אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן לט

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן לט

סימן לח

שאלה. באחד חולה שראו אותו ירד מן הפאראחאד לקיעוו בשבת ואח"כ באותו יום מצאוהו מוטל ברחוב מת והכירו כל המלבושים. וגם הפאס. וגם הי' לו סי' גרועים בגופו:

תשובה . נועם קונטריסו בדבר העגונה ממחנם הגיעני אתמול. ואני מוטרד הרבה ע"כ ירא אני להכריע דעתי להלכה בזה רק למען המצוה ולמען הכבוד אשוב בקצרה:

הנה מתחלה אגיד שלפי הקונטרס ששלח רו"מ לפני נראה שיש שם טעות בהעתק. שבכל המכתב דמעלתו קרא שם הבעל שמואל דוד בן נחמי'. ובג"ע שנשלח מקיעוו אמרו העדים שם הנקבר שלקחו מן הבאליניציע שמואל דוב בן נחמי' וא"כ הוא איש אחר. ובכאן לא שייך סברת הר"ן שאדם עשוי להחליף שמו באיזה טעם. דהרי להבאליניציע לקחו אותו אחר מיתה שנמצא מת ברחוב. ומי החליף שמו שם. אך נראה ודאי שזה טעות המעתיק:

והנה מה שרצה רו"מ לדון כאן ע"פ דברי המבי"ט ומהרי"ו סי' ע"ט דאם נמצא הרוג באותו דרך שהלך בעלה יצאה האשה מא"ת. ומביא דעת אחרונים שמפרשים הא דמהרי"ו גם בש"מ. הנה כאן לא שייך זה כלל דהרי באותו דרך שהלך עם הפאראחאד לקיוב ידעינן שעלה מן הדרך חי. שהרי ראה אותו א' כשירד מן הפאראחאד בקיוב. ואף שראה אותו יורד חולה גדול. מ"מ הא אמרינן רוב חולים לחיים. ומה שנמצא א' מת בקיוב באליצע עלוואסקא. מי ידעינן שהי' מתחלה צורך לזה להיות דרכו שם כלל באותה האליצע. וכי הנוסעי' לקיוב מוכרחין להיות בכל המקומות ואליציס שנכלל בכלל שם קיוב. והלא רבים המה מהדיורין מבנ"י בכל מקום. והבאים לקיוב שנצרכים להיות זה על פאדאל וזה על קרישצאטיק וזה על שארי מקומות שנכלל בכלל קיוב. וכל מקום ומקום הוא כמו עיר בפ"ע. ומניין ידעינן שבעלה נסע מתחלה בשביל להיות באותה אליצע שנמצא המת שם שנתלה בו משום שהלך ודאי באותו דרך לשם. א"כ מזה אין שייך היתר כלל:

ולדון על היכר המלבושים בט"ע. כבר גדול האחרונים בעל הב"ח גדר עלינו שאין להתיר על היכר המלבושים לחוד. אפי' כל המלבושים ושכן נוהגין ע"ש. ומשום הפאס שנמצא אצלו שתפסו האחרונים שזה הוי מכלים דלא מושלי. יש לומר דזה לא הוי אלא בפאס שיש עליו פרימעטיס וחזותא דגברא. שאין שייך לכל אדם בשוה. דחזותא יגיד עליו. אבל בפאס שאין עליו שום פרימעטיס מאין לן בזה לומר דהוי מכלים דלא מושלי. ואין לך בדבר אלא חידושו. וא"כ לכאורה אין מזור להאשה מרוב ההיתרים שכתב כת"ר:

אמנם למען המצוה לחפש היתר מכבלי העיגון נראה לחזק היתרים של מעלתו. והנה אפילו אם נאמר כדעת הב"ח דחיישינן לשאלת כל הבגדים ואפילו לדעת הח"מ דסובר דחיישינן גם למכירה וה"ה לחלופין. ובחשש זה ודאי שייך לחוש לכל הבגדים. יש לומר דבנ"ד אין לחוש לכ"ע כיון דבא בשבת עם הפאראחאד לקיוב. ובשבת זה נמצא מת בקיוב עם הבגדים שלו. אם כן נצטרך לומר שמכר או החליף או השאיל בשבת הבגדים לאחר והוא קנה לעצמו בגדים ועבר על מקח וממכר בשבת. והרי בזה יש חזקת כשרות של הבעל שודאי לא עשה איסור. והרי מצינו דמשום חזקת כשרות מפקינן ממונא גבי ב' כתי עדים המכחישין זא"ז כל אחת ואחת באין ומעידין בפני עצמן. והיינו משום דלכל אחת מוקמינן אחזקת כשרות ומפקינן ממון על פי עדותן. א"כ כמו כן נוציא מחזקת א"א מחמת חזקת כשרות של הבעל שלא עבר שום איסור בשבת, ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן. וא"כ ודאי לא השאיל מלבושיו. ובתשובת הר"ן סי' ל"ג למד מממונא לאשת איש. ע"ש שכתב דאם אמרו לגבי ממון שהוא חמור כ"ש לגבי ערוה. ועי' בנו"ב קמא סי' ל"ו ובתוס' ב"מ (דף כ' ע"ב) ד"ה איסורא מממונא כתבו שם ב' תי'. ובתשובה אחת כתבתי שאפשר לפרש ב' התירוצים לשיטת הר"ן. עכ"פ איך שיהיה לענין אם נילוף מממון. מ"מ כיון דאיכא חזקת כשרות שמחמת חזקה זו לא ניחוש לשאלה. ושאלת כל המלבושים לכ"ע הוי רובא דלא מושלי. וא"כ הוי כאן רובא וחזקה דלא ניחוש לשאלה. ובנו"ב סי' מ"ג כתב לחדש דלא ניחוש לשאלה משום חזקה שכל מה שתחת ידו הוא שלו עי' שם במה שכתב. ולפ"ז איכא כאן ב' חזקות ורובא דכה"ג עדיף ממשאל"ס דאין שם אלא רובא נגד ב' חזקות לדעת הריב"ש. וכאן איכא ב' חזקות נגד ב' חזקות. ורובא דלא משאלי שאלה כזו. ובכה"ג י"ל דגם הב"ח מודה דסמכינן על היכר הבגדים:

אמנם במשנה למלך פ"ד מהלכות מלו"ל הל"ו כתב בשם ה"ה דגבי איסורא דרבנן לא סמכינן על חזקה זו דלא עביד איסורא ע"ש. והרי מו"מ בשבת אינו אלא איסור דרבנן. ושוב אי אפשר לאוקמי על חזקה זו. אמנם כתבתי במקום אחר דמוכח מרשב"א ורא"ש ונמ"י דסברי דגם בדרבנן לא מחזקינן אינשי ברשיעי. א"כ שפיר שייך כאן חזקת כשרות לשיטתם. וגם בדברי ה"ה אין ראיה כל כך להיות הדין כמ"ש המל"מ. וכבר דברו האחרונים בזה:

אך גם אם נאמר כן אכתי יש לחוש לשאלה על הפאראחאד שנסע מעירו קודם שבת דהיינו ביום וא"ו. ואף שלדעתי דבר זה קל להתברר. דמסתמא לא נסע הוא לבדו. והרבה אנשים נסעו אז על הפאראחאד שיושבים יחד. ובבוא לקיוב כל אחד מתפרד לדרכו וגם עד אחד שראה אותו שירד מהפאראחאד אפשר שמכיר בט"ע גם את המלבושים שירד בהם. מ"מ אפשר עתה הוי כמלתא דלא רמיא לזכור מי שנסעו אתו עמו אז וא"א להתברר בזה עתה. וא"כ אכתי יש לחוש לשאלה מקודם שבת בעודו היה על הפאראחאד אך יש לומר דאם האשה אומרת שמכרת בטביעת עין כל המלבושים וגם הכתונת שעל בשרו. י"ל דזה ודאי אין דרך שיחליף אדם את כל המלבושים שלו ויהי' נשאר ערום לפני הרבה בני אדם היושבים אתו עמו בהפאראחאד. וכמו דאמרינן דבדברים שאין עשוין להשאיל לא חיישינן לשאלה. ה"נ במקום דלא עבידי דמושלי שאין דרך בנ"א לעשות כן לא חיישינן. והוי ככלים דלא מושלי. מלבד מה שכתב בתשו' ז"י ובנו"ב דכתונת שעל בשרו הוי מכלים דלא מושלי. אך אפי' אם נאמר דהוי כלים דמושלי מ"מ הוי מקום דלא מושלי ולא חיישינן בכה"ג שיפשיט עצמו ערום לפני בנ"א כדי להשאיל הכתונת שלו שזה אין עושין רק במקום מיוחד לא כן במקום רבים. וראי' לזה מהא דחו"מ סי' ע"ב סעי' י"ט ברמ"א שם שזה תלוי לפי מנהג המקום. וא"כ כיון שלפי מנהג מקום זה אין לחוש לשאלה כזו ודאי הוי כמו כלים דלא מושלי וכן משמע בתשו' מהרמ"פ סי' ל"ו ע"ש. אך זה שייך דוקא בכתונת שעל בשרו משום דאין המנהג להיות נשאר בשם ערום. אבל גם אם אין מכירה האשה את הכתונת בט"ע. י"ל דלמה שכתבו האחרונים דרק לשאלה חיישינן משום דאין מוציאין בחששא זו המלבושים מחזקת מ"ק. אבל לחליפין ומכירה אין לחוש משום חמ"ק. וא"כ כיון שאין לחוש רק לשאלה וזה ודאי אין לחוש שיהי' נשאר בעצמו ערטיל' ול ולהשאיל מלבושיו לאחרים. וע' בת' פנ"י וב"ח ושאר אחרונים. א"כ אין מקום לחוש לשאלה אלא אם הי' זמן ומקום שיתקן איזו מלבושים אחרים. ואלו שיצא עמם יש לחוש לשאלה. אבל כאן על הפאראחאד בלא חליפין אין שם מקום שיתקן לו מלבושים אחרי'. ולחליפין לא חיישינן משום דבזה אנו מוציאים אותם מחזקת מ"ק. ובבואו לעיר קיוב הי' זמן שבת שאין הזמן שיתקן לו מלבושים אחרים. דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן שיעבור על איסור מו"מ בשבת. א"כ י"ל דכה"ג גם הב"ח יודה דל"ח לשאלה רק שהוא מן הסוברים דחיישינן לחלופין ע"ש. אבל לשיטת הב"ח ממילא הרי הוא סובר דלא חיישינן בזמן מועט לשאלה ובפרט שאלת כל המלבושים וכמ"ש כ"ת:

והנה נראה דמשום מ"ש י"ל דגם לשיטת הריטב"א וב"י דגם בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה. מ"מ י"ל דכאן יודו. דהנה אמרתי ליישב קושי' הב"ש על הש"ע דלמה בכאן החמיר דגם בכיס וארנקי אין מועיל וגבי גט פסק דבכיס וארנקי לא חיישינן לשאלה. ע"פ מ"ש הבית מאיר להשיג על הח"צ שחידש לענין שאלה דיחיד. ולמד זה מהא דאמרו דלנפילה דחד לא חיישינן דהרי שם נפילה בעצמה ג"כ לא שכיחא. אבל עצם שאלה שכיחא ע"ש. א"כ הסברא דבעינן שיהיו ב' הדברים לא שכיחי. עצם החששא לא שכיחא וגם שיהי' באופן זה דלא שכיחא. כמו שאמרו להא דנפילה דחד, וא"כ ניחא. דמה דאמרו בכיס וארנקי לא מושלי זה מועיל לענין גט דשם הוי כמו שאלה דיחיד דהרי החששא לענין גט אחר ששמו כשמו. ומה"ט מועיל מה שעצם השאלה לא שכיחא בכיס וארנקי. אבל לגבי מת אף שעצם השאלה לא שכיחא אבל החששא דשאלה הוא של רבים. ושוב מצאתי כן בשו"ת השיב משה סי' ס"ג ע"ש. וא"כ בכאן דשאלת כל המלבושים לא שכיח. וגם שיהי' שאלה במקום וזמן כזה לא שכיח. א"כ שוב דמי' להא דגט. ובכה"ג מועיל דלא חיישינן גם לגבי עיגונא גם לדעת הב"י ודו"ק:

ובמה דהביא כ"ת דעת איזו אחרונים דצירוף ב' ס"ג הוי ס"ב. ומזה יצא לעשות היתר בנ"ד. הנה לכאורה נראה מהא דמהרי"ו סי' ע"ט שכתב להתיר מטעם צירוף וסי' כלים למה שהי' זה על הדרך. אף דכלים לחוד לא הוי סי' משום דחל"ש. מ"מ מועיל לצרף ע"ש. הנה לפ"ז הרי בחששא דשאלה אפי' סי' מובהק נעשה סי' גרוע על האדם ואעפ"כ מצרפין זה. א"כ כמו כן בכל סי' גרוע נאמר דמועיל להצטרף לאיזה אומדנא וזה שלא כמהרא"י הובא ברמ"א דס"ג אינן מצטרפין לשאר אומדנות. אמנם אפשר לחלק דשאני בהא דחל"ש כיון דאין לחוש לשאלה אלא ברגיל עמו. וכמבואר בסי' ע"ב שם. א"כ עכ"פ אין כאן ספק על רובא דעלמא ומה"ט מצטרף למה שזה הי' ודאי ואחר ספק. וכן בסי' בינוני דאף דיש לחוש לשמא איתרמי. אבל מ"מ אינו רובא דעלמא. ועי' בתה"ד סי רצ"ז. אבל ס"ג רובא דעלמא יש בהם סי' כאלה וא"כ גם מהרי"ו מודה דאינו מצטרף לשאר אומדנא. ויש להוכיח כן למ"ש בתשו' דדברי מהרי"ו נובעי' מסוגיא דיבמות (דף קט"ו ע"ב) דסבר ר"ח לומר דהיינו הא דב' ת"ח ולא אמרינן אחריני נינהו והני אזלי לעלמא. דגם ר"ח סובר דהני סי' לא הוי רק סי' בינוני. אלא שנצרף לומר משום זה דלא אמרינן הני אזלי לעלמא. ואף רבא אינו חולק אלא משום דסי' מני לא הוי סי' כלל. וביארתי שם דיש ב' פירושים בהסוגיא דשומשמי. עי' בש"ך סי' רצ"ז אי מיירי בסי' מנין דהוי סי' אמצעי או סי' גרוע. ועי' בנתיבות שם. ולפי' התוס' שם יש ראיה להא דמהרי"ו. וא"כ לפ"ז מוכח מהא דסי' מנין היכא שהוא כדרך בנ"א להצניע דהוי סי' גרוע אין מצטרף כלל. וגרע מחששא דשאלה דמצטרף לשיטת מהרי"ו. וממילא מוכח משם דגם ב' סי' גרועים אינן מצטרפין. דהא בהא דשומשמי איכא גם סי' מקום שבחביתא הוי רמיין. וע"כ לומר שדרך שומשמי להניחן בחביתי'. וכמ"ש בעל מגיני שלמה בכתובות [דפ"ה] ע"ש, וא"כ הוי סי' מנין וסי' מקום גרועים ואינן מצטרפין אפי' לאומדנא למה שדחה רבא לחלק. והנה למ"ש העבוה"ג לפרש לשון הטור שכתב על הרמב"ם הטעם משים דסי' לאו דאו' משום דשם הוי צירוף ס"ג ונעשה ס"ב ולכך הוא הטעם משום דסי' ל"ד. ואל"כ היו מועילין שם משום דנעשה ס"ב. א"כ ע"כ יהי' זה תלוי בב' תי' שבגמ' דק"כ ע"ב] דלאב"א דכליו בחו"ס ע"כ מוכח דגם ב' ס"ג לא הוי ס"ב. דהא במשנה תני שיש סי' בגופו ובכליו והיינו גם בשניהם יחד כמ"ש הפוסקים לפרש לישנא דסימנים וע"כ דזה לא אתי' רק לתי' הא' דכליו משום דחל"ש. ואם כן מוכח מזה דחששא דשאלה מגרע גרע מהי' גרוע שאין מצטרף כלל משום זה לשום אומדנא היפך מדעת מהרי"ו אמנם לפ"ז הנה י"ל כמו כן דבזה פליגי גם ר"ח ורבא דלר"ח הוי כמו לתי' א' דב' סי' גרועי' מצטרפין לס"ב ובהא דשומשמי איכא ב' ס"ג. וזה מועיל לומר ולהצטרף לזה שהנאבד או הנפקד הוא הנמצא. ורבא סובר דב' ס"ג לא מצטרפי' ולא הוי סי' כלל. וזה שאמר סי' מנין לא הוי סי' כלל וה"ה לסי' מקום שעמו, ואפי' אם נאמר דהטור מפרש כהני דפליגי אי סי' מובהק או לא. הנה ג"כ י"ל דפליגי מחמת צירוף דלר"ח ב' ס"א מצטרפין לס"מ. ורבא סובר דאין מצטרפין ודו"ק. וא"כ כיון שב' ס"א אן מצטרפין לס"מ כ"ש שב' ס"ג אין מצטרפין לסי' בינוני. ו"כ איך שיהי' הפלוגתא בזה הרי הלכה כרבא:

אמנם הא דתשובת הרמב"ם שהובא ביד יוסף הנה במרה"ל ס"ק ע"א פי' דזה הוא חדא עם לשון הרמב"ם בחיבורו שסי' צורתו ושאר דברים מועילים לזה שאומר שמו ושם עירו. דבהדי שמו ושם עירו בעינן גם אלו הדברים ע"ש, אך גם על זה צריך טעם דכיון דהם סימנים גרועים מה מועיל זה להא דשמו ושם עירו. ע"כ נראה דגם אם נאמר דהרבה סימנים גרועים אין מצטרפין היינו לגבי רובא דעלמא. כיון דהם ס"ג ושכיחי טובא. גם בהצטרף הרבה סי' גרועים יחד שכיחי בהרבה בני אדם בכל רובא דעלמא וגרוע הרבה מסי' בינוני שעל כל פנים אינו רק מיעוטא דשכיח למה שכתב הנתיבות. ואינו רק חשש שמא איתרמי. אבל ס"ג אפילו הרבה סי' גרועים יחד. ודאי נמצאים בהרבה בני אדם. אבל זה דוקא אם הספק הוי ברובא דעלמא. אבל אם אין הספק ברובא דעלמא רק במקום אחד שאינו רק מיעוט נגד רובא דעלמא. בזה שפיר נאמר דגם הצטרפות סימנים גרועים יחד מועילין לידע מי הוא. דמיעוט לא נוכל לומר שגם שם נמצא בהרבה בנ"א כל הס"ג יחד. ואם היה באמת נמצא שם הרבה בנ"א בהצטרפות הדברים היה נודע לנו גם מהם. אלא ודאי דאין נמצאים ושכיחי שכל הסימנים ביחד אפילו הם גרועים יתלכדו גם באחר מזה המיעוט. ואין לנו לומר שודאי נמצאים הרבה בני אדם בכמותו אלא בכלל רובא דעלמא משום זה דשכיחי. וזה נראה טעמא דהרמב"ם דהס"ג מועילין בשמו וש"ע שאז אין לנו לחוש ברובא דעלמא רק באותה העיר שהם מיעוט נגד רובא דעלמא. ומעתה אם כנים אנחנו בסברא זו הנה יש לומר בחששא דשאלה שגם זה אינו ברובא דעלמא כיון שאינו רק חששא ברגיל עמו. הנה גם אם נאמר דס"ג אין מצטרפין כלל אבל לגבי חששא דשאלה שאין לנו לחוש לגבי רובא דעלמא אלא במיעוטא אותן שהיה בעלה רגיל עמם בזה שפיר י"ל דהרבה ה"ג מועילין שאין לנו לחוש שמא זה שהיה רגיל עמו היה לו ג"כ הסימנים הללו ביחד. והוא כמ"ש בתשובת עבוה"ג לצרף ט"ע דכלים עם ס"ג ע"ש. וסעי' לזה מה שהסברתי טעמא דהרמב"ם לפי מה שפי' במרה"ל. אולם למ"ש דמוכח מהטור דלדעתו יהיה חשש שאלה גרע מס"ג. יש לדחות זה. אך לפ"ז יהי' כאן ממ"נ דמהר"ל וכמ"ש כ"ת. ודי באלו הערות לפי גודל טרדותי. וגם בזה קצרתי הרבה מאשר כי אין הדברים באים לגמור הענין להלכה רק אם יבוא השאלה לפני עוד גדולים. ורק משום להצטרף למצוה הנני אומר דאם יסכימו בזה ב' גדולים גם אנכי אשא עלי שיבא מכשורי ומסכים להתיר. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה