אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן כט

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן כט

סימן כח

במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ר' נחמי' ב"ר שמואל ואמר לפנינו בתו' עדות באליונ"ע בזה הלשון. איך בין פאר איארין נאך שבועות גיפארן קיין אדעם האט מיך דא גיבעטן די אשה צירל בת יוסף דוד איך זאל גיווארע ווערן אין אדעס אין דער גאראדסקאיע באלניצע וואס מאכט איר מאן ישראל קאטלער פין ראדאמישליע ווארים סע איז שוין אליינגע צייט אז ער איז אוועק גיפארן אהין צו. אין סע איז שוין נייען חדשים אז זי האט גיהאט פון אום אבריף אז ער איז אין גאראדסקאיע באלניצע. אין 34 פאלאטע. אין נאך דעם בריף האט זי פין אים קיין בריף גיהאט. אין האט מיר מיט גיגעבן דעם אדרעס וואס אין זיין בריף איז גישטאנין אז ער גיפינט זיך דארטן כנ"ל. בין איך גיקומען קיין אדעס האב איך ניט גיקאנט תיכף טאן דערינען ווארים איך בין גיווען שלאף. נאר אחר ערך ב' חדשים האב איך אן גיהויבן טאן דערינען אין האב באקימען איין מענטשן איין יהודי איז ער מיט מיר גיפאהרן אין באלניצע האבן מיר זיך דער פרעגט אין דער פאלאטע 34 האבן מיר גיפרעגט די מענטשן פין דער פאלאטע איך ווייש ניט צו זיי זענין דירך ערלים צו סע גיפינט זיך צו ווישן זיי איין יהודי אויך. וואריס די באלניצע איז אגויעשע ניט קיין יודעשע. אין ריידן האט מען מיט אינדז גירעט דאש רוב גויעש. נאר איך גידיינק ניט צו יהודים האבן מיט מיר אויך גירעט צו ניין. האבן מיר זיי אויס גימאלט זיין גישטאלט מיט זיין שלאפקייט מיט זיין נאמען מיט זיין פאמיליע היינו ער הייסט ישראל קאטלער. אין ער איז איין ראדאמישליער נכתב. אין איז גיווען איין הויכער מענטש מיט איין שווארץ בערדל. אין זיין שלאפקייט איז גיווען ער פלעגט זיך שטענדיק טרויסלין. האבן זיי אינון גיזאגט אז אזא מענטש האט מען איבער גיגיבן אין סאמיסעצנע דאה. זיינען מיר גיגיינגען אין סאמיסעצנע דאם. איך גידיינק ניט צו אין 45 פאלאטע צו אין 48 פאלאטע. האבן מיר אויס גימאלט דעם ממונה פין דער פאלאטע ער איז איין ערל האבן מיר אים גיזאגט דעם נאמען מיט דער פאמיליע אין מיר האבן אים אויס גימאלט מיט דער שלאפקייט כנ"ל האט דער ממונה אינדז גיזאגט דיכט זיך אז ניט ליינג ערך ב' שבועות איז אזא מענטש דא גישטארבן אין מען האט אים איבער גיגעבן צו די יהודים זיי זאהלן איהם מקבר זיין. אין האט אינדז גיהייסן גיין אין קאנטאר זעהן אין דער קניגע דארף זיין פאר שריבן. זיינען מיר גיגיינגען אין קאנטאר האט אינדז דער ממונה גיזאגט ער איז אויך איין ערל האט ער אינדז גיזאגט אז סע איז פאר שריבען אז ישראל קאטלער נכתב מראדאמישליע איז אין יאהל מיעסעץ גישטארבן נאר איך גידיינק ניט דעם וויפילטין ציסלא. האבן מיר אים גיבעטן ער זאל אינדז געבן איין קוויטל מיט איין פעצאט מיר זאלן האבען וואס לי וויוזען. האט ער אינדז גיזאגט סע גיהערט ניט צו מיר גייט צו דעם קאזיאנע ראווין וועט ער אייך גיבען איין קוויטעל. זיינען מיר גיגאנגען צו דעם קאזאנע ראווין האט דער שרייבער גיזיכט אין דער קניגע אין האט ניט גיפינען האט ער גיזאגט סע קען זיין ווייל סע איז ניט לאנג איז נאך ניט אהן גיקומען פון דעם קאנטאר פאגריבעניע. גייט אין דעם קאנטאר וועט איהר וויסן. זענען מיר גיגאנגען אין דעם קאנטאר פאגריבעניע. דארטען איז דער ממונה איין יהודי האט ער גיעפינט די קניגע איז פאר שריבען אז ישראל קאטלער נכתב מראדאמישליע איז גישטארבען אין יאהל מיעסעץ נאר איך גידענק ניט וואסער ציסלא אונ הוצאות הקבורה האט גיקאסט שבעה עשר רו"כ מיט קאפיקעס, איך גידענק ניט וויפיל. האבען מיר איהם גיבעטען ער זאל אינדז ארויס גיבען איין קוויטעל מיט איין פעלאט האט ער אינדז גיענטפירט איהר פאר שפארט איין קוויטעל ווארוס מע האט שוין ארויס גישיקט קיין ראדאמישלע איין אביאווליעניע צו דעם קאזאנע ראווין אונ מען האט צו גישיקט מען זאל ווזיסקען פין די יורשים הוצאות הקבורה. נאר אויב איהר ווילט באצאלען הוצאות הקבורה וועט מען אייך ארויס גיבען איין קוויטעל. האבען מיר ניט גיהאט קיין מעות האט מען אינדז קיין קוויטעל ניט גיגעבין. כל הנ"ל אמר לפנינו ר' נחמי' ב"ר שמואל בתו"ע באליונ"ע ועל כל אשר שמענו מפיו הננו אנחנו ח"מ להעיד ולהודיע למאן דבעי למידע. ולראי' באנו על החתום היום יום ג' פ' אמור יום ב' דר"ח אייר שנת תרמ"ג פה מאלין.

נאום משה בה"ר המנוח מו"ה פלטיאל זללה"ה מו"ץ ממאלין.

נאום שלמה בן יהושע.

נאום שמואל חיים ב"ר נחום שמחה:

הנה מה שאמר להם מסאמיסעטשע דאם שנכתב בהקניגע אשר ישראל קאטלער נכתב מראדמישליע מת. אין זה כלום כיון שהי' ע"י שאלה ואף אם ניתן עליו דין ערכאות כיון שהוא ממונה. הא כתב הרא"ש בפ"ק דגיטין דדוקא לאחתומי שיקרא לא מרעי נפשייהו אבל להעיד שקר הם מעידין. ובל"ז אין שייך ליתן ע"ז דין ערכאות כמו שהאריך בתשו' עט"ח בשם תשו' ב"י. וגם דין ערכאות לסמוך עליהם אין ברור וכמו שהארכתי בזה הרבה במק"א:

אך מה שאמר היהודי בקאנטאר פאגריבעניע שכתוב כן בקניגע לכאורה די בזה להתיר דהוי כאן שמו ושם כינויו ושם מקומו. וכבר כתבו הפוסקים דבמצאו כתוב בשטר פסקינן לקולא כדעת המ"ד דמשיאין אשתו. אך הב"ש ס"ק כ"ח כתב דבעינן שיהיו עדים חתומין. דאז הוי כנחקרה עדותן ע"ש. והב"י כתב זה בשם רי"ו דאיתא בירושלמי שאם כתוב כך בשטר בלא חתום אין משיאין אשתו זולתי אם מצאו עד חתום בכתב עכ"ל. וא"כ בנ"ד בהקניגע הוא רק נכתב זכרון דברים אבל לא חתם שם איש שמו ע"ז. וא"כ לדעת הרי"ו והב"ש אין מועיל זה מה שהגיד עמפ"ע שנמצא כתוב כך בהקניגע:

אך הנה האחרונים הקשו על הרי"ו היכן נמצא חילוק זה בירוש'. ולכאורה י"ל דכונת הרי"ו על הירושלמי שהביאו התוס' והרא"ש פ"ב דכתובות ד"ך גבי הא דכותב אדם עדותו על השטר. ואוקמי בירושלמי דר"ה כרבי ור"י כרבנן. ויש שם הרבה פי' בסוגי' זו. ובש"מ וכן בחי' הרשב"א הביאו בשם ר"ח דלד"ה עד שחתום על השטר א"צ להיות זוכר העדות אלא אע"פ שאינו זוכרה מעיד שזה כת"י ודיו. והכריח פי' זה בהסוגיא מהירוש' שם, וא"כ י"ל דזה דעת הרי"ו. וזה שהביא מהירוש' דאם אינו חתום על השטר אין משיאין אשתו. דממ"נ אם זוכר העדות הרי אין נ"מ ממה שנמצא כתוב דיכול להעיד בעל פה. ואם אינו זוכר העדות אין מועיל מה שנמצא כתוב. אף שמכיר כת"י. ורק אם נמצא עד חתום אז מועיל זה לחוד מה שמצא כתוב אף ע"פ שאינו זוכר העדות. משום דהוי שלא מפי כתבם. אך לפ"ז ע"כ הרי"ו אינו פוסק כר"י בירוש' אלא כר' בון וכמתני' דמסעי' לר' בון דיפה כח עדים מכח שטר וזה שסיימו שם בתוספתא פ"ב דאם אמרו מה שכתו' בשטר שמענו ושכחנו משיאין את אשתו. דבעינן שיזכור העדות עכ"פ מכח השטר כר"י בכתובות דאף על פי שאינו זוכרה מעצמו. אבל אם לא נזכר העדות הוי מפי כתבם. אבל לר"י דסובר כמו דמשיאין עמפ"ע כן משיאין מפי כתבם. א"כ אין חילוק בכאן אע"פ שאין זוכר. וא"כ לדידן דפסקינן כר"י בירוש' דמשיאין על פי כתבם אין נ"מ גם אם אין חתום עה"ש שום עד וגם אם אין זוכר העדות אם אין לחוש לזיוף לדעת הסוברים דבעינן קיום גם בע"א אבל זה דוחק לומר דרי"ו יפסוק שלא ככל הפוסקים דבעדות אשה אין פוסל מפי כתבם. ועוד דהב"י בסי' ל"ט כתב דבמישרים פוסק כהרמב"ם דגם בעדות החתום בשטר אם אין זוכרים העדות הויין כחרשים ומוקרים מפי כתבם ע"כ וא"כ מה חילוק יש בין כשחתום על השטר או לא. ע"כ נראה דאפשר לומר ע"פ מה שאמרו בגיטין דס"ז דחיישינן שמא תשכור עדים ומקשי והא תניא עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה ומשני מעשה לא עבדו. דיבורא עבידי דקאמרו ומשמע דמה שחתמו שמם זה מיקרי מעשה. אבל כ"ז שלא חתם שמו ע"ז ודאי לא עדיף כתב מדיבור דהא לענין פקח יש מחלוקת אם מועיל כתב לענין זה דבעינן שישמעו קולו. עכ"פ שיהי' כתב עדיף מדיבור ע"כ משום דחתמו על השטר וגט שיעמוד ימים רבים על שמם. על זה אמרינן דמעשה לא עבדו. אבל כ"ז שלא חתם בזה י"ל דלא עדיף מדיבור. וא"כ כיון דכל עיקר נאמנות ע"א הוא משום דעבל"ג לא משקרי. א"כ בכה"ג הא חיישינן למשקר, ול"ד לכל ע"א בע"א דמועיל בדיבור לחוד ואמרינן בזה דעבל"ג לא משקרי דהא כ' התוס' בגיטין שם דכל דיבור שנגמר בו הדבר שניסת בו לשוק מעשה גמור הוא ע"ש וא"כ אדרבה כיון שחז"ל תקנו שתנשא בו שפיר ודאי לא משקרי כיון דהוי מלת' דעבידא לגלויי וע"י יהי' נגמר המעשה בשקר. אבל כאן שע"כ נכתב זה לזכרון דברים בפנקסו ובשעת הכתיבה דהיא כדיבור לא הי' זה לגמור הדבר דהרי לא אמר זה לשום אדם רק מה שכתב זה לעצמו. א"כ בכה"ג שוב אין כאן הוכחה דלא משקר. דאין זה אלא כמו דיבורא בעלמא. ובלא"ה כיון דלא חתם שמו שוב לא שייך בזה עבל"ג שיהי' ירא שיותפס בשקרו דהרי אין כאן מי שיהי' נתפס לשקרו. אמנם בשו"ת תפארת צבי כתב דהא דעבל"ג לא משקרי אינו מטעם שיהי' נתפס לשקרו. אלא משום דלא יהי' מועיל בשקרו ולמה לו לשקר ע"ש. שהוכיח זה מדברי הרא"ש ביבמות. ומשום זה גם עד מפ"ע נאמן במלחמה ובקטטה לכמה פוסקי' ולפ"ז י"ל דכאן ג"כ שייך עבל"ג אף דלא חתם שמו. דמ"מ למה לו לשקר בחנם כיון דעבל"ג ולא יועיל בשקרו וא"כ י"ל דאין ראי' גם מהא דגיטין. דשם אע"ג דהוי ג"כ עבל"ג כיון דאומרים בשם הבעל וכדאיתא בבכורות דמשם פלוני הוי מלתא דעבל"ג. מ"מ אכתי יועיל לע"ע בשקרו שיאמין לו הסופר ועדים וכמו שחילק כן בח"צ שם. אבל כאן כיון דודאי אשה דייקא ומינסבא. א"כ לא מועיל כלום בשקרו י"ל דכה"ג לא חיישינן למשקר. וי"ל דזה תלוי אם בעינן בעד מפ"ע שיגיד ממי שמע דברמ"א סעי' ה' פסק כהב"ז דאפילו אמר שמעתי סתם ולא אמר ממי שמע מועיל עדותו ולפ"ז ע"כ בכה"ג לא שייך עבל"ג שיותפס לשקרן כיון דלא פי' ממי שמע וכדאמרינן בבכורות דבמצי לאשתמוטי לא מיקרי עבל"ג. וא"כ ע"כ דהעיקר הוא דכיון דעבל"ג ממילא לא משקר משום דלא יועיל מה בשקרו. וזה שייך גם בעמפ"ע שאין מגיד ממי שמע או משום דסמכינן על דייקא לחוד אף דליכא טעמא דעבל"ג. אבל בסד"א שער ב' ד' קי"ד מצאתי שהביא בשם מהריב"ל ח"ג סי' פ"ט ובשם מבי"ט ח"ב סי' ע"ח דכל שאינו אומר שמעתי מפלוני שמת פ' אלא אומר שמעתי סתם חיישינן לקול הברה בעלמא הרי דלשיטתן בעינן דוקא שיאמר שמעתי מפלוני. וא"כ י"ל דשפיר בזה דעבידא לגלוי משום דיותפס לשקרן וכדאמרינן בבכורות גבי מאיש פלוני. וכל היכא דלא שייך טעם דיותפס לשקרן באמת לא סמכינן על טעמא דדייקא לחוד. וא"כ י"ל דזה טעמא דרי"ו דבכתוב ולא חתום הרי אין מי שיתפס בשקרן. ולא שייך בזה טעמא דעבל"ג. ואיך נפשוט זה מהא דמתירין עמפ"ע. דשם שייך טעמא דעבל"ג משום דבעינן שיגיד ממי שמע כדעת מהריב"ל ושפיר הוי עבל"ג כדאמרינן בבכורות ועי' ביו"ד סי' שי"ד סעי' ח' בש"ך שכתב דעת הרא"ש ורי"ו דבעינן דוקא שיאמר מישראל פלוני. ואל"כ אין מועיל אף בחששא דרבנן. מכל שכן כאן בעמפ"ע אם אומר שמעתי סתם דאין כאן על"ג כלל משום שיותפס בשקרו. ואפי' לדעת הרמב"ם דסגי באומר ישראל סתם. למה שכתב הש"ך שם לחלק בין הא למעשר. י"ל דגם להרמב"ם בעמפ"ע מיקרי מצי לאשתמוטי כמו במעשר. ול"ד לבכור דשם אם ימצאו בעלים שיאמרו שנתנו לו בתומו שוב אין לו תירוץ. אבל כאן הרי יכול לאשתמוטי אם לא שמע מזה שמע מזה. ועי' בשו"ת שא"י סי' ל"ב דאפי' בחקרו אותו ממי שמע ואמר ששכח ממי שמע סמכינן בעמפ"ע להקל. והרי בזה ודאי לא שייך דיותפס לשקרן. א"ו או דהטעם דעבל"ג דממיל' לא ישקר משום דלא יועיל בשקרו. או דסמכינן על דייקא לחוד. ובכה"ג גם בכתב ולא חתום י"ל דמועיל משום דלא חיישינן דמשקר או דסמכינן על דייקא לחוד. ומצאתי בס' מרה"ל שכ' דטעמא דרי"ו דכל שנמצא בלא חתומה יש לחוש אולי לא כתבו רק דרך מתעסק או דרך שחוק או קול הברה בעלמא. ומסיק דמשמעות הפוסקים דלא חיישינן לזה וסגי בכתיבה בלא חתימה. ע"ש. ולענ"ד הנה דברי הרי"ו תלוי בזה אם בעינן בעמפ"ע שיגיד ממי שמע. דלזה ה"נ אין מועיל בכתוב ולא חתום משום דאין כאן מי שיותפס לשקרן. ומ"מ לדידן דפסקינן דאפי' עמפ"ע שאומר שמעתי סתם מועיל ה"נ י"ל דמועיל אפי' בכתוב ולא חתום. מיהו בנ"ד בלא"ה מה דנשלח מהקאנטאר להראווין שישראל קאטלער מיעשצאנין מראדאמישליע מת ונקבר אם יש מי שחתם שמו ע"ז [כי בהקאפיע ששלחו לא נזכר שם החתום] ודאי מועיל לכ"ע. ואף אם נאמר דבעי קיום. הרי העיד העד נחמי' כי הגיד להם היהודי הממונה כי כבר נשלח לראדאמישליע להרב לגבות דמי הקבורה וא"צ לקויטל אחר. א"כ זה לחוד הוי קיום על הכתב הבא לראדמישליע. ואף דהכתב הוא בלשון רוסי' מ"מ מועיל כיון שכתבו ישראל (דמסתמא קאנטאר זה שהוא אנשי חברה גמ"ח של אמת שעוסקים בקבורת מתים. הם אנשים מישראל. וגם זה יוכלו להכיר משם החתום). אך אם אין שם על הכתב שבא שם פרטי שם חתום אפי' אם נחתם בכלל מקאנטאר פאגריבעניע. הנה לכאורה תלוי בהא דרי"ו למה שכתבתי כיון דאין כאן מי שיותפס בשקרן לא הוי עבל"ג. הן אמת שלמ"ש המרה"ל בטעמא דהרי"ו משום מתעסק בעלמא או משום קול הברה אין שייך לחוש בזה בהכתב שבא שיגבו מהיורשים דמי קבורה. אך למ"ש הטעם ברי"ו אכתי אם גם על הכתב לא נחתם איש פרטי יש מקום לחוש:

אך לכאורה א"צ כאן כלל לכתב רק מה ששמע הר' נחמיה מפי היהודי שנשלח לראדמישליע לגבות דמי הקבורה הוי כמעיד על המיתה:

אך איכא כאן עוד חששא דהב"ש בס"ק כ"ז כתב דגבי כותב לזכרון לא מקלינן בעמפ"ע ע"ש. וא"כ כאן ה"נ הוי עמפ"ע מה שמצא אצלו כתוב בהקניגע. וא"כ אין ראי' ממה שאמר בשמו שנשלח גם כתב לראדמישליע. דאולי העד ראה שכתבו זה לראדמושליע. וגם הכתב שנכתב י"ל דלא הוי בתורת שטר באם אין מי שחתום בפרט עליו וא"כ כ"ז הוי עמפ"ע בכתב לזכרון. אך הבית מאיר כתב טעמא דהב"ש משום דאין מקילין תרי קולי. וחלק שם על הב"ש ע"ש. ובאמת למ"ש הרמב"ן דבעדות אשה לא שייך כלל דין שטר. וזה י"ל כונת הגמ' שם. ממילא אין כאן דקדוק הב"ש מהגמרא דבכל גוני אין שם שטר ואעפ"כ יש מי שמתיר. ואנכי כתבתי בתשו' עוד דלהפוסקים דסברי דמתירין עכו"ם מסל"ת מפי עכו"ם מסל"ת ולא חשו לטעמא דאין מקילין תרי קולי והבו דלא לוסיף עלה וכמ"ש הריב"ש זה הטעם דמחמיר וסובר דאין מועיל עכו"ם מפי עכו"ם מסל"ת. וכיון דפסקינן כהר"ן דמתירין עכו"ם מפי עכו"ם מסל"ת הרי גם בכאן אין לחוש להא דהוי תרי קולי. וגם יש לחלק דגם הב"ש [אינו] מחמיר רק במה שנכתב בהכתב ששמע מפי אחר. אבל בנ"ד הרי העד הראשון העיד מהכתב חי שכותב שנקבר. ויכול להיות דהכותב הי' בעצמו בשעת קבורתו וא"כ הוי עדותו בכתב שפיר עדות לדידן דמקילי' מפי כתבם. ואף שעתה נודע לנו זה בעמפ"ע יש לחלק הרבה בזה ואין כאן מקומו. ועוד דאפשר דזה היהודי שהגיד להם הוא עצמו הממונה שכותב בהקניגע והוא עצמו השולח הכתב לראדאמישליע וזה לא מיקרי מפי כתבם. דהוי כמו הא שכותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליו אחר כמה שנים אפי' אם זוכרה ע"י השטר וזה כשר אפי' בדיני ממון וא"כ אין כאן רק קולא דהוי עמפ"ע. וכ"ז גם באין מי שחתום על הכתב הבא לראדאמישליע. ומכ"ש אם יש מי שחתום דיש להקל ואף שאין כאן קיום עליו רק ע"י עמפ"ע שנודע ששלחו משם כתב זה. יש להקל בצירוף מה שהעיד להם שכן נכתב בהקניגע שבזה עצמו סגי בכתיבה בלא חתימה לדעת כמה פוסקים. וכמ"ש בס' מרה"ל:

אמנם מה שיש בכאן עוד ריעותא הוא מה שלא נזכר רק שמו ושם כינויו ושם עירו. ובזה יש מחלוקת אם שם כינויו הוי כשם אביו. ועוד יותר דהא לקאנטאר זה לא בא לידם רק אחר מיתתו שיבוא לקבורה על ידם ומאין ידעו זה שהוא ישראל קאטלער מראדמישליע. ודאי הוי ע"י הפאס שלו. או שכן נכתב להם מהבאלניציע שמת שם. ושם ודאי נודע להם זה ע"י הפאס. וא"כ יש לחוש שמא הי' לו פאס על שם אחר. ואף שהאחרונים תפסו זה לקולא. דפאס לא מושלי אינשי. כבר פקפקתי על זה בתשו' ואין כאן מקומו. אך נראה דבנ"ד שהי' לה מכתב ממנו מהבאלניציע הראשונה ע"ש זה שכבר ודאי הי' פאס זה על שמו אצלו. אם יחקורו בראדמישליע שלא ניתן עוד פאס כזה אחר זמן זה לאיש אחר וגם לא נמצא עוד איש כזה עם כינוי זה נכתב בראדמישלוע שנאבד ולא נודע אם חי הוא. ודאי יש מקום להקל אם יסכימו על זה עוד שני גדולים. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה