אור ברסלב
עמק שאלה אבן העזר › סימן כז

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

אבן העזר · סימן כז

סימן כו

הנה לענ"ד האשה זו מותרת עפ"י המכתב שבא מאמעריקא מר"פ לאביו שבעירם. שכותב לו ששמע באמעריקא שמת חתן יצחק מלמד בבארזולי ויש איש אחד מבארזולי שיודע מזה. והלך בעצמו לאיש הנ"ל וסיפר לו שמת מן געלין פיבער עכ"ל המכתב. וכיון שכותב זה לאביו שחתן יצחק מלמד מת הוי כמו שמזכיר שם עירו דהיינו חתן יצחק מלמד שמעירם. וכמ"ש המהרי"ק לענין יצחק בן מיכאל שבש"ע סעיף י"ח שזה הוי כמזכיר שם עירו משום שאמר כשתלך למקום פלוני. וכאן נמי מה שכותב לעירם לאביו על חתן יצחק מלמד היינו חתן יצחק מלמד שבעירם הנודע לאביו. וא"כ י"ל דהוי כאן שמו וש"א ושם עירו. דהא כתב הרא"ש בתשו' דחתן פלוני הוי כמו בן פלוני. ובגמ' אמרי' דסגי בבן פלוני עד. הרי דלשון זה מועיל גם על שמו ובמרדכי מתיר גם לענין גט בבן פ' לחוד. ואף הרשב"א החולק בזה היינו משום דשם בעינן שיהי' בגט עצמו מוכח מי המגרש. אבל לענין עגונה מועיל הוכחה גם מצד אחר שע"ז הולכין דברי העדים. וכמו שמועיל חיפוש שנודע מזה שזה הוא שמת. והרי כאן איכא גם כן הוכחה על מי הולכין דברי העד. דליצחק מלמד שבעירם אין לו חתן אחר שיצא מאתו ונאבד שמו. וגם שנודע לן שבעלה של זו הי' בשם. וא"כ איכא כאן שמו וש"א וש"ע. ולהרא"ש דחולק על הא דמהרי"ק וסובר דהא דיצחק בן מיכאל לא הוי כמזכיר שם עירו. וכמו כן נימא כאן דמשום שכותב לעירם לא הוי כמזכיר זה שמעירם הרי להרא"ש מועיל שמו וש"א לחוד. וכאן דהוי כמו בן פלוני זה הוי כשמו וש"א. וכדמוכח מהא דבן פלוני עד. ומה שחשש מעלתו להא דהוי עמפ"ע בכתב. ולא כתב זה לב"ד. והוא ע"פ מ"ש הבאה"ט בשם מהרא"ש ומהר"ם אלשיך. כבר כתב בס' עצי ארזים להשיג ע"ז דבתשו' מהר"ם אלשיך סי' מ"ד משמע להיפך. וכן מבואר בתשו' מהרי"ט ח"א סי' מ"ח. ובתשו' מהר"י באסאן סי' ק' דגם בעמפ"ע מועיל בכתב שכתב לביתו ולא לב"ד. לולא ששם הי' גירעון בלשון גוף העדות ע"ש. הן אמת דלמ"ש הח"מ הטעם של המ"מ שמסל"ת בכתב אינו מועיל משום דתרי קולי לא מקלינן. והבו דלא לוסיף עלה. א"כ גם בעמפ"ע בכתב שייך טעם זה. אבל לפ"ז גם בשלח לב"ד עמפ"ע בכתב אין מועיל ולמ"ש האחרונים בשם הטעם משום דבכתב אין ניכר אם הוא מסל"ת. לא שייך זה לענין עמפ"ע. ולמ"ש בתשו' י"ל דדוקא לענין כתב עכו"ם שייך טעמא דתרי קולי לא מקלינן משום דהוי קולי דסתרי אהדדי. דהנה בהא דכתב הרמב"ם דבעינן שידעו שכתבו ישראל כתב הרשב"א לפרש דבעינן קיום ואל"כ חיישינן למזויף. והמ"מ כתב דבא למעט כתב עכו"ם אבל קיום לא בעינן והרמב"ן כתב הטעם משום דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי. ואף דבע"א לא אמרינן כמו שנחקרה וכדאיתא בח"מ סי' מ"ג. י"ל דשאני לענין עדות אשה דע"א הוי כב'. עכ"פ הא דלא חיישינן למזויף הוא משום קולא. דבזה אמרינן דהוי כמו שנחקרה בב"ד. וא"כ בעכו"ם דהקילו לסמוך במסל"ת אף שאין מועיל בשום איסור תורה. משום דאינו מגיד בתורת עדות ורק מסל"ת. ואם כן לפ"ז בעכו"ם בכתב הוי תרי קולי דסתרי אהדדי. דאם נקיל לסמוך על כתב ולא ניחוש לזיוף ע"כ משום דהוי כמו שנחקרה בב"ד וא"כ אין זה מסל"ת. דהרי זה הוי כמו בא לב"ד. והרי כל נאמנות עכו"ם הוי היכא דלא בא לב"ד וא"כ בכה"ג הוי תרי קולי דלא אמרינן אבל בעמפ"ע בכתב לא שייך זה:

עוד יש לומר למה שכתבתי בתשו' אחרת דמאי דפליגי הפוסקים אי בעינן בעד מפי עד שיאמר ממי שמע. או שמועיל שמעתי סתם. עי' בתשובת ב"י. דזה תלוי איך נאמר טעמא דעבל"ג לא משקר. אי הטעם משום שלא יהי' נתפס בשקר לזה בודאי אין מועיל אם יאמר שמעתי סתם. דיכול לאישתמוטי. ועי' ביו"ד בש"ך סי' שע"ב. אבל אם נאמר דמשום דעבל"ג למה לו לשקר בחנם כיון דלא יועיל בשקרו. משום זה גם באומר שמעתי סתם מועיל. ועי' בתשובת תפארת צבי שכתב שזה טעמא דכל עמפ"ע. והנה במצאו כתוב בשטר י"ל דלא שייך שיותפס בשקרו דהרי יכול לומר מזויף הוא או שכתב לשחוק בעלמא. וע"כ הטעם שלא יועיל בשקרו. אמנם בעכו"ם הנה טעמא שלא יועיל בשקרו לא שייך דהרי ימינם ימין שקר ופיהם דיבר שוא. אך טעמא דמירתת מצינו גם בעכו"ם ומה"ט מועיל קפילא ואומן. דמירתת שלא ירע אומנותו. וכן לענין ביצי עוף פלוני וכדומה. ומה"ט י"ל דכל שאין מתכוין לעדות דמיקרי מסל"ת מועיל משום דמירתת שיהי' נתפס בשקרו ורק במתכוין לעדות יש לומר דשוב לא שייך טעמא דמירתת דיכול לומר דנתכוין לצעורה. אבל כל שלא נתכוין לעדות דלא שייך נתכוין לצעורה שייך טעמא דמירתת שיהיה נתפס בשקרו. ומה"ט סמכינן על עכו"ם מסל"ת דהיינו משום דידעינן שלא נתכוין לצעורה:

ומעתה עכו"ם מסל"ת בכתב שפיר כתבו הפוסקים דהבו דלא לוסיף עלה דכל עיקר דמועיל כתב להתיר אינו משום מירתת שלא יותפס בשקרו דזה לא שייך גבי כתב. רק טעמא שלא יועיל בשקרו ולא ישקר בחנם וזה לא מצינו כלל להקל גבי עכו"ם משום טעם זה שחזקתן פיהם דיבר שוא. אבל בעמפ"ע בכתב בזה מועיל טעמא שלא ישקר בחנם לב' הדברים ביחד. ואין כאן תרי קולי. ועי' בתשובת מהר"י זיסקינד. עכ"פ איך שיהיה אין חילוק בעמפ"ע בכתב בין כותב לב"ד או כותב לביתו וכאשר מפורש מתשו' מהרי"ט ומהר"י באסאן להקל גם בכותב לביתו:

אך אכתי יש לחוש כאן דלמא הר"פ ששמע מאיש מבאזולי הוא מאותן ג' אנשים שכתב משמם הר"נ לב"ד. שאע"פ שלא ניחוש שהר"פ שמע מפסול וכמ"ש הרמ"א. ונאמר שלא כיוון על ב' אנשים שכ' עליהם הר"נ שהם מחלל שבת בפרהסי'. רק על הג' שנחזיק אותו בכשר. אך המה אינן עדי מיתה רק מה שראו כתוב על מקום שהי' מונח במיטתו באספיטאל שזה האיש איז טוט והוי מסתמא כתב עכו"ם שאין זה מועיל להרמב"ם. וכ"ש שאין שם כתב רק סי':

אך באמת יותר מזה כתוב בתשו' מהר"מ אלשיך בסי' קי"ח ששם הי' ג"כ מתחלה עדות שנהרג פ' שפסק עליו שאין זה עדות המועיל. מ"מ התיר שם על הכתב ומסיים דלא חיישינן שמא זה הכתב הוא עפ"י זה העדות ע"ש. וה"ה בנ"ד לא ניחוש שזה האיש שהעיד ר' פ' משמו הוא מאותן הג' שהעיד ר"נ משמם אלא שזה איש אחר שידע בבירור ממיתתו. וכבר נפסק ממהר"י ב"ל דבעמפ"ע תולין להקל. ואנו אומרים שידע העד הראשון בירור הדברים:

אחר כותבי את כל הדברים עיינתי בדברי הב"ש ס"ק כ"ז. הנה הוא הביא חילוק זה גבי עמפ"ע בכתב בשם הג"מ. וזה שהעתיק הבאה"ט. ומדברי הר"מ אלשיך מוכח להיפך כמ"ש הע"א:

אמנם גם להב"ש הנה יש לומר דמה שכותב לביתו או לא' להודיע זה לא מיקרי כותב לזכרון. וחילוק בין ב"ד למה שכותב לא' להודיע אין חילוק כלל לדעת הרד"ך בית י"ז דבא לב"ד דאמרינן בש"ס הוא לאו דוקא. דחוץ לב"ד וב"ד הוא שוה לגבי עדות אשה. וכן הוא דעת הב"י בתשובה. ואם כן מה שכותב לאביו או לאחר להודיע מענין זה הוי כמו שכתב לב"ד. ודוקא בנמצא כתוב אצלו דזה מיקרי לזכרון. אבל מה שכותב להודיע הוי כמו שכותב לב"ד. כיון דחוץ לבית דין וב"ד שוין:

עכ"פ איך שיהיה כיון דמוכח ממהרי"ט ומהר"י באסאן דגם במה שכותב לביתו כשר גם בעד מפי עד. על כרחין לומר או שאין לחלק דמועיל בעד מפי עד גם בכותב לזכרון דלא כהבית שמואל. וכמו שכתב העצי ארזים. או שנאמר דבמה שכותב במכוון להודיע. זה לא מיקרי כותב לזכרון. משום דחוץ לבית דין וב"ד שוין. וכדעת הרד"ך וב"י בתשו'. ובמקום אחר הארכתי בדברי מהר"י בן לב ומהר"ם אלשיך בזה:

על כל פנים נראה לעניות דעתי דיש מקום להקל להתיר על פי הכתב שבא מר"פ אם יסכימו לזה שני גדולים. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה