אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן לח

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן לח

סימן לז

שאלה על דבר ההיא איתתא עלובתא דביש גדא דידה מ' שפרה בת ר' צבי מראחמוסטרובקא שנשאת לבעלה ר' יוסף ב"ר דוב מעיר האראדישץ בחורף תרל"ז. והיה ביניהם שלום ושלוה ודרו יחד כאורח כל ארעא. והאשה הנ"ל לא היתה בקו הבריאה. ונסעה מראחמוסטרובקא לעיר סמילא אל הרופאים דשם ביום ג' שמנה ימים לחודש תמוז שנת תרל"ח דנא. והוא בעלה יוסף בן דוב הנ"ל היה בביתו. ושבת ביום ש"ק חקת ובלק עוד בראחמוסטרובקא. ובמוש"ק נסע עם עכו"ם עגלון אחד לסמילא לדרוש את שלום אשתו הנ"ל. וכל השבוע פרשת פנחס לא נשמע מאומה מאתו כי האשה הנ"ל היתה כל השבוע בסמילא ולא ידעה כלל שנסע אליה. והקרובים שלה בראחמוסטרובקא דימו כי מסתמא הוא מתמהמה בסמילא ואפשר נסע מסמילא להאראדישץ לדרוש שלום אביו ואמו בשם. רק כאשר באה האשה הנ"ל לראחמוסטרובקא בעש"ק פנחס וסיפרה להם שלא היה כלל בסמילא. וגם נשמע שלא היה בהאראדישץ. והתחלה לדרוש ולחקור על זה ולא נשמע שום שמץ דבר. ויצא הקול אשר הרג אותו העכו"ם העגלון הנ"ל שנסע אתו אך הקול הי' קול ענות בעלמא. וביום ש"ק פ' פנחס יצא הקול ברחובות קריה בעיר סמילא שנמצא הרוג אחד בדרך בין סמילא לראחמוסטרובקא והלכו לשם כמה אנשים מסמילא. וכאשר הלכו לערך ז' ווערסט (היינו מאמצעה של העיר. כי שטח העיר ועיבורה הלוך וגדול) מצאו את ההרוג והי' מונח בין שיבולות התבואה סמוך וקרוב מאוד להדרך ערך ו' אריסין והי' מלובש במלבושים שיתבאר לקמן. ואח"כ בא שוטר העיר סמילא וציוה להפשיט את כל מלבושיו ואמר להעכו"ם שיקברו אותו במקומו וכן עשו העכו"ם. והשוטר לקח את המלבושים לסמילא בכדי לעשות חקירות ודרישות ע"ז כפי נימוסיהם ובמוש"ק התעוררו אנשי חבורה הקדושה דסמילא וברוב התפעלות בצדק מעשיהם פעלו אצל השוטר ליתן רשות לפנותו ממקום קבורתו שע"י העכו"ם ולהביאו לקבורה בעיר סמילא בין קברי ישראל וכן הי' בעז"ה ופינוהו ממקום קבורתו והביאוהו לעיר סמילא בקר יום א' כ' לחדש תמוז:

ביום א' הנ"ל עשה הרב מו"ה מרדכי מו"ץ דסמילא גב"ע במותב תלתא והעידו שני אנשים כשרים ר' אליעזר ב"ר אברהם ור' ראובן יוסף ב"ר אברהם בתו"ע באליונ"ע איך שהם היו בש"ק בעת מציאת ההרוג הנ"ל טרם שבא השוטר הנ"ל וראו אותו מלובש באלו המלבושים. היינו בגד העליון שנקרא נאקיטקא ואצל הנאקיטקא היה כיס גדול הנקרא קאפטער. והנאקיטקא והקאפטער הנ"ל היו מן פארסינא לבנה. גם היה מלובש תחת הנאקיטקא אקאפאטא מן קארט לבן. גם היה מלובש במכנסים של קארט. גם היה מלובש בכתונת. גם היה מלובש ברגליו בבתי שוקים הנקראים סקארפיטקים. והיה מלובש גם במנעלים הנקראים סטיבליעטן ואמרו שלא הכירו אותו בפרצוף שלו כי היה מותפח מאד ושחור. גם החוטם לא הי' ניכר כלל כי אכלוהו תולעים ושרצים חתיכה גדולה. רק בזקנו היו איזו שערות געלע מעט מן המעט. וידוע הוא ששערות זקנו היה געל:

עוד העיד לפנינו בתו"ע כמ"ר מנחם מענדיל ב"ר יהודה באליונ"ע שהוא ג"כ מהאראדישץ שישב שם ארבעה שנים והכיר היטב את הרב יוסף בן דוב הנ"ל והיה ג"כ בש"ק במציאת ההרוג הנ"ל וראה אותו ג"כ טרם בא השוטר. וראה ג"כ שהיה מלובש בכל המלבושים הנ"ל שנתבאר לעיל אות באות והוא אמר שהכיר אותו בטב"ע בזקנו ובשערות זקנו שהוא ר' יוסף ב"ר דוב הנ"ל. ואלו האנשים הנ"ל היינו ר' אליעזר בן אברהם ור' ראובן יוסף בר' אברהם הנ"ל לא הכירו אותו היטב בחיים חיותו כי המה אנשי סמילא והר' מנחם מענדיל הנ"ל ידע אותו היטב בחיי' חיותו מחמת שישב בהאראדישץ:

גם העידו לפנינו בתו"ע באליונ"ע העדים הנ"ל שראו שאבר הברית הי' בו והי' נימול כדת. ועוד העידו עדים רבים על זה שנתבאר לעיל:

השוטר הנ"ל כאשר נתן ביום א' רשות לקוברו בסמיל' בין קברי ישראל בקשו מאתו שישלח המלבוש' שלו כי רצו לקבור גם את המלבושים כדת וכדין הרוג כנודע. לא רצה כי אמר שאין לו רשות לעשות כן על פי הממשלה. רק זאת עשה ששלח כל המלבושים הנ"ל שאמרו העדים לבית הרב ר' מרדכי מו"ץ דסמילא בכדי שתכיר האשה אותם. כי אמרו לו שהיתר האשה להנשא תלוי בזה. וכאשר הביאו כל המלבושים הנ"ל אמרה האשה במותב הב"ד שמכירה אותם הדק היטב כל המלבושים הנ"ל ששבעתן עיניה בטוב ויפה עד מאד שהן הנה של בעלה יוסף ב"ר דוב הנ"ל. גם זאת אמרה במותב הב"ד כאשר באתה לביתה לראחמוסטרובקא בעש"ק פ' פנחס מצאה את הארבע כנפות שלו בביתה. ובעלת הבית אמרה אשר מאוד נסע בחפזון ונחיצה (כי רגלוהי דבר נש) מחמת זה שכח את הארבע כנפות. עוד אמרה האשה במותב הב"ד סימן בגופו אשר בברית קודש שלו תחת הגיד סמוך ממש להכיס יש בו דלדול בשר גדול כמין צלקת אשר אמר לה שכן הוא אצלו מיום לידתו. עוד אמרה במותב הב"ד אשר בידו הימנית הי' האגודל שלו קצר וקטן הרבה מהאגודל של ידו השמאלית. וכן שהיה עב הרבה מן האגודל של ידו השמאלית ולא הי' האגודל משופע כמין יתד רק עגול ממש. כ"ז אמרה האשה במותב תלתא בבית הרב ר' מרדכי מו"ץ דסמילא:

אח"כ נסע הרב מסמילא מו"ה מרדכי על בית עלמין ששם הי' מונח המת באוהל וציוה לשני עדים כשרים ר' ראובן יוסף בן אברהם ור' יהודה בן נח לעי' היטב במקומות הנ"ל ומצאו ממש אות באות כמו שאמרה האשה הנ"ל. והעידו זאת בתו"ע באליונ"ע. ובמותב תלתא כדת וכדין:

תשובה. כפי המבואר בהגב"ע הנה הסימן שאמרה האשה אשר בברית קודש שלו תחת הגיד סמוך ממש להכיס הי' בו דלדול בשר גדול כמין צלקת הנה לשון זה אינו מובן דצלקת הוא צרבת המכה כשתתרפא נעשה מקומה צלקת. ואולי כונתם כמין שומא. והנה הרמב"ם פ"ח מביאת מקדש חשיב דלדול בשר למום בכהנים. והיינו משום דאינו שוה בזרע אהרן. ופסק זה כר"א במשנה דסוף פ' מומין אלו וע' בתוי"ט דהגי' ראב"י ומה"ט פסק כוותי'. ולכאורה בלא"ה הנה בתחלת פ' זה במשנה דפליגי חכמים ור"י בבעלי חטוטרות. ואמרו בגמ' דיש בו עצם כ"ע לא פליגי כי פליגי באין בו עצם דר"י סבר קרקורא דבשרא בעלמא הוא. וא"כ מוכח דחכמים סברי דגם אם קרקורא דבשרא בעלמא הוא הוי מום. והוא כר"א. מיהו אין ראי' דשם גם לחכמים י"ל דהוא דוקא בגב אבל בשארי מקומות חתיכת בשר בעלמא אין זה מום כלל. גם י"ל להיפך דגם ר"י מודה לר"א דדוקא בשם שנתפח הבשר ואינו תולה למטה אינו חשוב מום. אבל דלדול הוא בשר שנפרש ומתדלדל י"ל דזה חשוב מום:

ובנגעים פ"ו היבלת והדלדולין. ופי' הרע"ב בשר שפי' ונתדלדל. ואית דגריס ותלתלין בשר שנעשה כמו תל גבוה. וכ"כ הר"ש שם יש אומרים תלתלים כמו תל בשר ונתדלדל למטה. אבל הר"מ שם פי' ודלדולין הבשר שנמשך כמו מורסת המכות נראה שמפרש כפי' הא' של הרע"ב דהוא בשר שפירש ומתדלדל. והנה בהא דבכורות גרס רש"י והתלתולי' אבל מלשון הרמב"ם בפ"ח מביאת מקדש שכ' וז"ל בעלי הדלדולין והוא שידלדל העור והבשר או הלחלוחית שיש בעור שנדלדל באיזה מקום שיהיה הרי זה מום. משמע להדי' דמפרש פי' הרע"ב דהוא בשר שנפרש ונדלדל. אבל תל בשר גבוה יש לומר דאין זה מום כלל. וכמו הא דאמר ר"י קרקורא דבשרא בעלמא הוא. וחכמים דפליגי בזה הוא רק בגב דנחשב למום והנה רש"י כתב על הא דאין מעידין על השומא ויראה בלע"ז. וכן פי' רש"י על הא דשומא הוי מום בכהנים. וכן פרש"י על יבלת בסוף עירובין. ונראה לכאורה דשומא ויבלת הוא מגוף העור לחוד. ותלתול הוא תל בשר מיהו בבכורות (ד"מ ע"ב) הקשו בגמ' על יבלת שאין בה עצם והא תלתול בעלמא הוא. ותנן ר"א אומר בעלי התלתלין וכו'. נראה קצת דיבלת ותלתל חדא מילתא היא. אמנם גם אם נאמר דיבלת ושומא המה מעור. ותלתול הוא של בשר. הנה מ"מ י"ל דכמו דאמרו דשומא מצויה בב"ג ה"נ בתלתול בשר. דכל דבר שהוא מותרות ליחות וגידוליהן מעור לחוד או מבשר ועור היא מצויה בב"ג. ועי' באס"ז בב"מ כתב בשם הראב"ד דלאו דוקא שומא אלא דה"ה כל דבר הבא מתולדה אפי' חסר או יתיר מצוי' בב"ג. ואף דנראה דהפוסקים חולקים בזה וכמ"ש בתשו' הרא"ש. ופסק כן בש"ע מ"מ הוא דוקא לענין שינוי בגוף האדם. אבל במה שהוא מותרות ליחות הגוף נראה דכ"ע מודו דחדא מלתא היא. וכמו שאמרו בשומא מצוי' בב"ג ה"נ ג"כ בתלתול בשר. וכמו שמוכח מבכורות דיבלת ותלתול אחד הוא. ורש"י פי' הלע"ז דיבלת כמו בהא דשומא. ועוד דאף שנאמר בהגב"ע דלדול בשר. הנה שם אצל הב"ק והכיס אין שם בשר. ומסתמא גם הדלדול הוא מהעור לחוד. ובזה ודאי לרש"י הוא מצוי' בב"ג וכמו שאמרו גבי שומא:

והנה גבי שומא בצמצום מקום דעת הרד"ך וב"ח דהוי סי' מובהק. והמ"ב ושארי אחרונים חולקים בזה. דמה שאנו אומרים סד"ר הוא רק לחוש לחומרא אבל כמו כן יש לחוש לחומרא ללישנא דסד"א. וא"כ יש לחוש לשומא עשוי' להשתנות ולמצוי' בב"ג. ואין מועיל אפי' צימצום מקום. והט"ז כ' דמשום חששא שעשוי' להשתנות מועיל צימצום מקום דהמקום אין עשוי להשתנות. אברי שום דמצוי' בב"ג אין מועיל גם צימצום מקום. דאצל ב"ג הוא במקומו ממש. ולפ"ז בנ"ד מה שצימצומה המקו' שהדלדול הוא סמוך לכיס מ"מ כיון דנראה דלרש"י שייך בזה החששא דמצוי' בב"ג א"כ אין מועיל זה. אך מ"מ כיון דאמרה עוד סימן על האגודל שביד ימין שהיא קצר מהאגודל שבשמאל ועגול ועב. גם אם נחשוב זה לסי' אמצעי מ"מ יש להתיר כאן מצד ממ"נ דאם נאמר סד"א ואין מועיל הצימצום מקום של הדלדול משום חששא דב"ג. א"כ למ"ד סד"א הרי יש להתיר כאן מחמת האצבע אגודל לחוד דהוא לפחות ס"א. ואם נאמר סד"ר ואין להתיר מחמת האצבע דהוא ס"א. הרי למ"ד סד"ר לא חיישינן למציי' בב"ג וא"כ הצימצום מקום של הדלדול הוי ס"מ. וכ"כ סברא זו בס' עצי ארזים:

והנה בהא דצימצום מקום הוי ס"מ וכמו שאמרו בגיטין נקב יש בצד אות פלוני. יש להסתפק אם זה מועיל אפי' במה שמצד עצמו לא הוי סימן כלל. או דבעינן שעכ"פ הוי זה מצד עצמו לפחות ס"א. ומדברי רש"י בגיטין שם שכתב דהא דאמרו ספוקי מספקא לר"א. ולא אמרו דסובר דסי' דרבנן. משום שגם אם נאמר דמספקא לי'. הוי הדין הכי. משמע דנקב לחוד הוי ג"כ ס"א. אבל הרבה ראשונים מפרשי' דלכך אמרו מספקא לי' משום דמסיים נקב בעלמא דאינו סי' כלל דנקבים שכיחי. ולא סיים נקב בצד שורה פלונית. א"ו דמספקא לי' ועי' בע"א הביא קצת ראי' לזה שמועיל צימצום מקום אפי' במה דמצד עצמו לא הוי סי' כלל. אמנם למה שמוכח מרש"י דמה דמצד עצמו לא הוי סי' אין מועיל צימצום מקום. א"כ לכאורה למה שכתבתי דמפי' הרמב"ם דמפרש דילדול שהוא מום בכהנים הוא בשר שנפרש אבל תל של בשר אפשר דלא הוי מום ומיקרי שוה לזרע אהרן וכמו שאמר ר"י קרקורא דבשרא בעלמא הוא. והא דשומא ויבלת הוי מום הוא אפשר משום שינוי מראיתה אבל במה שדומה לכל הגוף אלא שהוא תל של בשר שבולט מן הגוף אפשר דלא הוי מום וא"כ כמו כן לא הוי סי' כלל אפי' בצימצום מקום כיון דזה מיקרי שוה לזרע אהרן א"כ אין זה סי' מצד עצמו כלל. וכיון שאין מועיל כלל צימצום מקום שיהי' נחשב בזה לסי' מובהק שוב אין כאן ממ"נ שכתבתי. דאין כאן רק ס"א של האצבע אגודל. אך י"ל דלפ"ז ע"כ מוכרח לומר דב' ס"א מצטרפין. ולכך במה שהוא ס"א (בלא צימצום) מקום. מועיל צימצום מקום להיות ס"מ. וצימצום מקום הוי ג"כ ס"א (אפי' אם מה שנמצא בו הוא סי' גרוע) וב' ס"א מצטרפין. וא"כ לפ"ז בנ"ד שוב שפיר הוי ב' ס"א. ואפי' אם נאמר דגבי דילדול הוי חששא דמצוי' בב"ג למ"ד סד"א. איכא כאן ממ"נ אם סד"א יש להתיר על סי' האצבע. ואי סד"ר אז ליכא חשש דמצוי' בב"ג. ואפי' אי הדילדול אין זה סי' כלל מצד עצמו אבל מ"מ מצד הצימצום מקום הוי לפחות ס"א. וא"כ הוי ב' ס"א דמצטרפין להיות סי' מובהק:

עוד יש כאן היתר של המהר"ל שהביא הב"ש וכמ"ש גם מעלתו דכיון דאיכא ס"א בגוף וט"ע בכלים איכא ממ"נ היתר ואף להב"ש דחולק וסובר דאף אי סד"ר ממילא חיישינן לשאלה. הנה מודה בכלים דלא מושלי דלא חיישינן לשאלה כלל. וכאן הוי היכר כל הבגדים דהוי ככלים דלא מושלי וכמ"ש האחרונים א"כ כאן איכא ממילא היתר מצד הבגדים:

ועוד כתבתי בתשובה לענין ב' ס"א בגוף וטב"ע בכלים דיש כאן היתר ממ"נ. דהנה החולקין על זה דב' ס"א אין מצטרפין עיקר טעמם מלישנא דמתני' דתנן אע"פ שיש סי' בגופו ובכליו. דסימנים משמע שנים. וללישנא דסד"ר קאי זה על ס"א. וא"כ מוכח דגם ב' ס"א אין מצטרפין וכמ"ש בתשו' מהרי"ו ומהריב"ל. והגאון בעל אהע"ו ובנו"ב כ' לתרץ דלישנא דסימנים קאי על צירוף גוף וכלים. מטעם דחיישינן לשאלה. וזה ג"כ סברת הב"ש דללישנא דסד"ר ג"כ חיישינן ממילא לשאלה. והשתא א"כ איכא כאן ממ"נ היתר. דאם נאמר כסברת הב"ש החולק על מהר"ל דללישנא דסד"ר ממילא חיישינן לשאלה. אז ממילא יש היתר מצד צירוף ב' ס"א. דל"ק ע"ז מלישנא דמתני' דיש לתרץ דקאי על צירוף גוף וכלים. ואם נאמר דללישנא דסד"ר לא חיישינן לשאלה. וא"כ מוכח מלישנא דמתני' דב' ס"א אין מצטרפין. ממילא יש כאן היתר בנ"ד מצד הס"א בגוף וטב"ע בכלים וכסברת מהר"ל:

והח"צ כתב בסי' קל"ד להתיר בס"א בגוף והיכר בגדים משום דהוי שאלה דיחיד דלא חיישינן כמו לנפילה דיחיד. והגאון בעל בית מאיר חולק עליו דשם הוי תרי לא שכיחי. נפילה לא שכיח. ושימצא מי ששמו כשמו דייקא גם כן לא שכיח. אבל כאן גוף חששא דשאלה הוי שכיח. וא"כ בנ"ד דהוה היכר כל הבגדים. דעכ"פ גוף שאלה כזו ג"כ לא שכיח ממילא ה"נ הוי תרי לא שכיחי, ויש היתר כאן מצד סברת הח"צ. והנה בסברת הח"צ ממילא מתחזק היתר של המהר"ל דאפי' אם נאמר כסברת הב"ש דלמ"ד סד"ר ממילא חיישינן לשאלה לגרע הס"מ או הט"ע. אף דשאלה לא שכיח מ"מ יכול להיות לפעמים כן דז"א דכיון דגוף חששא דשאלה לא שכיח ממילא אין לחוש בכה"ג לשאלה כלל דשוב הוי תרי לא שכיחי דהיינו חששא דשאלה לא שכיח וגם שישאל דוקא למי שיש לו ס"א כמותו דהוי שאלה דיחיד. וא"כ שוב נתחזק הממ"נ. דאי סד"א וגוף חששא דשאלה הוי שכיח. ושוב ליכא סברת הח"צ וכמו שהשיג הב"מ. הרי יש היתר מצד הס"א לחוד. ואי סד"ר אז עכ"פ חששא דשאלה אינו אלא לפעמים ומיקרי ל"ש ושוב בכה"ג הוי תרי ל"ש דלא חיישינן כלל לשאלה. היוצא מזה דלענ"ד יש להתיר אשה זו מכבלי עיגון אם יסכימו בזה עוד ב' רבנים להיות ניתרת ע"פ ג'. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה