עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
אבן העזר · סימן כח
ע"ד האשה בתיה רבקה אשר שלח מעלתו את הגב"ע לפני להסכים עמהם להתירה הנני מסכים ג"כ להתירה בלי פקפוק כי הגם שבהגב"ע של עד אחד מחאבנא יש מקום לספק במה שאמר שבשעת מיתה לא הייתי אך אחר מיתתו קודם הקבורה באתי להגאספיטאל וראיתי אותו בפנים והכרתי אותו שזה ר' משה יצחק הנ"ל מוטל מת עכ"ל. הרי דלא ידע שזה ר' משה יצחק כי אם מה שראה אותו קודם קבורתו והכיר אותו בפנים ואם כן יש לספק שמא ראה אותו אחר ג' ימים דנודע שאצלם יש זאקאן להלין מת ג' ימים. אף שנראה שלא בכל המתים עושים זה. אבל אכתי יש כאן ספק ג' ימים. אך הב"ש כ' לצרף דעת ר"ת דאם הי' שלם בגופו קי"ל להקל לכ"ע ע"ש. ובאמת בגוף דברי הרשב"א המחמיר בס' ג"י מוכח להדי' דאפילו בגופו שלם אומר כן. ואם באנו לחוש לדעת האוסר. א"כ ודאי בגופו שלם נמי כן. אך רב"ש הכריע כן מדעתו הגדולה דבזה בצירוף דעת ר"ת יש להקל. ועוד יש מקום להקל ע"י המכתב שנכתב לאבי' מכ"ט תשרי ושם מבואר זמן מיתתו ושנקבר ביום מחר. אלא שבזה איכא דעת רי"ו שהובא בב"ש דכיון שלא באו על החתום אין מועיל. אך כבר הארכתי למעלתו בתשו' מעגונה מבעל' ישראל קאטלער בשנת תרמ"ג ושם הראתי להקל אפי' בלי חתום כלל. וכ"כ בס' מרה"ל דמקילין אפי' בלי חתומה כלל שלא כדעת רי"ו:
ועוד י"ל כאן דב' הדברים ביחד ודאי יועילו לכ"ע. דהנה המחבר סעי' כ"ז כתב דאם יצא קול פלוני מת או נהרג ואח"כ נמצא לאחר ג"י והכירוהו מותרת לד"ה. וכבר הקשו כולם הא אין זה אלא לסברא ראשונה ומצד ממ"נ ונראה לתרץ דהנה כבר הארכתי בתשו' ששלחתי למעלתו לתלות הא דרי"ו דבעינן שיהי' חתום דנראה דזה תלוי במה דפליגי הפוסקים אי בעינן בעמפ"ע שיאמר ממי שמע. או שמועיל שאומר שמעתי סתם. ובאמת נראה דזה תלוי בהא דאמרינן טעמא דע"א דמלתא דעבידא לגלויי לא משקר אי הפי' דחושש שיותפס בשקרו כיון דעבל"ג. בזה בעינן דוקא שיאמר ממי שמע וכדמוכח בבכורות. ועי' ביו"ד בש"ך סי' שע"ב ואי נאמר דמשום דעבל"ג ולא יועיל כלל בשקרו למה לו לשקר בחנם. ולפ"ז י"ל דמועיל אפילו אומר שמעתי סתם ולא בעינן דוקא שיאמר ממי. והנה להפוסקים דסברי להחמיר בס' ג' ימים לכאורה קשה על מה שחקרו בע"א במלחמה וכדומה אי טעמא משום דעבל"ג ע"ש והא מה עבל"ג איכא כאן כיון שגם אם יבוא הבעל יאמר שגוף אחר נדמה בצורתו לצורת הבעל. וא"כ מה יותפס בשקרו. ובשלמא לאותן המקילין בס' ג"י הן מטעם דמוקמינן על חזקה שבתוך ג"י הוא. הן מטעם דזה דבר זר שיהיה נדמה לצורת זה האיש ולא יהיה ניכר שינוי. בזה אמרינן אם בא ומעיד שהכירו שמת במלחמה ודאי אמת. שירא שמא יותפס בשקרו שלא נתלה שמא נדמה לו גוף אחר לצורת זה. אבל אם נאמר שבכל גוף שנמצא אם לא ידעינן בבירור שהוא בתוך ג"י ניחוש לזה שמא גוף אחר הוא ונדמה לזה. א"כ אין חשש לשמא יותפס בשקרו דהרי יכול לתרץ עצמו בזה שמא נדמה לו. ועי' בח"צ סי' צ"ה מ"ש הטעם לענין אשה במלחמה. אלא ודאי מוכרח לומר דהמחמירים בס' ג"י סברי עיקר הטעם דהוי עבידא לגלויי ולמה לו לשקר בחנם. ומעתה ניחא דברי המחבר דמה שאמר שיצא קול שפלוני מת נראה מוכח מתשובת ב"י סי' ז' דמיירי שלא נודע ממי שמע. א"כ לפ"ז תלוי אם נאמר טעמא דעבל"ג משום שמא יותפס בשקרו. אין מועיל בכה"ג שלא אמר ממי שמע. ובזה שפיר סיים דלד"ה מותרת. דהרי להמחמירים ע"כ סברי דטעמא דעבל"ג הוא משום דלמה לו לשקר בחנם א"כ ממילא בכה"ג מועיל הקול לחוד ולפ"ז ממילא כאן להמחמירים בספק ג"י מועיל הכתב לחוד גם אם לא באו עה"ח. וכמו שהארכתי בתשובה שם דבזה תלוי ג"כ אם בעינן דוקא שיהי' הכתב חתום. ובלא"ה הרי לדעת הט"ז הקול מכריע להמחבר להקל. אפילו בספק שמא נתפח. כל שכן שיש לומר דהקול יהי' מכריע לומר שהעד ראה בתוך ג"י ולא לספק שמא היה אחר ג' ימים. לכ"ע. וא"כ הכתב בנ"ד לא גרע מקול ודו"ק. סליק: