכיר שהיו על מקום שהיו אצל בנו ושוב חשוב צימצום מקום:
עוד יש לדון כאן ע"פ דברי מהר"ל הובא בב"ש דאם יש ס"א בגופו וסימנים מובהקים או ט"ע בכלים יש להתיר מצד ממה נפשך אם סי' דאורייתא וכלים חיישינן לשאלה מ"מ הרי יש להתיר מצד סימן אמצעי שבגוף. ואם סי' דרבנן אין לנו הכרח לומר דחיישינן לשאלה. וא"כ יש להתיר מצד ט"ע או ס"מ שבכלים ע"ש. וא"כ בנ"ד איכא טביעות עין על הכלים ובצירוף בס"א שבגופו ודאי יש להתיר:
אך יש לדון כאן דעל המכנסים ושאר כלים וספרים הרי לפי דברי העכו"ם נמצאו סמוכין ולא עליו. ובכה"ג דעת הב"ש דאפילו בכלים דלא מושלי לא מהני ועל הזאקין בענדיל שעל רגלו השמאלית שהכיר אביו בט"ע שהוא של אשתו אשר לקח אצלה בנו הנאבד. לדעתי אין ט"ע מועיל בכהאי גונא. דזה דמיא לכלי אנפירי' שלא שבעתן העין דאין מועיל טביעת עין אפילו לצורבא מרבנן גבי אבדה. והכי נמי כאן ודאי הזאקין בענדיל שאשתו הלכה קשור על רגלה תחת בגדיה קשה להאמין שיהיה להבעל שביעת עין בגוה. ואם רואה איזה פעם. זה אינו אלא ראיה דרך העברה ודמיא לכלי אנפירי' וא"כ אין כאן היתר מזה אפילו לדעת מהר"ל:
אך מה שיש לומר לכאורה דדברי הפריסטאוו שאמר שהמלבושים היו סמוך אצל ההרוג ולא עליו. כיון שהיו בדרך שאלה אין מועילן כלל אפילו להחמיר. אך זה אינו. דדל מהכי דבריו הרי עתה אין המלבושים על ההרוג:
אך למה שכתב הנתיבות המשפט לפרש דברי הבית שמואל דאין תולין בסמוך ולא דמי לפירות. משום דשם ידענו שהוא אבד כמו שהוא טוען. ולמשקר לא חיישינן. אבל כאן אכתי לא ידענו אם הי' זה הכלי לההרוג הנמצא. ודלמא בעלה אבד כאן כלי זה. ואחר מת או נהרג במקום הזה. לפי זה יש לומר בבגדים שנמצאו דגם הבית שמואל מודה דתלינן גם בסמוך כיון דזה ידעינן דכל איש מלובש בבגדים. ועל כרחין דגם זה הנמצא היו לו בגדים ושוב דמיא לפירות:
ובתשובת פני יהושע חלק שני סי' נ"ח כתב שלדעת רמ"ה בנחרך דאם הפס יד חסר בהנחרך תלינן הפס יד בהנחרך. הכי נמי בנמצאו בגדים סמוכין למת תלינן הבגדים בהמת משום דהיכן בגדיו של זה המת. ובפרט שיש סוברים דבאיסורא מועיל טביעת עין אפילו בלא שבעתן העין ומכ"ש אם אומר ששבעתו העין בהזאקין בענדיל דנאמן. וא"כ הרי זה נמצא עליו ממש. וא"כ לפי זה שפיר חזר בנ"ד ההיתר של המהר"ל שהביא הב"ש:
והנה הבית שמואל חולק על המהר"ל דלמאן דסבר סימנים דרבנן ג"כ איכא חששא דשאלה ע"ש. והנה לדעת מהר"ל דלמאן דסבר סימנים דרבנן לא חיישינן לשאלה הנה איכא הכרח מלישנא דמתניתין דאף על פי שיש סימנים. דשני סימנים אמצעים אין מצטרפין דליכא למימר דקאי על צירוף דגוף וכלים. ומשום דחיישינן לשאלה. דלשיטתו למאן דסבר סימנים דרבנן לא חיישינן לשאלה. אבל להב"ש שפיר י"ל כמו שכתבו האחרונים דבמשנה קאי על צירוף גוף וכלים. ומשום דחיישינן לשאלה. וא"כ לפ"ז בנ"ד יש להתיר מצד ממ"נ אם נאמר כהב"ש ואין להתיר מצד היתר של המהר"ל יש להתיר מצד צירוף שני סימנים אמצעים. ואם נאמר דאין צירוף שני סימנים אמצעים מועילין וכלישנא דמתניתין. ע"כ לומר דלמאן דסבר סימנים דרבנן לא חיישינן לשאלה א"כ יש להתיר כאן מצד היתר של המהר"ל:
וכל שכן שיש לומר שבכאן הוי סימנים מובהקים ביותר דהצלקת הוי סימן מובהק מצד צימצום המקום. ועקום אצבעות אגודלין י"ל דהוי סי' מובהק ביותר כמו שכתב בתשובת פני יהושע סי' ז'. ואם יסכימו עמי שני רבנים להתיר. אצטרף אנכי עמהם. סליק: